בננות - בלוגים / / אמא מתה מתוך "תורת אמי"
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

אמא מתה מתוך "תורת אמי"


שלום לכולם
השיר "אמא מתה" הוא בין השירים שבשלב זה פותחים את מחזור השירים "תורת אמי". כיוון שהמחזור לא יכנס לספר הקרוב, אני לא בטוח עדיין אם הוא לא צריך לבוא בין הפרקים המסיימים את המחזור.
נראה.

אמא מתה

 


אִמָּא מֵתָה בַּזְּמַן

הַנָּכוֹן בִּשְׁבִילִי

מֻקְדָּם מִדַּי בִּשְׁבִילָהּ.

 

בַּת שִׁשִּׁים הָיְתָה בְּמוֹתָהּ

בֵּן שְׁלֹשִׁים הָיִיתִי בְּמוֹתָהּ.

הִשְׁאִירָה לִי מַסְפִּיק

זְמַן שֶׁמֶש לִצְמֹחַ

לְלֹא צֵל

אַהֲבָתָהּ

 

55 תגובות

  1. לא פעם ראיתי איך מותו של
    הורה – מאשר את המשך הצמיחה של הבן.
    זה שיר טוב שמעורר מודעות, לאמת הזו.

    • גיורא פישר

      שלום טימה
      תודה. זו לא הייתה תובנה שהושגה ברגע. שנים רבות עברו עד שהשגתי את היכולת להסתכל "כאילו מהצד" על חיי וחיי הורי.
      תודה
      שבת מנוחה
      גיורא

  2. וואו גיורא זה חזק מאוד. אמיתי. אתה משורר כלבבי.

    • גיורא פישר

      לי
      וואו, איזו מחמאה. האמת היא שזה נעים ומלחיץ.
      אני מפחד לאכזב.

      גיורא

      • יש לך קרדיט של ספר שלם אז מותר לך לאכזב די הרבה פעמים עד שזה יהיה ממש מאכזב 🙂
        (אבל גם ככה בדיבור רגיל הכנות שלך מקסימה).

  3. שיר פשוט (כלומר: לא מורכב בהבנת הנקרא) ויחד עם זאת קשה ותובעני, כזה שדורש תעצומות נפש מן הקורא בהפנמתו; ואני מניח שעל אחת כמה וכמה מהכותב.

    • גיורא פישר

      שבוע טוב שחר מריו

      כתבת שהשיר דורש תעצומות נפש מן הקורא בהפנמתו ובודאי גם מהכותב עצמו.
      מתגובות הקוראים אני מניח שיש אמת במה שאתה אומרלגבי הקוראים. אבל אני חייב להודות שלא כך הדבר מצד הכותב.
      אהבתי את אמי אהבה גדולה ביותר. מותה היה שבר גדול בחיי. אני חושב שהשירים האחרים מראים את זה. גם אלה שעדיין לא פרסמתי כאן וביחוד השיר החותם את המחזור. אבל מרחק השנים אפשר לי להביט על חיי ועל חייה ממבט מרוחק יותר.

      אני לא זוכר מתי הגעת עלי לתובנה הזו שהעלתי בשיר. יתכן שבהתחלה זה זעזע אותי להודות בכך,דווקא בגלל האהבה שלי אליה. באחת התגובות מישהו העיר: אז למה לא התרחקת? אסביר את הדברים כשאענה לאותה תגובה.

      דוקא מרחק השנים מהתובנה וההכרה שאין בכך בושה נתנו לי את היכולת (כך אני מקווה) לתת בשיר הקצר תמונה ברורה אבל לא פשטנית. במיוחד היה לי חשוב שלא יוצר רושם כאילו אני "סוחב כעסים" או מפקפק בטוהר אהבתה.

      אני מקווה שהצלחתי, כי היא הייתה אשה קטנה (148 סנטימטר) אבל גדולה.

      שלך
      גיורא

  4. וואו, גיורא, זו תובנה קשה בבת אחת, בשיר אחד.

    • גיורא פישר

      היי תמי
      ועוד בשיר קצר כל כך.
      אכן, לפני שניגשתי לכתיבת השיר שקלתי באיזה "שער להכנס" לתובנה הזו. האם דרך רמזים מעודנים שדרכם יגיעו הקוראים לתובנה הזו בלי שאטיח אותה בפרצוף?

      הגעתי למסקנה שזו תובנה שבודאי רבים מאד חווים אותה בצורה זו או אחרת ,לאו דווקא עם הורים. אבל ההכחשה היא כל כך גדולה שזו הדרך "הכי אפקטיבית". הבעיה היא כמובן לכתוב משהו שיהיה שיר, ולא יהיה סתם סטריפטיז רגשי. ושיהיה מורכב למרות ממדיו, ולא סתם אמירה פסיכולוגית שאני בטוח שאין בה חדש.

      אני מקווה שהצלחתי להשיג משהו ממה שבקשתי.
      תודה
      שבוע טוב
      גיורא

      • בטח שהצלחת להביא תובנה מאוד קשה ומוכחשת בדרך כלל, באופן כל כך שירי קצר וקולע.

  5. גיורא, אני אוהב לפגוש פה שוב ושוב את אסטרטגיית השולל שלך שמצליחה להכות בקורא שוב ושוב בדיוק ברגע שהוא מתרגל ל'כללים' של השיר: רשימת עובדות, שככל שהן נוגעות לעניין כאוב, הן כמעט יומניות.
    עד לארבע השורות האחרונות:

    הִשְׁאִירָה לִי מַסְפִּיק
    זְמַן שֶׁמֶש לִצְמֹחַ
    לְלֹא צֵל
    אַהֲבָתָהּ

    וכאן האמירה הטעונה באמת, האמביוולנטית, שמגלה את החופש מן האהבה כמין ברכה נוראה שדרושה לצמיחה.
    שאפו.

    • גיורא פישר

      לאמיר
      תודה על המילים מחממות הלב. אני שמח ששמת לב למלאכת השיר, למשלבֵי הסגנון והרגש השונים שהשתמשתי בהם. אני מקווה שלא יזקפו לי את הדברים הבאים כיוהרה אבל אני גאה שהצלחתי להפיל רבים וטובים "בפח".

      אכן, שמתי לב שבאופן אינטואיטיבי אני משתמש הרבה "בטכניקת השולל" (לא ידעתי שמישהו הגדיר ונתן לזה שם). אני משתדל שהמשלב הלשוני ,הרגשי ודרך "הנחת המילים" יתאימו למה שאני רוצה להגיד.

      אבל אני צריך להזהר לא להכנס לדפוס קבוע.

      שבוע טוב
      גיורא

  6. דפנה שחורי

    חזק ביותר

  7. הדימוי הזה של אהבה כצל שעלול להזיק לצמיחה יפה בעיני, ולא פעם יש בו הרבה אמת.

  8. רונית בר-לביא

    נשמעת תובנה לא קלה, גיורא,

    בטח לא משהו שקל להודות בו,
    ואולי אפילו לצמוח ממנו.

    "זְמַן שֶׁמֶש לִצְמֹחַ
    לְלֹא צֵל
    אַהֲבָתָהּ"

    זה מדבר.

    • רות בלומרט

      כביכול שיר עובדתי, ענייני, עד לחשיפה בשורות האחרונות המהפכת את הקרביים. הערה קטנה~ לטעמי הכותרת פוגמת צריכה להיות אחרת, אפילו מטעה כמו "זמן שמש לצמוח" או "ללא צל". הכפילות בהתחלה מסבירה את הכיוון, משהו כזה.

      • גיורא פישר

        לרות תודה

        דווקא מאותה סיבה שאת רמזת עליה: ליצור הפתעה, אני חושב שהכותרת שבחרתי טובה יותר.
        אם ניקח את אחת ההצעות שלך: "זמן שמש לצמוח" מי שיקרא את הכותרת לא ידע על מה השיר מדבר ולכן לא תיווצר "הפתעה".

        אני חושב שההפתעה הגדולה היא דווקא בגלל הפער ממה שמצופה מכותרת "אמא מתה" לבין הנאמר בשורה השניה של השיר. שימי לב שהשורה הראשונה עדיין מוליכה שולל.

        בגרסה הראשונה קראתי לשיר: "מות אמי". הגעתי למסקנה שיש בשם הזה ריחוק ולכן כדי ליצור את "ההפתעה" בחרתי ב"מות אמא". אבל אז גיליתי שהפער יהיה גדול יותר אם אקרא לשיר: "אמא מתה".

        תודה
        גיורא

    • גיורא פישר

      לרונית
      נכון, לא קל להודות בכך. אבל התובנה הגיעה אחרי כל כך הרבה שנים שקרו בהם דברים רעים וטובים ,כך שההסתכלות הייתה יותר מלווה בפליאה מאשר בכאב.
      תודה

    • גיורא פישר

      לרונית
      לא קל להודות. אך מכיוון שחלף זמן רב מאז מותה של אמי עד שהגעתי לתובנה הזו,ומכיוון שיש לי נטיה להיות ישר עם עצמי (לפחות בשנים האחרונות) אני חושב שלאחר הפליאה הראשונית הייתה אפילו מידה של שעשוע וטפיחת שכם עצמית על היכולת להודות בכך בפני עצמי.
      תודה
      גיורא

  9. מירי פליישר

    לא הכרחי אם כי נפוץ שהורים מגבילים את ילדיהם. מכיון שכך קרה,הפקת את הטוב אבל…היית כל כך לבד

    • גיורא פישר

      למירי
      נכון, ללא צל זה גם ללא מחסה. למרות שלא הייתי בשנים האלה "לבד" ,אני חושב ש"אמא" זה מחסה מסוג מיוחד. לחוה אלברשטיין יש שיר יפה שבו היא מספרת שמאז שאין לה הורים אין לה בפני מי "להשויץ" (היא אמרה את זה יפה יותר בשיר)

  10. יעל רוזן-בר שם

    אני חושבת שמוות בכל גיל שלא יהיה זה תמיד מוקדם מידי.
    שיר מאוד יפה, נוגע ללב.

    • גיורא פישר

      שלום יעל
      ברוכה הבאה.
      תודה.
      מישהו אמר לי פעם שהמוות תמיד מגיע מוקדם מדי או מאוחר מדי.
      האמת, אין "בדיוק בזמן הנכון".
      רק אצלי בשיר.

  11. חני ליבנה

    כל כך ברור ואמיתי ונוגע השיר

  12. תַּלְמָה פרויד

    גיורא, שיר נוקב בכנותו הבלתי מתייפיפת והשוברת כללי 'התקינות הפוליטית'.

    מהדהד לי חזק מאוד את ספרו של אלבר קאמי – "הזר"!!!

  13. כנה, אבל קצת אכזרי – בכל זאת כולה בת שישים – היום זה נחשב נורא צעיר. עד כדי כך היתה אהבתה חונקת? אז מתרחקים – אם לא פיזית אז נפשית, אבל נראה לי אכזרי שמותה היה בדיוק מתאים לך.

    • גיורא פישר

      ל beth
      גם לפני שלושים שנה למות בגיל 60 נחשב "צעיר".
      על הטענה שמה שאמרתי הוא "אכזרי"- צריך להבין שמדובר פה בראיה שבדיעבד. בעת מותה זה היה שבר גדול ביותר. זה לא שביקשתי את מותה כדי "להשתחרר". עם כל השחרור – הייתי מוכן להחזיר אותה לחיים כבר היום.
      ולעניין התרחקות פיזית: במושב, הדבר הוא בלתי אפשרי. מדובר ביחידת משק אחת שבית ההורים ובית "הבן הממשיך" סמוכים זה לזה. מכיוון שהתרחקות פיזית אינה אפשרית ומדובר באותו עסק, ברור שגם ההתרחקות הרגשית קשה יותר. היו לזה רווחים גדולים מאד. צל הוא דבר נעים בימי שמש קופחים.
      תודה
      גיורא

      • תודה גיורא,
        אני אוהבת אותך כמשורר ואחרי שראיתי את שני השירים האחרונים צלב וילד… אבל ביקשת שלא נגיב, אז אני לא מגיבה.

        • גיורא פישר

          ל beth

          מרגש מה שכתבת. זה לא שאני "אוסר" על תגובה. זה בעיקר נובע מהרצון לחסוך מבוכה מהמגיבים. אני שם את עצמי במקומם :

          מה כבר אפשר לומר

          לֹא רַק אַתְּ
          גַּם אֲנִי, (אִם אוּכַל)
          אֶעֱבֹר לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב
          אִם אַבְחִין בִּי.

          אֲנִי מֵבִין,
          מָה אַתְּ כְּבָר יְכֹלָה לְהַגִּיד לִי

          מָה אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר לְעַצְמִי.

  14. הפתיע אותי כבר מהשורות הראשונות,
    אִמָּא מֵתָה בַּזְּמַן
    הַנָּכוֹן בִּשְׁבִילִי
    מיד קפצתי, ומה איתה?
    אבל אז בהמשך השיר הבנתי את פגם אהבתה.

    • גיורא פישר

      אכן, השיר נכתב בצורה כזו ש "יקפיץ". גם הפגם הוא מאד אמביולנטי.
      תודה

  15. גיורא שלום
    זה ממש יפה איך אתה מצליח להיות גם חד כתער ולומר את הדברים ללא כחל וסרק ויחד עם זאת להשאר רגיש ופגיע ולשקף את המורכבות של היחסים עם אמא .
    אמנם לא ברור למה זה היה נכון בשביחה וניתן לי רק לשער – חלק מהתשובות נמצא בשירים אחרים במחזור הזה
    שאפו

    • שיר מרגש, גיורא .כל מילה בסלע ,וכמה אמיתי

    • גיורא פישר

      לעופר
      תודה על הכובע!
      אכן, אפשר ללמוד משהו מהשירים האחרים. זה לא היה משהו חולני ,אלא פשוט דמות מאד דומיננטית שלקחה על עצמה את האחריות על החיים והמשק שלנו. כשהסתלקותה הטילה עלי את האחריות ואת הכוח

  16. משה יצחקי

    גיורא, השיר פולח ומפלח קרביים בכנותו. חזק ומטלטל בדואליות המכאיבה והחשופה והאמת הכואבת והידועה כי אהבה יכולה להטיל צל ענק על הנאהב.

    אבל ברשותך הרהור או התחבטות בשאלת המרחק שבין הצגה עובדתית, אמנם מנקודת מבט סובייקטיבית, להפיכת פרטים ביוגרפיים אלה לשיר. זה מצוי באיזה שהוא אופן בצורת הנחת הדברים על הדף, בחוסר הזיוף שיש בדברים ובכל זאת השאלה נשארת פתוחה כמו גם שאלת המרחק המתבטל כאן כמעט לחלוטין בין הדובר בשיר לבין מחברו

    • גיורא פישר

      למשה

      אני מאד מודה לך על תגובתך. אני מוצא אותה מאד מעניינית . אני שמח שנגעת בשאלה הקשורה ל"מלאכת השיר".

      ברשותך, אקצין את מה שאמרת בצורה הכי עדינה שאפשר כדי לא לפגוע בי ( או מה שאני חושב שהבנתי) ואהיה פרקליטו של השטן (לא אתה חס וחלילה) נגד עצמי:

      לעתים, אנחנו נתקלים ביצירת ספרות וידויית שיש בה משהו מאד מביך. אין לנו ספק שהכותב חושף בפנינו פרטים אמיתיים ,היצירה נכתבה במלא הכנות אבל אנו חשים שמלבד חשיפה מביכה אין בפנינו יצירת אמנות. הרבה פעמים בגלל מה שאתה הסברת: חוסר המרחק בין הדובר בשיר לבין מחברו.

      תופעה כזו בדרך כלל מקדיחה את התבשיל כי אנחנו יודעים שצריך מרחק רגשי כדי שהכותב יצליח להשיג את האפקט הראוי.

      יותר מכך: בדרך כלל מדובר בהשתפכות נפש שעם כל הבנתנו את כאבו, מצבו, וכו.. של הכותב ,בעצם, היצירה לא ממש מזיזה לנו אלא אם אנחנו מכירים באופן אישי את הכותב והביוגרפיה שלו , אבל אז אנחנו מטעינים את היצירה במשהו שלא קיים בה אלא בידע מוקדם שלנו.

      לא ארבה בדברים כי זה לא כל כך נוח לי,אבל אומר שאני שמח ומרגיש שדווקא בגלל דבריך אני מרגיש שהצלחתי במשימתי.

      פרק הזמן בין התובנות שהגעתי אליהם לבין כתיבת השיר הוא בן יותר מ10 שנים, כדי להגיע לתובנות האלה צריך הרבה זמן ,אומץ ומרחק רגשי.
      אתה צודק באומרך שהעיקר הוא בדרך בה הדברים מונחים "על הדף". כדי להשיג "חוסר זיוף" צריך לדעת לעשות את זה.

      תמיד אני בוחר את מילותי בקפידה. בשיר זה ההקפדה על מלאכת השיר הייתה מורכבת הרבה יותר. החלטתי שהוא יהיה מצומצם פיזית ולא יכנס לפרטים והיה חשוב לי שאצליח להכניס לתוכו משהו מורכב כמו שציינת בראשית דבריך.

      יש לי הרגשה שאם תיקח מרחק מהשיר ותשאל את עצמך "איך הוא השיג" את התחושה שאין מרחק, תוכל לראות "מה עשיתי".

      השיר הזה מטבע נושאו ומהדרך בה "הונח על הדף" מזמן עוד התייחסויות שאשתדל לגעת בם התשובותי לתגובות של הקוראים האחרים.

      אבל ,איך אמא שלי הייתה אומרת: " ב"תנובה" לא משלמים בשביל תירוצים". גם אם לא שכנעתי אותך, ודברי נשמעים כמו תירוצים, אני שמח שהעלית את מה שכתבת ,אני בעד דיון פתוח וחברי שגם אם לא תמיד מסכימים בו אחד לדעת השני ,תמיד אפשר לחדד תובנות לקבל זוית מעניינת ולפעמים לגרום לך לחשוב מחדש על מה שכתבת.
      מי שלא מנצל את הבמה הזו ,מפסיד

      אני מאד מאד מודה לך

      שלך
      גיורא

      • משה יצחקי

        גיורא, דבריך אינם נשמעים כתירוצים, אלא ניכרים בהם דברי אמת, ומאמץ ראוי להערכה להתייחס להרהורי ובכך להתבונן באופן רפלקטיבי על מעשה השיר. תודה על תגובתך המאירה, ואני בהחלט מסכים שהבמה הזו יכולה להיות מרתקת ומלמדת כאשר הדיון מתקיים באופן זה, על כל פנים על פי הסייפא נראה כי אמא עדיין נוכחת:)

  17. אהוד פדרמן

    גיורא, בהתייחס לחילופי הדברים בינך לבין משה – אני לא הרגשתי בקריאה שזהו שיר רגשי ספונטני חושפני או אישי. לטעמי זהו שיר עמדה שכתוב היטב מתוך התבוננות מעמיקה בנושא ששמו אהבת ילדים את הוריהם. אומנם השנה אחגוג שישים ואחד מילדי בן שלושים כך שהייתי צריך להיות בצד של האם ולגנות את הבן שלי ששמח שפיניתי לו את אור השמש ומתעלם מכך ש'הקרבתי עבורו את חיי' וכל שאר הבולשיט המקובל – אך לא היא – אני מזדהה עם עמדת הבן – כי זו דרכו של עולם. ואהבת אם או אב הרבה פעמים חונקת או מטילה צל כמאמר השיר ובהחלט אני מתחבר לאמת שעם כל הצער על אובדן הורה יש בכך הקלה ואלמנט של צמיחה ועצמאות

    • גיורא פישר

      לאהוד
      תודה על תגובתך (עדיין ממרחקים?)
      לפעמים אפשר להתבלבל בטעות בין "ברור" ל"חושפני".

  18. גיורא,
    אני שמחה שהורדת את חילופי ה'תיקונים' עם אמיר ועם עוד מגיבה, לא זוכרת את שמה. מוטב שתעמוד מאחורי השירים שלך – הרי כל כך יפה כתבת, ובטח חשבת, וליטשת, ושוב תיקנת, עד שפרסמת את השיר המוגמר. שיר הוא נגיעה אישית בנשמה ולא צריך 'תיקונים' – בטח אל תקח אותם בקלות רבה כל כך, בשתי ידיים, ועוד תגיד תודה רק כי אתה אדם מנומס.
    תן לאינסטינקטים שלך להנחות אותך. אתה משורר אינטואיטיבי מעולה בעיני; כן, וחריף, – אתה לא צריך מנחים של סדנאות שירה, תאמין לי.
    בהצלחה רבה. המשך לכתוב – אני אמשיך לעקוב ולקרוא, בהנאה ובכאב.

  19. איריס קובליו

    שלושים שנה צמחת, גיורא? היא אמנם מתה אבל צמיחתך מלווה עדיין בצילה וצל הוא גם גבר נחוץ לפעמים. מבורך

    • גיורא פישר

      לאיריס
      בוקר טוב, תודה
      לצערי, בזמן האחרון אני יותר מתרחב מאשר צומח לגובה.

      וברצינות, את מאד צודקת. זו האמביוולנטיות שרציתי להשיג. מצד אחד הצל נותן מחסה ומנוח ומצד שני הוא מעקב גדילה.

      כיוון שהערת אני מתוודה: פחדתי מעט מהבחירה בדימוי של "צל ושמש" ,חששתי שהוא מדי בנאלי אבל בגלל מה שציינת- בחרתי אותו. לא מצאתי משהו שיהלום יותר את מה שרציתי להשיג.
      שלך
      גיורא

  20. מאוד נועז בכנותו ובישירותו, כהמשך לחושפנותם של שירים קודמים באותו נושא רגיש.

    • גיורא פישר

      שבוע טוב לבנה

      תודה רבה על המחמאות .אם כי
      אני לכשעצמי, לא חושב שלחשיפה כנה וישירה לְשְמָה יש בהכרח ערך אומנותי. מובן שבסוגת "השירה האישית" מחוייב היוצר לאמת גם אם הוא משתמש בכזבים כדי להפוך אותה "לאמיתית יותר" (ראי חילופי הדברים ביני ובין משה יצחקי). השאלה היא כמו תמיד: מה עושה היוצר עם אותה אמת,כיצד הוא מצליח (או לא) לגעת בקורא.

      שלך
      גיורא

      • הערך המוסף, גיורא, הוא בחדירה ללבבות הקוראים הצופים והנשבים.

        • גיורא פישר

          ללבנה
          מסכים אתך. אני מקווה שלפעמים אני מצליח להשיג דברים אלה.
          בשביל זה אנחנו כותבים, לא?
          תודה
          גיורא

  21. גיורא, שיר אמיץ. כוחו בחסכנותו, בסימטריות שלו המעוררת בקורא אי-נחת וחוסר שקט – רְאֵה חלק מן התגובות הכתובות כאן ברצף – ולבסוף הצירוף הפואטי "זמן שמש" הזורח מתוך השיר הזה באור יקרות, בעוד שהטון של השיר הוא רגש מאופק ומחושב. אהבתי. רני.

    • גיורא פישר

      לרני
      אתה מפנק אותי עם המחמאות.
      כמו שכתבתי ללי ,זה קצת מלחיץ:)
      אבל לא אכחש, זה נעים
      תודה
      גיורא

  22. יהונדב פרלמן

    שיר נהדר גיורא. ממש נהדר.

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר