בננות - בלוגים / גיורא פישר / הושט ידך וגע בו- נוסח חדש
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

הושט ידך וגע בו- נוסח חדש

 

 

 

אני מודה לכל המגיבים שבעזרתם (אני מקוה) שיפרתי במשהו את השיר.
גיורא

הושט ידך וגע בו

 

הָאֹשֶׁר לֹא בֶּאֱמֶת נוֹרָא

רָחוֹק.

כַּדּוּר פְּרוֹזָק אֶחָד בְּיוֹם

יָכוֹל לְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת.

מַה זֶּה בִּשְׁבִילוֹ לְהָזִיז

אֶת הַנְּקוּדָה הָעֶשְׂרוֹנִית

שֶׁל הָאֹשֶׁר

בְּאֶפֶס אֶחָד יָמִינָה.

גַּם אַהֲבָה וָפַחַד

הֵם בְּסַךְ הַכָּל כִימִיקָלִים.

וְהוּא-

לֹא מְמַכֵּר

לֹא מְעַיֵּף

לֹא מְסֻכָּן

 

 

מַה אַתָּה דּוֹאֵג?

הוּא לֹא יִמְחַק אֶת שֶׁאָבַד,
רַק יְרַטֵּש זִכְרוֹנוֹת
.
מַה כְּבָר יִקְרֶה אִם לֹא
תּוּכַל לִרְאוֹת
כָּל אֶצְבַּע קְטַנָּה וְצִפֹּרֶן
?
מַה תַּפְסִיד אִם
תַּרְחִיק אֶת פְּנֵי הַכְּאֵב
לָאֹפֶק?

 

הִנֵּה הוּא מוּנָח לְפָנֶיךָ
בַּמַּדָּף הַשֵּׁנִי בַּקֻּפְסָה הַוְּרֻדָּה

הוֹשֵׁט יָדְךָ וְגַע בּוֹ.

 

 

 

 

43 תגובות

  1. גיורא
    לא אהבתי את השיר הזה.

    נימוק – נושא לעוס. לא חידשת דבר. לא בתוכן, לא בצורה. שיר קל מדי. נראה כאילו נשלף מהשרוול.
    ההתחלה והסו ף – האושר לא באמת נורא רחוק ו "הושט היד וגע בו". זה בעצם אותו הדבר. אין התפתחות, אין עניין, אין דבר שמושך דבר.

    סלח לי.
    מישהי שאוהבת את כתיבתך.

    • ממך אני מצפה ליותר…

      • וגם השימוש הכביכול הומוריסטי/ציני – הושט היד וגע בו, לא עובד.

        בקיצור, שיר לא טוב של כותב נפלא.

    • לא רק שאני סולח לך, אלא מודיע שאין לך על מה לבקש סליחה. את עושה לי שרות נהדר בכך שאת מביעה את דעתך וגם מנמקת אותה.
      תודה על הפירגון.
      אגיב על הביקורות בצורה מרוכזת יותר מאוחר.
      אלף תודות
      גיורא

      • התגובה הייתה מיועדת למגיבה הראשונה. אלא שלהוותי ראיתי שהיא מתאימה גם לתגובות הבאות.
        אני מאד מודה לכם (אני בטוח שיש כאלה שלא מאמינים לי ,אבל בי נשבעתי!) ואתייחס יותר מאוחר לביקורת.
        תודה

  2. הערה חוץ ספרותית:

    האמת שהכדורים נוגדי הדיכאון והחרדה לא עושים חיים יפים ונפלאים יותר, בניגוד למה שאנשים חושבים. הם בסך הכול מאזנים כימית את מי שאינו מאוזן. החיים נעשים יותר בשליטה; לא מגלים פתאום את האושר. בשימוש נכון, הכדורים האלה מצילים חיים של מיליוני בני אדם ומעלים את איכות חייהם.והוא גם לא מרטש זיכרונות…..

    • מסכימה עם יעל, גיורא
      אולי בשל כך השיר אינו "עובד"
      עבורי. וגם כי קול הדובר
      שקול, חיצוני, אין ביטוי
      למקום הנפשי הזקוק להרגעה הזו.
      (אולי לא צריך, אבל כך אני ננגעת)
      ובכל זאת, אני מנסה להתקרב
      וסקרנית אם יש קשר להרי גולן
      (בדמיוני הדובר מבקש להעלים זכרונות משם)

  3. סוף סוף יש בבננות תגובות כנות
    שאינן מסתכמות במילים "נהדר", "מרגש", "נפלא" וכיוצא באלו.

    • ליחיאל לוי
      אולי לא תאמין לי ,אבל אני כל כך מסכים אתך. וממש לא אכפת לי שהדברים "הרעים" נאמרים בעילום שם.
      כי אני לא חושב שהם "רעים" אלא מייצגים נכונה את דעת הכותבים.
      חזרתי וכתבתי ואני חוזר ואומר: אשמח לשמע תמיד חוות דעת אמיתית.
      אני רואה בבלוג כלי נפלא לבדיקת החומרים שלי. לא תמיד אני מסכים עם חוות הדעת אבל אני יכול לראות דרכם נקודת מבט שונה ואולי לזהות בעזרתם חסרונות. לעתים אוכל לתקן ולעיתים לגנוז.
      תודה
      גיורא

    • מי בוחן כליות ולב וידע שהתגובות הנלהבות אינן כנות? ההתנשאות הזאת מעצבנת.
      ולגיורא, גם אני את השיר הזה אהבתי פחות מאחרים, אולי כי מינון הציניות בו גבוה בשבילי. אבל הקיטוע בין השורה הראשונה לשנייה נהדר.

      • היי לי
        כנראה ולא הסברתי נכון את דברי. רציתי לעודד אנשים (לפחות אצלי) לכתוב את דעתם האמיתית. אני מנצל כל אפשרות שיש לי כדי להשפר וללמוד. נסיבות חיי הובילו לכך שלא תמיד יכולתי לדעת אם היחס החיובי נובע מהטקסט עצמו או מגורמים "חוצניים". בודאי גם את נתקלת בכך שאנשים מטעמי נימוס מפטירים מחמאות כדי לא לפגוע ולעודד. מה שרציתי להגיד הוא שאני לא מהנפגעים ושכדאי לכל יוצר לנצל את הבמה הזו (גם הותיקים והמנוסים)כדי לקבל משוב מקהל אנונימי ולא להעלב.
        התגובות לשיר הזה הן נהדרות מבחינתי כי הן מצביעות על כך שאנשים "לא נזהרים" ואומרים ומנמקים את דעתם. אני חוזר ומודה לכל מי שמגיב ועוד יגיב.
        אני למד מהן גם על האהדה שחלק מהשירים שלי מתקבל מתוך "האכזבה" מהשיר הזה.

        וביננו, כמה התייחסויות "שליליות" כאלו ראית בבלוג?.
        אני לא מזוכיסט ,אעדיף לקבל מחמאות אבל גם הביקורות האלו הם לגבי פרי הערכה.
        גיורא

        • היי גיורא, התכוונתי לענות ליחיאל לוי, סליחה על חוסר הבהירות. אני מבינה את רצונך לקבל ביקורת בונה ואף שותפה לו, ובלי קשר אליך (וסליחה שאני מעלה את זה דווקא אצלך בבלוג) מעצבנים אותי צדיקים בסדום למיניהם שחושבים שכולם צבועים חוץ מהם.

          • אני לא מתחסד אני לא צדיק ואיני מאשים איש בצביעות חו"ח.
            אני טוען שקהילה כמו בבנות מתפקדת כסוג של משפחה ועל כן, חברי הקהילה נוטים לא לראות את הפגמים אצל בני המשפחה. ואם רואים – לא לומר אותם "כי זה לא יפה, כי זה לא מנומס, כי צריך לעודד, כי הוא משלנו, כי אני נחמד, נדיב ומפרגן ("וכך גם הוא יגיב לבלוג שלי)" וכדומה.
            אני מאמין שגיורא (וכותבים/כותבות אחרים) רוצים באמת ובתמים לקבל בקורת בונה, ללמוד, להתקדם ולשכלל את כתיבתם, אבל אני גם מאמין ש"בני משפחה" אינם האנשים הנכונים בתפקיד המבקר – לא מהם תבוא הישועה. שוב – לא בגלל שהם צבועים, אלא כי יש להם חסמים פסיכולוגיים, תרבותיים, חברתיים ואחרים המונעים מהם לשמש בתפקיד.
            האתר מתפקד יותר כקבוצת תמיכה ועל כן חותר תחת עצמו:

            "שלום, שמי גיורא ואני משורר".
            ברוב המקרים התשובה תהייה:
            "שלום גיורא, אנחנו אוהבים אותך".

            אני לא חושב שזה משרת את המטרה המוצהרת של גיורא (ואחרים).
            אני ממליץ לכל אחד ואחת "להשתמש" בשירותיו של עורך מיומן, חסר פניות, אמפאטי, רגיש, נדיב ואכזר. זה יועיל יותר מאשר חמישים תגובות אוהדות בבלוג.
            אני לא מזלזל בסיפוק שנגרם לכותבי הבלוגים מן הצד השני של המטבע – קבלת הליטוף, איש (גם אני) לא סירב לליטוף. אבל – זה קצף על פני המים.

          • שלום יחיאל(?)
            דברים מאד דומים לשלך כתב כבר באחד הבלוגים "הנחבא אל הכלים".
            אני בטוח שכל אחד מהיוצרים מודע ל"בעיות" שהתייחסת אליהן. וכל אחד מפרסם משיקוליו וצרכיו.
            אני משוכנע שכל כותב רציני יודע שצריך שיהיה לו עורך רציני לפי ההגדרות המדויקות והמצוינות שציינת וזו הדרך הנכונה שמקצוען צריך לנהוג בה.

            אבל גם לפרסום בבלוג ולהערות בו יש משמעות אם יודעים ורוצים לקרא את השורות ואת מה שבינהן.

            יש לי שני קוראים ראשונים מחמירים לפי הקריטריונים שקבעת ושניהם אהבו בלי הסתיגויות את השיר. למרות זאת מצאתי בהסתיגויות שהובעו פה חומר למחשבה ולשיפור.
            אבל כמו שציינת ,לא מרבים פה בהערות מהסוג הזה ואני רואה את עצמי בר מזל.

          • אכן, אני יחיאל.
            אינני מכיר את "הנחבא אל הכלים", הוא כנראה מתחבא היטב.
            כך או כך, אני שמח שיש לי שותף לדעה.

            כל טוב ובהצלחה

  4. זה כתבת מתוך נסיון נכון?
    או ערכת תחקיר בנושא?

    • שיר יפה ציני וכואב, ואיזה התכתבות אירונית מתכתבת הכותרת שלך עם שירה של רחל

    • נראה לי שפתחתיתיבת פנדורה של כימיקלים משני תודעה, בשירי סרבני הסורבון. אל תשכחו את התקוה.
      גם לחיים טובים יותר, גם לשירה טובה יותר. בהצלחה ובבריאות

      • שלום רות
        אכן העלתי את השיר הזה בעקבות שירך. השיר עצמו נכתב לפני מספר חודשים. והוא משתדל להציג את ההתלבטויות שלי לגבי הנושא.
        אספר על כך בהמשך.
        תודה

    • לאדון פרוזק
      שיר הוא לא תחקיר ,ואין ללכת אתו לרופא או לבית המרקחת כדי לקבל מרשם.
      ובקשר לעניין הנסיון שלי בכימיקלים ראה יותר מאוחר את תגובתי המפורטת ליעל ישראל.
      תודה
      גיורא

  5. גיורא,
    לא אינך נראה זקוק לסמי טשטוש, על פי התמונה שלך. היא מעידה על ראדם בריא.
    שימוש בסמים לא ממש נראה לי. הם מטשטשים, ואינם פותרים דבר. כשמתעוררים מהם, הבעיות בעינן עומדות והמוח ממשיך לפעול רק ביתר מרץ, מחפש פיתרון.
    לדעתי, עדיף לחוות את הקשיים מאשר לטשטשטם. ככה נדמה לי – מה דעתך?
    משה
    אז תהיה נא בריא.

    • שלום משה
      אל תגיע למסקנות נחפזות. אני משוגע אמיתי.
      אבל ברצינות, נגעת באמת בשאלה המרכזית ששאלתי ואני שואל את עצמי בשיר : מבחינה כימיקלית אין הבדל בין רגשות "אמיתיים" ובין יצירת התייחסות העוזרת לשאת את משא החיים בצורה נוחה יותר בעזרת הכימיקלים. אז למה לא?
      תגובה יותר מפורטת בהמשך.
      תודה

  6. גיורא, מקווה שהאמירה הזו אירונית ובשיר הזה האושר של הפרוזק הוא כמו הרי גולן (הושט היד וגע בם, בדממה בוטחת מצוים עצור).
    "רק מרטש זכרונות" נותן לחשוב שאכן כך, אבל נדמה לי שהנושא לא באמת ממוצה החוצה למה שמעביר השיר.

    • השיר אירוני, ואכן הארמז הוא לשירה של רחל בו הגולן הוא מושא חפץ שנראה כאילו בהשג יד אבל לא.כמו האושר

      צדקת שנקודת האיזון בשיר היא השורה "רק מרטש זכרונות". ומתוך התגובות שלך ושל אחרים אני מבין שהייתי צריך אולי לפתח את הנקודה הזו כדי לתת לשיר יותר "משקל". כמו תמיד זה שאלה של איזונים כי אני רוצה לשמור על המבט האירוני ציני למרות שאנשים לא אוהבים אותו. אני מאד מבין את ההרגשה הזו הרוצה משהו יותר מחמם לב. אבל אז זה לא יהיה השיר שרציתי לכתוב.
      אני משתדל להבחין ולהבדיל בין היחס הרגשי של הקורא (שיכול לאהוב או לשנא את מה שכתוב ביצירה) לבין איכות הכתיבה.לא תמיד יכול הקורא וגם הכותב לזהות את ההבדל. ובכל מקרה אני רואה גם את התגובות "השליליות" כחיוביות כי מסתבר מהן שהשיר בצורתו הנוכחית "עשה משהו" לקורא שגרם לו לרצות ולהגיב בצורה רצינית.
      על נסיבות כתיבת השיר אכתוב בתגובה לדבריה של יעל ישראל.
      תודה
      גיורא

  7. כל אפס ימינה מקטין את האושר, אם אני זוכרת נכון שבר עשרוני.

  8. יפה "מרטש זכרונות, שאלה אם שווה טשטוש תמורת אשר?

  9. המגיבה הראשונה לגיורא:

    גיורא, לא הצורה היא בעיית השיר אלא התוכן. המשמעות. העיסוק באושר ובהתמכרות לכדורים שמבטיחים אותו. ובפחד מההתמכרות הזאת. זהה שיר של מישהו שמעולם לא לקח פרוזק. תקן אותי אם אני טועה. ואם אני טועה – משהו לא עובר.
    ועדיין – להתחיל ולגמור שיר באותו אופן? בשביל מה אתה לוקח אותנו לסיבוב של 360 מעלות? השיר הזה יכול היה להיות שתי שורות:

    הָאֹשֶׁר לֹא בֶּאֱמֶת נוֹרָא

    רָחוֹק.

    הוֹשֵׁט יָדְךָ וְגַע בּוֹ.

    היית קורא לשיר פרוזק וגמרנו – הכל ברור.

    אם תרצה שארחיב, ארחיב. אם לא – לא.

    • לומר – שלוש שורות, כמובן…

    • מגיבה יקרה
      תודה לך על ההתייחסות המפורטת.
      את מעלה כאן שתי בעיות ולשתיהן יש בסיס.
      1. השימוש במונח "פרוזק" בשיר
      2.החזרה והסגירה עם אותו עניין שאין בו משום חידוש.

      התשובה שלי תתייחס לשתי הנקודות גם יחד ,כי אצלי יש להן קשר.

      את צודקת בכך שלא התנסיתי בכדורי הרגעה . בחרתי בפרוזק מכיוון שהוא יצא מחזקת שם פרטי שך תרופה והפך לסמל ,וכמו שכתבתי בתגובה למישהו לא התייחסתי אל השיר כהוראות הפעלה ומרשם רופא.
      השיר נכתב לפני זמן בעקבות התחבטות קשה של חברה שאבדה אדם יקר לה מאד. הכאבים היו בלתי נסבלים והיא הופנתה לרופא פסיכיאטר מכיוון שאמרו לה שרק הוא יכול לתת לה תרופה היכולה לעזור במצבה. לאחר ראיון ארוך אמר לה הרופא שהוא יכול לתת לה תרופה "טובה" (לא ממכרת ,לא מעייפת וכו..) כזו שתעמעם את הכאב ואת תחושת האבדן ובכך תקל עליה.
      השיר מנסה להעלות את הדילמה הזו, בדרך כלל חינכו אותנו שצריך "להתגבר לבד" ו"להתמודד" ושזה יאות להעזר בכימיקלים.
      אבל כפי שכל ספר ביולוגיה וכימיה מהזן הבסיסי יכול לגלות לנו: גם הרגשות הכי בסיסיים אצלנו הם תוצאה של הפרשות כימיקליות. אם כך, מה ההבדל, למה לא להשתמש?

      את כל הדילמות האנושיות האלה ומורכבותן ניסיתי להעביר בשיר. זו הסיבה שהשיר מתחיל באותה נקודה ומחזיר את השאלה לקורא לאחר שהעליתי את הבעיתיות.
      מאחר וזה שיר ולא מחקר מדעי ,לקחתי לעצמי את "חרות המשורר" בשימוש במונח פרוזק.

      • הבהרה למה שכתבתי: הדילמה הייתה טישטוש הכאב במחיר טשטוש הזכרונות שהרי הם הולכים ביחד. המילה "ריטוש" משמעה ריסוק אבל בשדה הסמנטי של צילום פרושה עידון ,החלקה ,הורדת הפגמים.

        • המגיבה הראשונה לגיורא:

          זה נחמד, ההסבר, ובאמת ניחשתי שלא ניסית. אנשים שלוקחים כדורים מעין אלה מדברים אחרת.

          ברצוני להסב את תשומת ליבך לעוד פרט – יש בנימת שירך מעין קביעה פשטנית. "קח כדורים והכאב יתעמעם". אבל גם האופן רדוד. ותסלח לי, שוב, מה שמפריע כאן יותר מכל, היא הרדידות. אתה לא נכנס למים העמוקים. אולי כי לא על בשרך מדובר. לא היית הפסיכיאטר וגם לא זה שבא אל הפסיכיאטר לעיצה. זה ניכר.

          פרוזק זו תרופה אנכרוניסטית. לא רושמים אותה ולא משתמשים בה יותר, למיטב ידיעתי.

          ושוב – בתור אחת שעוקבת אחריך וחושבת שאתה כותב נפלא, אני חושבת שהשיר הזה נופל באופן מהותי ביותר מהאחרים.

          לא נראה לי שערכיה זה מה שדרוש. כפי שכתבתי לך קודם: צמצום השיר לא פוגע בו. ותבדוק את עצמך עם שירים אחרים. צמצום היה פוגע בהם. אולי זו דרך בדיקה מסוימת.

          • אח, ההקלדה החפוזה ….
            ערכיה=עריכה

          • מגיבה יקרה
            קודם כל ,תודה על הפירגון העמוק. היה שווה להעלות את השיר הזה רק כדי לשמוע את המחמאות.
            ובקשר לשיר, נחכה עוד זמן ונראה.
            בכל מקרה אני מבטיח לך שדבריך ילקחו בחשבון.
            תודה

        • גיורא
          הנחת היסוד שלך שגויה, לדעתי
          אין הזכרונות מטשטשים. וודאי לא במינונים רגילים. הכדור פשוט מאפשר הקלה על מצוקה נוראית.
          האם תבקש התמודדות בלא עזרה גם
          במכאובי גוף בלתי נסבלים?

          אינך מחויב לנאמנות לאמת, כמובן, בכתיבת שירך, אבל לי חסר המימד הנפשי.
          השיר כתוב בגוף ראשון, אבל לא עוברת
          חווית מצוקה כלשהי. ההתלבטות חיצונית ושכלתנית.

          תודה על עידודך את הכנות בתגובות:)

          • סמדר היקרה
            את צודקת בכל מה שכתבת. ההתמודדות היא שכלתנית ,אירונית וצינית.
            אך דעי, האירוניה והציניות הן לעיתים קרובות מפלטו של הפחדן.
            זו הדרך בה בחרתי להתמודד עם השאלה הקשה הזו. לגמרי לא פסלתי את השימוש בכימיקלים להפך הצגתי "טיעונים לטובתם" (גם אהבה ופחד הם כימיקלים והם יותר הרסניים).

            אותה גברת שדברתי עליה בחרה בסופו של דבר לא לקחת את התרופה שהרופא הציע כי היא בחרה לחוות את הכאב על האבדן לגביה לא לחוות את הכאב הבלתי נסבל כי לגביה הרחקת הכאב לאופק היה כמו למחוק את הזכרון.

            כאמור ,זה אמור להיות שיר ואני מקווה שאף אחד לא יצטרך ללמוד ממנו לבחינה לרוקחות. אבל אני מקווה שקצת על נפש האדם ,אפשר יהיה.

      • שירים טובים אינם זקוקים להגנה, לפירוש ולהסברים מפורטים מטעמו של המשורר.

        • שלום שמשון
          אתה צודק באופן עקרוני. אכן אין דבר פטטי יותר מאשר משורר המסביר את שירו ,לא תמצא אותי עושה זאת גם בגלל שז"אנר הכתיבה שלי הוא לא מהסוג הדורש פענוח רב.
          אבל אני מתייחס לבלוג הזה כסוג של מעבדת יוצרים ושמח מאד שאנשים מעירים על בעיות נוסח ותוכן.
          השיר הזה העלה כמה שאלות בתחומים האלה וחשבתי שמכיוון שמדובר בבלוג של כותבים המעוניינים ללמוד מכל דבר יפה או שגיאה של אחרים ולא מדובר "בפרסום רשמי" יש מקום להבהיר את השיקולים בבחירות שבחרתי.

  10. גַּם אַהֲבָה וָפַחַד
    הֵם בְּסַךְ הַכָּל כִימִיקָלִים

    גיורא,

    בכל זאת – (אם עוד נותרה) – בידידות.
    שמחתי לראות כל כך הרבה תגובות לשירך ודיון שהוא לעתים מעמיק.
    הבנתי מנין שאלת (borrow) את שאמרת לי גם – לא חידשת דבר. לא בתוכן ] ולא בצורה? [,…
    אבל לדעתי בהחלט חידשת וחידשת בשירך ואמרת דבר שלדעתי הצנועה עוד לא היה.
    מה הוא?
    גַּם אַהֲבָה וָפַחַד
    הֵם בְּסַךְ הַכָּל כִימִיקָלִים
    וזה חידוש. אך מעט החסרת אותו מאלהים. ריה"ל ( זה מה שיש לי כרגע) מדבר על ה"זמן"=הוא היסוד החומרי, ועל נשמת האף שהאל ברוב חסדו נפח בנו משלו. הגדרת האדם כמכונה ( Lammetrie: Así desde los ingenuos enunciados de Lammetrie –“el hombre no es más que una máquina”; מהאימרות הגאוניות של למטרי: האדם איננו יותר מאשר מכונה ) או כמעשה-חומרים נוטל משהו מהודו ועצמאותו ומרוחו, לא? – משמעות הדבר שחומרים מסוימים יכולים לגרום לרגשות אהבה, שנאה, צער, שביעות רצון, וכו" וכו. כלומר אם אני חסר אהבה, למשל, טוב לאכול גזר חי ומזה אדם מאושר ( גזר חי הוא רק בחירה מקרית, במקום לכתוב X, מלא את החסר כַּאֲוַת נפשך ( אבל אֲוַת נפשך גם תלויה בחומרים): ולחילופין אם אני מלא רגשות שנאה קנאה טינה צער שנאה ומה לא, תסכול ומפח, טוב יהיה לאכול פפריקה, זה יעביר את הצער ואת רגשות התסכול מהחיים. למשל גם אם הפלו אותך לרעה בעבודה, תאכל בשר נא ותחדל מלחוש באי-צדק החברתי וכו". ואם יארע ותצטער על מה שכתבתי והוא יעלה חמתך כי זה לא נכון לא יפה לא צודק מוגזם ובכלל בכלל,
    ויש בו מין הומור קלוקל לטעמך ומיותר, לקק גלידה ( אכול מרק, אכול פירות, מה לא) וזה יעבור.
    בידידות ובלא צער (בכל זאת, על מה שכתבתי לך פה)
    מ

    • למשה
      אני ידידך ומוקירך.
      למען האמת אני לא חושב שיצירת אומנות צריכה "לחדש". את העניין הזה העלתי בהקשר של מחקרים מדעיים שאם אין הם מביאים משהו חדש באמת אז אין בהם טעם.
      בעולם האומנות העניין אחר. למרות שרבים שופטים יצירות לפי "מידת החדשנות בהם" זה הבל גדול לדעתי. בניגוד לאגדות הרומנטיות, האומנים הגדולים ביותר לא היו "חדשניים" (באך,מיכאל אנג"לו וגם גדולתו של פיקסו לא באה לידי ביטוי דווקא ביצירות החדשניות שלו). יצירה אומנותית טובה תתיחד לא "במשהו חדש" אלא בכך שתאיר באור המיוחד לה משהו מהקיום האנושי.

  11. יש בשירך תחושת ניכור ומרחק מתכניו, אי מתחבט ביני לביני, אם המרחק הזה טוב ונכון או שהוא מאבד את העצמה שלו בגלל זה.
    אני חושש שהאלוזיה ל"שם הרי גולן הושט היד וגע בם" גם היא בעייתית מעט, אם כי ההמשך בדממה בוטחת מצווים עצור יוצר איזה עניין.
    גם מבחינה עובדתית נדמה לי שאין הגלולה מרטשת זכרונות. מיטב השיר אמנם כזבו, אבל יש דברים שחייבים לטעמי להיות מהימנים.

    • שבת שלום משה
      ברכות לרגל הוצאתו הקרובה לאור של ספרך.
      שיהיה בהצלחה!
      ובקשר להערותיך :
      אתה צודק שיש תחושת ניכור ומרחק. כבר ציינתי שזה לפעמים מקלטו של הפחדן. אבל אני לא צריך לספר לבעל מקצוע כמוך שאפשר "להכנס" לשיר דרך כמה שערים שונים וזו החלטה שהיוצר מקבל (שכלתנית או אינטואיטיבית) והיא קובעת את אופיה של היצירה וכמובן גם קובעת (כך זה לפחות אצלי)את המשלב הלשוני בה היצירה נכתבת.
      אם הייתי מרגיש שהייתי רוצה להעניק עוצמה לשיר הייתי בוחר שער אחר להכנס בו.
      אין לי כוונה להחמיא לעצמי וגם לא להתנצל ו"להסביר את השיר" אלא להחליף מחשבות על מלאכת השיר:
      למרות שמישהו ציין שהשיר נראה לו פשטני ,ניסיתי להעלות בו כמה וכמה שאלות. בין היתר "מה הם רגשות אמיתיים" אם ניתן לשנות אותם בעזרת מניפולציות כימיקליות. שהרי גם אהבה ופחד (כך לימדו אותי המורים לביולוגיה הם כימיקלים שהגוף מפריש).
      גם הכאב העצום שהגוף והנפש מייצרים בעת אבדן ניתנים לריכוך, האם זה טוב?
      כל אלה דברים הכי משמעותיים בחיינו ואפשר להתייחס להם דרך שער הכאב העמוק ובכך להשיג עוצמה רגשית (אם זה נעשה בכשרון) ,או דרך האירוניה שפועלת בדרך
      בחרתי בשער הזה. אולי כי זה נתן לי את האפשרות לראות את הצד המגוחך בדברים הכי חשובים לנו.
      ובגלל שאני פחדן.

      ובנושא של הארמז משירה של רחל.
      אני משתדל לשלב את הארמזים בצורה כזו שמי שיודע מרויח ומי שלא -לא הפסיד את עיקר השיר.
      במקרה הזה השורה הזו עלתה לי באופן טבעי ונכנסה דרך השער האירוני. איזה הבדל בין האוירה בשיר של רחל לזה שלי ,בין הפיוטיות של מושא חפצה לארציות הבוטה שלי את הדבר הקדוש ביותר -הרגש האנושי.
      ולעניין הדיוק הרפואי כבר הסברתי בבית המרכזי למה אני מתכוון בריטוש הזכרונות. וגם כמו שציינתי ,זה לא מרשם לרופא.
      שבת שלום

השאר תגובה ל חני ליבנה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר