צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

פנינה

 

 

 פנינה

                

 

כְּמוֹ גַּרְגֵּר חוֹל

שֶׁנִקְלַע בְּצִדְפָּה אֲנַחְנוּ

מֻתְקָפִים, מִתְכַּסִּים

בְּפֶצַע עַל פֶּצַע

גֶּלֶד עַל גֶּלֶד

 

גַּם אִם נַּבְהִיק כִּפְנִינָה

נַרְהִיב בְּיָפְיֵנוּ

נִהְיֶה לְחֶמְדַּת אֲחֵרִים,

עֲדַיִן יִשְׁתַּקְפוּ

מִגַּלֵּי הָאוֹקְיָנוֹס

צִדְפָּה מְבֹהֶלֶת

וְגַרְגֵּר חוֹל

                         
                         מתוך "אחרי זה" הוצאת "עם עובד" 2010

אחת ממורות בית הספר בו אני עובד, משמשת גם כמדריכת מורים בבתי ספר אחרים.
לפני מספר חודשים היא צילצלה אלי בהתרגשות וסיפרה לי שראתה ציור של השיר "פנינה" ליד חדר המנהל.
לאחר שראיתי את הצילום, זיהיתי שמדובר באחת הגרסאות "הקדומות" של השיר.
בירור קצר העלה שאחת מידידותי, מורה לספרות מלמדת באותו בית ספר. היא הציעה לתלמידיה לאייר שירים הקרובים לליבם. בין שאר השירים היא הציעה את השיר "פנינה".
התוצאה, היפה מאד לדעתי לפניכם.

זו המנחה שלי לכם
שבת שלום
גיורא

 

 

 

34 תגובות

  1. גיורא, ראיתי עכשו, ממש עכשו, בערוץ ההיסטוריה, תכנית על גבעת התחמושת. עמדו שם אנשים וניסו לבדוק האם סרטי הארכיון מהיימנים או מפוברקים- סרט מדהים איך יצרנו מורשת קרב באופן מגמתי..
    מה רציתי לספר?…היה שם בחור בן 70 שאמר שבפלוגה שלו היו שניים שרבו על שמירה, ממש הלכו מכות…למחרת שניהם נהרגו ונגמר, זהו, לא רבו יותר.
    והינה אתה מביא את השיר הזה עם הציור המקסים של תלמידה שבטח הרגישה את השיר וציירה. ואני איתך, לא רק שאין טעם במריבות אלא דווקא כן להשאר ולא להתכנס.
    (רק שלא יעשו סרט דקומטרי על הבלוגייה)

    • הו, תמי, איזה רעיון!!! ממש מזמין עיבוד.
      אבל הבלוגייה כולה וירטואלית! אין דמויוית חיות של אנשים, יש רק הגיונות ורעיונות, אותם קשה, לדעתי להמחיש בתמונה. ( כמובן, יש גם דבר כזה).
      אז אני מתאר את הסרט – המביא אנשים צעירים, נלהבים, מלאי תקוות והתלהבות פרסום, יושבים ליד מכתבתם, פניהם משקפים צפיה ואושר עילאי: ומולם זדים, שמשהו בדמותם, לבושם, הצבע העוטף אותם מזכיר שדים אדומי חזות עם זנב מתעקל מאחוריהם, שעירים, עטויים פרווה אדומה, לשונם אדומה וארוכה ומשתרבבת מחוץ לשפתותיהם: פניהם מתעוותים משמחתם לאיד, עטיהם טבולים בדם ולענה ירקרקה: ציירי אותם בקולג', אם בא לך.
      יש תמונה של חדר – קירות צבעניים למדי – שבזווית פנותיהם יושבות דמויות מכורבלות, מכופפות, שמנסות כאילו לתפוס ככל הניתן פחות שטח: אלה פה, שהרי אחרת איך אפשר להראות אותם, אבל משתדלים להמעיט, לתפוס שטח ככל הניתן פחות כדי שלא ירגישו בהם, לא יתאנו להם, לא יתנכלו להם – ממעיטים בדמותם ואין בכוחם לצאת חוצץ נגד השדים, העיקר שבהם לא יפגעו.
      יש דמויות שאין בדרך כלל דרכם להזיק, כאילו הם במחנה השואף לטוב, אלא שהדיבוק הכללי אוחז בהם והם גם נשטפים אדי רעל, קמים ורבים – כמו בסרט על גבעת התחמושת שראית וגם אני שמספרים שם על שני חברים לנשק שבלי דעת מרדו זה בזה על עברי פי פחת ומכרו נפשם לשטן שאילף-עילף אותם לזרוק מרה איש ברעהו – ועוד כל מיני תופעות.
      יש תמונות של שדות ברוכים, ירוקי עד, פוריים מאד וברוכי שמש, פרח ופרי: ולעומתם יש גם שטחי שחור, מכוסים פחם ופיח, שטחים בלתי פוריים בעליל, מכלי חיים, שדבר לא צומח בקרבתם…ועוד. השטח פה מעט, אבל הרעיון בוודאי תופס. ואפשר היה להמשיך.
      בברכה – משה

      • הבלוגיה לא וירטואלית. יש אנשים מאחורי המילים גם אם הזהות שלהם לא ברורה או לכאורה מזויפת.
        שבוע טוב
        גיורא

        • גיורא –
          מקבל דבריך, כמובן, בלא עוררין.
          הטענה בדבר וירטואליות הבלוגרים אינה שלי, כידוע. הטענה יצאה כמדומה מאחד הבלוגרים שמחה על אמיתות קיום בלוגרית בבלוג של מישהו כאן, ולא חדל. היו מי שתמכו באידיאה הזו שחזרו עליה השכם והערב מתוך פאניקה תקופת אובססיביות. איך אתאר לך. והרי ידוע לך כי אנשים הופיעו בהסוואה, בלי שם, בלי זהות מוחלטת, תחת שמות בדויים, תחת שמות לא-להם, כלומר אנשים בלתי-קיימים בפועל כתבו תגובות והמקום נסתאב.
          כל זה עד כדי כך שכמו שכתבתי במכתב ליעל, כשאני כותב משהו כבר אינני יודע אם זה אני או דמות מומצאת שהמצאתי שיכתוב במקומי. אני עצמי כבר אינני מאמין שכשאני קורא את שכתבתי אני קורא דברי איש חי וקיים או דברי אור תעתועים…
          אבל אחר שכתבתי את כל השטות הזו אציין שבוודאי שאני יודע שכמה מהבולגרים כאן הם אנשים אמיתיים ולא צללים: כך אתה ואני וסיגל ואמיר אור וגיורא לשם ועוד רבים וטובים.
          שירלי – שמעתי – תנהיג עוד מעט דרכי זיהוי בבלוג כך שגם רוחות ערטילאין יוכלו לכתוב תגובות רק אם יש להם סיסמא ות. ז. שמשרד הפנים הנפיק להם. משרד זה איננו נוהג להנפיק ת. ז. לדמויות וירטואליות).
          כשנוהג זה יונהג, יפחתו ריב ומדון והיעלבויות והתחזויות ( מישהו כתב תגובה לאביטל גם בשמי, תגובה מטופשת)ובא לציון גואל (במקום גועל, כפי שציינתי במקום אחר.

    • היי תמי
      תודה על התגובה היפה שלך. אכן, אני בעד "להחזיר מלחמה" לטרוריסטים בעצם המשכת הפעילות.
      ובקשר לסיפור המצמרר ממלחמת ששת הימים.
      אני מבין את התחושה של אותם לוחם שאומר בדיעבד שלא צריך להלחם על כל שטות כשברקע יש עננה גדולה יותר, אבל מצד שני אני לא חושב שאי אפשר לחיות כשכל הזמן הדברים הרעים נמצאים ברקע ו"כאילו" מכניסים כל דבר לפרופורציות.
      שבוע טוב
      גיורא

  2. מירי פליישר

    נפלא ביותר. ילד צייר את זה או מבוגר ? בכל מקרה ראוי לשאול ולציין שם. זכויות יוצרים
    מאוד מאוד אוהבת את השיר הרב משמעי הזה.

    • שבת שלום
      ותודה מירי.
      את השיר "ציירה" תלמידה שלפי מה שהצלחתי לקרא בתחתית התמונה שמה שירז.
      באמת ציור יפיפה
      גיורא

      • איזה ציור יפהפה ורגיש. דומה שהציירת נכנסה לנשמת השיר המקסים לכשעצמו.

        • היי בלה, הנה עבר החופש ולא נפגשנו
          מה יהיה?
          תוכלי להציע את הרעיון של אותה מורה למרכזי מגמת ספרות ואומנות בבית הספר שלכם.
          שנה טובה
          ד"ש לכל חברי שם
          גיורא

  3. תַּלְמה פרויד

    שיר מאוד יפה, גיורא. וגם האיור.

  4. צדפה מבהלת וגרגר חול, לא יותר, לא פחות, זה מה שאנחנו בדיוק. העריכה שלך גיורא מאד במקום, כלומר השיר בגרסא המאוחרת עולה על השיר בגרסא המוקדמת. ניכר כי השיר דיבר אל המאיירת, והמאיירת דיברה עם השיר.

    • גיורא לגליה

      תודה רבה גליה. השיר באמת כנראה דיבר לתלמידה שבחרה בו.
      השיר עבר עריכה לפני שנכנס לספר. אמנם כל מילה בספר היא שלי, אבל אני צריך להודות לעורכת ניצה דרורי פרמן שעמדה על כשלים ולעתים הצליחה לשכנע אותי לתקן אותם -:)

  5. גיורא, אני זוכר את התמיהות – לפעמים שלילה קטגורית של הצמדת שיר לציור שמא יחלישו זה את זה. אני שמח לראות שלא נרתעת מהחוויה, נהפוך חווית משהו חדש הנוצר ביחסים שבין הציור לשיר.

    • אתה צודק משה
      מסתבר ,כשהדברים קרובים אליך יש לעקרונות נטיה להתכופף קצת -:)
      אבל למען האמת ,העניין כאן הוא קצת שונה:
      השיר עמד בפני עצמו ולא היה זקוק לציור כדי לתת לו תוקף.
      האם הציור היפיפה, עומד בפני עצמו?
      אני חושב שאם יוצמד לו השם "פנינה" -אז כן.
      מה הם "יחסי הכוחות" בין השיר לציור? מי מרוויח ומי מפסיד, קשה לי לשפוט.
      כאמור, אני חושב שהמקרה הזה שונה מהמקרים שדנו בהם מפני שכאן השיר הוא על תקן של איור וסוג של פירוש לשיר.
      בברכה
      גיורא

      • גיורא, השיר עומד לעצמו, וגם הציור במקרה זה יכול לעמוד לעצמו. אבל מרגע שהוחלט לזווגם נוצרת קומפוזיציה, מרחב פרשני חדש.
        המקרים שדנו בהם לא השיר ליווה את הציור ולא הציור את השיר שם עסקנו בדואטים – האם הדואט מוצלח, חזק, איכותי, מוסיף? אלה שאלות שצריך לבחון בלי דעות קדומות או תבניות קונפורמיות שדווקא משוררים אוחזים בהן לעתים לא באופן ענייני אלא כעניין של אגו ושמרנות. במקרה הזה שלך אין דואט ישיר אלא חיבור בדיעבד, או שאמנות אחת מהווה מקור השראה. דווקא במקרה הזה של הצדפה והשיר שלך. ששניהם יפים כשלעצמם – הצייור מסביר יותר מדי את השיר ובכך אני מתקרב אל עמדתך:) הטוענת שהזיווג מחליש.

        • מסכים עם כל מה שכתבת.
          אם כי צריך לזכור את הנסיבות המיוחדות של היווצרות הזיווג בין השיר והציור שלפנינו.
          כל הכבוד למורה על היוזמה לקרב את התלמידים לשירה בדרך הזו. וכמובן לתלמידה המוכשרת שירז.
          אני כמובן אסיר תודה לשתיהן.

          • אה, זה ברור! מלוא הערכתי ליוזמה הברוכה ויישר כוייח למורה עם שאר הרוח, לתלמידה המוכשרת ולך.

  6. גיורא, זה יפה, וזה נשמע אלגורי לגמרי בימים אלה כאן.

    • תודה
      נכון, זו הסיבה שהעליתי את השיר שנית. העליתי אותו בעבר בראשית דרכי ב"בננות" בגרסה שציירה התלמידה.

  7. היי גיורא
    מרהיב
    הציור נוגע בעוד עולם שמעבר למילים שלך, זה כמו מתרגם מיפור מאנגלית לעיברית, אז זה התרגום של הציור.
    מוצא חן בעיניי המילים והציור.
    להתראות טובה

    • גיורא לטובה

      תודה טובה. כתבת יפה מאד

      אחזיר את זה לשטח שלך, המוזיקה:
      "וריאציה על נושא פנינה"

  8. הי גיורא
    יפה השיר, מאד מדבר אלי סופו של השיר
    (שיעור כשלעצמו יכול להיות השוואה בין שתי הגרסאות)
    הציור מקסים ביותר, תפס את נשמת השיר
    וכמה יפה ששמה של הציירת הקטנה והמוכשרת שיררז 🙂
    שבוע טוב

    • גיורא לריקי

      שלום ריקי
      תודה על מה שכתבת. אני חושב שהציור של שירז באמת מקסים.
      אולי הגיע הזמן שאלך לבית הספר שהיא לומדת בו(או אולי סיימה ללמוד) ואודה לה על הציור היפה.

  9. היי גיורא היקר, מחווה נהדרת לשיר יפהפה
    הפנינה היפה ,זו שאנו עונדים על צוואר היא פצע
    מפליא איך מהכאב נולד יופי,
    מחרוזת שירים מלבבת
    שבוע טוב

  10. מורה לאמנות

    חבל לי להשבית את שמחתך גיורא, אבל הציור אינו יותר מאילוסטרציה פשטנית, "תרגום" אחד לאחד של השיר (הבינוני ומטה בשני נוסחיו, יש להודות), מין "ועדת קישוט" בטעם רע ואדולסנטי.
    חבל על הילדה עם הרצון הטוב – לא הייתה לה מורה משובחת שיודעת מהי אמנות ואין מחברים טקסט לציור.
    אני מקווה שהיא לא קוראת את הבלוג שלך כי שפע הסופרלטיבים הנשפכים על ראשה עלולים להזיק לה.

    • נשמע לי קצת מפוקפק המורה לאומנות הלז.

    • למורה לאומנות מגיורא

      שלום מורתי
      לא מסכים עם ההכרזות שלך ,אבל כמובן זכותך להרגיש כך כלפי השיר (על שני נוסחיו) והציור.
      כאחד המכיר מקרוב את עולם מגמות האומנות, היודע שאין "מיצג" שתלמידי האומנות עושים בלי לקבל 100 כלומר גיבוב של כמה בגדים צואים עם "דף הסבר" מרגש בצידו.
      אני יכול לברך את התלמידה האנונימית והמורה שלה ולחזור על דברי פיקסו שאמר "לפני שהם מנסים להיות פיקסו שידעו לצייר תרנגולת".
      רוב תלמידי מגמות האומנות בארץ לא יודעים לצייר תרנגולת וגם לא לעשות פרספקטיבה כמו שצריך.
      בברכה
      גיורא

      • לא הבנת בכלל מה כתבה לך המורה לאמנות. חזור וקרא.

      • מורה לאמנות

        אין מה לומר, הכית אותי שוק על ירך!
        אעמיד את עצמי בפינה ואתאבל על השנים הרבות מאוד שביזבזתי לשווא בשדה החינוך לאמנות.
        באשר לדימוי המלבב שלך – בגדים צואים… וגו' – נו, מה אפשר לומר? כשזה בא מפי מומחה, אני מרכין את ראשי ומקבל את השקפתך כתורה מסיני.

  11. גיורא, אני אוהב את השיר ואת הציור. המשך ליצור!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר