צירי חיים מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים
אֹבֶךְ
זוֹ לֹא בְּעָיָה לִכְתֹּב גַּעְגּוּעִים
שָׂמִים צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי בַּשִּׁיר,
מְבַקְשִׁים מִמֶּנָּה לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם
וּלְחַפֵּשׂ אֶת הָאָהוּב
גַּם בַּעֲנָנִים.
יוֹדְעִים, שֶׁבַּסּוֹף הִיא תִּמְרֹט שָׁם מִצַּעַר
אֶת נוֹצוֹתֶיהָ.
אַךְ אֵיךְ כּוֹתְבִים עַל הַאֹבֶךְ הַכָּבֵד
הַמַּאֲפִיל וְנוֹפֵל עָלַי כָּל שָׁנָה בָּאָבִיב,
עַד הַקָּיִץ הַהוֹפֵךְ אוֹתִי לְעָנָן נוֹצוֹת.
בדיוק ככה כותבים…
גיורא
בעיני השיר הוא סופו והוא מאד יפה
לריקי
בטח שאת צודקת, השיר הוא סופו
תודה
יפה ההתכתבות שלך עם זך גם געגועיה של צפור רבת יופי מתאבכים בסופו של דבר לענן נוצות מאפיל
אהבתי את ההתפתחות הציורית מגעגועים מוטרפים לאובך מורט נוצות
כל כך יפה גיורא. חיבוק . חיה אסתר
תודה חיה אסתר
חיבוק בחזרה!
הגיע הזמן שהחיבוקים יהיו ממשיים ולא וירטואליים!
המילה אֹבֵךְ תמיד עיצבנה אותי כי אין לנו בעברית את הנקבה של אֹבֵךְ….אולי אֹמֵךְ???
אוח…בסגול ולא בציירה…כמובן..:))
תודה תמי
הארת באור נגוהות את השיר.
אהבתי מאד את השיר ובעיקר את השורות האחרונות. מרגישה הזדהות לנכתב
עפרה