בננות - בלוגים / / אני מביט בעצמי מביט באדם, הפליט מדארפור
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

אני מביט בעצמי מביט באדם, הפליט מדארפור

 

 

שלום לכולם
אני עושה היום משהו שלא עשיתי עד כה. אני מעלה ל"בננות" שיר שהוא רק בן כמה ימים ואני לא בטוח שנשלמה מלאכתו.
השיר מתהלך בראשי כבר יותר משנה, מאז פגשתי את אדם הפליט מסודן.  נגשתי לכתיבתו בימים אלו בגלל ההפגנה ההולכת ומתארגנת נגד גרוש ילדי הפליטים. בדרך כלל אני לא בעד אילוצים פואטיים כאלה ואין לי כוונה להפוך את זה להרגל אך מכיוון שהשיר כבר היה בהריון הרשיתי לעצמי ללדת אותו.
הראיתי את השיר בגרסותיו הקודמות לכמה מידידי. הבנתי מתגובותיהם שכשלתי בכמה דברים.
אני מקוה שבגרסה הזו הצלחתי יותר.

לקוראים שנכנסו לבלוג בזמן האחרון, לפניכם הגרסה האחרונה לאחר שהשיר עבר מספר שינויים.
גיורא

 

 

אני מביט בעצמי מביט באדם, הפליט מדראפור

 


שָׂדוֹת שְׂרוּפִים אֲנִי מְחַפֵּשׂ
בְּעֵינָיו אֶת עִקְבוֹת יְלָדָיו
שֶׁהִשְׂאִיר בַּכְּפָר הָרָעֵב

אֲבָל הוּא
נִרְאָה בְּסֶדֶר גָּמוּר-
אָדָם, הַפָּלִיט מִדַּרְאפוּר


 

מְחַיֵּךְ כָּל הַיּוֹם

(מַה יֵּשׁ לוֹ לְחַיֵּךְ

אִם הוּא פָּלִיט?)

לְחָיָיו שְׁמַנְמַנּוֹת

כְּמוֹ תִּינוֹק מָתוֹק

לָבוּשׁ לְמִשְׁעִי
כָּל כַּפְתּוֹר בַּמָּקוֹם
(טוֹב שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁדּוֹאֵג לוֹ

אֶצְלִי קוֹדְמִים 
עֲנִיֵּי עִירִי)

 

 

אֵיזֶה מִן אָדָם הוּא?

 

וַאֲנִי, הַצּוֹהֵל וְעוֹלֵץ עַד זָרָא.

הַמְּנַסֶּה כָּל הַיּוֹם לְהַחְבִּיא
מֵעַצְמִי
אֶת הַכְּאֵב שֶׁלִּי

 
אֵיךְ לֹא שַׂמְתִּי
לֵב

אֵיזֶה מִן אָדָם
אֲנִי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

44 תגובות

  1. אתה צדקן, שבא להקיא.

    • גיורא פישר

      תודה על ההתייחסות.אני מעריך את זה שאתה קורא אותי ואני מעורר בך רגש.
      שבת שלום

  2. ומנופח מחשיבות עצמית. ולא רק כאן, תמיד.

    • רות בלומרט

      גיורא יקר, אין השוואות בין צער ויגון ואסון למקביליהם אצל הזולת.גדול אבלך מנשוא וחדל מהשוואות שאינן מןעילות מלבד לעינוי פנימי נוסף על זה שקיים.
      הפליט הסודני מחפש שלווה מצרותיו וזאת אולי הדרך. הוא מנסה לפתור בעיות אישיות משפחתיות ופוליטיות בצניעות של מי שיודע שהוא כדור משחק בין כוחות עוינים וכי השלוה זמנית.כתוב וחיה. אם אפשר עזור, כשאפשר. האלף האחרון מתייסר באסונות שלא נודעו לפניו. ואם כתיבה משחררת, או הפגנה, או תרומה, או התעלמות [פחות] כי אז נסה.כולנו אתך [מלבד התגובות שיש למחוק בגלל אופיין המתעלל.

      • גיורא פישר

        לרות, תודה
        בקשר לשיר: כנראה שלא הצלחתי להעביר את מה שרציתי. יתכן שאני צריך להוריד את אזכור הבן (שלא היה בגרסה הראשונה)ולחפש משהו עדין יותר. מכיוון שאצלי כל שיר הוא אוטונומי, לא כתבתי מפורשות "מה עם הבן" המטרה שלי בבית הזה הייתה להראות שאסור לנו לשפוט אדם על פי התנהגות חיצונית שהרבה פעמים באה לכסות על משהו פנימי. לא הייתה כוונתי "להשוות בין האסונות". אצטרך עוד לבדוק. כמו שראיתי פעמים רבות, עניין של אירוניה עצמית היא דבר מאד בעייתית להעביר בשירה. קשה למצא את המינון שיעביר את המסר ולא יקדיח את הקדרה. זו הסיבה העיקרית שהעליתי את השיר לכאן "במצבו הנוכחי" כדי לראות איך הוא נתפס בעיין "בלתי מזוינת". אם כי כמובן, כל אחד מביא את עצמו לשיר (ראי את התגובות הראשוניות).
        ובקשר לתגובות האלה, אין לי כוונה למחוק אותן צריך להיות משהו הרבה יותר נורא כדי שאחשוב על מחיקת תגובה.

        כמו שאמר אותו כותב:
        אני צדקן!
        שבת שלום
        גיורא

    • גיורא פישר

      טוב שהצלחתי ליצור לעצמי "פרסונה" אצלך. יש כאלה כאן שחושבים בדיוק ההפך ממך (בקשר לאישיותי) אבל מה הם מבינים?

    • גיורא פישר

      אלמוני יקר
      במידה מסוימת אתה צודק.
      כתבתי על זה שיר "יהירות". אולי אעלה אותו לכאן בהזדמנות.
      מאחר וברור מתגובתך שאתה קורא אותי באופן קבוע ,אני לא מרגיש צורך להודיע לך על הפרסום מראש.
      שבוע טוב
      שלך
      גיורא פישר

  3. חן קלינמן

    גיורא, אני חושב שהשיר הזה מעט אכזרי כלפי עצמך (נדמה לי שכבר ציינתי זאת בפניך גם בשיר אחר), מבטא את חוסר הביטחון, את הקושי בזכות ההיות ובזכות האשרור העצמי.
    נדמה שעדיין אתה מתקשה לקבל את זכותך למקום בעולם, ובשיר הזה אתה עושה זאת בצורה לא הוגנת (לדעתי) כלפי עצמך בשתי צורות – הן מצד השכול והן מצד העוולה החברתית, שתיהן לא מותירות לך זכות מקום. אי אפשר להתחרות לא במתים ולא במוסר.
    ובא לי לומר לך: לכולם יש מקום והוא אינו תלוי לא בחייו ולא במותו של אף אחד, מלבדך . חן

    • גיורא פישר

      לחן
      מתגובתך אני רואה שנכשלתי במידה מסוימת בשיר . אני למד זאת מתגובתך ותגובת ידידה טובה שכתבה לי במכתב אישי.
      לא רציתי בשיר הזה לשים את עצמי "בפוקוס" הפוקוס היה צריך להיות "אני" כמייצג "אדם רגיל" הנתקל בפליט ובאופן בלתי נשלט עולות אצלו מחשבות שהן בחלקן מבטאות סטראוטיפים ואולי אפילו גזענות כשיש "אני אחורי" המפרש את "האני הקדמי". מכיוון שבניגוד למה שחושב המגיב הראשון, אני לא חושב שיש בי יחוד ואני שונה באופן בסיסי מאחרים ,הנחתי שיש "עניין לציבור" גם במחשבות הפנימיות.
      העירה לי אותה ידידה שהשיר הוא לא על הפליט אלא עלי. יש מידה של צדק בדבריה שהרי כל דבר נכתב מתוך העצמי. השאלה היא אם הוא מצליח להעביר את מה שרצה. בשיר הזה כנראה שלא, אם כי קשה לעתים לדעת כי יש שירים שהנושא שלהם והצגתם בצורה בוטה מחייבת את הקורא לנקוט עמדה רגשית כלפי התוכן והכותב.
      כמו שאמרתי,השיר הזה נמצא בבדיקה וכל הערה גם אם תהיה צדקנית מתקבלת בברכה
      שבת שלום
      גיורא

      • חן קלינמן

        היי גיורא,
        מהכרות אותך ומעט מן הביוגרפיה שלך אינני רואה איך אפשר לקרוא את השיר קריאה לא אישית (בנוסף לקריאות אחרות).
        נדמה לי שכוונתך לבטא אדם באשר הוא מתבטאת יפה עד לשורות האחרונות. אבל מרגע שאתה מכניס את אופי העליצה ובייחוד את הבן – זה נהיה עניין ביוגרפי פרטי.
        וצדקן אתה לא. גם לא מנופח. מה לעשות.
        שבת שלום (מתי רואים אותך?), חן.

        • גיורא פישר

          לחן,
          תודה
          אתה צודק, החלק הזה של ה"בן" לא היה בהתחלה .נכון שהוא בטא את מה שחשתי באותו דו שיח עצמי שנהלתי כשפגשתי את אדם. רציתי להבהיר את עניין של : "מה שנראה מבחוץ לעומת מה שקורה בפנים".

          אבל כנראה "לחצתי "יותר מדי ,ולא כל מה שנכון במציאות נכון גם בשירה.
          כמו תמיד עניין של איזונים ובלמים.
          אבדוק מתי הפגישה הבאה ב"עם עובד" ואנסה לחבר בין הפגישות ואצור אתכם קשר,
          אבל האמת היא שאני ממש לא עסוק בימים אלה ,לכן אהיה בקשר ונקבע מועד שמתאים לכם.
          תודה
          שבת שלום
          גיורא

  4. גיורא, אם יורשה לי, הרי אתה ביקשת דעה באשר לשיר זה. לדעתי הוא מתחיל טוב וגם כותרתו טובה. הבעיה היא עם המסקנה בסוף. היא נראית חותכת מדי ותמיד כדאי להשאיר את הסוף יותר פתוח, יותר רמזני, כדי שלא תיעשה השוואה של אחד על אחד בן אב ישראלי לבין פליט מסודאן. חשוב להותיר את מורכבות הדברים תלויה ועומדת. לגבי הבית הארוך, בעל המֶלֶל, הרי הוא כתוב מצוין וגם "עניי עירך" וכו' בא, או שתול, במקום הנכון. הייתי נותן לשיר הזה קצת לנוח וחוזר אליו. מלבד זאת יש בפוסט הזה תגובות אוויליות ומביכות להפליא, ואינני מתכוון לרות ולחן כמובן. רני.

    • גיורא פישר

      לרני
      תודה.
      כמו שכתבתי, השיר הזה עבר כמה גרסאות וחלק מהן היו לפי הצעתך. אתקן. כמו שכתבתי, "הלחץ" בא בגלל נושא ההפגנה ובגלל שהשיר כבר ישב אצלי כשנה הרגשתי שאפשר לנסות לכתוב אותו. לא מרשם טוב לכתיבה. וכמו שציינתי, קשה מאד לדייק בכתיבה מסוג כזה.
      אבל אני מנסה ומשתמש בכם לעזרה.
      ובקשר לתגובות, הוא צודק ,אני צדקן ואין לי כוונה למחוק גם תגובות מהסוג הזה.

      • גיורא, אני מבין את העניין האקטואלי. באמת עניין ההפגנה ומצב ילדי העובדים הזרים ורעיון הגירוש הוא נורא בעיניי ומשפיע על כולנו. מאוד מקווה שכל זה ייחסך מהם ומאיתנו וילדיהם יישארו בארץ. באשר לתגובות, אני דווקא חושב שזה אצילי מצדך ולא צדקני לא למחוק מישהו שכנראה זועק משהו מנהמת לבו, גם אם הדבר נגדך וגם אם אין הוא נכון בכלל, לפחות בעיניי או כפי שאתה מצטייר לי. אגב, יש מועד לצאת ספרך, או כמו שאומרים, אתה לוקח את הזמן וכשזה יקרה – יקרה. רני.

        • גיורא פישר

          לרני
          תודה

          בהחלט יש מועד ליציאת הספר.

          אני נמצא עכשיו בשלבי עריכה אחרונים שלו עם ניצה דרורי פרמן עורכת מדור ספרי השירה ב"עם עובד".
          הספר אמור לצאת בתחילת 2010.
          שבת שלום
          גיורא

  5. גיורא, שלחתי לך למייל

  6. משהו בשיר הזה יותר מדי לי. אני דווקא אוהבת את הסוף, ואני אוהבת את האירוניה העצמית, אבל אולי חלק מהבית הראשון? קשה לי לשים על זה את האצבע, אבל אני מרגישה שאתה מוביל את הקורא טיפה יותר מדי.
    אתה יודע מה? למרות שזה חבל מבחינה מסוימת, אני חושבת שהייתי מורידה את כל הסוגריים (ומה שבתוכם) מהבית הראשון. לפחות כדי לראות איך זה מתקבל.

    • גיורא פישר

      היי לי
      אז זהו, אנחנו נכנסים עכשיו לאותו שטח בעייתי.מה שלך יותר מדי לגבי קוראים אחרים היה פחות מדי (אני לא מתייחס למגיבים כאן). בשלב זה של הדיון לאחר שבודאי קראת את התגובות ,הראייה שלך היא אולי כבר לא נקיה ובתולית.

      אם נוריד את מה שבסוגריים נוריד את השיר , כי השיר מנסה לעקוב אחרי הפרוש הסטראוטיפי והגזעני הבלתי נשלט. באחת הגרסאות הראשונות היה גם: "סיפר שהיה מורה לאנגלית (אהה, אז הם לא כל כך מפגרים שם)".
      מאד קשה לעשות פיין טיונינג לשיר כזה.
      אבל אני מנסה
      זו הסיבה שהעליתי אותו לכאן עכשיו.
      תודה
      המשיכי לחשוב בשבילי
      שבת שלום
      גיורא

      • בעיני אם אפשר שננחש את הסוגריים מתוך מה שכתוב – למשל הקטע על הלחיים השמנמנות מרמז שאתה חושב לעצמך על הרעב – אז זה יהיה חזק מאוד.
        אתה צודק שאולי אני מושפעת מהתגובות כאן. ההתרשמות הראשונית שלי הייתה שמצד אחד זה "שיר של גיורא פישר" – כלומר אירוניה עצמית נוקבת, ומצד שני משהו בו באמת לא היה לגמרי – בניסוח המוצלח שלך – fine-tuned.
        ואני תמיד שמחה לחשוב בשבילך ולשמוע מה אתה חושב 🙂

        • גיורא פישר

          היי לי
          תודה.
          כלומר, את מציעה "לדלל" בהערות בסוגריים. לכוון בהתחלה את הקורא להלך הרוח שיש לקרא את השיר ואחר כך להניח לו להשלים את הפערים.
          אנסה
          ואחזור אליך
          תודה
          שבת שלום
          גיורא

  7. מירי פליישר

    גיורא הצעה

    להוריד את "איך לא זיהיתי" וזהו. לא לשנות כלום.

    ואז יש חזרה

    איזה מין אדם הוא

    איזה מין אדם אני

    וזו הרי התהייה- מה אנחנו יודעים על האדם המחייך שמולנו.

    • גיורא פישר

      למירי
      תודה ,הורדתי. (בעצם החזרתי להתחלה) הצרה עכשיו היא שהקוראים כבר לא "אובייקטיביים" לאחר שקראו את חילופי ההתלבטויות.
      אבל אני חושב שעכשיו השיר באמת "יושב" יותר טוב.
      מפליא אותי, שהוא בעצם חוזר כמעט לנקודת ההתחלה (עוד לפני שהעליתי לבלוג).

      • מירי פליישר

        גיורא אחלה.
        השיר לא קל , הוא מהרהר,לא נותן תשובות,יותר שואל. הוא אנושי. כזה ששואל אתה כן עם עצמך, אפילו מקנא בו קצת. אנושי ולא מידי . אדם .

  8. איריס קובליו

    גיורא, אהבתי את השיר כפי שהוא. אני חושבת שרק אתה, עם המרחק הנכון תדע מה אמיתי או שמא אוטומאטי (נשלף מהאופן בו אתה מיטיב לכתוב שירים). קראתי את התגובות של האחרים וההרגשה היתה כאילו הן נוצרו ממחשובותיך שלך ("בעד ונגד") כאילו רק אני קיים וכל אשר סביבי זו השתקפות נפשי. אבל אולי זו רק הזייה פרטית שלי 🙂

    • גיורא פישר

      בוקר טוב איריס

      אני לא יודע ממתי עקבת אחר "גלגולי השיר". אך האמת היא שהוא "תוקן" כבר הרבה פעמים מאז שהעליתי אותו לבלוג. השינויים היו קטנטנים ,של ניואנסים והדגשים. אבל כפי שאת בודאי יודעת מניסיונך, הם "ההבדל שעושה את הכל".
      כך שהגרסה שאת רואה עכשיו חלקה נובעת מההערות הכותבים שבמקרה הזה אני משתמש בהם כעורכים אינטילגנטיים המביטים על השיר ומעירים את הערותיהם.

      כל מה שאנחנו יוצרים נובע מתוכנו מתוך נקודת ההסתכלות שלנו על סביבתנו ועלינו.

      הזרז להרבה שירים אצלי נובע בין "גיורא המסתכל וחווה באופן אינטואיטיבי" לבין גיורא המביט בפליאה בגיורא החווה.
      באותם מקרים שאין בהם פליאה גם אין שיר.
      השאלה היא איך מתרגמים את אותה פליאה ותובנה לכדי שיר, וביחוד יש בעיה להעביר אירוניה עצמית בצורה שלא תהיה בוטה מדי אך גם לא עדינה מדי כי אז יש סיכוי שהיא לא תהיה מורגשת והדברים יתפסו כפשוטם. בין שתי הקצוות האלה צריך ללכת בזהירות כדי למצא את הנקודה המתאימה.

      יש בעיה עם פתיחת "הדיון" לקהל הרחב שהרי מידת הרגישות של כל קורא שונה מאד. לאחד הרמז יפוצץ את האזניים והשני בכלל לא יבין שיש פה משהו אירוני.
      לכן ,בסופו של דבר הכדור חוזר לידיו של היוצר הצריך להחליט מה יעשה עם תחושותיו והמשוב שקיבל.
      תודה
      גיורא

      • גיורא,
        אלף תודות על הארוח.מהמעט שאני עוקבת, גיליתי קו של נתינה לזולת.

        יישר כוח!

  9. האם כולנו פליטים כשאנו מחייכים את חיינו ולא חולקים כל רגע קשה עם הזולת?

  10. גיורא היקר,

    הדבר האחרון שאני הייתי עושָה הוא להביא שיר כואב כזה ל"משפט" הבלוגריות/ים כאן. ואני לא אומרת את זה מחמת אי-כבוד לתגובות ולדעות של יוצרים אחרים כאן. אני פשוט חושבת שזו טעות. שיר הוא דבר מאוד אישי. גם נושאו, גם הכאב הפרטי שלך שאתה מחבר – זו זכותך הבלעדית – לכאביהם של אחרים, פליטים או פרפרים או עננה, זה לא משנה. שיר הוא אילוסטרציה כל כך אישית ששני אנשים מעולם לא היו כותבים אותו הדבר על אותונושא עצמו ואפילו אותו משורר לא היה כותב אותו הדבר בשתי סיטואציות רגשיות שונות. לכן, למה בכלל להעלות טיוטא או שיר שאתה מתחבט בו ל'משפט' התגובות? פשוט לא כדאי, ואין טעם.
    אתה כותב נהדר איך שאתה כותב ואל תניח לאף אחד לומר לך אחרת, בוודאי אל תזמין את זה על עצמך. אין כאן אף כותב שיודע טוב ממך מה ראוי לו שיהיה בתוך שיר שלך, גם לא אמיר אור, לא תמטית ולא לשונית.
    אם כן, לדידי המסקנה היא אולי שרצוי שתעבד את השיר עד תומו בינך לבינך, וכשאתה בטוח שהפרפר יצא מהגולם – להדפיס אותו היכן שאת הרואה לנכון ותת לו לעוף.
    מחכה לספר שלך,
    M.
    וכמובן שאין צורך להתייחס כלל וכלל לשתי התגובות הראשונות האכזריות. שפוט לא שווה.

    • גיורא פישר

      לM היקרה

      תודה על התגובה התומכת והיפה.
      אני לא יודע אם את כותבת או מה תפיסתך את אומנות הכתיבה.
      אני בשום פנים לא מעמיד את השיר "למשפט הקוראים". לשמחתי הרבה גם התגובות שאני מקבל הן לא מהסוג של "משפט".

      אני גם לא נותן לקוראים להחליט מה אכתוב. היו לי בעבר תגובות שהתייחסו לתוכן הערכי בשירים וטענו שאני "לא מוסרי, לא אתי , לא יפה ,אומר דברים שאסור להגיד ,לא צודק ועוד.." דברים כאלה אכן מעצבנים מאד מאד אותי ואני לא נותן להם להשפיע על כתיבתי.

      אבל, אם מסתבר לי שכתבתי א' והבינו ז' אני מרגיש שאני חייב לבדוק. אם אני רואה שהפוקוס של השיר הוא לא במקום שרציתי בגלל ש"לחצתי" חזק מדי בנקודה מסוימת אני חייב לבדוק למה זה קרה.

      ישנם שירים שהכתיבה שלהם יותר מסובכת מאחרים בגלל הנימה שאני מבקש ליצור. אם אפשר היה כמו במוזיקה לשים סימן מוזיקלי האומר באיזו אוירה וקצב יש לקרא כל תיבה ,העסק היה הרבה יותר קל.

      הקושי בכתיבת השיר הזה נבע מהנסיון לכתוב אירוניה עצמית אבל גם להעלות כל מיני הרהורים אחרים. ובעיקר לא לכתוב פלאקט פוליטי אלא משהו יותר מורכב.

      אני לא יודע באיזה שלב נכנסת לקריאה. אבל הגרסה שלפנייך ,שלדעתי כבר "יושבת לא רע" היא גרסה שנעזרה בתגובות של המגיבים. הם עזרו לי להתכוונן.

      אני יודע מידע אישי שמשוררים וסופרים חשובים ביותר נעזרים בעורכים ספרותיים כדי לחדד ולהבהיר את יצירתם. אני עסוק עכשיו בשלבים האחרונים של עריכת הספר שלי עם העורכת של "עם עובד" ניצה דרורי פרמן. יש לה הערות שאת חלקן אני מקבל וחלקן דוחה. ומדובר בשירים שראו כבר עיניים של גדולים וטובים. ממש לא אכפת לי לשמוע ולהעזר- טובת השיר קודמת לאגו.

      לעתים זה קשה מאד להפריד בין השניים.
      אני שומר מכל משמר כדי שלא "יתקנו לי את השיר ואת רוח השיר" אבל אשמח לשמוע כל דעה שתעזור לשפר אותו.

      ההזדרזות להעלות את השיר הזה לבלוג נבעה מאילוץ חוץ פואטי ,ההפגנה למען הפליטים שתהיה בשבוע הבא. מאחר והשיר כבר טייל אצלי בראש זמן רב החלטתי לכתוב אותו, אבל הרגשתי שהוא לא ממש יושב במקום שבו רציתי. אני חושב שעכשיו מצבו של יותר טוב.

      אלף תודות על התמיכה. הספר אמור לצאת בתחילת 2010. אודיע על יציאתו כאן באתר.
      שבוע טוב
      גיורא

  11. גיורא, אני חושש שהכאב שלך וכאב הפליט כה בלתי שייכים, שההשוואה כה שרירותית שהיא עושה עוול לכל מה שמושוה פה.

    • גיורא פישר

      היי אמיר
      הכוונה לא הייתה להשוות בין הכאבים אלא בנושא ההסתרה שלהם והעמדת הפנים.
      הקטע הזה עבר כמה שינויים ,הוצאתי והכנסתי אבל כנראה לא הצלחתי להעביר את הדבר שרציתי.
      אחת הגרסאות הייתה:

      וַאֲנִי, הַצּוֹהֵל
      וְעוֹלֵץ כָּל הַיּוֹם עַד זָרָא

      הַמְנַסֶּה לְרַצּוֹת כְּמוֹתוֹ
      וּלְהַחְבִּיא
      מְעַצְמִי אֶת הַכְּאֵב שֶׁלִּי

      אך היו שטענו שכך אני מאביס את מה שברור.
      אך כנראה זה ברור בדיעבד.
      תודה
      גיורא

  12. כל-כך הרבה דיון על כל-כך מעט פואזיה.
    כה חבל!

    • גיורא פישר

      לעוזי
      ברוך הבא!

      בהחלט יתכן שאתה צודק, כמו שכתבתי בהקדמה, אני לגמרי לא בטוח במה שכתבתי ויש לי הרהורים.

      אבל ,למה חבל?

      אני מוצא את הדיון מעניין ומחדד בעיות הקשורות לכתיבה.
      אתה מוזמן לתרום משלך באתר זה ובאחרים.
      שבוע טוב
      גיורא

  13. גיורא, שבוע טוב. קראתי שוב את השיר בגרסתו הנוכחית ואני סבור שהוא הרבה יותר טוב. יישר כויח! אני חלילה לא רוצה להישמע קר ומחושב, אבל הייתי חושב איך להגניב בכל זאת את הכאב האישי של הדובר אל השיר, כי דוגמה, כלומר כאב ספציפי הוא חזק יותר מרק הצהרה כללית על כאב קיים. עם זאת, אני חוזר על מה שכתבתי, הגרסה הזאת אהובה עליי. מועד הספר קָרֵב – אז בהצלחה. רני.

    • גיורא פישר

      שבוע טוב רן
      תודה.
      אני לא חושב שאחזיר את הפרוט של הכאב האישי. למרות שבעת ההתבוננות בזמנו באדם חשבתי על זה כשחשבתי על האפשרות של פרצוף מחייך כהצגה. אבל אני חושב שבסופו של דבר זו"לחיצה" יותר מדי חזקה ומסיטה את תשומת הלב ממה שרציתי להשיג.
      להתראות
      גיורא

      • גיורא, במחשבה שנייה, יש צדק רב בטענה שלך. אני סבור שהשיר חזק. מוטב אפוא להשאירו כך. שבוע טוב, רני.

  14. אני לא מבינה גדולה בפואטיקה, על כן מגיבה "מהבטן"
    יש פה שפיטה עצמית לא קלה. וביקורת על כולנו:
    שבעצם לא מעניין אותנו,
    התירוץ שיש לנו מספיק צרות משלנו,
    אנחנו עוד מרשים לעצמינו להעביר עליו ביקורת.

  15. נסיון מעניין על נושא לא מקובל.

    • גיורא פישר

      לסבינה
      אני מנסה .אולי בסוף זה יצליח.
      גם (וביחוד) מנסיונות לומדים.
      תודה
      גיורא

השאר תגובה ל *** ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר