בננות - בלוגים / גיורא פישר / אילן ברקוביץ' על שיר משירי "צירי חיים"
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

אילן ברקוביץ' על שיר משירי "צירי חיים"

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

עיניים רעבות" מדור השירה של אילן ברקוביץ' בפייסבוק

 

 

ראיתי אותו דרך חלון המטבח – – – / גיורא פישר

 

רָאִיתִי אוֹתוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַמִּטְבָּח, מִסְתּוֹבֵב בַּחֲצַר הַמֶּשֶׁק. מִשּׁוּם

מָה לָקַח לִי זְמַן לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הוּא, הַיַּלְדּוֹן הַמָּתוֹק שֶׁלִּי.

רַצְתִּי אֵלָיו, חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ חָזָק חָזָק, לִטַּפְתִּי אֶת שַׂעֲרוֹתָיו

וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא הֲכִי חָמוּד וְאוֹתוֹ אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב בָּעוֹלָם.

הוּא הִבִּיט בִּי, מֻפְתָּע מִפֶּרֶץ הָאַהֲבָה. כְּדַרְכָּם שֶׁל יְלָדִים, נִסָּה

לְהֵחָלֵץ מִזְּרוֹעוֹתַי. לֹא נָתַתִּי לוֹ לָלֶכֶת בְּקַלּוּת. הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

שֶׁהוֹפִיעַ, הָיְתָה לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים. אָז הוּא נִרְאָה כְּמוֹ כְּשֶׁהָיָה

בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֶה.

לִפְנֵי הַצָּבָא.

 

לפני שבועות אחדים, בשעה שקיבלתי לידי את המוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ", נתקלו עיני בשני שירים מפרי עטו של המשורר גיורא פישר (יליד 1951, מושב אביגדור). השירים היו מוכרים לי מבלוגו של המשורר באתר "בננות בלוגס". השיר שהודפס שני, "גם לפני אחת עשרה שנים – – -", ציין 11 שנים לנפילת בנו של פישר, מרום, במהלך מבצע "חומת מגן" בג'נין, ב-5.4.2002. השיר שהודפס ראשון ומופיע כאן (ובספר בעמ' 41 בשער השני מתוך חמישה שנקרא "החסד ההוא") התפרסם לראשונה בבלוג ב-22.1.2013. זכרתי אותו היטב. חשבתי בשעתו לכתוב רשימה אודות השיר הזה אולם הדבר לא יצא לפועל. בינתיים עליתי לאוטובוס, בשעת לילה מאוחרת, דפיו הגדולים של המוסף בידי. התיישבתי על מושב סמוך לחלון והתחלתי קורא שוב בשני השירים. בשיר "גם לפני אחת עשרה שנים – – -" משווה פישר בין האפשרות של הרס המכונית שבה לקח את בנו שהוזעק לצבא ערב הנפילה לבין מה שארע בסופו של דבר (מות הבן). וכך הוא חותם את השיר הזה: "המכונית שלמה, עצמות לא נשברו / רק מרום טוטל לוס." (עמ' 43 בספר). זו משוואה חזקה, לטעמי חזקה מדי, בין הגוף הדומם של המכונית לבין הגוף החי שנהרג. מכאן המשכתי לקרוא את השיר הראשון, זה שמונח כאן, ואז ארעה אצלי תופעה של היקוות דמעות בכריות העיניים. מיהרתי להסיר את העיניים מהשיר ומיד השבתי אותן בחזרה אליו וחשתי כיצד עוד ועוד דמעות נאספות מתוכי כלפי חוץ. באבחה קיפלתי את העיתון אל תוך הילקוט שלי והחלטתי לשוב ולקרוא בשיר כאשר אגיע הביתה. כעבור כמחצית השעה, לאחר שהגעתי לביתי, נטלתי שוב את העיתון אל ידיי ושוב ארעה אותה התופעה. דמעות נקוו בכריות עיני ואיימו להתפרץ. החלטתי שלא אבכה ואנסה להבין מה בשיר גורם לי לחוש כך. ידעתי שככל שאתמסר אל השיר ומחברו כך יתפרץ הבכי ולא אוכל לקרוא בשיר בצורה ביקורתית כפי שרציתי. ואז הבנתי את שארע.

השיר מחזיק תשע שורות. הוא נכתב בשורות ארוכות יחסית ובלשון דיבורית, שאופיינית לסגנון כתיבתו של פישר גם בספרו הראשון, "אחרי זה" (2010, עם עובד), וגם בספר הנוכחי, שפותח גם במהלכים פואטיים חדשים, שבהם לא אגע כאן. למרות שלכאורה הוא נבנה כמקשה אחת למעשה יש בו הבחנה ברורה בין האב לבין הבן. יש שישה פעלים המבטאים את פעילות האב לעומת בנו (ראיתי; רצתי; חיבקתי; אמרתי לו; לא נתתי לו ללכת) ולעומתם יש חמישה פעלים, לפחות, המבטאים את פעילות הבן לעומת האב (מסתובב; הוא הביט בי; מופתע; ניסה להחלץ מזרועותי; הפעם האחרונה שהופיע). האבחנה בין קבוצות הפעלים הללו בשיר ברורה: האב פעיל בעוד הבן, ברוב הפעמים, סביל. מה אפוא גורם לי להתרגש כל כך מן השיר הזה? אם האבחנה בין הבריות המתוארות בשיר היא כל כך ברורה (האב החי והבן המת) הרי הקריאה בשיר יכולה להיות מפוכחת, לא סנטימנטלית. אלא שהאבחנה הזאת היא לא כל כך ברורה כפי שהדבר נדמה ממבט ראשון. למעשה היא מטושטשת לחלוטין באמצעות שרשרת ביטויים חיים, הם שהולידו בעיני את הדמעות. שימו לב: "רצתי אליו, חיבקתי אותו חזק חזק, ליטפתי את שערותיו / ואמרתי לו שהוא הכי חמוד ואותו אני הכי אוהב בעולם". זו קרבה עזה בין האב והבן, קרבה אינטימית, לא ספרותית, מעליה ניצב הביטוי הייחודי, שאני בספק אם נוכל למצוא כמוהו בנקל בשירים אחרים: "הילדון המתוק שלי". כאן, בנקודה הזו בדיוק, כך אני מרגיש, ישנה הלחיצה על כיס הדמעות בעיניים כדנדון פעמון הנשמע למרחוק והולך ומתקרב עד אליך: הילדון המתוק שלי. כל הורה שאוהב את ילדיו שומע את הצליל המיוחד של הדבר הזה.

היבט ביקורתי נוסף, חשוב לא פחות בשיר שלפנינו מהמימד הרגשי העמוק המצוי בו, הוא זה של החתרנות הפישרית המוכרת בשירי הזיכרון שלו אל בנו. קראתי כי פישר הצטער על כך שהשיר הזה וזה שהודפס מתחתיו לא פורסמו ביום הזיכרון, ערב יום העצמאות השתא אלא בשבוע שלאחר מכן. לדעתי מועד הפרסום דווקא היטיב עמם משום שהפואטיקה של פישר חותרת תחת האתוס הלאומי של טקסי הזיכרון, גם אם הוא עצמו יתכחש לדברים, לכן, שלא בכדי, השיר עוסק בזמן שקדם לצבא, כשמרום הבן הוא בן שבע עשרה והשנה היא 1999 בקירוב (הוא נולד בשנת 1982). אני חוזר אל רגעי הפרסום של השיר בבלוג של המשורר. באחת התגובות שם אני קורא את המשורר מסביר למגיבים באתר כי השיר הוא חלום שנחלם על ידו, בא וטלטל אותו ו"אני כבר לא מאופס כמה ימים". אפשר להשתמש בחיווי הזה – אם כי הוא לא הכרחי כדי להבין את השיר – ולחשוב על הנסיבות שהביאו לכתיבת השיר-חלום הזה. ויש כאן עוד דבר חשוב, בהקשר הזה. זה שיר שלא אכפת לו משירה או שיריות או ניתוחים ספרותיים. הוא קיים לכשעצמו. הוא לא מבקש לשאת חן בעיני מישהו. הוא מבקש להחיות את הבן המת. אם אמשיך לחשוב על כך, אותן דמעות שנקוו בכריות עיני, ימצאו את מקומן החוצה וזאת עלולה להיות בעיה משום שכאשר אני בוכה כל השכונה שבה אני גר מתעוררת. אפילו ילדי הקטנים עלולים להתעורר, גם הילדון המתוק שלי.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

13 תגובות

  1. מרגש השיר ומצמרר וגם הארת השיר חג שמח גיורא

  2. שמעון מרמלשטיין

    קראתי את השיר הזה, גיורא, עוד לפני שיצא לדפוס. זה היה היום הכי חם בשנה
    כשהראת לי אותו. וגם הכי קר – כשגמרתי לקרוא אותו.

    הוא לא עושה הנחות
    השיר הזה
    ולא נותן מנוח.
    לא לאבא. ולא לקורא.
    בעיקר בגלל הפשטות
    ושמחת האב מול שלוות הבן.
    עולם מול עולם.
    ועלם מול אלם.

    אִתִּי-אַתָּה-תְּהוֹמ-אַתָּה
    אִתִּי-אַתָּה-חֹשֶׁכ-עַל-פְּנֵי-תְּהוֹמ-אַתָּה
    אִתִּי-אַתָּה-רוּחַ-עַל-פְּנֵי-המַיִמ-חֹשֶׁכ-ותְּהוֹמ-אַתָּה

    • גיורא יקר. אין לי מילים. תודה איש יקר. שלחתי את השיר לאחי. שסיפר לי את התחושה אחרי שהוא מתעורר מחלום על בנו יאיר זכרונו לברכה. אהבה גדולה
      חיה אסתר.

השאר תגובה ל שמעון מרמלשטיין ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר