בננות - בלוגים / / מתוך הזבל
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

מתוך הזבל

 

 

מתוך הזבל

 

כָּל יוֹם אֲנִי עוֹבֵר לְיָד הָרֶפֶת הַנְּטוּשָׁה

וְלֹא מִסְתַכֵּל.

שְׁמוֹנֶה שָׁנִים מֵאָז שָׁלַחְתִּי

אֶת זֶכֶר הוֹרַי, אוֹתִי וְאֶת הַפָּרוֹת

לִשְׁחִיטָה.

 

אֲבָל הַיּוֹם 
לְפֶתַע
רָאִיתִי אֵיךְ מִתּוֹךְ הַזֶּבֶל שֶׁנִּשְׁאָר

צָמְחָה תְּאֵנָה עֲנֵפָה נוֹשֵׂאת בַּכֻּרוֹת.

 

 

 

 

 

 

16 תגובות

  1. מירי פליישר

    גיורא כמה שימחת אותי והוכחת לי שהחיים צומחים כל הזמן גם כשהגוף והנפש עייפים. וגם הם צומחים. עובדה. השיר,

  2. אהבתי את הדרך שעושה השיר בין הדימוי החזק שבבית הראשון (המילה שחיטה מקפיצה…)- לאופטימיות העדינה כל כך של הצמיחה, בבית השני.

    ובקריצה – גיורא, אם אתה מתכונן לתחרות השיר האופטימי – תצטרך להתאמץ יותר… 🙂

    • היי נורית
      תודה.
      כנראה שזו כל האופטימיות שאני יכול להפיק מתוכי-:). אבל, התיאור -אמיתי. כמובן, זו הבחירה של המשורר איך להציג את מה שהוא רואה ומה שהוא מעדיף לא לראות

  3. שיר יפה שכמי שנולד לתוך רפת מזכיר לי רבות למרות ההבדל בשנת 1982 היה אבי בגילי הודעתי לו שהוא יוצא לפנסייה ידעתי שזה מה שהוא רוצה וכך אכן מכר הכול ויצא לחופשי פנסיה נפלאה של 27 שנה והזבל נמצא בקרקע שמצמיחה עכשיו פרחים

  4. גיורא,הקשר אל האדמה והחי, הוא אחד ממקורות הכוח החזקים ביותר.זה כה בולט בשירך. המשורר נחלץ
    ממגמות הרסניות פנימיות אל הטבע הצומח המאפשר גאולה

  5. לוסי אלקויטי

    זבל=דשן, אתה יודע.
    צריך להאמין שמכל הבוצה של חיינו תהייה צמיחה והתחדשות.
    שיר נפלא.

  6. יופי של מהלך עשית בשיר:זבל, שחיטה ,צמחה תאנה.חשתי את המהלך בבטן
    עפרה

  7. רות בלומרט

    בוקר טוב גיורא,
    התאנה כמו הנפש מסוגלת לגבור על תלאות הקיום בכוח ראשוני כמעט, כפי שהזכרת היא הכיסוי הראשון לאדם שגורש מגן עדנו, הוריו, הרפת וחלק משמעותי מן הנפש. שיר חזק והרעיון לעטיפה – נפלא.
    רות

    • גיורא פישר

      לרות ולעפרה תודה
      מה שקורה בשיר, אמת. מפליא אותי עד כמה העיניים, המוח והלב מתעתעים בנו.
      זה באמת מופלא איך לא שמתי לב לתאנה שגדלה, בודאי במשך כמה שנים, עד שפתאום "הופיעה" לעיני.
      במקרה הזה הטבע דאג למהלך ולסמלים. אני רק ארגנתי אותם בשורות קצוצות-:)
      אשתדל בקרוב לצלם את התאנה.
      ולמרות שמיטב השיר-כזבו
      אני רוצה שתאמינו לי-:)
      גיורא

  8. גיורא יקר
    הוכחת בשירך שגם למראה זבל ישן יש רגע של הולדת

    • נשבע לך ריקי, שזו השורה שעלתה במוחי ברגע שהבחנתי בתאנה שודאי הסתכלתי עליה שנים ולא ראיתי אותה.

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר