בננות - בלוגים / / שיר הקנאי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

שיר הקנאי

 

 שלום לכולם
סבינה מסג הביאה זה עתה את תרגומה לשירו של
Olav H. Hauge 
" תחרות סקי". 
שיר חכם של משורר נורווגי העוסק בהשוואה המתמדת (במודע או לא) שלנו את עצמנו עם האחרים.
לפניכם שיר טפש של משורר ישראלי.

לא חייבים לקחת אותו אישי.
גיורא

 

 

שיר הקנאי

 

מִצִּדִּי,

שֶׁיִּמַּח שְׁמִי וְזִכְרִי.

 

אֵין שׁוּם גַּאֲוָה בְּזֵכֶר

הַמֻּרְכָּב מִכַּמָּה הַצְלָחוֹת קְטַנְטַנּוֹת

וְכִשָּלוֹן אֶחָד גָּדוֹל.

 

לָמָּה שֶׁהַוָּתִי תִּתְבּוֹסֵס

לְצַד מִצְהֲלוֹתֵיכֶם?

 

וּמִצִּדְכֶם,

אֲנִי מִתְנַחֵם

שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

גַּם לָכֶם לֹא יִהְיֶה זֵכֶר,

שֶׁגַּם תְּהִלָּתְכֶם

תֵּאָסֵף אֶל הַחוֹל

אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם

אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר וְלֹא יִמָּנֶה

וְלֹא יֵחָשֵׁב.

 

 

21 תגובות

  1. בבית האחרון – תחילתכם או תהילתכם?
    כפי שאמרתי לך הפתיחה מעולה בעיני. לא הבנתי את עניין החווה (אמנם חווה?) והמצהלות. הם צוהלים כי הדובר נכשל?
    ובבית האחרון – אם זו תחילתכם אני לא מבינה, אם זו תהילתכם, אז כן, ואני אוהבת את הסימטריה של מצדי ומצדכם.
    הבית השני קצת בלתי-שירי בעיני, האמירה הזו על ההצלחות והכישלון – ואולי היא מרתיעה אותי בגלל תוכנה, אני לא יודעת…

    • היי לי
      המילה היא:תהילתכם
      הוותי= צרה, אסון ,פגע (אבן שושן ערך הוה)
      אני מניח שהתוכן הבוטה מרתיע. אם כי אני מוכן לשים את נפשי בכפי אם אין בני אדם (לא מלאכים) שלא חשו פעם בצורה זו או אחרת את מה שכתבתי.

      • להוותי קראתי את הה' כח'. עכשיו הרבה יותר ברור.
        המסר ה"נקמני" לא הפריע לי כי זה אותנטי ומוכר. ההגדרה של הניצחונות הקטנים והכישלון הגדול הרתיעה אותי – גם זה מן הסתם כי קשה לי להתמודד עם מחשבה כזו.
        בכל מקרה – חיים ומוות ביד הפונט, הרבה יותר טוב עכשיו.

  2. תמות נפשי עם פלישתים – למען מי ומה ולמה? נוקב.

    • זה מה שנקרא ,גיורא, צרת רבים -חצי נחמה . אני אוהבת את ההומור העצמי בשיריך

      • תודה חנה שהרגשת גם את הצד הזה בשיר .
        כמו שכתבתי במקום אחר כאן, השם המקורי היה "אני הזונה הרעה" (ממשפט שלמה)
        שבת שלום
        אנחנו צריכים להפגש ,אנחנו גרים קרוב זה לזו. שנינו נפגעי הפריפריה:)

    • ללבנה.
      אכן יש בשיר מהמשפט הזה של שמשון אבל יותר קרוב המשפט של הזונה הרעה במשפט שלמה: לא לי ולא לך יהיה הילד"

  3. ואם זוכרים, אז מה? לך אכול בשמחה את לחמך וראה חיים עם האשה אשר אהבת כי זה כל האדם.מולוריאציה של קשה כשאול קנאה… זכור את כל מי שעמדו אתמול לבחירות. כתוב עוד שירים, בשמחה.

    • שלום רות
      אני שמח שגם את כמוני אוהבת את קוהלת. אבל כידוע לך החכם מכל אדם היה כזה גם מפני שהביא בספרו דברים וניגודם. השיר בנוי בבסיסו מדברי קוהלת: "אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון.."(קוהלת א'11)

  4. גיורא, אני מרגיש שאתה לא מעט עוסק, או עסקת, בענייני האגו המפחד על עצמו ורגיש לעצמו (פתאום שמתי לב שאגו/גאווה – אותן אותיות).
    קשה מאוד במקומות הללו. אני מקווה שהשירים הללו נשלחים ממך ואיתם גם התחושות הללו. חן.

    • חן היקר
      כתבת: "גיורא, אני מרגיש שאתה לא מעט עוסק, או עסקת, בענייני האגו המפחד על עצמו ורגיש לעצמו".
      תודה.

      אכן, צדקת במאה אחוזים.

      האם לא על זה נכתבים כל השירים בעולם?
      גם שירים על מלצריות בקפה וגם שירים על הקב"ה עוסקים באגו המפחד.

      השירים האלה מייצגים חלק ממני בתקופות מסוימות או ברגעים מסוימים. אני לא כותב לצרכים טרפוייטים (חוץ מההנאה הגדולה לכתוב שיר מוצלח) לכן שליחתם לאוויר העולם לא פותרת או מקילה על הנסיבות שהביאו לכתיבת השיר.
      בכלל, אני לא כותב "מנהמת הלב". תמיד יש בשירים הכי אישיים שלי "מבט מהצד" על עצמי. לא תמיד מחמיא ,כי בסופו של דבר אני לא לוקח את עצמי נורא ברצינות.
      את כתיבת השירים-כן.

  5. גיורא, וואו איזו אנרגיה…
    כולנו נשכב בסוף "הבא בשורה"- אמת.

  6. אתה אמיץ גיורא ישיר ואמיתי

    • לחני:
      אני מאד שמח שאת אומרת את זה. אכן, כשהתחלתי לכתוב וניתקלתי לראשונה בדברים של "לא נעים" אמרתי לעצמי שאני לא עושה הנחות לעצמי ,אלו החומרים שהחיים בנויים מהם. ואם אני מרגיש כך יש להניח שיש עוד כאלה וגם אם לא -מה שאני מרגיש הוא חלק מההוויה האנושית וראוי לכתוב ולשורר עליה.

      לכן ,הדבר היחידי המטריד אותי בכתיבת השירים הוא לא "מה יגידו ומה יחשבו עלי" ,אלא: האם הצלחתי לכתוב את מה שרציתי באופן הטוב ביותר.
      שבת שלום
      גיורא

  7. "גם לי גם לך לא יהיה. גזורו!" זה דברו של הקנאי האמיתי אל הראי.

    • לאמיר.
      בי נשבעתי
      לא להאמין, כל הכבוד לך!
      יום אחד אראה לך את זה.
      השם הראשוני של השיר הזה, השמור עדיין על הקובץ במחשב הוא "אני הזונה הרעה"
      עד כמה שאני זוכר זה היה משפט הפתיחה בגרסה הראשונית של השיר.

  8. למה מכות? הצלפה עצמית והצלפה לקהל? הבית האחרון נשמע כמו איזו קללה.
    כמה אנרגיה שלילית !
    צא מזה…

    • ללוסי:
      אלף תודות. נתת לי מחמאה נפלאה בכך שהרגשת את השיר ובמיוחד ה"צא מזה".

      ולמה זו מחמאה נפלאה -כיוון שהשיר נכתב לפני למעלה משנה. וגם אז הוא נכתב "אחרי שיצאתי מזה".

      אי אפשר לכתוב טוב "כשנמצאים בזה".
      אני שמח שהצלחתי להעביר את מה שהרגשתי בצורה כזו שגרמה לך לחוש שזה קורה עכשיו.

      לשיר הזה היו מספר שמות: הוא התחיל ב "אני הזונה הרעה" (משפט שלמה -מלכים א'ג' כמו שהרגיש אמיר אור בתגובה שלו) אחר כך היה "אין זכרון" עבר ל:"שיר של איש רע" וסיים כ"שיר הקנאי".
      כל השמות מעידים על "מבט מבחוץ" הם גם מעידים על כך שאני לא כל כך גאה בעצמי. אבל לדעתי אלה החומרים של האמנות: להציב מראה מול עצמנו (יסלח לי אמיר שאני שוב משתמש בדימוי שלו) גם אם היא לא מחמיאה במיוחד.
      תודה ושבת שלום
      שלך
      גיורא

  9. רונית בר-לביא

    גיורא,

    קנאה זה רגש שמאד מעניין אותי.
    הוא נחשב רגש נחות וכולם מתביישים בו.
    צריך לתת לו מקום.

    גם בשיר שלך, הקנאה קורית בגלל אכזבות אישיות וסוג של תסכול, אפילו אם מקומי (נראה לי שקורה לכל אדם באיזשהו שלב בחייו).

    והמקנא שאין באמתחתו מה שהשתוקק, מתנחם בכשלונם היחסי של האחרים.

    מה יותר אנושי מזה ?

    הזכות הגדולה היא בעיני לא במאמץ ה"רוחניקי" שלא לקנא (באופן מלאכותי), אלא ההישג שבלהסיט את נקודת המבט מהרדיפה אחר הישגים חיצוניים, שתמיד מלווה באגואיזם.

    השינוי הזה מוליד בדרך כלל התייחסות אחרת קודם כל לעצמי ואחר כך לזולת, במעגלים הולכים ומתרחבים.

    • היי רונית
      אני מסכים עם מה שכתבת אם כי אני צריך להבהיר שלא תמיד מדובר בקנאה בהשגים חומריים.
      הכשלון של כולם שבו התנחמתי היא השכחה שתעטוף את מה שהשאירו אחריהם גם נשואי קנאתי.

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר