בננות - בלוגים / / לבד (מתוך שלושה רִשּׁוּמֵי נשים)
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

לבד (מתוך שלושה רִשּׁוּמֵי נשים)

לבד

 
אֲנִי לְבַד
אָמְרָה לִי בְּרוּרִיָּה
שֶׁעָצְרָה לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמִי.
כְּבָר שְׁנָתַיִם מֵאָז
שֶׁאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ.
 
וְהִמְשִׁיכָה רְכוּבָה עַל קַלְנוֹעַ
לַאֲרוּחַת הָחַג בְּבֵיתָהּ
עִם בָּנֶיהָ נְכָדֶיהָ וְנִינֶיהָ.

28 תגובות

  1. 🙂
    עצוב
    איפה השניים האחרים?

  2. עצוב, עצוב כי הלבד מסתבר נמצא בפנים לא משנה כמה אנשים יהיו סביבך.
    "אני לבד" יכול להיות כמו להגיד "אני שמנה", "אני קטנה","אני בלונדינית","אני רופאת שינים","אני ברוריה".

  3. שיר יפה. מזכיר לי את אימא שלי.

    • תודה יעל.
      לפגישה הזו היה המשך ,הקשור לאמא שלי. את ההמשך לא הכנסתי לשיר מטעמים אומנותיים. על כך, ועל אמא שלי, באחד הפוסטים הקרובים.

  4. הכול תלוי בנקודת המבט. לאמי האלמנה אין נכדים ונינים, אלא רק בת אחת (שגרה בעיר אחרת), ומעולם לא שמעתי אותה אומרת "אני לבד".

  5. גיורא, אהבתי. גרם לי להרהר שוב ושוב במשמעות של המלה "לבד" ומה המרחק ממנה ל"בדידות", ועד כמה לבד זה טוב או רע. גרמת לי לטעום אותה שוב. את המלה. ולהפוך בה בפי.

    • גם אני תהיתי בעת כתיבת השיר במשמעות "הלבד" בכלל, ושל ברוריה בפרט.
      בעת הפגישה כעסתי עליה מסיבות שיפורטו באחד הפוסטים הקרובים.
      שנה טובה
      גיורא

  6. הפעם – שיר בהחלט לא משעשע.
    בקליפת אגוז סיכמת כאן את החוויה מלאת העצב של קבוצת גיל שלמה. בכל אשר יפנו, הם בעצם לבד. שום דבר לא ישנה זאת, גם לא הנכדים והנינים, שאינם יכולים, עם כל החן והרצון הטוב, להיות תחליף ל"אשר" ולעולם שנגוז יחד איתו.
    ובנימה אחרת: שנה טובה!

  7. תמי כץ לוריא

    יפה.משקף מציאות עכשווית מאד לימי החגים. שתהיה שנה טובה.

  8. נראה שהיא ב"לבד" מושגי, לא רגשי.בניגוד לאחרים, לא עצב בצבץ לי בין השורות, אלא תפיסה שמרנית.

    • אולי תופתעי, אבל אני די קרוב לדעתך. אני שמח שמשהו מזה (יחד עם יתר הדברים שנכתבו) הצלחתי להכניס לשיר.
      באחד הפוסטים הקרובים אני מתכוון להעלות הרהורים דרך עיבוד אומנותי של חומרים מהריאליה. ואספר על פגישה שהייתה לפני שלושה ימים ביני ,ברוריה ורות (גיבורת הרישום השלישי). הסיפור לא נועד לצרכי רכילות אלא כדי לשתף אתכם "במעבדה". אני חושב שהבלוג הזה הוא המקום המתאים לשיתוף ולהחלפת דעות בקשר "למלאכת השיר".
      הרישומים נכתבו אגב לפני יותר משנתיים.

  9. רונית בר-לביא

    חגים ולבד, זה בא ביחד 🙂

    זורק אור מעניין על מושגי החג.

    תאר לך שהיית משנה ל:
    "והמשיכה רכובה על בניה נכדיה וניניה,
    אחרי ארוחת החג, אל הקולנוע"
    🙂

  10. לא טוב היות האדם לבדו.
    אעשה לו קלנוע כנגדו.

    שנת יחד טובה לברוריה.

    • קלעת לרוח המקרא
      מעטים זוכרים את הסדר של הספור המקראי. לאחר שה" מגיע למסקנה שלא טוב היות האדם לבדו הוא בורא למענו את….החיות.
      ורק לאחר שהאדם לא מצא בהם עזר כנגדו הוא בורא את האשה.
      ובחזרה לשיר, לא נראה לי שהקלנוע פותר את הבעיות של ברוריה. היא רוצה אדם.

  11. הבדידות יחסית היא,ולעומת ברוריה ואשר, היא בודדה, עצוב השיר קצר וממצה.

  12. שיר תמציתי ומדוייק. יפה בעיני.

    • אני מאמין שלכל יצירה אומנותית צריך שיהיה סיפור. גם למוזיקה וגם לאומנות פלאסטית. הנסיונות ליצור משהו "מופשט" נכשלו. כי המוח האנושי מנסה תמיד לחבר בין שתי נקודות.

השאר תגובה ל רונית בר-לביא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר