צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

* * *

רָאִיתִי אוֹתוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַמִּטְבָּח, מִסְתּוֹבֵב בַּחֲצַר הַמֶּשֶׁק. מִשּׁוּם מַה לָקַח לִי זְמַן לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הוּא, הַיַּלְדּוֹן הַמָּתוֹק שֶׁלִּי.
רַצְתִּי אֵלָיו, חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ חָזָק חָזָק, לִטַּפְתִּי אֶת שַׂעֲרוֹתָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא הֲכִי חָמוּד וְאוֹתוֹ אֲנִי הֲכִי אוֹהֵב בָּעוֹלָם.
הוּא הִבִּיט בִּי. מֻפְתָּע מִפֶּרֶץ הָאַהֲבָה. כְּדַרְכָּם שֶׁל יְלָדִים, נִסָּה לְהֵחָלֵץ מִזְרוֹעוֹתַי. לֹא נָתַתִּי לוֹ לָלֶכֶת בְּקַלּוּת. הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהוֹפִיעַ, הָיְתָה לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים. אָז הוּא נִרְאָה כְּמוֹ כְּשֶׁהָיָה בֶּן שֶׁבַע עֶשְׂרֵה.

5 תגובות

  1. מכמיר לב ונוגע
    הגעגועים האינסופיים האלה

  2. רות בלומרט

    איך ניתן להכיל כאב וגעגוע גם בחלוף הימים?

    • גיורא פישר

      לחנה ולרות
      אז זהו, שניתן. קוברים גם את הגעגוע. אבל יכול לבא חלום כזה ולטלטל. ואני לא מאופס כבר כמה ימים.

  3. הזמן שעובר מותח את הזכרון אחורה ורק הכאב מתמיד בשלו…

  4. מרגש, מרגש, עד כאב,גיורא
    עפרה

השאר תגובה ל עופרה קליגר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר