ענת קוריאל
פגישה עם מטפל
יָשַׁבְתִּי בַּפְּגִישָׁה כְּמוֹ תַּחַת שִׁמְשִׁיָּה,
הִיא סוֹכְכָה עַל הַשָּׁעָה שֶׁהָיִיתִי בָּה,
בַּתִּיק הָיוּ לִי חֲטִיפִים בְּמִלּוּי מְרַפֵּא.
כְּשֶׁנֶּחְשַׂפְתִּי,
הָיִיתָ כְּצֵל:
יָכֹלְתִּי לְהַפְשִׁיל
אֶת עָבָרִי
הוֹלַכְתָּ אֶת תֵּיאוּרַי
לְתוֹךְ הָאוֹר,
הַמִּפְגָּש הִבְלִיט
תַּדְמִית
שֶׁנוֹלְדָה בְּעֵינֵיךָ
רָאִיתִי אוֹתָה לוֹבֶשֶׁת צוּרָה.
הַשִּׁמְשִׁיָּה כְּבָר אֵינָה כּוֹתֶרֶת עַל רֹאשִׁי,
טִיפּוֹת חֹם הִתְנַקְּזוּ מִשּׁוּלֶיהָ
קִפַּלְתִּי אוֹתָה.
השיר יפה מאד. מדייק בתיאור צורות ודימויים של תחושות הגוף והנפש ב"פגישה עם מטפל". כמו ציור סוריאליסטי, מרחפת תודעת ה"מטופל-ת" מעל ומעבר לזמן ולמקום – "רָאִיתִי אוֹתָה לוֹבֶשֶׁת צוּרָה.".
חוויה אישית, קונקרטית ומורכבת יוצרת שיר מופלא שרב בו הנסתר על הגלוי.
מה המשמעות של מארח, גיורא?
הקמת אוהל או שמשיה למימונה? ואנשים באים? אני למשל לא אוהב מתוק. אז זה יכול לקלקל את האווירה המופלאה (מופלטית ליתר דיוק.)
והשיר הזכיר לי קצת באווירה הקלינית את ברונו שולץ ואת הסיפור שלו. בית המרפא בסימן שעון חול.
אולי גם בגלל התיאור הסוריאלסטי / דאליסטי.
ובהמשך לשיחתנו הקודמת. זאת דוגמא של שיר שאומר כל כך הרבה בשלוש שורות, שהופך קצת את כל האחרות למיותרות. זה נשמע קצת כמו פרדוקס. ויכול להוביל לשירה מינימלסטית המכילה אולי מילה אחת שמכילה את הכול. לדוגמא … בראשית … וזהו. כל השאר כבר ידוע. למפרע.
הברזל, הברונזה, הויזיגותים, שערי רומא, הברברים, הירושימה … אהובתי או האופציה הפחות נעימה.
בסך הכול, למרות הכול, אהבתי את השיר וגם את הפונטיקה של שם המשוררת. שמכיל גם את : ענה לי וגם את : קורא לי
שלום שמעון
משמעות המלה "מארח" בהקשר זה,הוא מתן במה לידידה, שביקשה להציג משירתה בפני קהל חדש.
גיורא
אני בעד ידידות ובמות חדשות. והשיר מרענן כמו להתרענן בבגדים חדשים.
אני אוהב את הצורה הפשוטה והברורה של השירים מאת ענת קוריאל.
אמנות גדולה למצוא את המטאפורות ו/או את המשלים הטובים ביותר ולדעת להשתמש בהם, כמו שהיא עושה.
תודה רבה על הקריאה והתגובות, ותודה מיוחדת לך גיורא, על הכנסת האורחים, נהניתי ממנה
שמח שאתה מארח בבלוג שלך. השיר של ענת מציג תהליך של גילוי נפשי בצורה מטפורית יפה ומסקרנת. אני נוטה להעריך מתוך השיר, שאת את עיקר התהליך היא עברהעם עצמה ולא עם מטפל
ביטוי יפה לפגישה עם המטפל ולסוף ההזדקקות. מאוד אהבתי:
הוֹלַכְתָּ אֶת תֵּיאוּרַי
לְתוֹךְ הָאוֹר,
אתמול כתב עמיתי בפייסבוק שמה שמפריע לו אצל הפסיכולוג שלו שאין לו בקליניקה שעון קוקייה… לי הפריעו הרבה דברים אצל המטפל שלי. על פי שירך ענת נראה שזכית במטפל ובשיר מוצלחים במיוחד.
את לא חושבת שזה יותר מדי.
קוקו ועוד קוקו ושעון קוקיה.
אפשר להשתגע מה- ק. הזה.
קאפקא עשה מזה יצירה שלמה.
אבל היה לו יתרון. היה לו שני ק. בשם המשפחה. דאבל לוטו
מה שהקל על הקו-קו שלו להתפרץ בצורה חיננית, אלוהית למעשה. ובו זמנית
גם להעלם בתוך הקונכיה (אוףףף. התחלתי להשתמש בקוף יותר מדי.) וכולנו, הרי יודעים שמתרגזים, הכי פשוט להתחיל בקוף ולגמור בגוף. ובעברית תיקנית … קוס אמאק. שלמעשה הפך להיות חף מקונטציה מינית ולמעשה מהווה קריאה תקנית המביעה ייאוש ואכזבה מכול הני-ק-רע בדרכנו)
הציור בשיר, במבנה שלו והתפתחות בו מעוצבים היטב ומהודקים .
יפה מאד!