בננות - בלוגים / גיורא פישר / המבקרת והמשוררת עדינה מור חיים על הספר "צירי חיים" בגליון אוקטובר של "מאזניים"
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

המבקרת והמשוררת עדינה מור חיים על הספר "צירי חיים" בגליון אוקטובר של "מאזניים"

המבקרת והמשוררת עדינה מור חיים על "צירי חיים" הוצאת "קשב לשירה" תשע"ד בגליון אוקטובר של כתב העת "מאזניים"

"אֵיךְ כּוֹתְבִים עַל הָאֹבֶךְ הַכָּבֵד"

ביקורת

מאת: עדינה מור-חיים

גיורא פישר, צירי חיים, שירים, הוצאת קשב לשירה, תשע"ד, 2014, 84 עמודים

 

למרות מרחק הזמן והניסיון להתאזרח בחיי שיגרת משוררים, עולה מן השירים בקובץ  צירי חיים זכרון אובדן בנו של המשורר גיורא פישר, מרום פישר, שנפל בג'נין במהלך מבצע חומת מגן בשנת 2002, ואשר הניב את ספר שיריו הראשון  אחרי זה.[1] בנוסף לכך שהם מזכירים לנו שאין חדש תחת השמש, ביטויי הכאב, האובדן וחוסר האונים, באים לידי ביטוי בעיקר בהתדיינות עם השפה הבלולה שיצר אלוהים על-פי המיתוס התנ"כי של מגדל בבל. הפתרון לכך נמצא במוזיקה והיא זו המסמנת את הליריקה של פישר,שכן דוברת היא "שָׂפָה אַחַת וּדְבָרִים אֲחָדִים ", כפי שזה מופיע בשיר הראשון בקובץ, "קול המוזיקה" ( עמ' 9: "בַּדֶּרֶךְ לְקִרְיַת מַלְאָכִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ/ אֶת הַסִּינִי צ'וֹ לִיאַנְג לִין/ בְּקוֹנְצֶ'רְטוֹ לְכִנּוֹר שֶׁל פְּרוֹקוֹפְּייֶב./ עַל הַפִּילְהַרְמוֹנִית שֶׁל לוֹס אַנְגֶ'לֶס/ מְנַצֵּחַ הַפִינִי אֶסָה פֶּקָה סָלוֹנֵן.// אֱלֹהִים בָּלַל שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ/ נִפֵּץ מִגְדָּלִים.// רַק הַמּוּזִיקָה נִצְּחָה אוֹתוֹ:/ עֲלֵי כִּנּוֹר וַעֲלֵי נֵבֶל הִיא דוֹבֶרֶת/ שָׂפָה אַחַת וּדְבָרִים אֲחָדִים// וְרֹאשָׁהּ בְּשָׁמַיִם.

 

שפתו של פישר מתכווננת תוך כדי העלאת שאלות רטוריות, כמו השאלה העולה בשיר "אובֶך" ( עמ' 35), בדבר מידת יכולתה של השפה לבטא תחושה כבדה החוזרת אצל המשורר מידי קיץ: " זוֹ לֹא בְּעָיָה לִכְתֹּב גַּעְגּוּעִים// שָׂמִים צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי בַּשִּׁיר,/ מְבַקְּשִׁים מִמֶּנָּה לִפְרֹשׁ כְּנָפַיִם/ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הָאָהוּב/ גַּם בַּעֲנָנִים.// יוֹדְעִים שֶׁבַּסּוֹף הִיא תִּמְרֹט מִצַּעַר/ אֶת נוֹצוֹתֶיהָ.//אַךְ אֵיךְ כּוֹתְבִים עַל הָאֹבֶךְ הַכָּבֵד/ הַמַּאֲפִיל וְנוֹפֵל עָלַי כָּל שָׁנָה בָּאָבִיב/ עַד הַקַּיִץ הַהוֹפֵךְ אוֹתִי/ לַעֲנַן נוֹצוֹת."

 

בשאלותיו לביטוי שירי של הבלתי אפשרי, מתכתב פישר עם שורה משירו הארס פואטי של המשורר נתן זך "ציפור שניה"[2], "ראיתי ציפור רבת יופי," המתכתבת, כנראה, אף היא – כפי שהוא מתכתב עם שירו הראשון "ראיתי ציפור"[3] –  עם השיר של המשורר הלאומי  "שלום רב שובך ציפורה נחמדת" המביע געגועי גולה למולדת. ציפור השיר של פישר אינה יכולה להרשות לעצמה ראייה דו-כיוונית אותה חווה זך ברגע קסום אחד, כפי שנאמר בשורה הבאה: “הציפור ראתה אותי”. מפגשו עם כאב אובדן הבן אינו דומה למפגש חד-פעמי, שווה כוחות, המזדמן מרגע נדיר, כפי שמציין זך בסופו: “ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד עד יום מותי”.  זהו מפגש " "הַמַּאֲפִיל וְנוֹפֵל" על המשורר "כָּל שָׁנָה בָּאָבִיב/ עַד הַקַּיִץ הַהוֹפֵךְ" אותו "לַעֲנַן נוֹצוֹת. אף אין אלה ביטויי געגוע לעתיד טוב יותר המצפה לביאליק ב"ארצות החום" של מולדת המרצדת באור מבטחים. זהו קיום המעמיד כל פעם מחדש בחוסר ודאות את מה שנראה לו פעם כוודאי ופשוט.

 

תוכו הנהיר של שירי המשורר גיורא פישר בספר, הם כצבעי עטיפתו. הפס התכול- עבה והפס הצר – לבן מתחתיו בשוליה, מהווים לרוחבה מסגרת ספוגת אור לתמונת אם המשורר "מרים פישר בשדות מושב אביגדור משנת 1966", כפי שנכתב בתחתית קפל העטיפה השמאלי. הנוף הוא חקלאי ראשוני: ידה הימנית בתנועת זריעה. ידה השמאלית אוחזת בסל  בצבע רגבי האדמה החומים בהם היא מתבוננת בתנועה זריעה ממוקדת. פס צהוב מתחת לפס הלבן מסמן שמש קודחת על ראשה המכוסה מטפחת לבנה. ממיקום תמונתה במרכז העטיפה ולרוחבה, מסתמן חיוך חם בקורא המחפש את מגן הדויד שאולי נשאר שם תחתיה. ממנה עולה געגוע למולדת שנחלמה.

המידע המצורף בתחתית הקפל הימני של העטיפה מפריט מושלמות אידיאית זו: "גיורא פישר נולד ב-1951 במושב אביגדור, שבו הוא מחזיק משק חקלאי וגר עם משפחתו. מחנך ומורה בתיכון האזורי בבאר טוביה. ספר שיריו  אחרי זה (עם עובד, תש"ע) זכה בפרס רמת גן לשירת ביכורים." הבט זה של העמדת הניקיון האישי המגולם בעברו באמצעות דמויות הוריו בא לידי ביטוי אף בהקדשה: "לזכר הוריי משה ויוסף פישר ז"ל אנשים טובים. ציונים." 

 

כדמותם הבהירה של הוריו, כך השירים, נקיים הם מפיתולים התנסחותיים. שתי המשמעויות המיידיות המהדהדת אצל הקורא משם הספר  צירי חיים – צירי לידה וצירי זמן-  מסמנות את עיסוקו בפיענוח כפילות המשמעויות בין המלים  הנאמרות לעיתים כלאחר יד, לבין הסיטואציות, המתלוות אליהן. לדוגמה, בשיר השני בקובץ ("בכפר" עמ' 10) מתעכב המשורר בפרדוקס שבין השימוש במלה "לבד" על רקע החיים המידיים: "אֲנִי לְבַד/  אָמְרָה לִי בְּרוּרְיָה/ שֶׁעָצְרָה לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמִי./ כְּבָר שְׁנָתַיִם מֵאָז/  שֶׁאָשֵׁר אֵינֶנּוּ// וְהִמְשִׁיכָה רְכוּבָה עַל קַלְנוֹעַ/  לַאֲרוּחַת הַשַּׁבָּת/ עִם בָּנֶיהָ נְכָדֶיהָ וְנִינֶיהָ." 

מבעד לשירי כל אחד משערי הספר נשמעת אותה מוזיקה הכה אופיינית לפישר כביטוי על-מילולי פואטי, של בחירה בחיים. לדוגמה, בשער הראשון ," מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֶּךְ בָּהּ"[4]  (עמ' 9) שירים המשתפים את הקורא בחוויותיו של המשורר כתייר בארצו ובארצות ניכר. הנוף האנושי, האירועים והתיאורים הם מצע לחיפוש אחר "מלים אחרות" (עמ' 20) המנסות לעקוף את אופיו האוטומטי של " הַמֹּחַ " לניסוח סטריאוטיפי ולבלבל אותו, כפי שנכתב בשיר "דבש" (עמ' 32): הַחַיִּים שֶׁלְּךָ דְּבַשׁ,/ צ'וֹטֵט לִי רוֹן/ כְּשֶׁהֵבִין שֶׁאֲנִי בְּלוֹנְדוֹן.// לֹא!/ הִקְלַדְתִּי חֲזָרָה,/הֵם מָרוֹר./ אֲבָל צוּף אֲנִי מוֹרֵחַ עֲלֵיהֶם/ לְבַלְבֵּל/ אֶת עַצְמִי וְאֶת הַפַּרְפַּרִים."

 

 

[1] יצא לאור בהוצאת עם עובד. תל-אביב. 120 עמ'

 

[2] נתן זך, כל החלב והדבש. הוצאת עם עובד, 1966 עמ' 95

 

[3] נתן זך, שירים ראשונים, הוצאת המס״ה, דפוס סלומון ירושלים, 1955, עמ' 18.

 

[4][4] לקוח מספר  איוב פרק א פסוק 7.: "וָיֹאמֶר יְהוָה אֶל הַשָּׁטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׁטָן אֶת – יְהוָה וְיֹאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֶּךְ בָּהּ"

 

6 תגובות

  1. כתיבתה של עדינה מור חיים על "צירי חיים", בהירה, ממוקדת ומעשירה את חווית הקריאה בשירים.
    יפה מאד בעיניי גם החיבור שהיא עושה בין עיצוב עטיפת הספר למקום שממנו יוצר גיורא את השירים, על נושאיהם ומושאיהם.
    הכוח של שירתו של גיורא לבטא את עצמו ואת עולמו בכנות וברגישות, נראה ונמצא גם כאשר הוא מצייר אותם במילים ובסמלים בין-אישיים, רב-תרבותיים ולאומיים גם יחד.
    תודה וברכה ~ רוחה

    • רוחה
      תודה על המילים היפות והחמות על כתיבתה של עדינה מור חיים ועל השירים שלי.
      שמחתי מאד שמור חיים שמה לב לפרטים "הקטנים" שעליהם היא כתבה.
      חג שמח
      גיורא

  2. נו זה הרי ברור.
    אוהב אתוך, גיורא.
    יוסי

    • תודה יוסי
      חג שמח

      • גיורא יקר
        יפה כתבה עדינה מור חיים. מעט המחזיק את המרובה, ולא כולל את כל המרובה. תמונתה של אמא שלך על העטיפה ריגשה אותי כשהחזקתי את הספר בידי. חשבתי אז גם על שפת הגוף המביעה כניעות לגורל, עם תערובת ריקוד של שמחה.
        מצטערת שלא נפגשנו בפסטיבל מטר על מטר בירושלים.
        כשקראת את שיריך בירושלים עלו אלי לרגל ילדי ונכדי. חיבוק ושנה טובה חיה אסתר

        • כשחיה אסתר מחבקת, החיבוק מגיע עד למושב אביגדור.
          תודה חיה אסתר, על המילים החמות שכתבת.
          גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר