צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

דיו

 

 

 

 

דיו

               

 

אֲנִי דַּף לָבָן

וַאֲנִי מַחְלִיט

בְּאֵילוּ צְבָעִים אֶשְׁתַּמֵּשׁ.

גַּם אִם דְּיוֹ יִשָּׁפֵךְ

וְכֶתֶם יָצִיף אֶת סִיבַי

אֶנְשֹׁךְ אֶת שְׂפָתִי

וְאַמְשִׁיךְ לְהַחְלִיט:

אֲנִי דַּף לָבָן

וַאֲנִי

 

 

 

86 תגובות

  1. נכון ,אלא שאז שלחתי לך אותו עם ההקדשה לדואר הפרטי. עכשיו הוא תמתנוסס.
    אני שמח שזיהית שגיורא לשם גם הוא מאוהביך.
    שיהיה שבוע טוב
    גיורא (פישר)

  2. מגיורא אל גיורא:
    בלימודי בבית-הספר החקלאי בנחלת יהודה, שאינו כה מרוחק ממושב אביגדור, עבדתי בעיקר ברפת בית הספר. אני זוכר עד היום את התחושה הנפלאה של העבודה עם פרות, לרבות העובדה שבשנות ה-50 חלבנו בידיים.

    • לגיורא לשם שלום
      אני עדיין זוכר את אבי ואפילו אותי חולבים ביד את ששת הפרות שהיו לנו.(עבודה משעממת ומפרכת) בתחילת שנות ה60 עברנו לחלוב במכונה ניידת ועברנו איתה מפרה לפרה.
      בשנות ה70 כשכבר היו לנו 30 פרות הרפת גדלה, בנינו במת חליבה והפרות באו אלינו להחלב. בראשית שנות ה90 בניתי רפת גדולה מאד (הורי כבר נפטרו) ומעל 60 חולבות היו נכנסות ויוצאות לתאי חליבה אוטומטיים.
      לפני כחמש שנים סגרתי את רפת החולבות ומכרתי את הפרות (עגלים ועגלות אני עדיין מגדל). הממשלה דרשה השקעה גדולה מאד ברפת לצרכי איכות הסביבה ומאחר ואף אחד מבני לא התכוון להמשיך ברפת ,ואני סרבתי להעסיק פועלים ,(עשיתי הכל לבד מורה בתיכון ורפתן)לא הייתה לי ברירה אלא לסגור את הרפת.

      היום אני לא מסוגל להבין איך עשיתי את זה קרוב ל30 שנה. אני מניח ששלמתי על זה מחיר גופני ונפשי. אבל זו הייתה פרנסה טובה.
      שבוע טוב
      גיורא

  3. יפה, גיורא. ובלי קשר לתהל דווקא, כמשל קיומי, אני קד לעוז וחומל על ההיבריס גם אם יש אירוניה בנאמר.

    • תודה אמיר
      השיר נכתב לפני שהכרתי את תהל.
      יש בשיר כל מה שאמרת.
      הלואי והייתי יכול ללכת לאורו כל הימים.
      תמונת הנגטיב שלו נמצאת ב "שיר הקנאי".
      זה אני ,
      וגם זה אני.

  4. היי תהל
    גם אם תרצי ,אי אפשר לכעוס עלייך.
    נכון, אז השחלתי את השיר לפוסט שלך כי למרות שכתבתי אותו על עצמי (כל אחד והסיפור שלו) הרגשתי שהוא מתאים גם לקורות חייך כמו שקראתי אז בעיתונים.

    אבל עכשיו הוא כבר לא מוסתר, הוא מתנוסס במקום המכובד ביותר= ב"בננות". אני מבטיח לך, שכשיבא זמנו והוא גם ידפס על ניר ההקדשה תשאר.
    גיורא.

    נ.ב.
    עוד חודש אהיה בן 58 אבל אני בטוח שלא אלי התייחסת כשציינת: "מבוגרים".

    • גיורא

      איז הילד אתה אליפלט. אתה עוד ילד. ואגב מותר לכעוס עלי "אך בזהירות לא להרוס".
      ואתה רק בונה ומתנוסס. וממיס את אגרוף הזעם.
      ופותח יד רכה אלי אל עצמיך.
      אתה מבוגר אתה? כולנו ילדים. גם גיורא לשם.
      אני רצינית. כולנו ילדים. בגלל זה אני לא במאת מתמוטטת ממבוגרים אני תמיד זוכרת שהם ילדים.
      תשמיך להיות ילד כזה גיורא. בחיי אתה נשמה טובה. ולא מהיום אני חושבת זאת ולא רק בגלל
      שהקדשת לי פעמיים את הדיו. תודה על התיקון.

    • אתה רואה גיורא יקר גם אתה העזת מבלי להתכוון ונכשלת בטעות כתיב. ולא נורא בחיי.
      כשמתרגשים יש גם שגיאות ולא אנחנו מביאים לכאן את המלחמות.

      ואין ספק שגיורא לשם עשה אותי יותר מודעת לשגיאות כתיבה רבות שיש לי גם בתגובותיי לאנשים. יש כוח ויופי לכל תגובה.
      שלום לגיורא פישר הילד.

  5. יופי של שיר.

    לפעמים אני לא מצליחה לומר יותר מזה. יסלחו לי שונאי ה"מקסים" "יופי" "נפלא" וכו'.

    אני דף לבן! 🙂

    • לשירה ולאביטל:

      תודה. אותי זה מספק. אני מכיר את ההרגשה שבמקום סתם להנות משיר אתה צריך לאמץ את המוח כדי לכתוב משהו מקורי.
      אז זהו. אני מרשה לכל אחד לכתוב (או לא) מה שהוא ירצה בלי להרגיש אשמה או צורך להתנצל על משהו.
      כך גם אם השיר לא מוצא חן בעיניו.
      במקרים כאלה אשמח לדעת אם מה שלא מצא חן בעיניו הוא המסר העולה מהשיר(שזה לא כל כך אכפת לי) או שזו הדרך בה העברתי אותו.
      זה בהחלט מעניין אותי כדי לשפר את השיר ולהשתפר.
      שבוע טוב ומבורך
      תודה
      גיורא

  6. יפה מאד. ואני..
    שבוע – טוב

  7. כן, ולא משנה מה זרקו עלינו, מה הטילו, מה נפל.
    נהדר.

    • תודה לוסי
      העניין הוא שזה כן משנה וזה קשה להתעלם מהדיו שנשפך. אבל מי שחפץ חיים חייב להסב עיניו מהכתמים.
      כשהוא יכול.
      בגרסאות הראשונות של השיר קראתי לו בשם שהתבקש: "דף לבן"
      אבל אחר כך (במצב רוח מהורהר יותר) החלטתי לקרא לו "דיו".
      אני לא בטוח שבחרתי נכון.

  8. מאד אוהבת את השיר
    שבוע טוב

  9. משהו שכתבתי מזמן – מתכתב עם השיר שלך -:

    אח"כ נכנסתי לחדר שלי
    וכתבתי: אין דבר
    שמציאות לא מוחקת.

    לפני זה… אתה זוכר מה היה לפני זה?

  10. אני רואה את האירוניה ואוהבת את זה כולנו דף לבן ש"מחליט" מה יקרה אתו.. בעצם כן, לא? אולי קצת

    • לחני. כשהתחלתי לכתוב את השיר לא התכוונתי להיות אירוני ,אבל משהו בפחדנות שלי לשקוע בסנטימנטליות מלאה (דווקא הייתי רוצה) המליח את השיר בקמצוץ קמצוץ של אירוניה. לפי תגובות האחרים אני מבין שהקמצוץ לא הסיר לגמרי את הטעם המקורי שרציתי לתת לשיר.
      תודה
      גיורא

  11. היי גיורא
    אני אוהבת את הענווה
    אני ואפסי עוד…
    אומנם אתה מחליט…
    אך דף לבן
    וטהור
    להתראות טובה
    דרך אגב קראתי בתגובה שאתה מתפלא על עצמך… טוב שסוף סוף אתה מתפלא… אנחנו עושים כל כך הרבה דברים בלי לשים לב…

    • כאלה,גיורא,לא תקבל שום משוב ערכי
      על השיר.תקבל חיבובים וליבובים
      וסוכריות טופי וסיפורים על פרות.
      את הרפת לא הייתמעז לנהל כמו שמנוהל פה המימשק השירי.מיליםמילים מילים
      על דפים לבנים,קריאות הידד ופטפוטים
      בתנאי שגם אתה תנהג באותו אופן ב"שירת" המגיבים.איך כתב חנוך לוין?"
      כי אנחנו אנשי בסדר,אנשי בסדר,אנשי בסדר גמור,אצבע בתחת,ושיר בגרון,וטוב ומסריח וחם"(את ואני והמלחמה הבאה,1968)

      • מגיב יקר
        הנושא של הבלוג והתגובות הוא נושא מסובך וטעון כפי שראינו בימים האחרונים.
        מכיוון שאתה לפי תפיסתך,לא מרגיש מחוייב למערכת אני מבקש ממך להגיב (כשמתחשק לך)בכל דרך שתחפץ. אני מתחייב להתייחס ברצינות למה שתכתוב אם כי אני לא מתחייב שאקבל את דבריך. אתה גם יכול לכתוב לי לדואר הפרטי אם תרצה.אני מבטיח קבל עם לשמור על חשאיותך.
        בברכה
        גיורא

        • בוקר טוב.אכן,לא מחוייב למערכת הבלוגריסטית- למערכת שנקראת הספרות
          העברית אני כן מחוייב,ועמו נמצאת הבלוגרייה שלכם בסתירה קשה.העניין נאינו
          אישי וזה לא אתה,זה רובכם ככולכם
          לא זהירים בפרסום,מטפחים אווירה אנטי ביקורתית,עד כדי כך שהערו על שגיאות כתיב נענות בהיסטריה ובצרחות שבר,
          מתחמקים מכל דיון ספרותי פנימי ערכי.הבורות הספרותית שוררת,פולחן האני הנרקסיסטי,והעניין מטופח עוד ותר ביידי אנשים כמריו מרדכי ואמיר אור,היותר מקצועיים (כביכול)ביניכם,רק
          מעודדים אווירה זו בקריאות עידוד בנאליות מתחכמות.מעט הסופרים הערכיים כאן בבלוגיה מפרסמים לעיתים רחוקות ובאופן סלקטיבי.מדאיגה במיוחד חגית גרוסמן,אחת המשוררות הבודדות בבלוג,שנכנעת לאווירה הכללית של רפיון ורפיסות הטקסט.סופר שאינו נוהג סלקטיביות וביקורת עצמית בפרסומיועולה על דרך גרועה מאוד.אני יכול להמשיך,אבל אני תקווה שכוונתי הובנה.טקסטים רבים כאן הם פשוט השתטות פומבית.ולמען האמת,גם כשמפרסמים טקסטים חוץ ספרותיים,נגלית הבורות (מדוגמת יוסף עוזר על דה האן)
          היעדר פרספקטיבה היסטורי,הבנת הסיבות לתהליכים שונים.ראיית קוריוז כדה האן כסופר גדול ומדינאי מובחן היא כמובן בדיחה- וההתעלמות המגוחכת מההומוסקסואליזם החריף,הבוטה והגלוי שלו בהקשרה של התקופה – ראוי שאדם שאינו היסטוריון ינהג זהירות ,בדיוק כמו שאנשים שאינם סופרים ינהגו זהירות בטקסטים שלהם ובפרסומים.אכן,יצרתם בבלוגיה מערכת מגוננת ומכרבלת,אבל ממבט חיצוני העניין כולו מגוחך,ובמקרים רבים – נלעג.

          • מילא,עוזר אינו הסיטוריון,אבל ראיית
            השירה שלו כהישג באמת מעידה על בורות עילאית בהבנת והערכת הספרות.לכתוב כך אחרי ברנר ,ביאליק ואברהם בן יצחק
            זו בדיחה (מעבר לחשיפה ההומוסכסואלית
            שהיא חריג בולט בהקשר הספרותי הכללי
            וההיסטורי,שזה באמת מעורר עניין,קוריוזי ככל שיהיה.מכל בחינה
            מחזיר דה האן (בלא שיהיה מודע לכך)
            את השירה העברית לתקופת ההשכלה.כמובן,אם אעז לכתוב זאת כתגובה,אמחק מייד ותהה מהומה גדולה
            ושתי בלוגריסטיות יבצעו חרקירי פומבי ומשה גנן יתלונן במשטרה.נטפלתי לדוגמה בודדת ולא חשובה במיוחד,אמת,
            מה שמזכיר את פולחן כל דאלים גבר –
            בלוגריסטים מעטים,הגרועים שבהם,משתלטים על השיח הקולקטיבי,מפרסמים מיני זוטות נלעגות,העיקר להות 'על הפיירול'עוד דוגמה נלעגת,שהייתי עד לה,וזה היה באמת מצחיק אם זה לא היה עצוב – איזה הומלס הגיב כאן לסופר שכתב רומאן על הומלסים והודיע לו שהוא מזייף מאלף ועד תו,שהתיאורים שלו לא נכונים,במילים אחרות,זיוף נלעג.התגובה הקולקטיבית של הבלוגייה הייתה פשוט מביישת ועלובה.הציעו להומלס להות בעצמו סופר (למרות שההומלס טען שהכבוד שיש לו בפני מעט הספרות הטובה שקרא מונע מבעדו),הודיעו לו הוא בור בספרות ואינו יודע מה זה סוריאליזם ואבסורד,
            שמו אותו ללעג והודיעו לו שהוא סופר מתחזה,ושכל העניין פרסום סמוי.לא היה באפשרותם להחליט אם הטקסט אותנטי.תופעת המלך הוא עירום נחשפה כאן באופן מחפיר – באמצעות זיקת אבנים על הילד.אני עצמי התרחקתי מאוד מהבלוגייה הזאת אחרי האירוע הזה ועכשיו אני מציץ לעיתים רחוקות.אדוני,אם בלוגייה הזאת היא בלוגייה של סופרים,אוי לסופרים,אוי לספרות ואוי לקוראיה.תודה.

          • יש לך שגיאת כתיב אדוני המגיב כותבים "תהא" ולא "תהה" גם דבריך זקוקים להגהה

          • ואני מתנצל. לא מיומן בכתיבה במחשב
            ולוקה בראייתי מאוד.אני לא בלוגריסט
            מיומן ולא מגיבן.

          • ביקורת וסולם

            לדעתי סוד הכשל של הבלוגיה ביומרתה. יומרנות ואמביציה שחברו לבורות. אי אפשר להיות סופר בלי לדעת משהו על ספרות ומקורותיה, בלי להיות "נגוע" באותה תשוקה ועמקות פנימית למבע הספרותי, אי אפשר לשורר בעילגות, את התוצר של העיסוק הנרטיבי בעצמי בכלל קשה לבלוע. האנלוגיה לרפת אינה מתאימה. לטעמי: לול תרנגולות שמקרקר מסביב לטקסטים שחלקם שטוחים ומבישים ומהומת הקירקורים גדלה ככל שמדובר באני עצמי ואפסי עוד.

            הבלוגיה נושאת בכותרת אליטיסטית: בלוגית סופרים משוררים ואמנים, אלא שאליטיזם לא יוצרים בהבל כותרת אלא באמצעות תכנים שאין צורך להכריז עליהם כאליטיסטים. מעבר לכותרת (וליומרה) אין הבדל גדול בינה לכל פורום כתיבה יוצרת מסדר בינוני.

            חבל! הרעיון יפה. הביצוע מקלקל אולי באמת צריך לקבוע קריטריונים, כל מי שכאן יחשוב פעמיים לפני שמשגר טקסט לחלל הוירטואלי? ובאשר להנהלה: לא כל אחד יכול וצריך להתקבל להיגוג.

          • שלושת התגובות האחרונות פשוט הוציאו לי את המילים מהפה.כל מילה בהן אמת.
            הבלוגריה כאן שוקעת ברחמים עצמיים
            ודלדול ערך .ורוב הפוסטים מטופשים וחלולים.

          • למגיבים האנונימיים

            אני מבקש לא להתייחס לשמות שהעליתם בתגובותיכם אלא לדון בעניינים העקרוניים שהבאתם לכאן.
            אין ספק שיש צדק רב בדבריכם.
            גם אני ציפיתי שבבלוג של יוצרים יתפתחו דיונים ערכיים ומקצועיים העוסקים בספרות ובאומנות.
            חשבתי שאנשים פתוחים יותר לביקורת מקצועית ,אך מסתבר שלא כולם מוכנים ורוצים בכך.

            קשה לקבוע הררכיות באומנות ולהחליט מי גרפומן ומי לא (הגרפומנים הם בדרך כלל "הם" לא אנחנו.)

            אני לא יודע מה הם הקריטריונים המדויקים להשתתפות בבלוג. אני מניח שאולי אני צריך לקבל את אמרתו המפורסמת של גרוצ'ו מרקס שאמר שהוא לא רוצה להתקבל למועדון שמוכן לקבל אותו.

            מאחר ואתם(המגיבים) בכל זאת מבקרים באתר "הבננות" כנראה שאתם מוצאים בו עניין.

            אתם צודקים בכך שבודאי יש חלק גדול של "נימוס" בתגובות. אני לא חושב שאנשים משקרים בתגובותיהם, אבל בהחלט בוררים בקפידה יתרה את מילותיהם עד שאי אפשר ללמוד משהו מהותי מהתגובות.

            לסיכום: לצערי, כנראה אין דרך אחרת לנהל את הבלוג והוא התפתח בצורה היחידה שהוא מסוגל בלי שיפוצץ את עצמו לדעת. מכיוון שיש מספר רב של יוצרים המשתתפים בו הוא כנראה עונה על צורך זה או אחר אצלם.

            ביקורת מעמיקה והתייחסות מפורטת יכולה לצמוח כנראה רק בין אנשים המכירים זה את זה ונותנים אמון מקצועי ואישי בזולתם.
            בברכה
            גיורא פישר

          • תגובתך הלגיטימית פושרת.לא בשר ולא חלב,לא תה ולא קפה,לא קש ולא שעורים,
            ככה הפרות ירזו ולא יתנו חלב,אלא בעיקר מים צבועים בסיד.יקורת מעמיקה והתייחסות מחמירה אינם עניין לחברים או מודים ומכרים.על בסיס התגובה שלך,הבלוג ישאר כמות שהוא,אם א ילך ויתרדד (כבר אין רצפה)כנראה נוח לכם
            בכך.אל תתאו על ירידת קרנה הציבורי
            של הספרות העברית והישראלית למימדים של בדיחה או קוריוז מטריד ולא מזיק –
            זה מה שאני מרגיש כשאני קורא את הבלוגים שלכם.אפילןו עברית כהלכתה אין
            כאן,לרוב זהו ריר לשוני .עד כאן.

          • אכן נכון,
            מהבלוג הזה לא תושע הספרות העברית. אני לא חושב שמישהו פעם שם לו את זה כמטרה.

            הבלוג יתקיים כל זמן שהוא ישרת את צרכיהם המקצועיים או הנפשיים של משתמשיו וכל זמן שיהיו קוראים שיקראו בו.

            לו אתה בעל הבלוג, אילו קריטריונים היית מעמיד בפני הרוצים לפרסם בו?
            אילו דיונים היית רוצה שירחשו?
            ובמיוחד ,איזה סוג של תגובות היית רוצה לראות?
            בברכה
            גיורא

          • איזו בלוגיה זו בעצם? נחוצה הגדרה
          • התשובה אינה ממין השאלה,גיורא.הענייו הוא לא אישי,השאלה היא באמת אם קבוצה
            יכולה לקחת על עצמה משימה ערכית,להעלות את רמת הדיון ואת רמת היצירה ולהפך להיות דגם אפשרי לספרות הישראלית,או ,כלשונך,ביטו ל'צרכים'
            הנפשיים של משתמשיו,או לפחות לשמור על עברית מהוקצעת בדיון,ללא שגיאות כתיב ותחביר גסות.אתה תענה לי שגם שגיאות כתיב גסות הן ביטוי לצרכים הנפשיים הלא מודעים של כותבי הבלוג,ובכך יססגר הויכוח,ואפילו המגיב
            מלפני לא ימצא מה לומר לך.

          • ביקורת וסולם

            סליחה התגובה למעלה נלחצה ונשלחה חסרת תוכן בטרם עת.

            אתה צודק גיורא. אין לי מושג איך מנהלים בלוגיה ביקורתית שורדת, ובלוגיה שלתכניה יש ערך תרבותי. בכל זאת ולמרות מה שיכול להשתמע מדבריך נדמה לי שהמפתח מצוי בסינון מוקפד יותר של הכותבים. "רשימות" עושים זאת וההבדל בינם לשאר הבלוגיות העממיות ניכר לעין.

            אבל כדי לבין כצעד ראשון הלכתי לבדוק את הגדרת הבלוגיה
            בהצהרת הכוונות נכתב כך: …" מי אנחנו?
            בננות תוקעות בחצצוצרות לרגל לידתה של בננות Blogs. את הבלוגוספירה הראשונה לבנות יאיישו אושיות תרבות בולטות, גרפומניאקיות, דמויות דומיננטיות בשיח המגדרי המקומי וכמה מהבנות הכי שוות שישנן כיום בשטח.
            בננות Blogs מתעתד לכונן ולעצב דיון נוקב אודות תפקידיו של הנקב בעת הנוכחית, לנבור בעומקם של קרביים, ולספק דיווחים בזמן אמת מהמערכות של מלחמת המינים.

            איך מצטרפים?כותבות הרואות עצמן ראויות לקחת חלק בספירה יכולות לשלוח קו"ח + דוגמאות לטקסטים פרי עטן + הצעות על מה שתרצו לעשות בבלוג שלכן, למייל:
            iwantblog@bananot.co.il
            גם כותבים מוזמנים לקחת חלק בספירה הנשית.
            מנהלי הבלוגס יבחנו את בקשתכן ויחזרו אליכן בהקדם.

            האם הצהרת הכוונת הזו תקפה? ואם כך האם זו הצהרת כוונות של בלוגיה ספרותית? וכאן כבר התבלבלתי. בלוגיה נשית נשכנית היא דבר אחד ובלוגיה ספרותית משהו אחר לגמרי.

            מה שכן הצלחתי להבין זה שבננות מבקשת לייחד את עצמה מכל בלוגיה אחרת. אבל על חלק מהבלוגים ויתרתי אחרי קריאה ראשונית וקצרה,כי לא מצאתי בהם עניין ולא מצאתי בהם הבדל גדול מאלו שמתפרסמים ב"נענע" ב"תפוז" או ב"דה מרקר" (כולל בלוגיית העכבר של הדה מרקר).

            יחוד בכותרת או בהצהרת הכוונות הוא דבר אחד, יחוד בפועל קשור לסינון מערך הכותבים (ע"ע "רשימות")
            אולי אם יהייה ויתור על הצהרת הכוונות הפומפוזית, כל אחד יוכל למלא את הבלוג שלו במה שמתחשק לו ובלי ליצור ציפיות לא ריאליות אצל הקורא התמים שלוקח את הצהרת הכוונות ברצינות.

            אז אולי זו התחלה.. וכמו השם שאימצתי לי ביקורת וגם נסיון לבנות סולם.

          • הבלוגיה הזו קמה מצורך בלתי נגמר באהבה ומשמשת מערכת של אהבה אלטרנטיבית. במקום כזה שבו כולם מהלכים בנעלי בלט על קצות האצבעות בטח שאי אפשר ליצור דיון על משהו. כי מיד נורא נעלבים וצפרא טבא גברת מועלם ממש סלון לנימוסים והליכות.
            לכן אין כאן לא פמיניזם ולא דיון תרבותי.

          • ביקורת וסולם

            הי… הי, אני לא נגד אהבה, אהבה זה כיף בכל הטיותיה ודרגות החופש השונות שהיא עשויה להכיל. כמובן שיש עניין של אמת מידה, כשם שאהבה עצומה מידי חונקת את היכולת להתפתח, כך גם ביקורת "מכריזה" – יכולה לסגור ולעצור התפתחות. ולכן הצעתי היא לא ל"הכריז" אלא לשאול שאלות פתוחות למחשבה.

            לדעתי צריך כרגע להתמקד בשאלת הזהות. מה הם תכני הבלוגיה הזו בפועל אל מול השאיפות של מנהליה / מכתיבי המדיניות /וקהל הקוראים ואז להעמיד את היישום מול שאלת הכוונות. לדעתי זה כיוון שעשוי לסייע:התנהלות שמכוונת להגדרה. וקודם כל לעצור ולעשות חושבים ראציונלי נטול זעם מצד אחד או עלבון מצד שני.

          • היו פה כבר דיונים כאלה – ותמיד מוסכם בסוף שצריך לדבר מאוד בנימוס, כי אולי יש אנשים נורא רגישים שגם שאלה יכולה להעליב אותם. נו, אז מה נשאר? לכתוב דברים יפים וריקים מתוכן.

          • כולכם את ההכרזה ההסטורית בתולדות
            הספרות העברית – "ביקורת תהיה",שכחתם
            שראשיה של הספרות העברית לדורותיה,פרישמן,ברנר,ביאליק,ברדיצ'בסקי,אפילו שלונסקי,היו גם מבקרים.הם הבינו,שללא ביקורת ספרות תקיפה תירא הספרות כמו הבלוגרייה הזאת,מרבץ פטפוטים והתלקקויות הדדיות.כעת,כל
            ציוץ ביקורתי מואשם מייד במאיל פיג שוביניזם,ודונט פטרונייז מי,והומוצנטריות,ושנאת המיעוט,וכוונות נסתרות ארוטיות בקיצור,כל אותם מילים המאפשרים לגרפומאן להתבצר בגראפומאניותו,כבריח בית שחיו.ובאופן הזה הגראפואונניה פורחת בבלוג הזה כבמקומו אחרים,אבל בבלוג הזה יותר מאחרים,למרבה הצער.הואיל והבלוג הזה מזוהה כבלוג של סופרים,התוצאה היא מכות ערך של הספרות.

          • מגיב יקר
            יש לי הרגשה שהבלוג התפתח בכיוון שהוא נמצא בו עכשיו כי מסיבות אבולוציניות הוא לא יכול היה להתפתח אחרת.

            נקח לדוגמא את נושא "הביקורת התקיפה" שאתה מציע.
            כשגדולי הספרות הציעו אותה הם היו מוכנים לפרסם אותה כששמם מתנוסס בראש הרשימה ומאחוריהם הוכחות מוכרות על ידע והבנה בספרות ובביקורת.
            ומי יבקר כאן?
            אתה?
            עליך אומרים הילדים: "למה, מי אתה?".

            מכיוון שאיני יודע מי אתה באמת, ברור לך שאני לא תוקף אותך אישית. אולי אתה גדול הסופרים או גדול המבקרים ,אבל האם אתה מוכן להזדהות בשמך כשאתה כותב ביקורת?
            המשך יבוא…

          • אני קורא טקסטים,לא שמות של אנשים
            ואין שום צורך להיות חריף ובקי ומפורסם כקורצוויל כדי לקבוע שטקסט מסויים הוא נחות ערך.לצורך זה,מספיק להיות ציפורן כף רגלו של קורצוויל

          • קצת פרופורציות זה בלוג ולא במת פרס נובל לספרות ו,בלוג יכול לשמש גם כמעבדה ספרותית וגם כדיאלוג בין יוצרים ,נראה לי שעליך לנער את האבק מעל בגדיך ולצעוד לתוך המאה העשרים ואחת ! הגזמת חביבי

          • התגובות שלמעלה ומתחת מיעדות למגיב שעיניו קהו וכהו

          • התגובות שלמעלה ומתחת מיועדות למגיב שעיניו קהו וכהו

          • העניין הזה של המאה העשרים ואחת. הבלוגיה כתכנית ריאליטי , רק שאחר כך כל התרנגוליה תצ'קצ'ק בלשונה ותוך כדי חיבוק תסביר האחרת לשניה ולשני בטרנדיות רדודה כמה נורא העניין הזה של זילות השפה והתרבות העברית שרואים בכל מקום. כמובן שבכל מקום זה נורא אבל אם הבלגוגיה עוברת בעילגות ונרקסיזם למאה העשרים ואחת , אההה.. זה לא זילות!

          • האר את עיני,אדוני,האם המאה העשרים ואחת היא תעודת ביטוח מפני טקסטים ספרותיים מכי ערך והםגנות ידע היסטורי נלעגות מסוג זה שמפגין יוסף עוזר? לפי עוזר,העולם הולך אחורה.בשנות העשרים של המאה הקודמת,אספה העדה החרדית אל חיקה אדם
            שהיתה רוצחת במאה העשרים ואחת (אדון דה האן מוהר"ר.צא ולמד מה נלעג ההקשר הבלוגריסטי בו אתה כותב.עיני כהו,עיניך נאטמו,אדוני.

          • ביקורת וסולם שלום.

            גם אני כמוך ניגשתי לבדוק את "האני מאמין" של הבלוג והגעתי לאותה הכרזה שציטטת.

            השוואה בין הכוונות למציאות, מצביעה על כך שהבלוג רחק מאד מהמטרה הפמניסטית שהציב לעצמו והפך להיות במה ליוצרים מתחומי האומנות הפלסטית והכתובה.
            אני לא מכיר את האתרים האחרים שצויינו באחת התגובות האחרות,
            אני לא בקי בקריטריונים שאתר "רשימות" מציב בפני הרוצים להשתתף בו ,אך כפי ששמתי לב, רוב הרשימות שם הן אכן רשימות העוסקות בזוויות שונות של החיים כאן. מעטות "הרשימות" התפרסמות שם המתימרות להיות "ספרות".
            "הרשימות" כתובות בידי אנשים המתמחים לרוב בתחומים ספציפיים או פעילים בתנועות רעיוניות.
            אני מניח שגם אתה ,לאחר שטעמת חלק מ"הרשימות" וזיהית מה ומי מהכותבים תקרא להבא ,כך יש כנראה לנהוג גם בבלוג זה, כל אחד מהקוראים יבחר את הכותבים המעניינים אותו ,יקרא את יצירותיהם ואולי יצור קשר קבוע ואמין עם בעל הבלוג ,אפילו תחת כינוי קבוע שיבחר בו.
            בברכה
            גיורא

          • הלוואי והייתי עיוור

            מה ערך לטקסטים החוץ ספרותיים כאן,עיין בדוגמה הקודמת על רבנו התם דה האן.

          • אתה פטפטן בלתי נלאה ביחס למגיבן לא מיומן ,שעיניו קהות וכהות ולאות. תגובתך נוטפת רוע! אפשר להביע בקורת בשפה יותר מעודנת ופחות פוגעת, מה בדיוק אוכל אותך? מה יש לך אדון לוין? אם לא טוב לך במרעה הזה קום חפש לך אחו ומרעה אחרים ופרות יותר דשנות …

          • תגובה למגיבן האנונימי המקטר

          • צא ולמד ,אדוני, איך הגבת לדיון עקרוני לגמריי,בסוגיית הפרצוף הציבורי של בלוגרייה המתיימרת שהיא בלוגרית סופרים,כמה מהר איבדת סבלנות
            ונימוס בסיסי.גם באלמוני אפשר לנהוג נימוס בסיסי.
            אני חוזר ואומר,הענן אינו בלוגר זה או אחר,אלא הדיוקן הכללי,אורחות ההתנהגות כלפי כל דיון שאינו ליקוק הדדי.
            כמובן,יכול אתה לטעון שהבלוג הוא פרטי שלך,אבל גם אתה שותף לאותן תגובות מתנחמדות,לאותו סוג התנהגות.ושים לב,אינני מתייחס כאן לטיב שירתך,אורח אני בבלוגך ולא אטיל אבן,מה גם,אורח לא קרוא,אני מתמקד כאן בסוג הדיון הפנימי ובערכו.והיכן בדיוק מצאת רוע בתגובותי? פטפוט בלתי נלאה אולי כן.
            כאורחלא קרוא,לא אעמיד עוד את סבלנותך במבחו.אני מסיים,ברשותך,את הדיון.וסלח לעיני שכהו וקהו.זוהי מחלה,בדיוק כמו הגראפומאניה בבלוגריה
            הזאת.

          • לאדוני "שעיניו כהו"
            ההערות הבוטות לא יצאו מהמקלדת שלי אלא מידיו של מגיב אחר.

            כאחד הבקי בהלכות ספרות ,אני חושב שהיית צריך כבר לזהות את הבדלי הסגנון הניכרים ביני ובין אותו מגיב.

            לעתים בגלל כשל של המחשב התגובה אינה צמודה לזו שענית עליה.
            שמי מופיע באופן קבוע בראש כל התגובות היוצאות ממקלדתי, כך תוכל לזהות את תגובותי ביתר קלות.

            ובקשר לענינים העקרוניים שכתבת עליהם ,אני חוזר על מה שכתבתי: מאחר ואין עורך ראשי לאתר ,ואין מי שיבדוק כל יצירה ויצירה אין לך אלא להיות העורך של עצמך ולהחליט באילו בלוגים תבקר ועל אילו תפסח.

            אם רצונך לעודד יוצרים שנדמה לך שאינם גרפומנים כאחרים, בקר אותם ,כתוב להם את דעתך על היצירה שפורסמה ,עמוד על נקודות החוזק והתורפה של יצירתם.

            מאחר ונראה לי ,שבעיניך אין הרבה יצירות כאלה ,לא נראה לי שתהיה לך הרבה עבודה.

            להתראות בהמשך
            שלך
            גיורא

          • אכן טעיתי,סליחה,חשבתי שאיבדת סבלנות
            .יקירי,העניין אינו גראפומאניה –
            אלא התפקיד שממלא הסופר בציבוריות
            ובלשון שבה הוא כותב.הבלוגריה,מהבט זה,היא מיקרוקוסמוס.פרסום חייב להיות מובחן ומנומק,לא עניין סתמי ויום יומי
            כל אימת שמציקה רוח הבטן של הכותב,חריגה מכללי התחביר והדקדוק חייבת להיות מנומקת,כמו גם חריגה ללשון 'נמוכה' או לשון עגה,ורק כאשר
            הסופר מדובב מישהו שזו לשונו בפועל ממש.זו אינה יכול להיות לשונו של הסופר,אלא אם כן העניין מנומק מתוכו
            חייבים לשים מחסום בפני העיסוק בזוטות
            ובהיטפשויות רק מכיוון שהבלוג זמין,
            לשום מחסום בפני המעטים שממלאים את הבלוג בפטפוטים,רק מחמת יצר ההתלבטות.
            ולבסוף,קראתי אתמול סופרת שנבחה בתגובה על מישהו ,מה,אני נציגה של הספרות העברית?! – כן גברתי (ואני מוסיף,למרבה הצער!) יש לגברת ביקורת על שימוש נמוך וחריג בלשון ,כשהמדובר בהצגה פומבית של ספרה היא,אבל היא עצמה משיבה למגיבים בלשון גסה עם עאלק
            למינהו.כל זה סימפטומאטי- וזאת עוד בטרם בדקנו טקסט לגופו.

          • והאמן לי אדוני,הייתי מזדהה בשמי אלמלא התביישתי ,ואני מבוייש מעצם רמת הדיון והכתיבה בבלוגריה,עד שעצם הקריאה בו עולה לי במאמצים – רק משום שאני מחוייב לספרות העברית מגיל צעיר
            וזה עיסוקי המרכזי היום.יש קוראים שקוראים טוב אפילו עיניהם כהו.אכן,יש סופרים שכבוד לי לקראם (לאה איני,גיורא לשם – לא בתגובותיו,בתרגומיו ובשירתו,חגית גרוסמן שאני קורא בחשש ובצער,הבלוג מדרדר אותה לעיסוק בזוטות),רות בלומרט,לפעמים,שהעדינות המולדת בכתיבתה לא נשחתה בגלל הבלוגרייה,יש גם אחרים.כתיבה היא דבר נדיר,וכתיבה ספרותית טובה ובעלת מבנה עומק היא דבר עוד יותר נדיר.תודעת התפקיד והמעמד חסרה כאן לכולם,השימוש בלשון אספסופית נפוץ,גם בתגובות וגם בטקסטים,וחוות הדעת שכותבים כאן בעניינים לא ספרותיים,למשל,היסטוריים או פוליטיים,הם בחינת בדיחה ברוב המקרים.רשות הדיבור לכול,אדוני,אבל הסופר מחוייב יתר זהירות – אחרת יבלע קולו בהמון ולא יובדל.וההתבדלות חשובה
            ראייה ביקורתית של המציאות חשובה,וכאן – רוב הדברים הנאמרים לא רק אינם אחראיים,הם בעיקר נלעגים.שוב ,דוגמה מובהקת ,המשורר עוזר ודה האן,ואולי לא הבורות היא העניין,אלא חוסר הסבלנות שגילה שכאשר היסטוריון ממכרי הגיב בנימוס ובעילום שם.רשות היחיד של יוסף עוזר הוא הבלוג? לא! רשות הרבים היא.
            הצעתי היא,שקבוצת סופרם ערכית תידבר בינה לבין עצמה,ותקים בלוגייה עצמאית,סלקטיבית,ללא עריכה עצמית,ואז אפילו אני אצטרף לבלגייה הזאת,אם יקבלו אותי.תודה על הסבלנות וצר לי על ההטרדה.

          • מגיב יקר
            למען האמת אין לי ויכוח ממשי אתך. אני מסכים שכל יוצר צריך להקפיד ביצירתו על כל פרט ולדעת לנמק כל בחירה שבחר.

            אני לא חושב שהקפדה יתרה כזו יכולה לחול על כל תגובה ותגובה שאדם מגיב בבלוג .לפעמים הלשון קצת רוצה להתגסס ולהתחצף.

            אני חושב שלמרות הכל יש הבדל בין פרסום בבלוג לבין פרסום "רשמי".

            אני משתמש בבלוג לעתים כמעבדה. למרות הלשון העדינה שהמגיבים נוקטים בה ,אני יכול לזהות מה היא רוח הדברים ולהוציא ממנה מסקנות.

            לפעמים אני מוציא מהמחשב שירים שכתבתי בעבר ומתאימים לעניין שעלה באחד הפוסטים. לעתים אלו שירים שאינם ממיטב שירי ואולי לא הייתי מפרסם אותם בפרסום "רשמי" ,אך הם לא גרועים (לדעתי)ולא מביישים את כותבם, ולכן, אם נוצרה הזדמנות לחשוף אותם במסגרת מצומצמת ,אני לא רואה בכך פסול.

            לא כל דבר מיועד לפאר את הנצח.

            כל יוצר משתמש בבלוג לצרכיו. מסיבות מאד מאד אישיות שלא זה הזמן לחשוף אותן הפרסום בבלוג עזר לי מאד.

            קח בחשבון שאפשרויות הפרסום העומדות היום בפני יוצרים הן דלות ביותר.
            בעוד שבעבר היו תשעה עיתונים יומיים שהתגאו במוספי תרבות רבי עמודים כך שהייתה אפשרות ליוצר חדש וטוב להשמיע את קולו, הרי היום נותרו רק שלושה עתונים שמתוכם רק עתון "הארץ" מפרסם באופן קבוע שירה, וזו לרוב שירה מתורגמת או של שלושה משוררים קבועים (למרות שגם אני זכיתי ושניים משירי התפרסמו במוסף התרבות).

            אני מוצא בבלוג קהל קוראים גדול יחסית (לפי מספר הכניסות לכל שיר ושיר). זו חשיפה חשובה בעיני לקהל שאולי יעקב אחר פרסומי ואולי ירכוש בעתיד את ספרי.

            אני לא חושב שהפרסום בבלוג "משחית" את הספרות. תן קרדיט גם לקוראים האחרים שאינם קורצוויל, שיודעים להבחין בין טוב לרע.

            בסופו של דבר, הדברים הטובים ובעלי הערך יצופו ,וככל שתהינה יותר במות נגישות ליוצרים כך הם יתגלו מהר יותר.
            תודה
            גיורא

          • שאני מקטר,אבל אתה,תהל רן,ותשעים ושבע אחוז מתושבי הבלוגרייה כותבים ספרות עילאית ומאמרים מאירי עיניים בסוגיות שונות,מהיסטוריה ועד פרחי באך.מה ממכם יהלוך אם תקשיבו לקיטורי בחצי אוזן? אה,אני מפריע למוזות!
            אלף סליחות ומחילות,עוד שניה ואני נעלם.

          • די כבר עם הרעל

            ביקורת וביקורת וביקורת מה קרה לכם?די כבר עם הסיגוף העצמי די עם הרעל !!!!!!

          • מי שהולך לישון עם כלבים אל ייתפלא אם יתעורר עם פרעושים.
            חבל לתת להם פתח . מה יצא לך גיורא מזה?

          • לכלבים ופרעושים שלום.
            (זה לא אישי ,אני פשוט צריך לזהות לקוראים למי אני מתייחס).
            אז כך:
            1. צריך הרבה יותר מנביחות ופרעושים כדי להפחיד אותי.

            2. למרות הלשון הבוטה של האדון המגיב, אני מזהה אצלו כאב אמיתי של אדם החרד לגורלה של הספרות העברית. אין לי ספק שמדובר כאן בדרך קיצונית מאד ובוטה ,אבל נדמה לי שהיא נעשית לשם שמים ולא כעלבון לשמו.

            3. אין להתעלם מכך שהוא העלה מספר שאלות הקשורות לבלוג שכדאי לתת את הדעת עליהן, גם אם אנחנו לא מסכימים איתן.

            4. נדמה לי שהבנתי את כל המסרים שהאדון בקש להעביר ,השאלה היא מה אנחנו נעשה עם השאלות האמיתיות שנשאלו?

          • די כבר עם כל החפירות

            המקום לא אתר ארכיאולוגי, אלא בלוג די עם ועדות חפירה למיניהן, זה רק בלוג !פרופורציות ! נעשה מחניק מרוב חפירה

          • אפרופו עברית – תתהו ולא תתאו.
            ייסלח לי כבודו…

  12. שלום גיורא. לראשונה בבלוגך.
    יש בשיר שלך משהו מדויק ומצומצם, שמביע בעיני יותר מאשר את האינות – את היישות שממאנת להתאיין. אני דף לבן. ואני. אני דף לבן שמייד כותב את עצמו על עצמו ולא נותר בלובנו.

  13. באשר לביקורת שמעלה עלום השם.
    אני חושב שבאמת נוצרה כאן בלוגיה של פוצי מוצי. כולם נורא נחמדים. גם אני. גרוע מזה, כשכבר ירדו עלי כסאח בפוסט על יום השואה
    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=4806
    נורא נפגעתי ומאז אני קצת דומם.
    אז יכול להיות שאני מבקש ביקורת יותר מכבדת. יכולה להיות גם שלילית, אך לא שוללנית. אני מעדיף, אישית, שלא ישלחו אותי לעזאזל, גם אם כתבתי משהו ממש מעצבן. במקרה שלי זה לא היה ענין ספרותי, אלא ענין פובליציסטי. היה לא נעים בעזאזל. אני אדם פרובוקטיבי ומעצבן, אבל רגיש. הלהבות לחכו…
    אני מזמין אתכם לקרוא את הפוסט שלי על הביקורת (הקליקו על שמי בכותרת)
    ולראות את עמדתי לגביה.
    אבל מכל זה אני רוצה לומר, שכן, למרות רגישותי, יש צורך בפינג-פונג יצירתי – ביקורתי כדי שנרוויח משהו מהבלוג הזה – אנו היוצרים. יש כאן מפגש אפשרי עם קוראים מגיבים שמתפספס בשל הפארוועיות של התגובות.
    בל נהדוף את מקטרגנו, אפילו אם דבריהם לא נועמים לאוזנינו ולידנו הכותבת ברעד. אפשר להתחיל להתבגר. גם אני, כמובן.

    • המגיב שעיניו כהו

      בוקר טוב מיכה
      מנם ראוי היה שאגיב בבלוגך,אבל הנושא עלה כאן ואני תקוו שלמארח שלנו יש די סבלנות ורוחב לב.בזמנו קראתי את פוסט=יום=השואה שלך
      והוא דוגמה מובהקת לכוונתי.יצרת אנאלוגיה היסטורית בין התנהגותנו בשטחים לבין היבטים שונים של שואת היהודים.עלית על נתיב מסוכן מאוד ובלתי אחראי בעליל,סתרת את עצמך בלי הרף באמצעות איזכור שואות אחרות,באפן הזה הפכת את השואה לעניין בנאלי.אהיה
      זהיר בתגובתי על צילום,מקצועך ואמנותך,תהיה אתה זהיר באנאלוגיות היסטוריות,אפילו אתה לא סבור ברצינות שיש קשר או הקבלה ממשית בין הסיטואציות ההיסטוריות (השטחים והשואה) התכוונת לזעזע ויצאת מזועזע
      ומשותק.אגב,גם מתנגדיך לא תמיד הבינו מה הם כותבים.מילים הם דבר שצריך אחריות וזהירות,הן פוגעות ופוצעות.אני כותב ותיק בעיתונות,ויודע טעמו של דבר.היסטורית,כמדינה,עדיף שהישות למודת הניסיון הזאת תגיב תגובת יתר על מעשי אויביה,מאשר המצב ההפוך.עוד אעיר בזהירות רבה,עניין הפלשתינאי – זהו עם בהתהוות,ושיחרור אגרסיות החוצה הוא חלק מהתהוות ההסדר הפנימי
      בין קבוצות האוכלוסיה השונות.מבחינתם,ישראל היא בטן רכה (ואני יודע זאת בבירור,חקרתי,דרשתי,ריאיינתי בזמנו)
      וזה מאוד נוח לזעוק זעקתפלסתינאי שלא זכה לטיפול טוב – זאת כאשר ראוי היה מזמן שיבנו לעצמם מערכת בריאות משלהם
      כאוטנומיה.לגיטימי מצד מדינת ישראל לסרב לטפל באוייב שלא אנו החלינו אותו ולא אנו שפכנו דמו,וכישראלי,עדין זקנים רבים משלנו אינם מטופלים כהלכה עקב שרירות ליבה של המערכת הפואית ועלות התרופות.הנטייה הזאת של השמאל בארץ להשתתף בצער עניי וחולי פלשתין בלא לשום לב למצב חולי ועניי ארצנו מאוסה בעיני – אל תתפרץ לדלת פתוחה,אני עצמי איש שמאל.הצער על השמדת העם בקמבודיה נראה לי לא רלוונטי,שוב,מסגרת שאיפשרה למנהיג מטורף להשתלט.בוא נהיה זהירים בכבוד עצמנו לפני שנהיה זהירים בכבודם של הקמבודים או הפלשתינאים.אנחנו מסגרת מדינתית באיזור מלחמה,מלא סכנות ואיומים וראוי לנו,כמדינה,שניהיה חשדנים ונקשיח עמדות פנימיות.גם אני כמוך סבור שההתנחלויות הן משגה היסטורי,אבל בהקשר הקיים ראוי שלא נמהר להורידן,אלא תמורת מחיר מדיני רב.עד כאן תגובה זהירה ושולה למכלל שהעלית בפוסטך על שואת פלשתינאים ושואת היהודים.

      • ומחילה לגיורא,על עירוב הפרשיות והשימוש בבלוגו.

      • כשהרעל עולה השיפוט נפגם, והשטויות זורמות לשם אמירה בלבד.
        תסכול גדול מפטפט מפיך וזרם מלים שאתה שופך פה לא ישנה את זה.

        • האם כוונתך היא לתגובתי למיכה – אין בה שום רעל,אלא תגובה עינינית.אם שיפוטי פגום – הראה לי היכן,בטובך

    • שלום מיכה.
      אני מסכים עם מה שכתבת.
      לא הכרתי את הבלוג בעת שפרסמת את הפוסט המדובר. אני חושב שמי שמפרסם פוסט פובליציסטי פרובוקטיבי צריך להיות מוכן לתגובת נגד בבחינת "מידה כנגד מידה". בסופו של דבר הוא צריך להיות מרוצה מפני שהצליח בחפצו.

      סתימת פיות (בלוג)בפוסט כזה המתיימר ל"להביא אור לסומים" או במילים אחרות: להשתין על ערכים של אחרים, ולברוח. לא נראה לי הגון ולא אמיץ.

      הבעיה הרבה יותר מורכבת בטקסטים המתיימרים להיות ספרות. בהם, קני המידה לא ברורים ולא מוחלטים ותלויים באישיותו של הקורא על כל מרכיביה.
      מה שבעיני הוא שיר נפלא בעיני אחרים הוא שיר חלש כי המשורר הוא:
      1.אשה שהפנאי בידיה
      2.המשורר הוא מתנחל
      3.עוסק באני ולא בחוליי החברה
      4.ציוני מדי
      5. או פוסט ציוני
      וכו…

      לכן, אין ברירה לקורא החפץ להיות קורא טוב אלא לקרא הרבה וללכת אחר ליבו. לאחר מכן להפעיל את שכלו ולשאול את עצמו מה שבה אותו ביצירה שקרא ולנסות ולהבין את המלאכה המורכבת של היוצר שהצליח לרגש ולעניין אותו.

      בברכה
      גיורא

  14. נפלא. מאוד אהבתי את השיר

  15. כמה פטפטת! ישמור השם!
    וכל זה כדי להגיד את הדבר הפשוט, ההגון והמובן מאליו:
    הבלוגיה הזו היא אנדרטה ליומרנות סיפרותית מלוקקת ומלקקת עצמה לדעת.
    מקדש של בינוניות – במקרה הטוב, לרוב אף פחות מזה.
    קצת צניעות חברים, אף אחד מן הטקסטים כאן אינו טוב יותר
    מרמת טקסט שנכתב כתרגיל בסדנת כתיבה של חובבים בעיר נידחת. (מבלי להעליב אף עיר נידחת בארץ או בעולם).
    לא "מעבדת כתיבה" ולא בטיח – קבוצת תמיכה שכונתית במתנ"ס של בננות.

    כל טוב.

    • לא כל כך תמים

      אתה לא כל כך תמים ,קורא תמים… ובכל זאת נוע תנוע! וימותו ,הקנאים!!!! כי הכלבים נובחים והשיירה עוברת , קורא תמים שכמותך

      • אני מתפלאת עליך ,גיורא ,שאינך סוגר את התגובות, הן כבר עוברות את גבול הטעם הטוב , והופכות לנאצות המוטחות שלא בצדק כלפי עמיתך לבלוג ע"י מתוסכלי כתיבה ובדידות למינהן. אל תיתן פה לעלבונות ולרעל סגור או מחק את הנאצות ,זה נורא! כמה רוע וכמה רעל, ועל מה ולמה?

        • לגיורא,ליעל,למתפלאת וכל מאן דבע

          י
          אם תבדקו בקפדנות,אין שום היטפלןת לאותם סופרים ומשוררים של אמת,שום טרול לא נטפל אליהם – ההיטפלות היא
          לטרולים של ספרות,הכותבים כאן וחותמים בשמם הפרטי,ועל שכמותם אפשר לומר,הבלוג סובל הכל,כל מיני מעשה גראפומאניה איומים,טקסטים חסרי ערך
          כל מיני זייפני שירה ופרוזה וכל מיני פטפטת משונה ומוזרה בכל נושא,מהיסטוריה ועד סכרת,שאין להם בדל של מושג עליהם.מה פלא שהבלוגייה מידרדרת והופכת להיות מטרה ללצונם האכזרי של כל מיני טרולים ומגיבים עלומי שם ואכזריים בתגובתם?תנו כבוד לספרות,היזהרו במילים,והאמינו לי,שום
          טרול לא ימרר לכם את החיים,ואל תזלזלו בטרולים שמבינים בספרות.
          למעשה,הגנתכם היא על מתחזים שונים לסופרים ומשוררים,שכתיבתם היא בדיחה
          עצובה אליבא דכולי עלמא ולא רק מבחינתו של איזה מגיב עלום ותוקפני.יעל,על מי בדיוק את מגינה ובשמו של מי את נעלבת בפומבי? העניין תמוה מאוד.לא אופן התנהגותו של הטרול,
          התנהגותכם אתם,המגינים על הבית הוירטואלי שלכם בחירוף נפש גרוטסקי.

        • למתפלאת שלום

          הגעתי רק עכשיו למחשב וראיתי את הנאצות (שמכוונות גם אלי, כך אני מניח).

          אני מתאר לעצמי שיש לי חלק באשמה בגלל הדיון שהארכתי בו עם זה "שעיניו כהו" שאמר דברים דומים אם כי אצלו הרגשתי כאב אמיתי ומחוייבות לספרות העברית ,
          להרגשתי, המחויבות הזו יצאה מכלל פרופורציות וחסרה כל הבנה לכלי החדש כמו הבלוג על שלל מעלותיו וחסרונותיו.

          אני חושב שדיון וגם ביקורת עצמית הם דברים חשובים להתפתחות אומנותית.
          קללות הן הרסניות אך יותר משהן מעידות על נשואי הקללות הן מעידות על נושאיהן.

          אני נגד מחיקת תגובות באופן עקרוני ועדיין אין במה שנכתב משהו שמחייב את הפעלת משטרת הגבולות שלי.

          כשזה יגיע, אדע.

          למרות זאת אני מבקש מאותם כותבים מרים ,העוקבים כנראה באופן קבוע אחרי הפוסטים כאן להניח את כלי נשקם ולהפנות אותם למקומות חיוביים יותר.

          ועוד דבר למגיבים הזועמים: אם מה שמתרחש כאן כל כך מרגיז אתכם מדוע אתם ממשיכים ועוקבים?

          אם כל מה שקורה כאן אינו לרוחכם -לכו למגרשים אחרים. מדי שנה יוצאים ספרי שירה חדשים וכתבי עת לרוב שבהם יש בקרה גדולה יותר על המתפרסם.
          עיסקו בהם.

          ואם בין המפרסמים כאן יש מספר מועט של אנשים שיש לכם עניין ביצירתם -בקרו אותם ואל תטריחו את עצמכם בזריקת סחי על סף ביתם של האחרים.

          בברכה
          גיורא

      • תגובתי לא באה לנאץ. היא נכתבה מתוך כאב.
        בעידן הפוסט מודרני, בעידן האינטרנט, אין הבחנה בין טוב לרע, בין גבוה לנמוך ובין אמנות ל"כאילו". כה חבל! במאה העשרים ואחת – כל בעל מקלדת יטה ויכתוב.
        אם הובנתי שלא כהלכה, אני חוזר וקורא לבעלי הבלוגים: פרסמו רק דברים בעלי טעם ובעלי ערך ורק לאחר שעבדתם קשה, ערכתם (שוב ושוב) ועשיתם צנזורה עצמית קפדנית. הביאו רק את המיטב מן המיטב (ומתוך צניעות), אחרת יהיה מי שיטעה ויחשוב שכל זיבורית היא שירה, שכל גבבה היא דברי אלוהים חיים ושכל צירוף מילים בשורות קצוצות הוא שיר – ואז, אבוי, השירה (ואף הכותבים) תצא חבולה, עלובה, מדולדלת ונלעגת ותמשיך להרחיק את עצמה ממעט הקוראים שעוד נותרו לה.

        הטרוניה שלי היא כללית ואינה מכוונת ספציפית לאף כותב/ת בבננות. היא מכוונת נגד רוח "עלון הכיתה" השלטת בבלוגיה. הייתי שמח יותר אם הכותבים היו מכבדים יותר את מלאכת הכתיבה.

        תודה וסליחה.

      • תגובתי לא באה לנאץ. היא נכתבה מתוך כאב.
        בעידן הפוסט מודרני, בעידן האינטרנט, אין הבחנה בין טוב לרע, בין גבוה לנמוך ובין אמנות ל"כאילו". כה חבל! במאה העשרים ואחת – כל בעל מקלדת יטה ויכתוב.
        אם הובנתי שלא כהלכה, אני חוזר וקורא לבעלי הבלוגים: פרסמו רק דברים בעלי טעם ובעלי ערך ורק לאחר שעבדתם קשה, ערכתם (שוב ושוב) ועשיתם צנזורה עצמית קפדנית. הביאו רק את המיטב מן המיטב (ומתוך צניעות), אחרת יהיה מי שיטעה ויחשוב שכל זיבורית היא שירה, שכל גבבה היא דברי אלוהים חיים ושכל צירוף מילים בשורות קצוצות הוא שיר – ואז, אבוי, השירה (ואף הכותבים) תצא חבולה, עלובה, מדולדלת ונלעגת ותמשיך להרחיק את עצמה ממעט הקוראים שעוד נותרו לה.

        הטרוניה שלי היא כללית ואינה מכוונת ספציפית לאף כותב/ת בבננות. היא מכוונת נגד רוח "עלון הכיתה" השלטת בבלוגיה. הייתי שמח יותר אם הכותבים היו מכבדים יותר את מלאכת הכתיבה.

        תודה וסליחה.

        • לקורא התמים

          קבלתי אתי דבריך ואת הסתייגותך.
          אני מסכים עם דבריך ומה שכתבת בתגובה האחרונה.
          למרות זאת, אני עדיין חושב שיש הבדל (לגבי היוצר) בין פרסום בבלוג שלו לבין פרסום באתר שאין לו שליטה עליו ואינו יכול לתקן או למחוק אותו אם יחפץ.

          קוראי יודעים שאני פתוח להצעות ולביקורת והם אכן מנצלים את הבמה להעיר את הערותיהם. בעקבות חלק מהן שיניתי ושיפרתי (לפי תפישתי) את השירים.

          האופי הזה של הבלוג עם התגובות מאפשר לי גם לדעת האם כוונת המשורר הובנה או שמא עלי לדייק יותר במקומות מסוימים שבהם חשוב לי להיות ברור ומדויק.

          לכן, לא אוותר על הבלוג גם כסוג של מעבדה. אולי כדאי להוסיף ולציין את הפרט הזה בסעיף הביוגרפיה.

          תודה על ההבהרה
          גיורא

          • קראתי בתשומת לב את ההערות והתגובות לטקסטים שלך (גם בפוסטים הקודמים).
            לא מכאן תבוא לך הישועה.

            דרך צלחה גיורא, המשך להתבשם בעלים היבשים של עצי הבננות שהרי פרי של ממש לא תצליח לקטוף פה.
            בנימה הומוריסטית אוסיף: כשתגדל (פואטית), תבין זאת.

          • קורא תמים

            תן קרדיט גם לאינטיליגנציה של אחרים המסוגלים להבחין ולקרא בין השורות ובין התגובות.

            עם כל הכבוד (ויש כבוד) אתה לא היחיד שנגס בפרי עץ הדעת ומסוגל להבחין בין טוב לרע.

            תודה על הברכה. אני מתכוון להמשיך ולהתפתח פואטית ככל שאני יכול.

            למען האמת כתבתי על זה שיר.
            תצטרך להתאפק ,אני לא חושב שאפרסם אותו בקרוב.
            אני בטוח שתהיה מרוצה ממנו.

            גיורא

          • שעיניו כהו

            מכל מקום,ברצוני להודות לך על אורך הרוח ועל הסבלנות,ועל האירוח בראש וראשונה.
            חוששני שתחת הבהלה ההיסטרית 'טרולים עליך,ישראל' מוחקים בלי הרף גם תגובות שקולות ועינייניות- הגם ביקורתיות.
            הבלוגרייה הזאת שוקעת והולכת ליוון המצולה מבחינה ערכית,לעיסוק בזוטות משונות,למיני מונולגים אכסצנטריים,
            משונים,מיני ביזאר מופרכים,ולמעשה,
            מקום ביטוי לכל זב ומצורע המבקש להתגרד בחרש,בפומבי.
            אני סבור,שאם יש כאן סופרים,מן הראוי שיחפשו להם מקום אחר
            הגרוע ביותר – שגם כותבים מזוהים בבלוג מרשים לעצמם התנהגות מילולית
            של הגרועים בשבטרולים,בתגובה לדיון
            ביקורתי מנומס וענייני.
            פוסטמודרניזם? כלל לא.גם הפוסטמודרניזם נבחן,בסיכומו של חשבון,בקונטכסט ערכי.
            מכל מקום,תודה על הסבלנות הנדירה.היה ברוך.בהקשר אחר (אולי פנים אל פנים) אומר לך מפורשות מי אני

          • ל "שעיניו כהו" שלום.
            כמו שציינתי מספר פעמים בהתכתבות ביננו, אין לי מחלוקת אמיתית אתך.
            להתראות
            גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר