בננות - בלוגים / / קראתי (מתוך המחזור "ספרים")
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

קראתי (מתוך המחזור "ספרים")

 

קראתי

 

רַק סְפָרִים קִבַּלְנוּ לְבַר הַמִּצְוָה:

אֶנְצִיקְלוֹפֶּדִיּוֹת

סִפְרֵי מַסָּעוֹת

"כָּל הַשְּׁאֵלוֹת

וְכָל הַתְּשׁוּבוֹת"

"אֶלֶף אִישִׁים"

אֶלֶף יָמִים

רָדְפוּ אוֹתִי הַיְלָדִים

עָשֹוּ עָלַי חֵרֶם

קָרְאוּ לִי מַסְרִיחַ.

 

הִרְבִּיצוּ לִי בַּכְּפָר:

קָרָאתִי

זָרְקוּ עָלַי אֲבָנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר

קָרָאתִי

מִתַּחַת הַחַלּוֹן קִלְּלוּ

קָרָאתִי

לֹא בָּאוּ לַבַּר מִצְוָה

קָרָאתִי

וּכְשֶׁנִּגְמְרוּ הַסְּפָרִים בַּבַּיִת

זָחַלְתִּי לַסִּפְרִיָּה

וְקָרָאתִי

אֶת כָּל הַסְּפָרִים

קָרָאתִי

גַּם לִמְבֻגָּרִים

קָרָאתִי.

עַד שֶׁנִּגְמְרוּ הַסְּפָרִים בָּעוֹלָם

וְלֹא נִשְׁאַר לְמִי לִקְרֹא לְעֶזְרָה

 

31 תגובות

  1. מאד הזכרת לי את עצמי. שיר יפה וחשוף.
    כיום יש ספרים שבהם יש עבורי רגיעה, אך כילדה זה היה אחרת, בהחלט.

  2. אני אוהבת מאוד את השיר כפי שאתה יודע.
    המילה האחרונה לא הייתה פעם בשורה נפרדת? ניסית ככה? (אני חושבת שאולי עדיף אבל לא בטוחה).

  3. נקרעתי, גיורא.

    ואולי יש משהו בהערה של לי. אני צריך לחשוב על זה.

    • גיורא, פשוט ניפלא, כל כך נוגע, ככה זה במושב, בכפר בקיבוץ כולם יודעים עליך, ואי אפשר להימלט מבלי שיקרעו אותך. והחזרת אותי לאלף אישים ועל שאלה תשובה, ומגלים וממציאים,נשים בתנ"ך ועוד הרבה מהזן הזה.וזה היה ניפלא לקרוא בספרים האלה גילינו עולם. כל כך נכון, וגם הבנים קיבלו ספר תנך בכריכה מוכספת.

      • לאורה
        את צודקת, להיות טיפה חריג בקיבוץ או במושב זה היה מתכון בטוח להרס "האני".
        לדעתי הייתי יכול להיות פסיכי הרבה יותר ממה שאני עכשיו. הספרים הגנו ושמרו עלי.
        כשהגעתי לתיכון, הידע העצום תרם להצלחתי בלימודים, ומכיוון שאז ללמוד היה דבר נחשק ,זה שיפר את מעמדי החברתי.
        אם מישהו מחפש ניסים לקראת חנוכה ,אז הנה זה מהסוג המאפיין את חיי. כלומר מהסוג שעליו היו אומרים הורי: "מוחל על הטובות".

    • ללי
      אני יודע ומעריך מאד את התמיכה שלך. מודה לך מאד שפרסמת אותו בזמנו בבלוג שלך באתר השני. התגובות שם שימחו אותי מאד.
      בקשר לההערה, ראי בתשובה לשחר מריו
      גיורא

    • לשחר מריו
      תודה
      בקשר להצעה שלך ושל לי שבעבר כמעט והתפתתי לה (להצעה ,לא ללי)לתת למילה "עזרה" שורה משלה ובכך ליצור מעין פואנטה מודגשת ,צועקת. החלטתי לא לעשות כך מהטעמים הבאים:
      השיר בנוי מבחינה תוכנית וריתמית כלחישה ההולכת ומתעצמת לכדי צעקה. ניסיתי לכתוב את השיר "בצורה הטבעית ביותר" שבה כל דבר נובע מהעניין הקודם. לשם כך גם שיניתי את שם הספר "על כל שאלה תשובה" ל "לכל השאלות תשובות" כדי שצליל הסיומת יתמזג בסיומות של הספרים הקודמים.
      אותו דבר בעניין של ה"אלף אישים" הממשיך לאלף ימים.
      לכן ,אם הייתי נותן למילה "עזרה" שורה משלה ,הייתי שובר(להרגשתי) את הרצף הטבעי וכאילו הייתי אומר לקורא:"תראו איזו פואנטה יפה עשיתי".
      בצורה הנוכחית אני חושב ,הפואנטה קיימת אבל לא שוברת את הרצף הרגשי.
      תודה ושבוע טוב
      גיורא

      • הא!
        אם אני הייתי מנסה לפתות אותך, לא היית עומד בפני.
        :))
        לגבי חלוקת השורות – ההסבר יפה ומשכנע. אני דווקא נוטה לאנדרסטייטמנט ובכמה שירים שלי החלטתי להעיז ולהדגיש את הפואנטה, אבל כל מקרה לגופו.

  4. הי גיורא, שיר מקסים שמספר על מצוקת הבריחה אל הקריאה, מוזר שהיום כשילדיי ניצבים בפני בעיה כלשהי ואני מציעה להם להתמודד או לברוח אל ספר (מצידי שיברחו לשם רק הלוואי שיקראו), הם מביטים בי במבט כזה משתומם והולכים לדרכם לפתור את בעיותיהם בדרכם. ואני נותרת משתוממת איך להם זה לא מובן שספרים הם עולם לנוח בו ממצוקותיהם.

    • לסיגל
      תודה.
      זה לא כל כך מוזר. לילדים היום יש מקומות מקלט כמו מחשב או טלויזיה. העניין הוא שלהבדיל מהספרים המעשירים את הקורא בם,הרי אלו של היום מוחקים את מוחו של המשתמש בהם.
      אין ילדים היוצאים ללא פגע מהילדות אבל התעללות ארוכה כמו שאני עברתי היא נדירה היום.
      כך אני מקווה.

  5. נפלא, הזכרת לי את עצמי

  6. נפלא. חוץ מהתכן מעניין אותי השימוש בשפה — והפואנטה בסוף נהדרת.

  7. הזכיר לי נשכחות השיר שלך אלף אישים המצאות גדולות וקטנות.., ויפה הקריאה על פניה השונים, הזדהיתי

    • לחני
      תודה. המחזור "ספרים" משתמש בספרים "כתרוץ" להעביר את אוירת הילדות (שלי) בישראל של שנות החמישים והשישים. אני מקווה שיש להם גם ערך מוסף על זמני.
      אני מניח שהרישומים הבאים גם הם יזכירו לך נשכחות.

  8. מעבר להיות השיר חזק בפני עצמו, הוא יחידה אוטוביוגרפית קשה. האמנם? האם עד כדי כך? הרי לא היו כאלה חלופות, שגרמו לקריאה להיות כל כך ביזארית ואקט מופרע? שתף אותנו, גיורא.

    • ללבנה
      עד כדי כך.
      להבדיל מהעיר שבה אתה יכול למצוא חברים אחרים ,הרי במושב (ביחוד בתקופה שאמצעי התחבורה היה פרדה או מאוחר יותר טרקטור- אתה חייב להשאר "בתחום המושב" שלך. כל החוגים ,כל הפעילות כל החיים אתה מוקף באותם ילדים ("אנחנו שנינו מאותו הכפר- לטוב וגם לרע).
      אני חושב שהביטוי שנקטת "אקט מופרע" הוא לא נכון. בעצם זה היה אקט מציל נפשות . נכון שהוא היה אובססיבי, אבל לא במידה שהנזק שלו היה רב מהמועיל. מה עוד שהרווח הרוחני שהפקתי מהספרים משרת אותי עד היום.
      אך כמו שכתבתי במקום אחר, הייתי מוותר ברצון על כל הרווחים תמורת ילדות "נורמלית " יותר.

  9. סיגל בן יאיר

    מאוד מאוד יפה

  10. לבת מצוות דווקא לא קיבלנו ספרים כי אנחנו בנות ולא מוכרחות לדעת את כל הדברים שכתובים בספרים
    והשיר שלך יפה מאד גיורא

    • לריקי
      זה מעניין מה שהערת.
      אכן, אחותי הצעירה ממני בשנתיים לא קבלה ספרים לבת המצווה.
      אני לא זוכר מה היא קבלה, אני צריך לשאול אותה.
      מה קבלתן?
      ותודה על מה שכתבת על השיר.

    • תודה על הדאגה, אך זה לא אני (עד כמה שידוע לי).
      גיליתי בגוגל שבארצנו הקטנה יש לפחות עוד ארבעה אנשים הנושאים את השם -גיורא פישר.

  11. מאוד עצוב, גיורא
    אף אדם לא היה שם לסייע
    כפל המשמעות של "גם למבוגרים קראתי" המתבהר מיד, מאוד יפה.

    אומרת שוב שאוהבת את הקול האישי הזה שלך. מרגש ונוגע.

  12. אהוד פדרמן

    גיורא, היטבת לשיר את שיר הדחויים שמצאו מפלטם כתולעי ספרים.
    אהבתי במיוחד את שתי השורות הסוגרות את השיר ומשאירות את הקריאה לעזרה להדהד ואת השאלה, האם קריאת ספרים יכולה לשמש מפלט גם למבוגרים – פתוחה.

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר