בננות - בלוגים / / שיר קטן (בלי כותרת)
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

שיר קטן (בלי כותרת)

 

 

 

בַּשֶּׁטַח הַצַּר, הַנִּסְתָּר

שֶׁשָּׁכַחְתִּי לְרַסֵּס,

בֵּין שְׂדֵה הַחִטָּה לַמַּתְבֵּן

אֲנִי מְחַפֵּשׂ בֵּין צִמְחֵי הַבַּר

אֶת מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם

מֻגַּן, וְנִכְחָד.

 

 

30 תגובות

  1. קטן, ובלי כותרת, ובכל זאת קורע לב.

  2. אהבתי מאוד, גיורא. השיר הזה יכול לשמש מיקרוקוסמוס לחלקות שדה גדולות יותר

  3. השיר מחזיר אותי אל עברי החקלאי. השיר יפה, עדין ובהחלט עם זיקה מעוררת מחשבה לשטחים ושמורות אחרים.

  4. אני אוהבת את השיר, אולי גם בתוכנו צריך לחפש את השטח הנסתר הזה שלא הורעל

  5. טובה גרטנר

    זה שיר סודי שמחפש את הנעלם את הניסתר את הסודי, זה החומרים שמהם עשויים שירים
    להתראות טובה

  6. גיורא, שיר נוקב עמוק. ומזל שלפעמים שוכחים לרססס שם איזו פינה, בין הלב לשיר.

    • אני כל כך שמח על מה שכתבת אמיר. לא רק בגלל המחמאה עצמה אלא מכיוון שמאד קל בשיר קטן כזה העוסק בחומרים "בנאליים" ליפול למלכודת הקיטש.
      מכיוון שאף אחד מהמגיבים לא רמז לכיוון אני מקווה שהצלחתי.
      תודה.

  7. מזל ששכחת לרסס גיורא
    שם תמצא את הציפור הכחולה
    🙂

    • ריקי היקרה
      את לא תאמיני ,אבל באורח פלא ביום מאד מאד מיוחד הופיעה אצלי ציפור כחולה אמיתית :שלדג גמדי (שלא נראה קודם אצלי) ומאז היא מקננת במתבן וחוזרת כל שנה באותה תקופה.

  8. גיורא, אתה מרסס?! לא שמעת שזה לא ידידותי לא לסביבה ולא לנו?

    תענוג לפגוש את המלים "שדה חיטה" או "מתבן" בשיר ושאלה לא תהיינה רק מטאפורות.

  9. אהוד פדרמן

    גיורא, יפה השיר בעיני ועדיף לטעמי להשאיר את סופו פתוח כלומר בלי המילה "ונכחד".

    • שלום אהוד
      תודה על ההצעה, תאמין לי ,שקלתי אותה בצורה זו או אחרת ,והיו לי הרבה סיומים כמו "פָּרָח ונעלם". התלבטתי גם בבחירת השם לשיר : "געגוע" "ילדות" "צמח מוגן" ועוד. הבנתי שכל שם מגביל את השיר לכיוון אחד ורציתי להשאיר פתוח לכל אחד מהקוראים למלא בעצמו.
      לא רציתי לקרא לשיר בשם "צמח מוגן" כי כבר נעשה שימוש רב בביטוי אבל מצד שני לא רציתי לוותר על הארמז למושג הזה ,לכן בחרתי ליצור את הקשר בצורה עקיפה כשהנחתי את המילים "מוגן" ונכחד" בסמיכות זו לזו.
      אני חושב שגם בצורה זו הסוף עדייין פתוח כי תמיד יש סכוי שבמקרה ימצא משהו שחשבנו שהוא נכחד.
      בתיבת פנדורה קראו לזה- תקוה.

  10. קטן אבל יפה.

  11. מעולה 🙂
    עכשיו צריך לברר האם נכחד כי היה מוגן או כי שכחת לרסס (אני נוטה יותר לאפשרות הראשונה).

  12. עצוב גיורא, מי יודע, אולי? ואשרי המחפש.

  13. היי גיורא,
    מה שאני אוהב בשיר הוא שהוא מביא אותי לחשוב: מצד אחד שכחת לרסס, מצד שני אולי טוב ששכחת, מצד שלישי הוא היה מוגן, מצד רביעי הוא נכחד. אז מה קורה כאן?
    מה שמביא אותי להסיק כי אנו מרססים כדי להגן על האחד מפני השני, אבל מחפשים דווקא היכן שלא ריססנו את קיוּמנו. מעורר בי מחשבות קיומיות נוגוֹת על כך שדווקא באותם מקומות שאנו לא מכניסים את המאבק שלנו, דווקא שם אנו מחפשים את המוגן. במילים אחרות, המוגן הנחשק האמיתי נמצא מחוץ לטווח ריסוסנו והוא ספק נשמר ספק נכחד…
    תודה על שיר מזוקק ומעורר, חן.

    • גיורא פישר

      חן היקר
      הבהרת לי כמה דברים על מה שקיים בשטח הצר והנסתר של השיר.
      ועל עצמי.
      תודה
      שבת שלום
      גיורא

השאר תגובה ל אביטל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר