בננות - בלוגים / גיורא פישר / קרם רגליים מטוסקנה
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

קרם רגליים מטוסקנה

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4


/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

"קרם רגליים מטוסקנה" הוא גם שם  השער החותם את ספרי "אחרי זה"

קרם רגלים מטוסקנה

 

כָּל עֶרֶב אֲנִי מְעַסֶּה

אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ

בִּקְרֶם מְיֻחָד מִטּוֹסְקָנָה.

מְנַסֶּה לְאַחוֹת

אֶת שִׁבְרֵי הָעוֹר

בָּרַגְלַיִם שֶׁהָלְכוּ אַחֲרַי

לְאֶרֶץ זְרוּעַת בּוֹרוֹת.

 

כָּל עֶרֶב אֲנִי יוֹשֵׁב

עַל כִּסֵּא מִפְּלַסְטִיק.

בִּתְנוּעוֹת מַעְגָּלִיּוֹת מַחְדִּיר

לְרַגְלֶיהָ אֲדָמָה

עִם הַבְטָחָה אַחֶרֶת.

שׁוֹלֵחַ אוֹתָהּ לְהִשְׁתַּכֵּר

לְעֶשְׂרִים דַּקּוֹת רְחוֹקוֹת

בַּכְּרָמִים הַמְבֻשָּׂמִים

שֶׁל טוֹסְקָנָה

27 תגובות

  1. שיר מלא רוך גיורא ואהבה

    • תודה ריקי, זה מה שרציתי לכתוב
      דרך אגב ,היא חזרה שלשום מחופש בן תשעה ימים בטוסקנה. והביאה קופסת קרם חדשה.
      הייתה עם חברה (כך לפחות ספרה לי)

  2. תמי כץ לוריא

    גיורא, נורא יפה.אהבתי את הניגוד ביםן כסא הפלסטיק להבטחה האחרת, בין המקומי לזר, בין ההשתוקקות לבין המוכר.

  3. כמה ליטוף ואדמה יש בשיר הזה, אהבתי

  4. יפה, אבל גם אצלינו יפה! מה ההתבטלות הזאת בפני טוסקנה?!

    פעם ראיתי סרט של האחים טביאני
    קראו לו "האחו", בו חבורת צעירים מטוסקנה מואסת בחיי הערים העתיקות הדקדנטיות ומתחילים לאבד פיסת אדמה בראש גבעה עם ברושים. כל פעם שהם הולכים אל האדמה… מתנגן השיר שלנו "ימין ושמאל רק חול וחול"…

    הם רוצים להתבשם מן האדמה שלנו.

    • בטח יפה אצלנו סבינה.ולי בודאי אין מה להתלונן (ראי התמונה בשיר "פלסטיק ברוח) אך כמו שהשיר אומר היא רוצה אדמה עם פחות בורות ועם הבטחה אחרת.

  5. שיר נאה. תודה.

    הספר שלך כבר בחנויות?
    נדמה לי שלא.
    על כן נראה לי שמסע יחסי הציבור בבלוג קצת מוקדם,
    קצת לא מאופק וקצת לא נעים ("הפותח את ספרי", החותם את ספרי" וכיוצא באלה).
    בעזרת השם (כפי שאומרים), יהיה ספר – ואז למשפטים האלה יהיה תוקף.
    בינתיים, תן לשירים לדבר בלי הקדמות מיותרות ומבלי להשוויץ בביצה שעדין לא נולדה.

    חובב שירה דורש טובתך

    • לחובב השירה
      תודה על ההערה, קבלתי אותה.
      לַגַבי דידי הספר קיים גם אם לא יצא בכלל. מטרת האזכור (במקרה הזה) של שם השער ושם הספר היא לרמוז משהו על ההקשרים ועל מבנה הספר.

  6. גיורא, אני מאחלת לך בהצלחה עם הספר ומותר לך לספר עליו ואפילו רצוי.
    אני מאוד אוהבת את ריח האדמה של טוסקנה, את העיסוי עם הקרם…אבל תסלח לי שאני אומרת ש"שולח אותה"..
    מרגיש לי כפטרוניות לא נעימה. מי שולח את מי?, הוא שרוכב עימה עד שכרון, עד טוסקנה?. אז למעשה הם יחד שם…(אני מתנצלת מראש על המבט האולי קטנוני שלי)

    • היי תמי
      בהחלט יש רמזים ארוטיים בשיר ,אבל אל תשכחי שעדיין מדובר בעיסוי רגליים. אין פה פטרוניות אלא להפך. שימי לב לשתי השורות האחרונות של הבית הראשון.
      תודה
      גיורא

      • :) כן, אבל מה היה קורה לו זה היה בלי שתי המילים…אני פשוט שואלת כי אני לומדת מכל שיר ורוצה להבין את השיקולים..

        כָּל עֶרֶב אֲנִי יוֹשֵׁב

        עַל כִּסֵּא מִפְּלַסְטִיק.

        בִּתְנוּעוֹת מַעְגָּלִיּוֹת מַחְדִּיר

        לְרַגְלֶיהָ אֲדָמָה

        עִם הַבְטָחָה אַחֶרֶת.

        לְהִשְׁתַּכֵּר

        לְעֶשְׂרִים דַּקּוֹת רְחוֹקוֹת

        בַּכְּרָמִים הַמְבֻשָּׂמִים

        שֶׁל טוֹסְקָנָה

        • בשמחה אסביר:
          מה שרציתי להעביר זה את הכרת התודה הקטנה שלי למי שהלכה אחרי לארץ זרועת בורות ואולי הייתה מוותרת על זה.
          האמת היא שלשיר היה בית אמצעי שהורדתי אותו ש"דחף יותר לכיוון של ארמזים מקראיים ואולי הוא מסביר יותר. הנה הגרסה הלא מקוצצת:

          קְרֶם רַגְלַיִם מִטּוֹסְקָנָה

          כָּל עֶרֶב אֲנִי מְעַסֶּה
          אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ
          בִּקְרֶם מְיֻחָד מִטּוֹסְקָנָה.
          מְנַסֶּה לְאָחוֹת
          אֶת שִׁבְרֵי הָעוֹר
          בָּרַגְלַיִם שֶׁהָלְכוּ אַחֲרַי
          לְאֶרֶץ זְרוּעַת בּוֹרוֹת.

          בַּכְּרָמִים שֶׁל טוֹסְקָנָה
          יוֹנָתִי מוֹצֵאת
          מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.
          רַק שָׁם הִיא יְכוֹלָה
          תַּחַת גֶּפֶן לָשֶׁבֶת בֶּטַח.
          רַק שָׁם הִיא יְכוֹלָה
          לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵּי לָבָן וּלְחוֹלֵל.

          כָּל עֶרֶב אֲנִי יוֹשֵׁב
          עַל כִּסֵּא מִפְּלַסְטִיק.
          בִּתְנוּעוֹת מַעְגָּלִיּוֹת
          מַחְדִיר לְרַגְלֶיהָ אֲדָמָה
          עִם הַבְטָחָה אַחֶרֶת.
          שׁוֹלֵחַ אוֹתָה לְהִשְׁתַּכֵּר
          לְעֶשְׂרִים דַּקּוֹת רְחוֹקוֹת
          בַּכְּרָמִים הַמְּבֻשָּׂמִים
          שֶׁל טוֹסְקָנָה

          • אוי, גיורא כל כך מוסיף הבית המיוחד הזה…ומביא את הבית האחרון למקום אחר..
            אז למה קיצצת?

          • תודה.
            היה לי נדמה שזה "יותר מדי". אני חושב שהורדת הבית הזה קשורה לכך שהתנ"ך היה מאד דמיננטי לגבי כשהתחלתי לכתוב וארמזים מקראיים היו כמעט בכל שיר. לכן חשבתי לוותר על הבית האמצעי. אבל אולי צריך לשקול זאת שנית. תודה. אשמח לשמוע דעות נוספות.

          • :) כן, מעניין יהיה לדעת איך זה מרגיש לאחרים. ולך תודה.

  7. אשריה שיש מי שמענג כפות רגליה, מאוד חי, נותן את נופי אדמת טוסקנה.

  8. שיר אהבה יפה. שברי העור וארץ זרועת
    בורות, דימויים נוגעים.

  9. יפה איך הדימוי של ירמיהו א" הופך כאן אצלך למדומה כל כך אישי ומלא אהבה.

השאר תגובה ל תמי כאלי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר