בננות - בלוגים / / קשר באמצע
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

קשר באמצע

 

 

שלום
התלבטתי אילו שירים להביא למוצאי החג והחלטתי להביא שירים קטנים (ארס פואטים) שלפחות לא יהרסו את רוח החג (יש לי הרבה שירים הרסניים וגם זמנם יגיע).
חברי נוהגים להעביר את השירים שלי לחבריהם. הם יודעים שאני פתוח לביקורת.
מסתבר שאני כזה רק בתיאוריה. אחת הקוראות (אנונימית לגבי) בקשה להעביר לי דרך  החברה המשותפת שהיא "לא מצליחה להכיר אותי באמת דרך השירים".(טוב, זה היה לפני שלוש שנים, לפני שהתפשטתי).
תגובתה עיצבנה אותי והשיר "לחמדנית" נכתב כתגובה לתלונתה.  את השיר "שקוף" כתבתי לפני כשנה. 
רק עכשיו שמתי לב שהם שיר והיפוכו.
גם סתירה זו היא אני.
שלכם
גיורא
בעקבות ההערות של שחר מריו מרדכי ומשה יצחקי הורדתי את "החמדנית" מהשיר  הראשון אך השארתי את ההקדמה שלמעלה כדי שמי שיגיע לכאן ויקרא את התגובות ידע על מה מדובר.

קשר באמצע

 

זֶה לֹא יַעֲזֹר לָךְ

לְנַסּוֹת וּלְפַעְנֵחַ אוֹתִי

דֶּרֶךְ שִׁירַי.

גַּם אִם תְּנַסִּי לִפְרֹם אוֹתִי

כָּל פַּעַם דֶּרֶךְ חוּט אַחֵר

תָּמִיד תִּתָּקְלִי בְּקֶשֶׁר בָּאֶמְצַע.

 

שקוף

 

אֲנִי שָׁקוּף-

כְּמוֹ הַשִּׁירִים שֶׁלִּי.

מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹאִים

זֶה מַה שֶּׁאַתֶּם מְקַבְּלִים.

נִסִּיתִי לְשַׁקֵּר

אַךְ פָּנַי מַסְגִּירוֹת אוֹתִי,

גַלָּאֵי הַשֶּׁקֶר הַמְחֻבָּרִים לְחָזִי

מַרְעִידִים אֶת הָאֲדָמָה.

אֵין לִי בְּרֵירָה

אֶלָּא לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת

וּלְקַוּוֹת שֶׁלֹּא תַּאֲמִינוּ.

 

 

 

26 תגובות

  1. אני אוהבת את שניהם. הסתירה הזו היא גם אני?
    שלך,
    חמדנית אחרת.

  2. יופי של שירים! טוב לשמוע את קולך מדי פעם.

  3. תמי כץ לוריא

    גיורא,
    אהבתי. במיוחד את הראשון

  4. יפים השניים.
    סליחה גיורא, אני לא מבינה מדוע, לנסות לפענח אותך, זו חמדנות?

    • שלום תמי
      אני חושב שבזמנו ,כשהשיר נכתב פחדתי מהמחוזות שהשירה הובילה אליהם ,עד כמה אהיה מוכן להיות חשוף. במבט לאחור אני מבין שיותר מאשר הצהרת כוונות "לחמדנית" יש בשיר איזו הבטחה לעצמי שישאר בפנים "משהו פרטי".
      אחר כך "תרגמתי" את התחושה הזו לשיר "ציון לשבח" (לחיצה על "האתר שלי" מובילה לשיר זה).

  5. היי גיורא, איסרו חג שמח 🙂

    אֵין לִי בְּרֵירָה
    אֶלָּא לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת
    וּלְקַוּוֹת שֶׁלֹּא תַּאֲמִינוּ.

    שורות חמודות ושוברות לב.

  6. שירים יפים גיורא
    השני מרעיד את הנפש
    האם זו חמדנות לנסות להכיר אותך ?

    • שבוע טוב ריקי
      1. ראי תשובתי המפורטת לתמי
      2.אני חושב שבזמנו (כשכתבתי את השיר) הייתה לי תחושה שהטענה הייתה נגד השירה שכתבתישהייתה חשופה מאד אם כי היא נגעה אז רק לצד אחד של חיי.
      הייתי זקוק לזמן כדי המשיך ולהוריד את מחלצותי ,זו הסיבה שכתבתי לך בזמנו שאני גאה בשיר "סיזיפוס קרוב לשיא"

      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9464&blogID=236

      זהו, עכשיו אין לי כבר את מה להסתיר

  7. אהוד פדרמן

    גיורא, הנה מה חושב עמוס עוז על טיפוס כמו החמדנית שהוא מכנה בלשון זכר, הקורא הרע והרכלן ומתאר את תגובתו החטטנית ביצירה הספרותית כך:

    "הקורא הרע הוא מן מאהב פסיכופת כזה שמתנפל וקורע את בגדי האישה שנפלה בידיו, וכשהיא כבר עירומה לגמרי ממשיך ופושט את עורה, מסלק הצידה בקוצר רוח את בשרה, מפרק את השלד, ולבסוף – כשהוא כבר מגרם את עצמותיה בין שיניו הצהובות הגסות – רק אז הוא מגיע סוף-סוף אל סיפוקו: זהו זה. עכשיו אני ממש בפנים. הגעתי."

    (מתוך סיפור על אהבה וחושך פרק ה')

    • אהוד פדרמן

      ((( זה מה שנקרא בלשון עמוס עוזית – להתעצבן

    • הנה עוד סיבה מדוע לא צריך לקרוא את עמוס עוז.

      גם שני השירים המובאים כאן לא מצויינים.

      • למשה

        את עמוס עוז צריך לקרא. את גיורא פישר לא.

        כבר בהזדמנויות אחרות כאן הסברתי שאני מעלה בבלוג גם דברים שהם לא "מצוינים ביותר". אני חושב שהבלוג הוא במה מסוג אחר.

        אף פעם לא אעלה דברים שאני לא שלם אתם במאה אחוז או שאני חושב שהם לא טובים. אבל אני חושב שיש מקום גם לשירים "קטנים"( שים לב ,כך כיניתי אותם בהקדמה).

        השיקולים (שלי) להעלאת שירים הם מורכבים. אני מניח שחלק מהם אחשוף בעתיד אבל בינתיים גם חיוך קטן עם דוק של עצב מספק אותי (לפעמים).
        תודה
        שלך
        גיורא

      • אהוד פדרמן

        למשה, בכמה מובנים ועבור כמה סוגי אזרחים, תושבים ומבקרים בארצנו חסרת הגבולות, ישראל היא מדינת שב"כ , אך לא שמעתי שמכריחים מישהו לקרוא ספרות מסוימת ולקרוא בכלל.
        וזאת בלי קשר לכך שמאוד לא אהבתי את ההתחשבנות הקטנונית של עמוס עוז עם הקורא הרע, הרכלן והחטטן וזאת במסגרת ספר שברובו הגדול הוא ספר נפלא ומומלץ לכל חובב ספרות לקרוא אותו. ובכלל עמוס עוז הוא סופר חשוב, אך מה לעשות שיש לו פה ושם חולשות אנוש שאחת מהן היא התנשאות. וכן, יש כזה דבר לאהוב ספר בלי לאהוב את כותבו ורצוי לנסות ולהפריד בין השניים ולהתמקד (ובקטע הזה אני מסכים עם עוז) במרווח שבין הקורא לבין הכתוב.

  8. רונית בר-לביא

    אהבתי מאד את השני והזדהיתי.
    השקיפות שכמו נכפית עלינו, והלקוות שלא תאמינו.

    עם הראשון לא הזדהיתי, לא הבנתי את הכעס על מי שרוצה לפענח אותך ולהכיר, למה זו חמדנות ? על מה הכעס ?

  9. גם השיר הראשון, כשמו של השני, נכתב בשקיפות. מבחינה זו אין סתירה כלל וכלל. אני, אגב, לא בטוח שמקומה של החמדנית הכרחי. אם כי זה הופך אותך לא רק לארס פואטי, אלא גם לערס פואטי.
    🙂
    אני מבין שהחמדנית היא הטריגר, אבל השיר יקבל גוון אחר (יפה יותר, בעיניי) בלעדיה. חמדה במקום חמדנות.

    ויפים שניהם.

  10. "לומר את האמת ולקוות שלא תאמינו" איזו הברקה גיורא, מתאים לי מאוד

  11. גיורא, הייתי מוותר על החמדנית ועל ההסבר המקדים ובכך שני השירים היו עוד יותר יפים, פחות אפולוגטיים ויוצאים מכלל המקרה הפרטי. גם שקיפותם הייתה מתעתעת כראוי והדימויים היפים היו עובדים עוד יותר טוב.

    • למשה
      בקשר לשיר, אתה צודק אני מיד משנה.
      ובקשר ל "סיפורים מסביב" …, באמת,אחרי שאוריד את "הפיגום" לא יהיה בהסבר טעם . אבל מכיוון שזה בלוג אני מרשה לעצמי גם "לספר סיפורים" אם כי אני מקפיד הקפדה חמורה שכל שיר יהיה "משק סגור" כלומר שיתפרש מתוך עצמו בלי קביים מבחוץ.
      גם כשאני משתמש בארמזים ממקורות אחרים אני משתדל שהם ישתלבו באופן טבעי ביצירה כך שמי שמכיר-הרוויח אבל מי שלא מכיר לא ירגיש במשהו שיפריע את הזרימה הטבעית.
      תודה
      גיורא

  12. אהבתי את "קשר באמצע" (אפשר להציע שם נוסף?)מפתה להכיר דרך השירים, לא רק אותך, כל כותב, נוח ליפול בפח הזה.

השאר תגובה ל אהוד פדרמן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר