בננות - בלוגים / / מארח את עליזה קיי בסיפור "המורה"
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

מארח את עליזה קיי בסיפור "המורה"

 

 

שלום לכולם
אני לא מכיר באופן אישי את עליזה קיי. נפגשתי בתגובותיה לפוסטים שונים כאן ב"בננות". כשסיפרה שהיא כותבת סיפורים הצעתי לה להתארח תחת קורת בלוגי.
אני מקווה שתהנו.
גיורא

המורה

מאת עליזה קיי

 

תנועת היד תוך כדי לקיחת הילקוט, תוך כדי צעידה

מדודה. העולם ציפיות מצערות, כך וכך

סכום חייו קצבת רעל התפלות. אף גילה בעצמו תכונה

יששכרית חמור גרמית וכמו צועד בבטחה במסלול חייו האבוד,

ובהסכמה של שתיקה חי עם מסקנות חייו. חריץ עמוק נחרת, בפניו

קו מרירות, רבדים… רבדים

כמורה הרי ניחש את מחשבות תלמידיו, מחשבות נעורים,

שביל פניו אף בישר את רצונו לפגוע בהם

בגופם… כה רבים, מאמצי העמדת פני חיבה,

 

משרק נפתחה דלת חלומו גילה, כי מצויות בו סגולות אהבה אינסופיות, בחלום תמים משביע רצון. גילה אור שהתרחב (מעל בתי הכפר ושדותיו)

ונגע בקצה שמיים תכולים, גבהי תכלת רטובה כראי.

– שקט שבהארה, הארת עדי עד… אף האדמה היטיבה…

והנה האור המוקרן מחלומו עלה והשתקף, בקצב הקרנה מועט שהלך והתעצם, בפני תלמידיו, מנהליו וחבריו לעבודה, שטרם הכירם, כי בחלומו הוצעה לו משרה במקום חדש. כתה המונה כעשרים תלמידים (לאחר התנסות בבי"ס לאומנויות). כל דפנות חפצי הדירה בה התגורר, הוארו בבדידות מופלאה… מחייך לעצמו המוני חיוכים פנימיים, מכין את עצמו לקראת השיעור הראשון, ההתרגשות הרבה… בעודו מדלג ברננה, נצנצו לעברו בתי התלמידים המתגוררים בבתים קטנטנים, דמויי נייר לבן. עם ערב כמו היו מוארים מפנימיותם, באור מנורה עמומה שלא ראה בערותו.

(שאל את עצמו אם הכיר מראות דומים בתחומי חיים אחרים?) אף כוח מחשבתו נחלש.

ואף בעת החשכת המקום עד היות… "ליל המקום", בעת השחרת העצים, נראו מחוזות זכרונותיו, רעיונותיו, ככוכבים מבודדי רקוד. למען האמת, החושך שהלך והתעצם, כמו הסגיר לרגע ונדמה כי חלומו בגד בו בהזכירו את בור רוגזו….

אך בעת התבוננו בכיריים, בהם מתבשלים הדי השקט…

 

שפך את המטרנה האמורה להזין את בנו, לסיר הבישול הלא נכון, הענק כיאה לסיר השרוי בקצה העולם. אף שכח את ספריו. עתה, היה מקום למעט אירוניה עצמית, אולי להבין, שיש כאן איזו העמדת פנים… נדהם מעט מרוח הרננים שאחזה בו בשוכחו את ספריו, כאן באמצע הדרך, מצפה לבוא אשתו. הגורל כמו הצניח לו משמיים, אישה עשינית, אשר הבטיחה לו לאסוף אותה עם רכבה בחצי השעה הקרובה, שנדמתה כיובלות. מה יש לומר, קערת העולם כמו התהפכה על פניה, במעבר מערות לשינה, עדיין לא מצליח להיכנס לגבולות הזמן, סומך על אשתו, שתקפיץ אותו לשיעור, אשתו שהפכה את האירוע, לסיפור בתוך סיפור.

 

אף מנהלו הקודם הוזמן לחלומו, כשגבו אל האור הקסום, מעבר לאביב, קיץ, סתיו, וחורף,מ כשהוא במשרדו על ראש הגבעה, המנהל שפניו בהקיץ מחוררות, מטושטשות מתפלות היומיום, שהתאווה שנים לזרוק את הבוז בפניו ולא העז. תמיד התקשרה לממלכתו בהקיץ, טעמה של רשות מדכאה. והנה כאן, בקצה עולם-מועלות פנים יפות, משוקמות מפגמי היומיום כוונות, רוצפו בעובדות מסויימות מהמציאות, שהתרככו ויפו… אמנם

המשקפיים, תזכורת להיבט האינטלקטואלי בהקיץ, כושר התמדה, מעשיות והדיבור הענייני (ובזה הזכיר לי את סלידתו מעצמו), שקרם אור והתפרש מתוק, מתוק, על חייו.

 

ממלאת תפקיד כפול, של מורה ומזכירה היא האישה שישבה בסמוך.

המורה קשוב להבעות פניהם… פניה

אותו חיטוב רך כסיפור לירי, אל מול פניו, כתחבולה של הסוואה (אף פני המקום לא ידעו אודות אהבתם). והוא, בבועה שלישית, מעין שותף סמוי, מצא עצמו שמח מאוד על היותו מעורב ברומן לא לו, לאחר שמסכת חייו מקשת איבון רוויית סילופים. הם שוחחו על עניינים חשובים, שרוצפו בכוונות טובות. דובר על טיפול באוטיזם.

המנהל המאוהב ביקר את העובדה,

שאין יודעים לטפל באוטיזם, מעסיקים את האנשים הלא נכונים, הכוונה לאנשי תחום חיים אחרף אותה מערכת בירוקרטית המסבסדת לשם הזנה עצמית… על אף מאמציו הרבים לדיבור ענייני התפרץ לפתע על פני המנהל חיוך גדול – כשהוא מגלגל את עיניו לעברה… חיוך אשר הזכיר למורה את ימי נעוריו… גבהי נעוריו… במלוא זריחתם…

כאן בקצה העולם, צבעו של מנגנון בירוקרטי לא תאם לצבע המקום. אובדן מסילות אל נוהלי החברה… "בעת אהבה בת אלמוות מולכת"!

אחר כך הוא פנה לזוג המאוהב,

"אין כאן כל העמדת פנים, הרי אני מחולל החלום"

כפתרון לבעיית האוטיזם, שלף תכלת שמיים, תכלת שקטה, תמימה ובודדה.

"זו נקודת ה-TOP שבחינוך" אמר…

מה שבהקיץ נתפס כגיחוך הגדול ביותר.

 

 

 

10 תגובות

  1. נהדר! מקסים! מרתק! נפלא!

    (מבולבל, מסורבל, מקושקש, מיותר)

  2. רות בלומרט

    החיים והחלום על תפלותם ותקוותיהם בתערובת מרתקת ומקורית של פרוזה עכשווית ומיושנת מעט והאוטיזם כמשל לחיים המנוונים השוקעים של מורה והוראה בהבלחה מקורית.

  3. למרות העליבות, עליזה, גם חזונו של חמור גרם הוא חזון… כמה כוח וחיים אנחנו חווים לפעמים בחלום.

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3066&blogID=182

  4. מורה ללשון (בדימוס)

    אני תוהה – האם הסיפור כתוב בשפה העברית?

    • מתחזה יקר,
      לילה טוב!

      • מתחזה יקר,
        לילה טוב!
        עליזה קיי

        • מורה ללשון (בדימוס)

          מתחזה לסופרת יקרה,
          ניסיתי להיות עדין ולהביע את דעתי רק ברמז, אבל – הסיפור אינו סיפור והעברית אינה עברית.
          לעברית, כמו לכל שפה, של כללים של דקדוק ושל תחביר.
          אין כלל שלא אנסת והפרת.
          ומדוע? ללא סיבה. ככה!
          או אולי כדי להראות מתוחכמת, אולי כדי להשמע משוכללת, אולי כדי להצטייר כמיוחדת ושונה, אולי כדי להתחזות לסופרת.
          התוצאה – אללי – מפגן מרהיב של יומרה ושל בּוֹרוּת.

          בברכה
          מורה ללשון (בדימוס)

השאר תגובה ל מורה ללשון (בדימוס) ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר