בננות - בלוגים / / ארוחת בוקר במלון בפריז (התפרסם באתר השירה "ליריקה")
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

ארוחת בוקר במלון בפריז (התפרסם באתר השירה "ליריקה")

http://lyrica.org.il/blog/?p=75

2 תגובות

  1. נורית פרי

    שיר יפה, גיורא. אני לא מבינה גדולה באסטרונומיה, אבל יודעת שהמרחק ביניהם הוא של פסיעה קטנה בלבד…

  2. שמעון מרמלשטיין

    היי גיורא.
    לקח לך זמן להתאושש מהשיבה הביתה. לא?
    נכון? נכון?

    בלונדון הייאוש עוד יותר נוח
    בפאריז הייאוש הרבה הרבה יותר נוח.
    (שם עדיין לא עורפים ראשים. כלומר ערפו
    הרבה. בגליוטינה. עכשיו כבר לא. מעבר לתעלה, מעבר לצוקי דובר הלבנים. מנסים לחדש את המסורת בנוסח קרוומוול)

    קראתי. חייכתי.
    על הזוג הצעיר מול הזוג המבוגר
    על כריעת הברך.
    איזה יופי. איזה אור מילא את השמיים. (יום אחד גם הם יהיו הזוג המבוגר
    שמתבונן בצעיר. ויבינו מה שאתה ורעייתך מבינים כעת)

    אני אף פעם לא כרעתי ברך. למעט עם רובה ביד (טוב… זה לא נחשב). אבל אני מוכן בפני המלאך הראשון שיוכיח לי שהחיים לא מורכבים מפלסטיק, אוויר, משי, חרטות וזיכרונות.
    אז אני אהיה מוכן (לכשיוכיח) אבל אז עם שתי ברכיים. המעידות על כניעה מוחלטת. בניגוד לכריעת הברך המקובלת, המצטלמת יופי. וגם נותנת אפשרות טובה לקום במהירות ולברוח, אם הטבעת נעלמה, או האהבה, או אם נושים באופק. (מכול סוג, כולל מתהום הנשייה) מתקרבים יותר מדי
    לאזור האסור לטיסה סביבך.

השאר תגובה ל נורית פרי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר