בת בלי גיל (מתוך שלושה רישומי נשים)

בת בלי גיל
 
רוּת צוֹעֶדֶת זָקוּף בַּכְּפָר
וּפָנֶיהָ מְאִירוֹת.
בַּת בְּלִי גִּיל הִיא רוּת
לֹא תְּנַחֲשׁוּ אֶת שְׁנוֹתֶיהָ.
בְּעֵינַי,
הִיא נִרְאֵית בְּדִיּוּק
כְּמוֹ אָז בְּ 73
כְּשֶׁאָמְרָה לִי אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה:
אִם לֹא מַתִּי
כְּשֶׁהוֹדִיעוּ עַל רָנִי
כַּנִּרְאֶה לֹא אָמוּת לְעוֹלָם.
 
 

31 comments

  1. כמה עצוב ונוגע ללב – וכמה יפה כתבת, עם ההסבר הזה, בסוף, של חוסר הגיל.
    וכמה יפה ששמרת את השיר השלישי והאחרון הזה להיום.

  2. שיר מרגש

  3. עוד הוכחה שאנשים במרחב החיצוני מדברים שירה.

    חיבוק גדול לרותי.
    סיימת את שלושת הרישומים בשיא, גיורא.

    ובמקדש מעט לרני.

    • אוי אוי השירים שלך מציירים את הדמות בבירור – הנה היא לפני.
      ולואי ולא יהיו עוד אמהות שכאלה שלא ימותו לעולם.

    • לשחר מריו
      לפני כמה ימים,כשיצאתי לעת ערב למדרכה לפני ביתי ,פגשתי את רות שעדיין צועדת זקוף. כבר הרבה זמן היא מבקשת ממני את שירי שאת חלקם שמעה בימי הזכרון במושב. התביישתי לתת לה את קובץ השירים בגלל השיר עליה. אך מכיוון שחזרה והזכירה לי ,שמתי את השירים בתא שלה במזכירות המושב.
      כשראיתי אותה מתקרבת אלי בערב רעדתי לרגע ,אבל חששותי פגו והיא ספרה לי שמאד אהבה את השיר והראתה אותו לכל חבריה.
      עוד אנו מדברים ,והתקרבה ברוריה על הקלנוע. איחלה לרות ולי שנה טובה והתחילה לספר כמה קשה לה. רות הסתכלה עלי, ואני עליה. ואז רות, העדינה בנשים פנתה לברוריה בקול מעט קשה ואמרה: אנחנו יודעים ברוריה, אנחנו יודעים.

  4. הסוף נותן את המשמעות החזקה והמטלטלת של השיר היפה הזה. רות מתוארת רגיש ואמין.

  5. רישום יפה.
    מה שלא הורג אותי מחשל אותי.

  6. משובח. משובח וחזק ונוגע ועמוק וחכם. פשוןט שיר נפלא מכל כיוון.

  7. גיורא, מכמירה את הלב רות. דווקא האופטימיות והאירוניה הדקה עושה את הדברים מכמירי לב עוד יותר.
    אני מציעה לחשוב עוד על שתי הקורות:
    בַּת בְּלִי גִּיל הִיא רוּת
    לֹא תְּנַחֲשׁוּ אֶת שְׁנוֹתֶיהָ
    ראשית – ההבנה הזו כבר נמצאת בכותרת. והקורא ממילא מחשב בת כמה היא צריכה להיות. לדעתי, אין צורך לומר זאת בתוך השיר. ואם כן, אולי רק את המלים "בת בלי גיל". השורה הבאה, הרביעית, מנוסחת באופן מעט ילדי ולדעתי פוגמת.
    וכל זאת היה כמובן לדעתי וברשותך להתעלם וגו":))

    • תמי כץ לוריא

      גיורא, יפה ומרגש. הייתי שמה לב למה שמירה ייעצה לך, אך לדעתי עדיף להוריד את השורה "בת בלי גיל", ולא את זו הקודמת.

    • למירה ולתמי
      תודה על ההערות. אתן יודעות שאני שש להן. במקרה הזה אני לא חושב שאקבלן.
      מאד חשוב לי נושא ה"בת בלי גיל". לא בגלל גילה של רות, אלא בגלל ההיבט המיסטי המתקבל מקישור ההיגד בשורה האחרונה עם הכותרת והחזרה על שתי שתי השורות שמירה הציעה למחוק.
      בכוונה בחרתי בביטוי "לא תנחשו את שנותיה". אני לא חושב שהוא "ילדי" אבל בהחלט הוא ביטוי "יום יומי". המטרה היא כפולה: ליצור את ההפתעה הנוצרת מהתיאור "הפסטורלי" בראשית השיר לבין מה שמתברר בסופו ,וביחוד כאמור ליצור את ההיבט המיסטי המזכיר את ההולנדי המעופף או היהודי הנצחי.

      בגרסאות הראשונות של השיר שנכתב לפני כשנתיים, היה לשיר שם שונה -"רות" וראיתי מתגובות האנשים שהאספקט שרציתי להשיג בקשר ל"בת בלי גיל" לא היה מספיק חזק כדי להפנות את תשומת הלב של הקוראים גם לצד זה של השיר כי באופן טבעי לסוף של השיר יש אפקט דרמטי שיש סיכוי שימחוק (לולא הכותרת) את הצד "של הגיל"
      דרך אגב, כל מה שכתוב בשיר הוא אמת.
      בת בלי גיל היא רות.
      עדיין ממשיכה לצעוד זקוף.
      ועל פגישה שלי אתה ועם ברוריה שהייתה לפני כשבוע אספר באחת התגובות הבאות.

  8. תמונה חיה מאד. שיר מדוייק.ושוב יום כיפור מגיע.

    • תודה רותי
      אכן יום כפורים מגיע.
      מעניין,בשנים האחרונות כאילו החליטה העיתונות להפסיק ולעסוק במלחמת יום כיפור. השנה בגלל ה-35 וחשיפת הארכיונים שבו העיתונים לעסוק במבול ההוא.

  9. או בעצם בת אלמוות שכבר באה בשערי האדס. נוגע בעצב החשוף.

  10. השיר שואב את כוחו מהדמות המרכזית. האם קוראים לזה בעברית, הומור שחור? האם עיניה מאירות תמיד בגלל שמצליחה לה העמדת הפנים? שאלות של אחרי המלחמה ולפני יום חשבון הנפש.

    • לבנה
      שאלת שאלה מאד מאד נכונה. אני אכן מכיר מישהו שאצלו זה סוג של העמדת פנים. מאחר ואני מכיר את רות כל חיי (רני היה מבוגר ממני בשנתיים) אני יכול להעיד שהאצילות שלה ומאור פניה טבועים עמוק באישיותה שלא כאותו אב שעליו כתבתי.
      אם תרצי את השיר על אותו אב, כתבי לי ואשלח לך אותו בדואר האלקטרוני.
      גיורא

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*


*