בננות - בלוגים / / מכתבו של ראש ממשלת בריטניה לאם שכולה
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

מכתבו של ראש ממשלת בריטניה לאם שכולה

שלום לכולם

לפניכם ידיעה שפורסמה בעיתונות אתמול:

 

ר"מ בריטניה שגה באיות שם הרוג במכתב לאמו

אם שכולה, שבנה החייל נהרג במלחמה באפגניסטן, זועמת על ראש הממשלה בראון ששגה באיות שמו: זה מכעיס ולא מכובד
AP

var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :

urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :

urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;

case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}

ראש ממשלת בריטניה התנצל היום (ב') בפני אם שכולה משום ששגה באיות שמו של בנה החייל, שנהרג במלחמה באפגניסטן. גורדון בראון שלח לאם מכתב אישי בכתב ידו, אך לא טרח לבדוק כיצד כתב החייל את שמו.

 

דובר מטעם לשכת ראש הממשלה ברחוב דאונינג 10 בלונדון מסר שבראון יצר קשר עם האם השכולה, ג'קי ג'יינס, אחרי שגילה על טעותו המביכה. "הוא רצה להבהיר לה שזו לא היתה כוונתו לפגוע בה בדרך כלשהי", נאמר בהודעה: "כמו כן הוא הביע את תנחומיו הכנים ביותר".

 

במהלך השיחה עם האם הביע בראון את הערכתו לחייל הצעיר, ג'יימי ג'יינס, שנפל כשהיה בן 20 בלבד. ראש הממשלה גם הבטיח לסייע לה בימים קשים אלה.

 

הטעות המביכה נחשפה הבוקר על דפי העיתון הבריטי "סאן", שציטט קטעים מהמכתב: "גברת ג'יימס היקרה, אני רוצה להביע תנחומים באופן אישי

 

ובשם משפחתי". בהמשך הוא ציין טעה באיות שמו של ג'יימי, קשקש מעל הכיתוב, ואז כתב אותו פעם נוספת. עם זאת, הוא לא תיקן את הטעות בשם המשפחה – ג'יימס במקום ג'יינס.

 

האם, ג'קי ג'יינס, התלוננה בראיון ל"סאן" שהמכתב לא היה מכובד, במיוחד לאור האובדן שספגה לפני חודש בלבד. "הוא אפילו לא טרח לכתוב את שם המשפחה שלנו בצורה הנכונה. זה כל כך הכעיס אותי". בנה ג'יימי נהרג בפיצוץ מטען חבלה באפגניסטן ב-5 באוקטובר.

 

 

סיפור זה מחזיר אותי שבע שנים , לימים שלאחר נפילת בני מֵרום במבצע "חומת מגן" בג'נין.

בימי ה"שִבְעָה" קיבלנו הרבה מברקי תנחומים מאישי ציבור. אפילו השגריר האמריקאי ביקר בביתנו. מסתבר, שלמרבה הזוועה האמריקאים הקלידו את שמם של כל קרבנות הטרור והקרבות כדי לזהות אם מישהו מהם הוא אזרח אמריקאי. (בני הם גם אזרחים אמריקאים ).

רבים מחברי הכנסת שלחו לנו מברקי תנחומים סטנדרטיים שעיינו בהם בחטף.

גם יוסי שריד ,ראש תנועת מר"ץ שלח לנו מברק תנחומים. אנו כולנו אנשי שמאל מצביעי מר"ץ, ראינו להוותנו מכתב מזעזע שהיה בעצם פלט מחשב (לא בכתב יד כמו של ראש ממשלת בריטניה) שבו רשימת שמות שגויה החתוכה באמצע אחד השמות (הרשימה הייתה כנראה של ההרוגים באותו יום). בתחתית הפלט הייתה חתימה בכתב יד של יוסי שריד.

אחד מחברי, גם הוא חבר מר"ץ התקשר ליוסי שריד וזה אמר לו שזו לא חתימתו שכן הוא היה באותה עת בלונדון. חברי בקש ממנו להתקשר אלי ולהתנצל. יוסי שריד הבטיח לעשות כך. לאחר שעבר חודש והוא לא התנצל ,פנה אליו חברי שנית ושוב הבטיח להתקשר אך לא קיים.

יש להניח שהמשיח יצלצל קודם.

 

וכמו בבדיחות זוועה קיבלנו גם מכתב תנחומים ממי שעכשיו נשיא המדינה, שמעון פרס. לא תאמינו, המכתב היה בדף שהמודפס עליו דהוי ומהוהה(כנראה צילום מצילום מצילום)  המכתב היה מנוסח כך שהיה צריך רק "למלא את שם הנופל" שנכתב בכתב יד.

וכדי לעצבן במיוחד ,קבלנו מכתב נפלא מלימור לבנת מ"הליכוד". הבנו מתוכן המכתב שמישהו התעניין וקרא בעיתונות וניסח מכתב מרגש המעלה על נס את תכונותיו הייחודיות של מרום.

 

ואז הבנתי למה מתכוונים כשמדברים על "אנשי השמאל יפי הנפש".

 

הלוואי ואצלנו ראשי הממשלה היו כותבים כל מכתב להורים שכולים בכתב יד. 

 

30 תגובות

  1. גיורא, בסופו של דבר זה הבנאדם, זה מה שאני טוענת כל הזמן, וגם הגבתי היום למגיבה.

    גם אני קראתי על מרום, וגם ביתי,והוא עשה עלינו רושם של בחור נדיר.

    אחד שפועל ממקום מאד טהור, ריגש אותנו שרצה להנשא לחברתו, כלומר לקח קשרים אישים ברצינות, לא היה בו פן מזלזל והוא לקח כל משימה ברצינות..
    ואת זה כנראה ירש מהוריו.

  2. אדם בעל כבוד עצמי צריך לשנן לעצמו את הפסוק "שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד". אבל אדם התלוי בפרוטוקולים ובמזכירות של פקידים ובנוהלים מקובלים, הינו ערל לב. כאלה הם מנהיגינו.

    • לרות
      מה שכואב לי שהיו אלא מנהיגי השמאל, אנשי המחנה שלי. החוזרים ומתגאים באהבת האדם שלהם ובעצם הכל "פוזה" אצלם.

      • צ.ל. "היו אלה אנשי השמאל"

        • אנשים חושבים בטעות שאיבוד הילד והצער מטשטשים את ההורים – מנסיוני ישנו טשטוש יחד םע זיכרון חד ואפילו ממאיר – שלא כהה עם השנים – של מי אמר ומה ואיך ובאיזו דרך נאמרו הדברים.
          לא אשכח את הזעזוע שאחז בי כשקיבלתי מברק מבוס חלקי שלי (שמסרתי לו באופן הדוק עבודות בפרילאנס במשך כשנתיים!) – הוא לא טרח אפילו להרים טלפון.

          מצד אחד בא לי לומר לך שיש לצפצף על כל קהי הרגש, האטומים והנפוחים מחשיבות עצמית, מצד שני אני יודע כמה זה כואב ובלתי אפשרי.

          מה שמנחם הם אותם אנשים נפלאים שצצים פתאום, או שידעת שהם נפלאים והם מתגלים כנפלאים יותר מנפלאים – ולו תהא זו נחמתנו.

          • באחד השירים שכתבתי "דף הוראות לצונח" אני מתאר את הבהירות שלא תאמן באותם ימים. כמו שציינת בניגוד למה שאנשים חושבים. אני חושב שה "טבע" דאג לכך שבעת כזו כל החושים יהיו מחודדים יותר מבכל עת אחרת.
            אני רוצה לציין שלא התאכזבתי מאף אחד.אני נמצא בקהילה מחבקת ואוהבת. מה שצרם לי הם המנהיגים אנשי השמאל. המצהירים על אהדתם למיעוטים נרדפים ,ומזלזלים באחיהם שלהם. זה מה שעצבן אותי כי אני תמים וחשבתי שהם באמת קורצו מחומר אחר.

  3. גיורא יקירי, מה שתארת הוא מסוג הדברים המרתיחים את הדם. דוקא אותם אנשים ששלחו ושולחים את הבנים למלחמות, מנחמים את משפחות הנופלים כדי לצאת ידי חובת הפרוטוקול ותו לא.

    איפה הבושה ואפס קצֶיהָ של תחושת אשם ?

    בנושא הזה לא הייתי עושה אבחנה בין שמאל לימין כדי לא להרבות מחלוקות בענין שהוא אנושי במהותו. ואולי לימור לבנת פשוט רגישה יותר בשל היותה אישה ואם ?

    • שלום אהוד
      העובדה היא שהמכתבים הפגומים היחידים באו מנציגי השמאל. יוסי שריד יכול היה להתנצל ,ואיך לא רעדה ידו של המשורר ואיש השלום שמעון פרס, לא כשחתם על המכתב המהוהה ששמו של בני הוסף בכתב יד ברובריקה המתאימה.
      בתור פמניסט ,אני מסרב לקבל את ההבחנה בין אם (לימור לבנת) לאב (יוסי שריד) כמו שאין הבדל בין אם שכולה לאב שכול. למרות זאת מדברים תמיד על "האמהות השכולות"

      • אהוד פדרמן

        גיורא, אל תטעה בכוונותי, איני יוצא להגנת שמעון פרס או יוסי שריד שכן איני סובל פוליטיקאים מכל צד של המפה הפוליטית מעצם הגדרתם. פוליטיקה היא עולם שקרי וכוחני. ושקר וכוחנות דבקים בכל פוליטיקאי במשך הזמן. אני רק חושב שהמדגם שהבאת הוא קטן מכדי שיהיה אפשר להסיק ממנו מסקנות לגבי הבדלי התנהגות בין פוליטיקאים מהימין ומהשמאל.
        איני מבין מה ענין הפמיניזם לכאן. כשם שיש הבדלים ביולוגיים בין גברים לנשים, יש לדעתי גם הבדל ביניהם בהתיחסות הרגשית לזולת וביכולת הביטוי שלה, כאשר היתרון הנשי הוא מובהק. אני מסכים שהתיחסותי ללימור לבנת כאם ולא רק כאישה לא היתה במקומה במקרה זה.
        בוודאי שלא התכוונתי בציון אימהותה אפילו לרמוז שיש הבדל בין אב שכול לאם שכולה.
        אגב, גם אני משתייך למצביעי מר"ץ, אם כי בבחירות האחרונות פיעמה בי הרוח הפמיניסטית ובשלה הצבעתי לציפי לבני.

        • גיורא פישר

          לאהוד
          אני מסכים אתך שאין מדובר במדגם מייצג. ואולי היו עייני פקוחות יותר בבדיקת מברקי אנשי השמאל מאשר את אלה של אנשי הימין. לסיפור הזה מצטרף עניין נוסף שבו הייתה מעורבת זהבה גלאון שבקולה המתנשא והמזלזל ביטלה את דברי שהושמעו בראיון ברדיו שבו טענתי שלא היה "טבח בג'נין" כפי שטענו אז הפלשתינאים, ויפה ירקוני וזהבה גלאון חזרו על השקר הזה. בראיון ברדיו אמרתי שמרום נהרג בגלל שהלכו בפינצטה מבית לבית כדי להוציא משם את המחבלים. על דברי אלו אמרה זהבה גלאון (תדמיין את האינטונציה שלה) " נו, טוב. הוא אב שכול, מה אתם רוצים שיגיד?"
          גם ממנה לא קבלתי התנצלות לאחר שהתבררה האמת.
          האטימות הזו שבאה מאנשי המחנה שלי. הביאה אותי להרהורים נוגים שהם נלחמים על אידיאות, אבל בעצם שמים זין על בני אדם.

  4. גיורא יקר. מקומם ומרגיז לקרוא על זה.

  5. סן פרנסיסקו על המים

    גיורא,
    בלתי אפשרי לחשוב שזה כך, אבל גם למוות יש "רייטינג": ראה ערך החלל האחרון של חיל האוויר ערב ראש השנה לפני כחודשיים..
    אני רוצה לחשוב שהזיכרון האמיתי עובר דרך ליבות אלה שהכירו את מרום ולא דרך התייחסות של זר.
    ולי אין אפילו מילים לנחמה. מה אגיד?

    • לארז
      הכעס שלי היה לא בגלל ענייני רייטינג אלא בגלל אכזבה מהאנשים שייצגו אותי. את המחנה שלי. שנים הרי דברו בבוז על "אנשי השמאל יפי הנפש" שרואים רק את צער אויבינו. התקוממתי נגד זה, כי אני חושב שאני ומרום יפי נפש באמת. (פעם עוד אספר על השיחה האחרונה שלי איתו כששמעתי את הפצצות ברקע.). הרגשתי אז כמו שבגדו בי חברי שרוממות כבוד האדם בפיהם אבל בעצם אנחנו היינו עוד פיונים, עוד שם דהוי למלא במקום המתאים. וכאילו להרגיז ולהדגים איך זה צריך היה להיות באמת, בא מכתבה של לימור לבנת.

      ובקשר לרייטינג, אכן, מותו של אסף רמון זכה "לרייטינג" אבל את זה יכולתי להבין שכן זה אסון שני אצל אותה משפחה ,וזו היא הדרך בה נוצרות "מיתולוגיות". אבל מכיוון שנגעת בזה אני יכול לספר לך שמותו של אילן רמון היה בסמוך לנפילתו של מרום ואז התפוצצתי על נושא הרייטינג , דברו על איך רמון הקריב את עצמו למען המולדת ואני חשבתי בליבי שמדובר באדם מבוגר שעשה את מה שעשה מתוך תענוג ובחירה בהגשמת חלום ילדות שידע שיש בצידו סכנה.

  6. גיורא, רק עכשיו ראיתי. מזעזע. מה שאתה כותב כאן. אולי לא מפתיע כי כולנו התרגלנו לציניות של הפוליטיקאים שלנו, אבל בכל זאת, אני חוזר. נורא! ומזעזע בעיניי! איך כתב פעם עמוס קינן על הדמוקרטיה הישראלית: שמים פתק, יוצאים 120 איש; חבל שאי אפשר ההפך – שמים 120 איש ויוצא פתק. ואני מוסיף: לפחות על הפתק אפשר לכתוב שיר קצר ומרגש ונפלא כמו אותו השיר על המכונית שכתבת על בנך.

    רכב ישראל ופרשו

    "…וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשַׁיו
    וְלֹא רָאָהוּ עוֹד…" ( מלכים ב' ב פ"ס 12)

    הַסְּקוֹדָה הָאֲדֻמָּה מֵתָה בִּנְשִׁילַת אֲבָרִים
    וּמִזִּקְנָה
    כָּמוֹנוּ, לֹא כָּמוֹךָ

    בַּתְּחִלָּה פָּשׂוּ כִּתְמֵי חֲלוּדָה בְּדַלְתּוֹתֶיהָ
    אַחַר כָּךְ לֹא הֶרְאֲתָה
    הַמַּרְאָה הַשְּׂמָאלִית אֶת מִי שֶׁבָּא
    אֶלָּא רַק אֶת מִי שֶׁהִסְתַּלֵּק
    גַּם לְמִדְבְּקוֹת "גּוֹלָנִי שֶׁלִּי" שֶׁהִדְבַּקְתָּ בְּגַבָּהּ
    לֹא הָיָה כְּבָר כֹּחַ לִדְחֹף אוֹתָהּ בַּעֲלִיּוֹת.
    בַּסּוֹף הִיא נָפְחָה אֶת מְנוֹעָהּ
    בִּרְחוֹבוֹת הַכְּפָר
    כָּמוֹנוּ לֹא כָּמוֹךָ.

    אָחֶיךָ וַאֲנִי הוֹבַלְנוּ אוֹתָהּ לָנוּחַ
    בִּסְכָכָה יְשָׁנָה נוֹטֶפֶת בּוּגוֹנְוִילִיָה אֲדֻמָּה
    וַאֲפוּנָה רֵיחָנִית
    כָּמוֹךָ

    וְלֹא נוֹתַר לָנוּ אֶלָּא לְחַכּוֹת
    לִתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁל הַמְּכוֹנִיּוֹת
    וְאָז אַתָּה
    רוֹכֵב הַכְּרוּבִים
    תִּכָּנֵס בְּחִיּוּךְ מְנַצֵּחַ לַסְּקוֹדָה הַמְרֻפֶּטֶת
    כְּאִלּוּ נִכְנַסְתָּ לְווֹלְבוֹ
    תַּרְחִיק אֶת הַמּוֹשָׁב לְאָחוֹר כְּדֵי לָתֵת מָקוֹם
    לְרַגְלֶיךָ הָאֲרֻכּוֹת
    תְּחַיֵּךְ לַנַּעֲרָה שֶׁלְּצִדְּךָ
    וְתֵרֵד בַּסְעָרָה לָאָרֶץ

    בְּנִי בְּנִי
    רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשׁוֹ

    לתשומת לבם של הקוראים הטרמפיסטים ההומניסטים אוהבי השירה: יוסי שריד, שמעון פרס ולימור לבנת.

    רני

    • לרני
      תודה
      יש לציין שלימור לבנת דווקא יצאה בסדר גמור מהסיפור.
      ככל שאני חושב על הסיפור הזה אני מגיע למסקנה שמה שקומם אותי במיוחד היא הידיעה שמדובר בשני אנשים (שריד ופרס) המודעים לכוחה של מילה, היודעים (במיוחד שריד) ללעוג על הציניות של הפוליטיקאים ודווקא הם היו צריכים להיות רגישים, לא כבני אדם אלא כפוליטיקאים ולתת הוראות לעוזרים שלהם לחשוב מה הם מוציאים מתחת ידם. לשניה לא העזתי לחשוב שאולי מגיע היה לנו שירשמו את המכתב בכתב ידם כשם שעשה ראש ממשלת בריטניה.

      • מוצדק הכעס שלך ,גיורא, ולי נראה שפוליטיקאים מהשמאל והימין נגועים במלל לא מחייב במיוחד אחרי שכבשו את מקומם בשלטון, ובמדינה שהמתים הופכים בה לסטטיסטיקה , מה שנשאר זה למלא את השם בפתק שבלוני שמן הסתם נשלח לעוד משפחות. עצוב. לפחות יש מעגל קרוב של אוהבים ומעגל רחוק של אנשים טובים באמצע הדרך

        משמים תנוחם

        • לחנה
          לא כולם היו כאלה.
          בכלל, לא ציפיתי שישלחו לי מברקי תנחומים. ואכן, לא קבלתי 120 מכתבים. ציפיתי שמי שעושה ששולח, וביחוד מי שרגישים למילה כמו שמעון פרס והמשורר (הוציא ספר שירה לאחרונה) יוסי שריד ,יקפידו בעניינים שכאלה

  7. סיפור קשה גיורא
    מסתבר שהפרטאצ'יה הישראלית לא פוסחת
    על שום דבר.
    מתי הם ילמדו ? מתי הם יילמדווו ?!

    • לריקי
      זה לא רק עניין של פרטצ'
      יוסי שריד היה צריך לצלצל ולהתנצל כמו שהבטיח פעמיים. ולא קיים

      • גיורא יקירי
        אתה בוודאי מכיר את האימרה "בין אמר ובין עשה – ת"ק פרסה"
        בלי להכיר את יוסי שריד כמובן באופן אישי- לדבר הוא יודע מעולה, לעשות אולי פחות
        הכאב והתיסכול שלך מובנים לגמרי ואני מביעה אכזבה גדולה מדרך ההתנהגות של מנהיגנו, אבל בעצם מה כל כך מפתיע , אטימותם של רבים מהם מתגלה שוב ושוב בראש חוצות

  8. גיורא, לא ידעתי שנשלחים מכתבים כאלו למשפחות ששיכלו את יקיריהם למען המדינה. במצב שאתה מתאר, עדיף שלא ישלחו כלל.
    הבעיה שהם רוצים לישון טוב בלילה. ואני מזדעזעת לחשוב שאין למי מהם- דקה דומייה בליבם, לזכר הנופלים.
    כמה מבישה ההנהגה שלנו.
    שלא תדע יותר צער או כעס יקירי.

    • גיורא פישר

      לתלמה
      אני לא חושב ששליחת מכתבים כאלה הייתה מנהג מחייב. צריך לזכור שמבצע "חומת מגן" התרחש לאחר הפיגוע בליל הסדר במלון פארק ,ולאחר שנתיים של פיגועים רצחניים. נדמה לי שחלק משולחי המברקים רצו באמת להזדהות וחלק כמובן לעשות הון פוליטי.
      אף אחד מהם לא כתב את המכתב בכתב ידו. כמו שעשה ראש ממשלת בריטניה, גם אם טעה באיות שם החייל.
      הטלת התפקיד על עוזר פרלמנטרי, בלי לתת הוראות מדויקות. לתת למישהו אחר לחתום בשמך (כך טען יוסי שריד) על מסמך כזה. מצביע יותר מכל על אטימות.
      לא חוכמה לצעוק בראש חוצות "תראו כמה אני אנושי ,מזדהה עם מיעוטים" החוכמה היא להיות כזה בצנעה כשאף אחד לא רואה.

  9. תַּלְמָה פרויד

    גיורא, הדברים שאתה מספר מקוממים מאוד ותמוהים במקרה של יוסי שריד ושמעון פרס, אנשי עט ושפה.
    כתבתי לך תגובה ארוכה והיא נמחקה. אנסה לשחזר מחר.
    שיהיו לך ימים טובים.

    • גיורא פישר

      אוי תלמה
      איך שאני מכיר את זה. אתה כותב תגובה ארוכה ומשקיע בה רגש ואנרגיה, והיא אובדת במרחב הוירטואלי ,ואז אין כבר כוח וחשק לחזור על הכל.
      שלך
      גיורא

      • טוב היה לו מישהו בעל קשרים לשלטון ולעיתונות היה שולח את הדברים לעיל, במלואם למען יראו כמה ערלי לב מושלים בנו וכמה צבועים וחנפנים הם עד שנמלא חפצם…
        גם אם עברו שנים הכאב לא עבר וההזדהות תשפיע במלוא הכנות שנחשפה כאן.
        גיורא איש צדיק תמים, כמו איוב, נתקל בכל מי שמתיימרים לנחמו.
        ירבו כמותך ישרי לב ואנשי אמת. בהערצה
        רות

        • לרות
          תודה.אני נבוך מהתגובה האוהבת והמחמיאה שלך. באחד משירי הבאתי במרומז משהו מאיוב. כשמרום נפל הייתה לי תחושה "איובית" כי חודשים לפני כן וגם לאחר מכן התבייתה קבוצת כלבים פראיים על המשק שלי וטרפו כמעט כל ולד שנולד.
          אני לא ראוי להערצה יותר מכל אחד אחר החי בארץ הקשה הזו. אם יש דבר שאני גאה בו ,הוא שהצלחתי לשמר את המשפחה ה שלי כמשפחמתפקדת ושמחה.
          אם כי בפנים לפעמים…

          בכל אופן ,קלעת מאד לתחושה שלי כלפי אנשי השמאל כי הרגשתי בדיוק מה שאיוב אמר:
          "אחי בגדו כמו נחל
          כאפיק נחלים יעברו.." (איוב ו)
          הוא מדמה את חבריו לנחל אכזב שאנשי השיירות במדבר קיוו למצא בו מים חיים והתאכזבו.
          ובכלל, הפרק הזה גאוני בתיאור של אותם אנשים (במיוחד זהבה גלאון, ראו באחת התגובות הקודמות)
          איוב לועג לרוממות המילים שבפיותיהם:
          "מה נמרצו אמרי יושר ומה הוכח יוכיח מכם
          אף על יתום תפילו ותיכרו על רעכם" (ו 25-27)

  10. תַּלְמָה פרויד

    גיורא היקר,
    שיחזור חלק מתגובתי אמש: אתמול בטלוויזיה שמעתי הקלטת שיחה בין אותה אם עם ראש ממשלת בריטניה, ובה היא הטיחה בו שספרה לא פחות מ-25 שגיאות כתיב במכתבו… ואני חשבתי שרק אצלנו הפוליטיקאים עלגים. הוא השיב שכתב ידו קשה לקריאה ולכן זה'נראה כמו שגיאה', אבל לא.
    לפני כשנה התפרסם בחדשות בעיתונות סיפורו של חייל שנהרג. בכליו נמצא דף בכתב ידו ועליו שיר שכתב. השיר פורסם ב'עיתון מוביל', באותיות דפוס, בתוך הידיעה ובצידו תצלום של כתב היד. כשקראתי בדפוס, השיר נראה עילג משהו. חשדי התעורר והלכתי אצל התצלום. גיליתי שיר יפה להפליא, כתוב ברהיטות ובכישרון. התברר כי למרבה הזעזוע, העיתון 'פישל' בהמרה לדפוס.פשוט העתיקו עם שיבושים. זה הרגיז אותי וכתבתי מייל למערכת. ענתה לי 'נציבת הקבילות' של העיתון, עם הסברים והתנצלויות. עוד הוכחה כמה יש להקפיד בכגון אלה. בהקפדה יש משום מתן כבוד לקורא, למכותב, לאיש השיח ויש מקרים שבהם אי הקפדה היא בגדר חטא ממש.
    ודבריך על מרום מרגשים תמיד.

השאר תגובה ל תַּלְמָה פרויד ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר