בננות - בלוגים / / זה אני (3 הִתָּכְנוּיוֹת)+שיר נוסף "שקוף" תגובה לענת פרי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

זה אני (3 הִתָּכְנוּיוֹת)+שיר נוסף "שקוף" תגובה לענת פרי

 

 

 

שלום. 
סדרת שירים זו נכתבה לפני כשנתיים. אני מעלה אותה כי בחדשות מסופר על הרצח וההתאבדות ללא סיבה נראת לעין אצל משפחת השוטרים הצעירה -פישר (אין קשר). על תאונות ושאר דברים רעים.
רק אצלם?
ענת פרי העירה באחת התגובות: "זה לא אתה גיורא",נזכרתי בשיר אחר שלי "שקוף" שהוא תשובה לענת.
אני מנסה להתמודד עם הדמונים והפחדים.
מי לא?
ובאותה הזדמנות אני מבקש לספר שאהיה עסוק מאד בשבועות הקרובים בהכנת המסע לפולין עם תלמידי ,כך שאאלץ כנראה לזנוח את המקום הנעים הזה לזמן מה. סליחה עם הכותבים. 
שלכם גיורא.

זֶה אֲנִי (3 הִתָּכְנוּיוֹת)

 

 

דַּקָּה מֻקְדָּם אוֹ דַּקָּה מְאֻחָר

 

זֶה  אֲנִי

שֶׁרְאִיתֶם בַּטֶּלֶוִיזִיָה

מֵלִיט אֶת פָּנַי

לִי הַמִּשְׁפָּחוֹת צָעֲקוּ: רוֹצֵחַ

זֶה אֲנִי שֶׁיָּצָאתִי לַדֶּרֶךְ

דַּקָּה מֻקְדָּם

(אוֹ דַּקָּה מְאֻחָר)

שֶׁנִּסִּיתִי לְהַעֲלִים

תּוֹךְ  הַנְסִיעָה

אֶת כֶּתֶם הַקָּפֶה

בַּחֻלְצָה הַלְּבָנָה.

אוֹ:

לִי הַמַּשָּׂאִית

הִסְתִּירָה אֶת הָרַמְזוֹר

שֶׁהִתְחַלֵּף לְאָדֹם

 

 

 

 

 אֵיךְ הוּא הֵבִיא אֶת זֶה עַל עַצְמוֹ

 

זֶה אֲנִי 

הַמֵּלִיט פָּנַי בְּבוּשָׁה

שֶׁהֻטַּל חִסָּיוֹן עַל פְּרָטַי.

נֶגֶד הַסַּחְטָן הֻגְּשָׁה תְּלוּנָה.

אֲבָל אַתֶּם

כְּבָר צְפִיתֶם בָּאִינְטֶרְנֶט

בַּתְּמוּנוֹת שֶׁצֻּלְּמוּ

בִּמְלוֹן דְּרָכִים

אִתָּהּ

אוֹ  גָּרוּעַ יוֹתֵר-

אִתּוֹ

וַאֲמַרְתֶּם שֶׁעָלַי

אַתֶּם לֹא מַאֲמִינִים:

אֵיךְ הוּא נָפַל

וְאֵיךְ הוּא הֵבִיא

אֶת זֶה עַל עַצְמוֹ

 

 

 

 

 אִם הָיָה לִי נֶשֶׁק בַּיָּד

 

זֶה אֲנִי

הַמֵּלִיט פָּנַי מֵאֵימַת עַצְמִי

זֶה אֲנִי שֶׁפַּעֲמַיִם

הִכָּה בִּי הַטֵּרוּף:

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד

הִקִּיפוּ אוֹתִי,

סָגְרוּ עָלַי

וְצָחֲקוּ מִמֶּנִּי

כֻּלָּם.

גַּל אָדֹם שֶׁל עֶלְבּוֹן

הֵצִיף אֶת פָּנַי.

אִם הָיָה לִי אָז

נֶשֶׁק בַּיָּד

הָיִיתִי יָכוֹל

לַהֲרֹג אוֹתָם

אֶחָד אֶחָד

 

שקוף

 

אֲנִי שָׁקוּף-

כְּמוֹ הַשִּׁירִים שֶׁלִּי.

מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹאִים

זֶה מַה שֶּׁאַתֶּם מְקַבְּלִים.

נִסִּיתִי לְשַׁקֵּר

אַךְ פָּנַי מַסְגִּירוֹת אוֹתִי,

גַלָּאֵי הַשֶּׁקֶר הַמְחֻבָּרִים לְחָזִי

מַרְעִידִים אֶת הָאֲדָמָה.

אֵין לִי בְּרֵירָה

אֶלָּא לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת

וּלְקַוּוֹת שֶׁלֹּא תַּאֲמִינוּ.

 

 

 

20 תגובות

  1. אלה אני ואני ואני.

    (ואם מותר – צ"ל היתכנויות)

    • תודה אמיר
      אכן, במקור השם היה: 3 התכנויות. אך לפני שהעליתי את הפוסט בדקתי באבן שושן והוא כותב בערך יתכנות: אפשרות ,יכולת להיות "אנחנו לא העלינו צל של יתכנות כזו" (יזהר,מישור 93)

  2. גיורא, לא שמעתי מה קרה. אבל מה שכתבת עמוק ומבין.

    • התכנות כמו היאמנות (ולא ייאמנות), היחלצות, היטרפות וכו".
      יש באבן שושן גם צורה זו וגם זו, אבל דוק ש"יתכנות" מתחיל משבשתא של ס. יזהר שאבן שושן מכבדו. ולמותר לומר שאיש אינו משתמש במלה הזו.

      • אשנה, ולזכותו של אבן שושן יאמר שהוא מביא גם את הצורה "התכנות" (כך ראיתי עכשיו). אני באופן טבעי חזרתי ובדקתי בסביבת ה"יתכן". מסתבר שהוא גם מביא "התכנות" – משם כנראה לקחתי לפני שנתיים.
        תודה
        גיורא

  3. מצמרר.

    בעיקר שצופים בתמונות שלהם וקוראים כי הם היו משפחה "נורמטיבית".

    לעזאזל עם הנורמטיביות.

    טוב לקרוא אותך גיורא. התגעגעתי לגופן.

    • שלום שלומית
      תודה רבה על מה שכתבת. ניסיתי לזהות אותך על פי הבלוג שלך אך לא הצלחתי. עזרי לי.

      • למדנו ביחד אצל אורי ברנשטיין, זוכר?

        • בודאי ובודאי
          נדמה לי שגם נפגשנו אחר כך בשדה בוקר, נכון?
          גם חגית גרוסמן כאן.
          אני מוכרח לציין שזו הייתה חויה טראומטית בשבילי (אורי ברנשטיין).
          אני לא זוכר אם היית בשיעור האחרון כשחרף וגידף.

          • נזכרתי, נכון, נפגשנו גם בשדה בוקר.

            למזלי החמצתי את השיעור האחרון, האמת כמה שיעורים אחרונים, אבח הבנתי משרי שהרווח כולו היה שלי.

            טוב לקרוא אותך גיורא.

            ה"קרם מטוסקנה" עדיין מרגש.

            פירסמת אותו פה?

          • לשלומית. תודה על כך שאת זוכרת את השיר "קרם רגליים מטוסקנה". עדיין לא פרסמתי פה אותו. השיר נתן את שמו לפרק האחרון בספרי "אחרי זה" שיצא השנה בהוצאת "עם עובד" (מעניין מה אורי ברנשטיין היה אומר על כך). את השירים שפרסמתי כאן אפשר לראות תחת "ארכיון" בצד ימין של המסך.
            לקחתי חופש לכמה זמן מ"הבננות" בגלל עניינים הקשורים לבית הספר. אבל כשאחזור אפרסם את השיר על טוסקנה. דרך אגב בשבוע הבא היא נוסעת לשם שוב ,אבל הפעם עם חברה. את יכולה לכתוב לי גם במייל:
            giorafisher@gmail.com
            להתראות
            גיורא

  4. זה ממש לא אתה, גיורא

  5. הסתרת הפנים היא הסימן האחרון לכך שמסתובבת עוד קצת בושה בשטח.
    שירים טובים גיורא וזה יתכן מאד 🙂

  6. גיורא,
    וזו להראות כי ביקרתי,
    היה מוזר,
    מה הדברים? שלפני שנתיים כבר יצא לך לחוש מיני הזדהויות (נסיוניות, למען החוויה, אני מנסה להעלות בדמיוני) עם רציחות, וכיו"ב? (ואפילו בשלש ורסיות).(ולמען מצב הרוח הטוב – בכובע שוטר…?)
    אבל את המצב (ואת מצב הרוח) בוורסיה השלישית אני יכול להבין היטב.
    דא עקא – אוסיף – הבעיה כאן מעמיקה: במצב זה – לא קיבלו אותי, "צחקו ממני/כולם (!!) /גל של עלבון /הציף את פני/ וגו", במצב זה יש בלב כאילו שתי אפשרויות ( אחת עצובה מהשניה): או להרוג את כולם, כי חברתם אינה נעימה יותר – או להרוג את עצמנו שלא נמצאנו ראויים, ולהרוס עמנו את כל העולם..?

    משהו כזה בערך. אבל אם תגובה זו נמצאת ללא ערך – שאני. וד"ש.

  7. מאוד ריגש אותי השיר האחרון. גם התחבר לי ל"קראתי".

  8. תיאור מדויק של אקטואליה מפיו של האני
    שמדובר עליו בתקשורת כשהוא גדול, ונרדף כשהוא קטן בגן או בכיתה, וכבר אין משמעות אם הההשמצה נכונה כי הנזק נעשה.
    יפה ונכון ומדויק זה מבוטא.

  9. אכן שקוף, גיורא, ויפה שכך

    אולי אתה מסתיר מאיתנו את פניך, כי כמו שירתך, הם חתומים בחותם הכנות, ואין בכוחם לכסות דבר.

    • תודה ענת. זה מאד פיוטי מה שכתבת אבל הסיבה היא הרבה יותר פרוזאית: פשוט לא מצאתי זמן להצטלם במצלמה דיגיטלית.
      אבל, זה שאני לא מזדרז לעשות זאת אולי מאשר משהו בדבריך.

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר