צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

לכסות

 

 

 

לכסות

 

בֵּן חֲמִישִׁים וָשֶׁבַע

וַעֲדַיִן חוֹפֵר עָמֹק.

מוֹצִיא אֲדָמָה מִן הָאָרֶץ

לְכַסּוֹת בְּעָפָר

אֶת בִּקְעֵי יַלְדּוּתִי.

 

מוֹתִיר אַחֲרַי

לְבָנַי בַּדֶּרֶךְ

בּוֹרוֹת חֲדָשִׁים

 

21 תגובות

  1. גיורא, "קראתי" הוא נפלא בזכות עצמו, הוא לא צריך לדעתי שיר שיכסה, למרות שגם הכיסוי טוב בפני עצמו{הסתבכתי} בקצור לדעתי לא טוב השניים יחדיו.

    • היי חני
      לא הסתבכת, הבנתי בדיוק למה התכוונת.
      השיר "קראתי" נכתב בנפרד ושנתיים לפני השיר "לכסות". "קראתי" הוא חלק ממחזור שירים בשם "ספרים" (שבינתיים כבר פורק לגורמים.)
      משום מה הרגשתי שפה בבלוג הוא יכול להיות מעין "הערה" לשיר "קראתי". אבל יתכן מאד שאת צודקת והצרוף של שניהם פוגם בשני השירים.
      את יודעת מה,
      את צודקת
      אתקן את הפוסט.
      תודה
      גיורא

  2. גיורא, שיר יפה. הייתי מורידה רק אולי את המלה "בעפר", נראה לי שבלעדיה יהיה יותר מעניין (כי האדמה כבר נמצאת בשורה הקודמת, וביחד נוצר איזה עודף מידע, לדעתי) וחושבת שוב על השורה האמצעית בבית השני, אולי ללטשה מעט.

    • תודה תמר
      יתכן בהחלט שאת צודקת בקשר ל"עפר".
      בבית השני אפשר היה לוותר בכלל על השורה השניה אבל אז אנחנו מאבדים את הנושא של העברת השגיאות הלאה.
      מכיוון שהשורה השניה בבית השני היא רק בת שתי מילים : "לבנַי" -שהיא הכרחית למסר, והשניה "בדרך" שהיא מטפורית ומאותו שדה סמנטי של החפירות והעפר, קשה לי לראות כיצד ניתן עןד ללטש. אבל את מוזמנת להציע ולכוון.
      גיורא

      • גיורא, בקריאה נוספת אני חושבת שכדאי להוריד המלים "בעפר", כפי שכבר הצעתי, ו"בדרך", והשיר יהיה שלם.

  3. אהוד פדרמן

    גיורא, אני רואה שאתה פתוח להצעות. זה שיר מינימליסטי מבחינה צורנית אך לדעתי ניתן "לנקותו" משלוש מילים שיחזקו את אמירתן של הנותרות. ואילו הן: עמוק, בעפר ואחרי.

    • לתמר ,ריקי, שאר ישוב אהוד ולוסי.
      כמו שכתבתי כבר ל"שאר ישוב" אני מעריך ומודה לכל הקוראים ולכל המגיבים .אני לוקח לתשומת לבי את כל ההערות.
      ידידי ומקורבי יכולים להעיד שאני באמת שמח ושש לקבל הצעות שמשדרגות את השיר.
      יחד עם זאת ,אני חייב לציין שאני (כמו כולכם, אני בטוח) מקדיש זמן רב והקפדה מרובה לכל מילה ומילה ומקומה בשיר. לכן ,בדרך כלל יש לי הסבר לכל בחירה שבחרתי אם כי זו עשויה להיות בחירה לא מוצלחת.
      מעניין שדווקא בשיר כל כך קצר יש הרגשה שצריך להדק יותר.

      המילה "בעפר" זכתה ברוב קולות כמילה המיותרת ואכן חשבתי בתחילה שאם כולם אומרים שהמילה מיותרת סימן שהם צודקים. אבל לאחר מספר דקות של נסיון להזכר בשיקולים שהביאו אותי להוסיף את המילה (היא לא הייתה בגרסה הראשונית) נזכרתי שרציתי להעלות בדמיון של הקורא את התמונה של קבורה. כדי ליצור את התמונה הזו לא מספיקה המילה "לכסות" המילה "עפר" מציירת את(הנסיון) לקבור את בקיעי הילדות. והיא גם רומזת על נושא "הירושה" שאבות מעבירים לילדיהם ,כידוע המילה "עפר" קשורה במסורת היהודית גם לנושא המוות.

      גם המילה "עמוק" זכתה לביקורת.
      נראה לי שהמילה "לחפור" לבדה לא ממצה את התמונה הכפולה שרציתי להעלות: הפער העצום בין הגיל הנוכחי לבין הילדות הרחוקה שעדיין מצליחה להשפיע בצורה זו או אחרת גם על חיי היום. "העמוק" בא לתאר גם את עומק השבר הנפשי.
      המיל "אחרי" היא אכן מיותרת מבחינה אינפורמטיבית ,אבל הרגשתי צורך להוסיף אותה כדי להדגיש את הירושה לדורות (הלא חיוביות) שאנחנו משאירים אחרינו לדורות הבאים.
      המילה "בדרך" רוצה להחזיר את הציור הפיזי של הדרך עם הבורות.

      יחד עם זאת ,עם כל המחמאות והביקורות ,ברור לי שהשיר הקטן הזה לא מביא תובנות מסעירות ומחדשות: אני לא מחדש כשאני אומר ששנות הילדות הן השנים הקובעות את חיינו בעתיד. גם לא מחדש באומרי שאנחנו מעבירים רבים מפגמי ילדותינו (בצורה זו או אחרת) לילדינו הלאה.
      אבל אני מקווה שהציור הקטן של העומק ,העפר ,הדרך ואחרי- מחברים את הכל לתמונה קטנה אחת.
      תודה
      גיורא

  4. יפה, אהבתי ומעניינות ההערות שקבלת בתגובות.
    לחלק הראשון של השיר אמליץ לך לראות עבודה שבני עשה עם יוצרת/כותבת:
    http://www.youtube.com/watch?v=gHkU8RWdLhg

    • היי לוסי
      הגעתי הבייתה לפני זמן קצר לאחר שהייתי יומיים ב"בית יציב" בבאר שבע (פרטים בהמשך לאחת התגובות). אני עומד לצאת עוד מעט למסיבת חנוכה. כל הסיפור הארוך הזה נועד כדי להגיד לך:

      1. גם אני אוהב את ההערות והדיון מסביבן .אני שמח שאנשים מרגישים חופשי להתייחס ,מתוך הבנה שהבלוג יכול לשמש ככלי חשוב ליוצר. על כך אתייחס בהמשך- היום או מחר, תלוי בזמן שיוותר בידי עד היציאה למסיבה.

      2. אני לא רוצה לראות בחטף את הסרט של בנך. לכן אראה אותו מחר בנחת ואתייחס אליו. תודה על הקישורית.
      חג שמח
      תודה
      גיורא

    • שלום לוסי
      תודה על הקישור לסרט ולשיר היפים. אני מבין את הקשור לשיר שלי. גם כאן המשוררת חופרת עמוק עמוק עמוק. בסרט היא חופרת כדי להגיע בסוף לשטן שבשיר שלה משמעו הסוף (או ההתחלה) .
      אצלה יש תפנית כשהיא מציגה את אפשרות הגאולה על ידי פגישה עם אהובהּ.
      העזובה האורבנית (איפה זה צולם?) משקפת את העזובה בנפשה של הגיבורה המחפשת.
      אני מעדיף שתמצא את האהוב, עדיף מהכנסיה.
      מסרי ברכותי לבנך ולמשוררת.
      חוץ מזה אהבתי את הרישומים האחרונים לחנוכה שפרסמת בבלוג שלך.
      חג שמח.

      • גיורא תודה שצפית.יש הבדל, בהחלט בין שני השירים.אבל שניהם חופרים מבפנים עמוק.
        זה צולם בספרד בעיר מורסיה, שם גרה רמה פרני לורנטה, המשוררת.אני גם מאחלת לה שאהובה יחזור, אחרת הסוף לא טוב…
        שמחה שאהבת את הברכות.

  5. גיורא, השיר מצויין כמו שהוא. אסור להוריד מלה. שלש המלים אדמה ארץ ועפר עושות עבודה מצויינת בניואנסים רבי המשמעות שהן מכניסות לטקסט.
    וצריך אל הבנים וצריך את הדרך.

  6. אילו היית שואל אותי (ואתה לא שואל),
    הייתי אומר שהבית האחרון מסורבל ועמוס לעייפה.
    לא היה נגרע דבר מן השיר אם הניסוח היה:

    מותיר לבני בורות חדשים.

    בהצלחה.

    • שאר ישוב (סחטיין על הכינוי) היקר

      תתפלא, מעניינת אותי מאד דעתך. האנונימיות שלך לא מפריעה לי ולא מפחיתה מהערכתי לתגובתך.
      ברור לי שמדובר בחובב שירה ,שהטריח את עצמו ובחר לקרא את השיר שכתבתי ,לקרא את יתר התגובות. לחשוב עליהן ולכתוב את דעתו.
      אני מאד מעריך את זה.
      את מחשבותי והתלבטויותי בקשר להערות שלך ושל האחרים אעלה כתשובה לאחת התגובות.
      רק רציתי להודות לך
      שלך
      גיורא

  7. מירי פליישר

    כנות רבה ותמצות
    אוהבת בעיקר מה שאתה עושה עם האדמה :)

    • מירי פליישר

      קראתי שוב את קראתי ולא מבינה,קטונתי במה שני השירים פוגעים זה בזה.

      • שלום מירי
        תודה על מה שכתבת.
        ולשאלה "במה שני השירים פוגעים זה בזה?":
        אכן, מבחינה "לוגית" אין סתירה בין שני השירים , להפך, השיר "לכסות" משלים את השיר "קראתי". למרות ששני השירים נכתבו בלי קשר אחד לשני ובזמנים שונים ,נראה היה לי פתאום כי אפשר לחבר את השיר "לכסות" לשיר "קראתי". אפילו הגיתי "פטנט" וכמו במאמר מדעי הוספתי * ליד הכותרת "קראתי" ומתחתי קו ארוך בסיום השיר ומתחתיו כהערה הוספתי:*לכסות.
        אבל הצרוף הזה פגם באימפקט של שני השירים. "קראתי" שהוא שיר דרמטי המסתיים בזעקה כאילו "הורד לאדמה" באנטי קליימקס כתוצאה מההערה "המדעית".
        גם השיר "לכסות" הפסיד. הוא שיר קטן שאני חושב שיש לו מקום, אבל הוא לא באמת מרעיש. מיקומו על יד השיר "קראתי" מדגיש את קטנותו. וחבל.
        לכן קיבלתי את ההערה שאין צורך לחבר בין השניים. וכדאי להניח לכל אחד מהשירים לתפוס את הנפח המתאים לו.
        תודה
        גיורא

        • מירי פליישר

          אם כך אני הגעתי אל המוכן. והמופרד והשיר "הקטן" יפה מאוד בעיני . מתאים לי . אני אישה פשוטה .

          • למירי
            גם אני איש פשוט
            ובאופן מודע ביותר אני משתדל לכתוב שירים פשוטים. אני מאמין שיש הבדל גדול בין "פשוט" ל"פשטני".
            אני מכוון לראשון.

  8. מאוד יפה ונוגע ללב, גיורא
    מרתק שהצורך לכסות הוא שפוער את הבורות לדורות הבאים. לופ אין סופי.

    מעורר בי מאוד רצון לשוב וליצור דבר מה מוחשי הקשור לחפירה ויציקה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר