בננות - בלוגים / / חופשה מהבלוג- תשובה לתגובתה של ענת בפוסט של רונן אלטמן
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

חופשה מהבלוג- תשובה לתגובתה של ענת בפוסט של רונן אלטמן

 

הפוסט הזה התחיל כתשובה לתגובתה של ענת פרי להודעתו של רונן אלטמן על נטילת חופש מהבלוג.
מכיוון שהתגובה התארכה והיא עוסקת בעניינים עקרוניים החלטתי להציג אותה בתור פוסט עצמאי.

שלום ענת

נדמה לי שאת  מוציאה מעט את הדברים של רונן מהקשרם ו "מנפחת אותם". נדמה לי שרונן רצה להיות מנומס ולא לפגוע בחברי הבלוג ולכן הפליג מעט בסיבות שגרמו לו ליטול חופשה מהבלוג.
יתכן שקשה לך להזדהות עם דבריו בגלל סוגי הכתיבה השונים שאתם עוסקים בהם. את עוסקת במחקר המחייב אורך רוח וסבלנות מרובה. חוקר טוב צריך לאהוב את החומר שבו הוא עוסק אבל חייב לשמור מרחק רגשי ממנו כדי שלא יבלבל עובדות עם רגשות. אצל האמן זה סיפור אחר לגמרי. אין לו בסיס מדעי לשפוט את טיב יצירתו, הוא חייב בקוראים שיגיבו על יצירתו ביחוד מי שעוסק בשירה שהיא ז"אנר שמאופיו הוא סוג של פאזל בו כל מילה משנה   את המשמעות ויש צורך לעתים "לדעת אם הבינו למה התכוון המשורר". היצירה האומנותית גם נובעת ממקום אחר בנפשו של היוצר
לכן הצורך בתגובה של אמן שונה מזה של חוקר. 
זר לא יבין זאת.
אבל גם היצירה הטובה צריכה תקופת צינון וקשה לשמור עליה כאשר הבלוג והתגובות זמינות  וממכרות כל כך.

נדמה לי שגם יעל בפוסט שלה( שאליו מתייחס יוסף עוזר) לא מבדילה בין פוסט "עיתונאי" המגיב על עניינים בוערים שבו כל האמצעים כשרים כדי למשוך קהל קוראים לבין יצירה אומנותית שנובעת ממקור אחר ומשרתת מטרות אחרות וגם זמן הדגירה שהיא זקוקה לו הוא אחר. אני בטוח שיעל מבדילה בין הפוסטים שלה לבין הספרות הרצינית בה היא עוסקת.

אמיר אור כתב לנאור גבריאל (בצורה עדינה כדרכו) שההמנעות מתגובות יש בה מהעצלנות שכן תגובה רצינית מחייבת מחשבה, ואני מוסיף שהמנעות מתגובה היא גם סוג של פארזיטיות (אני מתכוון רק לאלה המפרסמים בלוגים משלהם ומצפים שיתייחסו אליהם, ולא חס וחלילה לאותם מאות אלמונים מבורכים שקוראים את מה שאנחנו כותבים).
גם אני מנסה לשמור על מידת הגינות וההדדיות  בנושא התגובות. באותן תקופות שאני לא יכול להגיב ליצירות כותבים, אני גם לא מפרסם משירי.
נראה לי שרונן מרגיש שהוא רוצה חופש. לקרא ולהגיב מתי שמתחשק לו בלי מחויבויות חברתיות שהבלוג מכתיב ושאליהן רומז יוסף עוזר.
אני מניח שרובנו  מרגישים לעיתים שהמחמאות לא תואמות את טיב היצירות שאליהן הן צמודות ובעניני נימוסין עסקינן ,ובודאי יש גם עוד זרמים מתחת לפני האדמה שקשה להתמודד אתם.

הבלוג צריך לשרת את בעל הבלוג ואם מישהו מרגיש שהנזק בשבילו רב מהתועלת יקח לעצמו חופש כמה זמן ובאיזו צורה שיחפוץ.

מה הפתרון?
לא כולם מוכנים לקבל ביקורת ולא רבים מוכנים ש"יגעו להם ביצירה".
לכן נצטרך לזהות בעצמנו מתי המחמאה היא בבחינת "מצוות אנשים מלומדה" ומתי יש בה אמת.
יוסף התלונן שלא עוסקים כאן בבלוג בעניינים עקרוניים , עניין זה עלה גם בפוסט שלי "היא נובחת". הצעתי בזמנו לתמר משמר שמגדירה עצמה כמבקרת ספרות וקוראת מקצועית להעלות לדיון  עניינים כאלה. אני מבקש גם ממך יוסף עוזר לעזור בכך. אני מבטיח את השתתפותי הפעילה.
ולסיום, עניין אישי
לי תרם הבלוג הזה המון. הייתי זקוק לקוראים שיקראו את השירים שלי "נטו". יש חלק "דתי" קשה ביצירתי שלא הבאתי ממנו לכאן (הפרק העיקרי בספרי נקרא "סקרמנט"). רציתי לדעת כיצד השירים "החילוניים" שלי נראים בעיני אנשים הרואים רק את המילים המונחות על המסך ולא מכירים את גיורא והשירים האחרים שלו היכולים לְמָסֵךְ את קריאת השירים שהבאתי כאן.
גם אם הייתה מידת נימוס כזו או אחרת בתגובות ,יכולתי להרגיש שהשירים "החילוניים" חזקים מספיק לעמוד בפני עצמם.
תודה לכולם
חופש נעים רונן ואתה מוזמן לקפוץ מתי שאתה רוצה
ואולי גם אני אקפוץ אליך לחופש מהבלוג.
גיורא

 

12 תגובות

  1. מאמר כן ואמיתי ,גיורא

  2. גיורא,

    התגובה שלי היא המשך לשיחה ביני לרונן שהתחילה בפוסט הקודם שלו, שעסק בקושי של אדם יוצר בשפה ליצור בארץ זרה שדוברת שפה זרה, ובעקיפין היא מתייחסת לנושאים שעלו בכמה פוסטים, גם שלך, לגבי היכולת שלנו לחיות מחוץ לישראל ולהמשיך ליצור, וגם ליכולת שלנו להרגיש בבית בארץ אחרת. ובתגובתי אני הבעתי את הרגשתי, שאולי רונן גם מרגיש אכזבה מסוימת מהתגובות שלנו לפוסטים שלו, מפני שכולנו דיברנו על הניסיון האישי שלנו ולא על הבעיות האלה כבעיות עקרוניות, ולכן אמרתי שאין אפשרות לדבר כאן במישור העקרוני, כי אלה דברים מאד אישיים.

    בניגוד לצורה שאתה מציג אותי, גיורא, שאי אפשר שלא לחוש שיש בה לא מעט רצון לפגוע, אני אמנם חוקרת, אבל אני גם בן אדם יוצר, ודיכוטומיה כפי שאתה מתאר בין חוקר למחקרו איננה קיימת במציאות, ובוודאי לא אצל אדם כמוני, שכותב לא פחות ספרות ופרוזה ממחקרים. תתפלא עד כמה חוקרים מתייחסים באופן רגשי לגמרי לנושא מחקרם. אף אחד לא ישב לקרוא את הגליונות של דר שטירמר מעל מיקרופילם אם הצורך לעסוק בנושא הזה איננו בוער בנפשו.

    כמובן שאני מתייחסת לדברים שרונן כותב מתוך החויות שלי עצמי שעברתי כפי שכתבתי לו לפני כמעט עשרים שנה, כשהייתי צריכה להחליט אם להישאר בוינה או לחזור לארץ, שלכל אחת מההחלטות היו השלכות קשות לגבי המשך חיי, ואני קראתי את הפוסטים שלו לא כחוקרת ולא כיוצרת אלא כבן אדם שעמד פעם באותו מקום ורואה מישהו אחר עובר את אותו משבר ומתלבט באותם דברים. ייתכן כמובן שטעיתי, וייחסתי לרונן מחשבות ומצוקות שהיו לי עצמי, אבל אם כך הדבר, הוא יכול לומר לי את זה בעצמו, ואני בהחלט מקוה לשמוע ממנו, ואם הוא יחשוב שדיברתי שלא כהלכה, הוא בוודאי יאמר לי את זה.

    • ענת
      בי נשבעתי שלא הייתה לי שום כוונה לפגוע ,אני מלא הערכה לעבודתך החשובה. רונן עמד על הצורך בתגובות מידיות הממכרות את האומנים וניסיתי ללהסביר את ההבדל מבחינה רגשית בין האמן ואיש המחקר.
      היום אני מרגיש קרוב יותר אליו מבחינת דרך השימוש בבלוג אך היו ימים שעסקתי גם במחקרוזה מצב נפשי אחר וציפיות אחרות לתגובות.
      זה מה שניסיתי להסביר בפוסט . בשום פנים ואופן לא רציתי פגוע.

      • אל תיתמם

        • גיורא פישר

          ענת היקרה
          את מחפשת אויבים לא במקום הנכון. אני לא יודע מה אני יכול לעשות כדי לשכנע אותך. אני לא מחמיץ את מאמריך וכואב את מה שעובר עליך בעקבות פרסומם. אולי הנסיון המר לימד אותך להזהר מצל עובר ,אך אני מבטיח לך שבמקרה שלי את רואה צל הרים כהרים.
          גיורא

  3. צריך להיות שירה ופרוזה ולא כפי שכתבתי בטעות

  4. הי גיורא, רציתי רק לומר וואוו, אני סוקרת לאיטי את הבלוגיה ואין לי מושג במה דברים אמורים ולכן יכולה להשאר אובייקטיבית לרגע ולנסות להסביר מתוך ידיעה והבנה בבלוגים, שבלוג משרת לדעתי כל אדם באופן שונה, ולכן לאחד הוא כזה שמוציא ממנו דברים, ולאחר הוא מקלקל, לאחד הוא מתאים לתקופה מסויימת בחייו, ולאחר הוא עלול להיות גורם או תוצאה של תקופת מעצור. הכי חשוב בעיניי זה בעצם להיות מודע לאינטרקציה בין בעל הבלוג לבלוגו ובכל עת להיות קשוב ולראות מתי הבלוג משרת את כותבו, ומתי האדם הופך למשרתו של הבלוג ונרקומנו של הקורא.
    מקווה שתגובתי ודעתי לא הוצאו מההקשר שבגינו פתחת את הפוסט, בכל אופן זה מה שהצלחתי להבין נושא ההדניות ולכן קצת נשמע כמו שיח חירשים שהלוא אין מצב קבוע שמוכל על כל בעל בלוג, הכל כל כך משתנה הלא מאדם לאדם ומתקופה לתקופה.

  5. היי גיורא
    מאוד מענין מה שכתבת כיף להכיר את דעותך, אין לי מושג איך אגיב לשירים אחרים שלך.
    מעריכה את האומץ שלך לינקוב בשמות… הכי חשוב לי לזכור גם כשאיניני פה… יש לי את עצמי.
    אוהבת את שירך
    להתראות טובה

  6. מענינת הרשימה והכתוב בעקבותיה, בעיני,בבלוג כמו בחיים צריך רגישות, ולקרוא בין השורות, אם רוצים כמובן.. בקשר לזה{או שלא בקשר} אני פעמים רבות רוצה לקחת חופש מעצמי, ולא מצליחה, אולי לזה לרונן או לאחרים יש פתרון?

השאר תגובה ל לוסי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר