בננות - בלוגים / / השיר "התנצלות" וקריאה שלו באתר "פועמה"
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

השיר "התנצלות" וקריאה שלו באתר "פועמה"

 

 

התנצלות

 

אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי כְּפוּי טוֹבָה

וְלֹא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ

וּלְזַהוֹת אֶת גִּשְׁמֵי הַבְּרָכָה הַיּוֹרְדִים

פֹּה וְשָׁם.

אַךְ עַל אֲדָמָה חֲרֵבָה הֵם יוֹרְדִים

וּמַאֲגַר הַצַּעַר-

הוּא בּוֹר סוּד

שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.

 
 
 
 

נעה שקראצ'י באתר "פועמה" על השיר "התנצלות"

 

 

איטס אולוויז ריין און מי: קראו קראו, השיר הזוכה של גיורא פישר זכה ל-195 תגובות ומעניין לעמוד על חלק מהסיבות לכך
http://www.youtube.com/watch?v=PXatLOWjr-k

ראשית, השיר פונה אל הקורא בישירות ובכך מושך את תשומת הלב שלו. הוא עוסק בסיטואציה אישית קיומית ולכן הופך לאוניברסלי ולטקסט אשר רבים מאיתנו יכולים להזדהות איתו. מטאפורת המים המלווה את השיר כולו מעניקה הדיקות ובהירות אשר מזמינים את הקריאה בו.

השיר מתאר מצב כמעט בלתי אפשרי, בו כל מידה של טוב לא תוכל לשוות למידת הצער והכאב שחש הדובר, ומדוע? מפני שהצער הוא "בור סוד שאינו מאבד טיפה", כלומר, הצער אוסף את הכאב בקפדנות רבה, לא מוותר אפילו על טיפה. לעומתו גשמי הברכה מתוארים כמעטים, לא משמעותיים ובעיקר, נופלים על "אדמה חרבה", כלומר, אין בהם תועלת, אין בכוחם להצמיח או לשנות.

מעבר לכאב הרב שהשיר מעורר, הוא גם מזמין רגע של בדיקה עצמית לכוחם של רגעי הברכה בחיים והיכולת שלנו לחוות אותם. כי כוחם הרי מועט מאוד כשהם יורדים על אדמה חרבה. ולרבים מאיתנו יש יכולת לאגור את צערנו באופן דייקני ונוקדני בהרבה. כך שכמו תופעות נוספות ורבות אחרות, אבחנה משמעותית היא השאלה המטפורית האם המים יוצרים אפקט בירידתם? ומה אנו בוחרים או מצליחים להחזיק בעקשנות רבה יותר, את הטוב או הרע?

ההתנצלות אם כן, היא לא רק על הבחירה של הדובר (שנעשית ע"פ השיר בעל כורחו) להעניק כוח רב יותר למאגר הצער מאשר לגשמי הברכה, אלא גם השיקוף הפואטי העמוק שהשיר מאפשר הן ברמה האישית והן ברמה התרבותית.

מעניינת בעיני העובדה שדווקא בשבוע מרובה מים כמו החולף זוכה שיר המדבר על האפקטיביות שבירידת המים ולא רק בעצם ירידתם. בשבוע שעבר נשאלתי כאן, האם מטרת השירה, היא להיות רק מעין תמרור עצור לזרם החיים, והשבתי, שזהו רק צוהר שאני מקווה שממנו יתוודעו הקוראים לשירים נוספים. לכן, החל מהשבוע אזכיר כאן את ספרי השירה (אם יש) למשורר ששירו זכה. ספרו הראשון של גיורא פישר נקרא "אחרי זה" ויצא בשנת 2010 בהוצאת "עם עובד"

 

 

3 תגובות

  1. עקיבא קונונוביץ

    גיורא, המאמר של נועה שקראצ'י משקף מה שחשתי וכתבתי על שירך המדבר אלי ועלינו.

  2. רות בלומרט

    טוב לדעת שהשיר ממשיך לחלחל.
    כל טוב
    רות

  3. You can certainly see your skills in the paintings you write. The world hopes for more passionate writers like you who aren't afraid to mention how they believe. Always follow your heart.

השאר תגובה ל עקיבא קונונוביץ ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר