בננות - בלוגים / / שמח לארח את אגי משעול
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

שמח לארח את אגי משעול

אגי משעול ואני חברים קרובים כבר שלושים שנה. לכן,אך טבעי היה שכשהתחלתי לכתוב שירה לפני כחמש שנים פניתי אליה כדי לקבל את חוות דעתה.

מה רחב ליבי משמחה כשראיתי שלמרות החומרים המדממים שהיו על הדף והכרותה של אגי את הנפשות הפועלות היא פעלה כרופאה מיומנת: הוציאה, מחקה והעבירה מילים ממקום למקום. כשראיתי את זה רווח לי כי ידעתי שהיא לא עושה לי  הנחות, ההתייחסות היא מקצועית לחלוטין. ו..שהשירים שווים שיתעסקו אתם.
 
לפני למעלה משנתיים בסוף שנת הלימודים החלטנו אשתי ואני לערוך פגישת חברים בתום החופש הגדול. קבענו את הפגישה ל 26.8 וקראנו לה "חגיגת סוף הקיץ". בצדק העירו לנו אז באירוניה שרק מורים יכולים לכנות את התאריך הזה כ"סוף הקיץ".
בחופשה זו פרצה מלחמת לבנון השניה. יהודה באסל ואיתמר צור- שניים מתלמידינו נפלו. ואני חשבתי: איזו "מסיבת סוף קיץ" זו תהיה. על מה נדבר?  על כך כתבתי את השיר שפרסמתי כאן בעבר:"סוף טוב". הפותח בשורות הבאות:
 
סוֹף הַקַּיִץ עַכְשָׁיו
וַאֲנַחְנוּ נְדַבֵּר
רַק עַל דְּבָרִים טוֹבִים.
 
בפגישה השתדלנו לדבר על דברים טובים, אבל לא כל כך הצלחנו. 
מספר ימים לאחר "סוף הקיץ"  שלחה לי אגי את הגרסה שלה ל "סוף הקיץ" גרסה שאפשר לחוש בה לא רק את האקלים הפיזי אלא גם את זה הרגשי.
 
הנה הוא לפניכם:
 
אגי משעול
 
סוף הקיץ
 
 
הַמַּדְרְגָה שָקְעָה.
מֵהֶחָרִיץ בּוֹקְעוֹת נְמָלִים
הַמְּרַצְדּוֹת עַל הַקִּיר
בִּכְתַב סְתָרִים.
 
גֶּזַע הַשָּזִיף מַגִּיר דִּמְעוֹת עִנְבָּר
כְּאִלּוּ קִשְטָה אוֹתוֹ הַמַּחֲלָה
בְּנוּרוֹת זָהָב קְטַנְטַנוֹת
 
סְבִיבוֹ מְהַדְּסִים הָעוֹרְבִים הַשְּמֵנִים
וְכַּנְפוֹת הַגְּבִיר הַשְּחוֹרוֹת שֶלָּהֶם
מְתוּחוֹת לְאָחוֹר.
 
לִפְנוֹת עֶרֶב כְּשֶמַתְחִילָה הָרוּחַ
חוֹבְטִים עַנְפֵי הַדֶּקֶל זֶה בַּזֶּה כְּאִלּוּ
פָּרַץ בּוֹ לְפֶתַּע סִכְסוּךְ פְּנִימִי,
 
בַּחַלּוֹן מִתְרוֹצֶצֶת אָז אִשָּה כְּמוֹ אִישוֹן
עַד שֶהַתְּרִיס נֶעֱצָם.
 
לִפְעָמִים הִיא קָמָה וְעוֹבֶרֶת
לְמָקוֹם אַחֵר,
בּוֹחֶשֶת בַּאֲוִויר הַמֻפְתָּע
וְאָז מְרַשְרְשִים הַדַּפִּים
 
וְאוּלָי זֶה שַּחְרוּר בְּשַלֶּכֶת הַתּוּת
וְאוּלָי מֵהַתִּקְרָה
תְּפִיפוֹת רַגְלֵי עַכְבְּרוֹשִים.
 
בַּלַּיְלָה חָתוּל כְרוֹמָטִי יוֹרֵד
מְאַלְתֵּר עַל קְלִידֵי הַפְּסַנְתֵּר,
 
אֲפִילוּ עַכְבַּר הַבָּיִת יוֹצֵא וְשָב אֶל חוֹרוֹ
בְּאֵין מַפְרִיעַ,
וּזְבוּבֵי סוֹף קַיִּץ מוּתָשִים 
גּוֹסְסִים בְּכֹל מָקוֹם.

8 תגובות

  1. שיר יפה ומוכר– ממש אקופואטיקה!

  2. מירי פליישר

    שיר מופלא תודה גיורא ותודה לאגי
    גמח"ט

    • שיר אווירה מקסים של סוף הקיץ, ואיך היא רוקחת את הקסם הזה מהחומרים הכי פשוטים ,אני אוהבת את אגי משעול , בין המשוררות היותר אהובות עלי .תודה שהבאת ,גיורא

  3. אהבתי את התרוצצות האישה בחלון כאישון עד שהתריס נעצם. מדהים.

  4. תודה גיורא שהבאת. נהניתי מאוד. אפילו מזבובי סוף הקיץ הגוססים מותשים בכל מקום.

  5. תודה על השיר ששלחת אלי, גיורא, חזק ושובר סלעים.

  6. שיר יפה. תודה שארחת.

  7. מתי אגי מצטרפת אלינו?

השאר תגובה ל לבנה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר