נוף חדש
לְ פ. ד.
עוֹד כַּמָּה מַדְרֵגוֹת
וְתַגִּיעַ.
אַל תָּרוּץ-
שֶׁלּא תִּפֹּל וְתִּשְׁבֹּר רַגְלַיִם,
אַל תַּבִּיט לְמַטָּה
שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל סְחַרְחֹרֶת,
עָצוֹר לְכַמָּה רְגָעִים (לֹא יוֹתֵר)
אֶת רֹב הַדֶּרֶךְ כְּבָר עָשִׂיתָ.
קַח אֲוִיר, הֵעָזֵר בַּמַּעֲקֶה,
עוֹד מְעַט
נוֹף חָדָשׁ יִגָּלֶה לְעֵינֶיךָ.
נוף חדש יגלה… דרך מעניינת של המשורר להתבונן בקשיים שהוא מתאר, גם באמצעות העידוד והאזהרות למטפס. זה מאמץ החיים. "אל תביט למטה", "טפסת כבר"… ואז נוף חדש – בעיני דו משמעי.
אהבתי
רות
גיורא, מתי מצליחים לקיים את ההוראות האלה? לא אשת לוט ולא אורפיאוס לא הצליחו לשמור על המבט…
ואם יש נוף חדש, אולי האופטימיות בכל זאת לא רק בעיני המתבוננת… 🙂
בגלל כל מה שכתבת נכתב השיר, לעודד.
לגבי פ.ד. אני בטוח ואופטימי שהנוף שיגלה (אם ינהג לפי ההוראות) יהיה הרבה יותר יפה מזה שראה כשהיה בתחתית.
אגב, העליתי את השיר בפייסבוק והנה מה שכתב לי שם אחד הקוראים:
עשיתי מה שכתבת,
הגעתי לפסגה
חרא נוף
רואה את הכבסים של השכנה
בגלל הסמלים הכלליים: מעקה,דרך קשיים ,נוף חדש כל אחד מטעין את השיר במשמעויות משלו
אני כבר מייחלת לנוף החדש שבו שמיים חדשים יפרשו מעלינו
גיורא, אני חולם על הפשטות הזאת לא רק בשיר אלא בחיים.הקשיים שאתה מתאר הם בלתי נמנעים. הם יפים. שיר אמיתי.
שירך נגע בי חזק.צלול חד ויפה
עפרה