צרות של אחרים
הִצַּעְתָּ לִי לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַהוּא.
אָמַרְתָּ שֶׁאֵין כְּמוֹ צָרוֹת שֶׁל אֲחֵרִים
לְהַשְׁכִּיחַ אֶת הַצַּעַר שֶׁלְּךָ.
חָשַׁבְתִּי: הַשֵּׁן הַדְּלוּקָה שֶׁלִּי
מְזִיזָה לִי יוֹתֵר מִמַּחְלָתָהּ הָאֲנוּשָׁה
שֶׁל הַשְּׁכֵנָה.
יפה בכנותו ובבהירותו
תודה איריס. מה היא אומנות אם לא כנות המוצאת לבוש אומנותי.
אכן קשה להתנחם בצרות של אחרים
אכן, לא נעים להודות ובודאי יש המצקצקים בלשונם למקרא השיר. אבל..
נחמד ביותר וגם נכון.
איציק,
אני לא בטוח ש"נחמד" זו ההגדרה הנכונה. אבל אין לי ספק שזה נכון. תודה. גיורא
אמת. או כמו שדודתי נהגה לומר לי – צרת רבים נחמת טיפשים.
זה נכון שזו נחמת טיפשים אבל זה עוזר (כי אנחנו טפשים)
הצלחת לתמצת בשש שורות את מה שכולנו לוקים בו לפעמים.
כן, הבשר חלש ובעקבותיו גם הנפש
שן דלוקה, וגם כאב באצבע הקטנה ברגל – זה יכול להשתלט על כל העולם.
אבל בניגוד למחלות אנושות של שכנות, הצרות של האחרים בספרים (וגם בבלוגים!) לפעמים משככות.
והכתיבה שלך כרגיל מצוינת בעיני.
תודה לי.
מי אני שאתווכח אתך.
גיורא
קצר וקולע מאד. שיר על פרופורציות, פרופורציה לא כפרסומת לניתוחי יופי.
אהבתי גיורא
כל כך נכון ,אדם אצל עצמו הוא גר
קשה להביט במראה לפעמים אבל מודעות לכך היא כבר שלב קטן לתיקון, לא?
נכון ,על פרופורציות. על כך שקני המידה שאנו מודדים את כאבינו ואת כאב האחרים משתנה בהתאם לצרכינו.
קלעת למהות האני.
מאד מצער, חני. כבר הייתה בבלוג מי שכנתה אותי איש רע. אז הנה האישור
כמה נכון. פשוט ויפה
תודה תמי
לא נעים. אבל זה מה שיש
גם מורה,גם רפתן,גם משורר,וזו התוצאה?
השם יתברך חילק כישרון בטיפטה
ממש מבריק
גם פיפטה וגם טיפטה- ממש שלונסקי.
כבוד הוא לי שעלית באוב ושבקרת בשירי (מתוך הנחה שזו לא הייתה סתם בורות איך שכתבת).
אתה רואה
אני לא כל כך רע כמו שאני עושה את עצמי (השם יתברך)
שלך
גיורא
מה עוד מזיז לך? זו שפה של שירה,מזיז
לי? ומה מזיז לפרות ברפת?
הוא עצמו נראה כמו פר ברפת,לא?!
הפרים ברפת שלי יפים מאד לכן אני בטוח שהתכוונת להחמיא לי כשאמרת שאני נראה כפר ברפת.
תודה
גיורא
מזיז לי יקר
השירה המודרנית ביטלה(לצערם של רבים) את ההררכיות בין משלבי השפה השונים. לפי תפיסה זו כל מילה היא לגיטימית אם היא משרתת את המטרה.
בחרתי להשתמש בביטוי הארצי הזה כי הוא נראה לי מתאים לשיר עצמו המנוסח כולו בצורה בוטה וגסה כראוי לתכונה האנושית עליה הוא מדבר. נוסף לכך , לעתים צריך לשים מראה קרוב לפרצוף (שלי, וגם שלך אני בטוח) ולא לעטוף ללטף ולהחליק.
תודה
גיורא
נ.ב תודה שבקרת בבלוג שלי וקראת גם את השיר הזה.
ובכל זאת – (נכון, כשלא כואבת השן, שאז היא לכל קודמת) – אין מקרה בו נכמרים רחמיך?
(סתם שאלה).
בודאי נכמרים רחמי, אבל אני מספיק הגון עם עצמי כדי לזהות שגם במידת הרחמים יש לפעמים השוואה בין הסבל שלך ושל האחרים. ועל זה כתבתי בשיר"חשבון".