צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

משורר זקן

 

לקוראים שלום

יש לי מה לספר על נסיבות הולדתו של שיר זה. אך אשמור את הסיפורים לשלב מאוחר יותר .

רכילות ביוגרפית היא דבר מעניין , אבל אין לה קשר ליצירה.

אל תצפו לשמות, לא יהיו!

אני חייב לציין שהשיר הקצר נכתב לפני כשלוש שנים כך שהוא לא נכתב על אף אחד מחברי הבלוג.

לעדות אני יכול לקרא לאמיר אור שבודאי לא זוכר ,אבל אולי יתחיל עכשיו לחפש את השיר במכמני הדואר.  שלחתי לו אז את השיר  כשראיתי שגם הוא נמען קבוע של אותו משורר.

עברו  כשלוש שנים,  ולהוותי גיליתי שאולי כתבתי את השיר על עצמי, אולי לאחרים יהיה אומץ להודות שהוא נוגע גם במשהו מהם.

 

לשמחתי ,אני נוסע עוד יומיים למדריד ואעדר מהבלוג לזמן מה.

חג שמח (וכשר למי שמעוניין).
שלכם
גיורא

 

 

משורר זקן

                           

מְשׁוֹרֵר זָקֵן

שֶׁמִּיָּמָי לֹא פָּגַשְׁתִּי

מַטְעִין אֶת תָּאִי הַאֶלֶקְטְרוֹנִי

בְּזִמְרַת חַיָּיו.

מַזְרִים בְּעוֹרְקֵי הָרֶשֶׁת

כָּל אוֹת שֶׁהִטִּיפָה עֵטוֹ

(וְגַם מַה שֶׁתֻּרְגַּם לְאַנְגְּלִית).

לָהוּט כְּנַעַר צָעִיר

לִפְלֹט אֶת שִׁירָיו,

נוֹאַשׁ כְּזִקְפַּת תָּלוּי

לְהַחֲיוֹת לוֹ מֵהֵם זֶרָע.

 

 

22 תגובות

  1. מירי פליישר

    נסיעה טובה ושמחה גיורא.
    אם לא היום מחר נהיה הוא
    מקווה שפחות שוטים
    אם כי לא בטוחה

  2. נסיעה טובה, גם אני אסע לאירופה אבל על ג'יפים. יש בך הרבה חמלה שירית למשורר הזה – שלכתובתי אינו מגיע – אך בעיניי המתבונן מהצד, לפחות בעיניי, מצטיירת דמותו פתטית ומלקטת פירורי נוכחות. חג שמח.

  3. שולמית אפפל

    נסיעה טובה!

  4. עצוב, גיורא, עצוב מאוד. ונכונה התובנה שלך. לכן לא תגיע לשם, לא ככה.

  5. שיר מצויין וכואב.
    כלם צריכים אזן קשבת,
    אם אפשר גם לב.

  6. תַּלְמָה פרויד

    זמרת חייו לא תחייה זרע. כמה עצוב. היש חמלה?
    יפה תיארת, גיורא.
    נסיעה טובה.

  7. תמי קאלי

    גיורא, נסיעה טובה, תהנו.
    השיר עצוב ואני ממש מקווה שלא אגיע לעליבות כזו בחיי…למרות שהשיר גברי.

    • חנה טואג

      ציירת דיוקן מאוד פאתטי של משורר מזדקן תרתי משמע. לי זה מזכיר את "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" אלא שגיבורו של א.ב יהושוע בוחר לסגת מהזירה הספרותית וגיבורך מנסה להציל את שארית זקפתו(חזק הדימוי של הזקפה)ולכן מצבו מכמיר ומבהיל, זקנתו מביישת את נעוריו- עז מבע שירך גיורא ,מצליף בפרצוף!

  8. אהוד פדרמן

    גיורא, שיר שזקוק להקדמה והסברים כמו שהבאת כאן מוטב לו לדעתי שלא יפורסם. גם אמירתך שאולי אתה מדבר על עצמך, עכשיו או בעתיד, לא משכנעת
    כסיבה לפרסום השיר.

    אני מזהה בשיר עמדה שיפוטית מתנשאת ואפילו לעג לאותו משורר זקן שבהעדר אינדיקציה ביוגרפית אחרת, אני מבין שלא גרם לך עוול.
    ואם אמנם כך הדבר (שהאיש לא גרם לך עוול ממשי) עולה מהשיר עמדה אבסורדית שהדובר הוא המסכן שכן אותו משורר זקן (שבעיני הוא המסכן) מטריד אותו באינטרנט והדימויים שאתה מביא הופכים את הטרדתו להטרדה מינית.

    ואם ביקשת לעורר פרובוקציה ולהטיל פצצה הרי שבעיני זו פצצת סירחון.

    בכל מקרה, נסיעה טובה

    • גיורא פישר

      שלום אהוד
      תודה על הברכות לנסיעה.ובקשר להערותיך:
      אני מסכים אתך , השורות הראשונות של ההקדמה באו בשביל לומר את מה שאמרת. כלומר: שיר צריך לעמוד בפני עצמו בלי קשר לנסיבות שהביאו לכתיבתו.
      חזרתי והדגשתי שהשיר ישן כדי שיהיה ברור שאין כוונה בשיר לאחד מהמשתתפים בבלוג.

      ובקשר לתוכנו של השיר: הרגשת בחוש החד שלך הרבה מהרקע לכתיבת השיר. לכך רמזתי שאספר על כך בהמשך. כל מה שכתבת הוא נכון ,אבל לשמחתי הצלחתי לכתוב משהו מורכב יותר מבחינה אנושית. עובדה, התגובות האחרות לקחו את השיר למקום חומל יותר, מכאן שיש בשיר הקטן הזה כמה שכבות של הטבע האנושי (של המשורר שעליו נכתב השיר ושל המשורר שכתב אותו).

      כאמור, אני מסכים אתך שזה לא שיר "שרק חומל" ואולי יש בו גם משהו רע.
      אבל על זה אין לי שום כוונה להתנצל. אני גם רע (לפעמים).יש בי הרבה צדדים שאני לא תמיד גאה בהם אבל הם החומר שלי ליצירה.

      אהיה קצת עצוב אם תכתוב שהשיר שלי מחורבן, אבל גם אז אבקש לדעת איך לדעתך יש לשפר אותו,או אולי כדאי שאגנוז אותו. אבל גניזה תהיה רק בגלל איכות ירודה של השיר (יש לי כבר בית קברות גדול של שירים כאלה)לא אגנוז שיר בגלל התוכן או המסר שלו.
      תודה רבה על הרוח הטובה של תשובתך.
      אשמח מאד להמשיך ולקרא את תגובותיך.
      שלך
      גיורא

      • צרלי על הביטוי משורר זקן. ולו היה צעיר? הבדידות והצורך הנואש לעתים בהכרה, אינו דווקא להכרה כמשורר, משירך מצטיירת בדידותו של אדם, שבמקרה הוא משורר שכבר שכח איך משוחחים ועושה ממה שנותר באמתחתו אמצעי לקשר אנושי. אם השיר אינו פיקטיבי, תוכל להוריד לו את המינון, או להמשיך. הרושם שלי הוא שאתה, באיזו דרך עודדת אותו לפנות אליך בלי גבולות.
        חבל, כי עתה אתה מתלונן.
        אך זה קורה לרבים וטובים. הזדקקות לזולת, בכל עת. השיר הפך בעיני לתיאור מקרה. כתוב אחר. סליחה על הביקורתיות ביחס למקרה השיר.

        • גיורא פישר

          שלום רות
          אין לך מה להצטער. אני פתוח לביקורת אם כי הביקורת שלך יותר משהיא על הפואטיקה היא על תוכן השיר.
          כשאני כותב שיר אני לא כותב "באבדן הכרה" כך שמה שאני כותב הוא מכוון וברור לי שיש דברים שיכולים להראות "רע" או לפגוע במישהו.
          היה ברור לי כשהעלתי את השיר הזה וגם שירים אחרים שאראה "רע".לקחתי את זה בחשבון.
          במקרה הזה, אני מבין שמפריע לך ציון זקנתו של המשורר. אך לגבי יש לו משמעות: גם לגבי מערכת היחסים בין המשורר הזקן ו"הצעיר" (דרך אגב, יש משהו במה שכתבת אספר על כך בהמשך)וגם בתובנה שלי לאיזה צורך הוא משתמש בי (ראי שתי שורות אחרונות) .תחושת הנואשות הזו קשורה לגילו של המשורר לכן אין טעם לטשטש את זה. ניסיתי להעביר בשיר שלא מדובר רק בצורך לקשר אלא בעיקר להעביר את מכלול יצירתו הלאה לכל מי שמוכן (או לא) לקבל אותה.

          צר לי רות, אני לא צריך לגלות לך שזקנה היא חלק מהחיים ולא מהמשובח שבהם. מחיקת ההתייחסות אל הזקנה לא תמחק את את קיומו.
          השיר הזה מייצג צד לא סמפטי של המשוררות והזקנה. המשורר שכתב את השיר מודע לכך שהוא כבר קרוב מאד לגיל ולנואשות.
          דרך אגב, אותו משורר שעליו מדובר הוא משורר לגמרי לא רע.

        • לכל אלו שתהו על הסיפור שמאחרי השיר אני רוצה להדגיש שלעניות דעתי כל שיר צריך להיות "יחידה אוטונומית" שכל הנתונים הרלוונטיים לפענוחה צריכים להיות בה. רכילות ביוגרפית על המשורר או הנסיבות שהביאו לכתיבת השיר הן מעניינות אך לדעתי מגבילות את הבנת השיר. אם יצירה צריכה עזרה חיצונית יש בה לדעתי פגם.

          חיזור גורלי

          "הסיפור של השיר" מתחיל באתר אינטרנטי ליוצרים שנתקלתי בו במקרה לפני כארבע שנים כשרק התחלתי להשתמש במחשב.
          זה היה אתר של חובבים ונדהמתי מהרמה הירודה של הכתיבה. גם אני כאותו אנונימי המסתובב ב"בננות" חשבתי שכל מילה כתובה צריכה להיות פאר היצירה ורבה פליאתי הייתה על מה שקרה שם.
          והנה, פתאום הופיע שם שיר. ממש שיר מעולה. מנוקד וכתוב בצורה מקצועית. מיד הגבתי בפליאה ובתשבחות.
          למחרת קיבלתי טלפון מהמשורר. מסתבר שהוא חיפש ומצא את שמי ואת הטלפון שלי ברשימת המדריכים הארציים של המורים לתנ"ך. הייתי מאד נרגש. הוא בקש את הדואר האלקטרוני שלי ואמר שישלח לי משיריו.
          מאז, לא עבר יום שלא קבלתי ממנו משהו. (בסופו של דבר הוא יוצר למעלה מחמישים שנה). בהתחלה (בשנה הראשונה) קראתי את מה ששלח והתייחסתי בכבוד למה שכתב (בסופו של דבר: גם משורר וגם זקן). בשנה השניה
          בשלב מסוים עייפתי ,ודילגתי מדי פעם על מלאכת היום ,אך הוא חזר אלי ושאל לבריאותי. בשלב מסוים החלטתי ל"חתוך" אך הוא התקשר אחרי חודש ודרש בשלומי ושאל מה קרה. נאלצתי לשקר (לא נעים) וסיפרתי שהייתי בחו"ל. כך חלפה עוד שנה.
          אני מצידי קיוויתי כמשורר חדש שיעניק לי משהו מניסיונו אך הוא טרח להבהיר לי מהר מאד "שאין לו כשרון להנחיה". מדי פעם התייחסתי גם לעצמי ולקורותיי בתגובותיי ,אך הייתה לי תחושה שהוא לא ממש קורא את מה שכתבתי .
          בשלב מסוים החלטתי לבדוק את הנושא ובמשהו ששלחתי לו שילבתי פרט קשה מהביוגרפיה שלי. הוא כמובן לא התייחס לכך.
          כתבתי לו על זה בכעס רב ,הוא התנצל וביקש שנמשיך להיות בקשר. סירבתי ובקשתי ממנו למחוק את שמי מרשימת הדיוור שלו.
          לאחר שהרוגז חלף מעט (הוא עדיין קיים) שאלתי את עצמי מה גורם לו לנהוג בצורה כפייתית ואגוצנטרית כזו.
          זו לא בדידות. יש לו משפחה ענפה ואוהבת. אני חושב שזו הדרך שבה הוא רוצה להחיות את עצמו דרך קוראיו.
          ואולי זו התמכרות לתגובות.

          זה מה שמדאיג אותי.

      • אהוד פדרמן

        גיורא, היות ואני יודע שאתה פתוח להצעות, הנה חומר למחשבה :
        נסה להוציא את הדובר בגוף ראשון מהשיר – כלומר לבטל את השורה השניה במלואה ואת השלישית לתקן ל-: מטעין תאים אלקטרוניים (ואולי, תאי לב אלקטרוני).
        זה יוציא את המימד הרכילותי ה'רע' מהשיר כמובן רק אם יש לך כוונה להוציאו.

        • שלום אהוד.
          תראה מה עשית. במקום לארוז את המזוודות אני עסוק בשיר. ובכלל גם תכננתי לספר את ה"סיפור" ,שכמו שציינתי אין לו שום קשר לשיר, שכן לפי תפיסתי כל שיר צריך להיות מובן מתוך עצמו.
          הבנת יפה מאד את השיר.
          אם יהיה לי זמן בערב אעלה את הסיפור כי יש בו לקח (שלא כל כך ברור לי מה הוא).

          במקרה של השיר הזה וההצעה שלך ,אני מקבל אותה מכיוון שתיקון נכון משדרג את השיר. אם כי שים לב שעדיין השארתי קמצוץ "רוע" שבא להראות שלמרות שיש הבנה זה גם סוג של מטרד.
          הנה הגרסה החדשה:

          משורר זקן

          מְשׁוֹרֵר זָקֵן
          שֶׁגִּלָּה אֶת הָרֶשֶׁת
          מֵצִיף אוֹתָהּ בְּזִמְרַת חַיָּיו.
          מַזְרִים בְּעוֹרְקֶיהָּ לְכָל תָּא שֶׁמּוּכָן
          וּלְאֵלֶּה שֶׁלֹּא
          כָּל אוֹת שֶׁהִטִּיפָה עֵטוֹ
          (וְגַם מַה שֶׁתֻּרְגַּם לְאַנְגְּלִית).

          לָהוּט כְּנַעַר צָעִיר
          לִפְלֹט אֶת שִׁירָיו,
          נוֹאַשׁ כְּזִקְפַּת תָּלוּי
          לְהַחֲיוֹת לוֹ מֵהֵם זֶרָע.

    • גיורא פישר

      לאהוד
      שכחתי להוסיף
      מעולם לא כתבתי בשביל ליצור פרובוקציה. השיר נכתב לפני כשלוש שנים לפני שידעתי על קיום אתר זה או אחר.
      ובקשר לריח ,על זה נאמר : על טעם ועל ריח אין להתווכח.

      • שכחתי עוד משהו, גיורא היקר, חג שמח ונסיעה טובה! תסניף קצת מדריד בשבילי פר פבורה.

        • לחנה
          תודה רבה. אני מבטיח להסניף מדריד גם בשבילך . אני משוגע על מוזיאונים ואני יודע שכמה מאוצרות התרבות המערבית נמצאים במוזאונים שם. אנחנו גם מתכוונים לבקר בטולדו ושם אחשוב על רני יגיל בזכות המסה על אשר ברש שכתב את "הנשאר בטולדה".

      • אהוד פדרמן

        גיורא ידידי, איך נאמר: מודה ועוזב ירוחם.

        אני מסרב לקחת על מצפוני עיכובים באריזה. בכל מקרה הכי חשוב שלא תשכח דרכון.
        תחתונים ומברשת שיניים תוכל לקנות בחו"ל

  9. עופר בור

    שלום גיורא
    בעיני תועיל לשיר אם תנתק אותו עוד יותר מהסיפור .
    רק אחרי שקראתי את הסיפור מאחורי השיר הבנתי מה הפריע לי בקריאה הראשונה ה"נקייה" – עניין התא האלקטרוני היה לא לגמרי ברור ומנע וחסם כיוונים פרשנויות מעניינות . כי בלעדיו השיר "פתוח" יותר – גם לאפשרות הקשורה לטריגר שהביא את השיר אבל גם למשהו כללי ואוניברסלי יותר על היחס בין זקן לצעיר בין האני המזדקן לאני הצעיר וכו וכו .

    • לעופר
      לסיפור שספרתי אין קשר לקריאת השיר.
      זו סתם רכילות שהבלוג מאפשר.
      באופן עקרוני אני דוגל במדיניות של משק אוטרקי. כלומר כל שיר מכיל בתוכו את כל האינפורמציה הדרושה לפענוחו. לא צריך לזמן מורה לספרות לכל שיר.
      גם התחרטתי שנכנעתי ללחץ של אהוד.
      השיר נשאר במתכונתו ,אם כי לא יכנס לספר.
      רציתי להדגיש בשיר את הנואשות של אותו משורר, את הצורך שלו ,להחדיר בי" את שיריו למרות שהוא לא מכיר אותי (הוא לא ידע שאני כותב).
      השיר הזה אמביולנטי ביחסו לאותו משורר זקן:
      מצד אחד אני מבין את הצורך שלו
      מצד שני אני לא יכול לסבול את הפטטיות ואת "האונס" שהוא מבצע בי עם המשלוח הלא מבוקר של כל אות שכתב.
      מבחינה זו הוא משקף את פחדי
      (כן, אני לא כל כך סימפטי כמו שחשבת :)
      גיורא

  10. עופר בור

    עכשיו ראתי שהעלת גרסא נוספת – בתגובה לאהוד. אני כיוונתי למשהו אחר כמובן – להשאיר את הגרסא הראשונה " כמו שהיא " ורק ללהשמיט עניין הרשת
    למשל

    מְשׁוֹרֵר זָקֵן
    שֶׁמִּיָּמָי לֹא פָּגַשְׁתִּי
    מַטְעִין אותי
    בְּזִמְרַת חַיָּיו.
    מַזְרִים בְּעוֹרְקֵי
    כָּל אוֹת שֶׁהִטִּיפָה עֵטוֹ
    (וְגַם מַה שֶׁתֻּרְגַּם לְאַנְגְּלִית).
    לָהוּט כְּנַעַר צָעִיר
    לִפְלֹט אֶת שִׁירָיו,
    נוֹאַשׁ כְּזִקְפַּת תָּלוּי
    לְהַחֲיוֹת לוֹ מֵהֵם זֶרָע.

    אתה כמובן תחליט אם מתאים או לא …

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר