בננות - בלוגים / גיורא פישר / מחלף מילים ציוני
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

מחלף מילים ציוני

 

שלום לכולם,
אני מבקש להשתמש בבמה הזו כמעבדה, ולבקש את חוות דעתכם. שלחתי את השיר הזה לאחר כתיבתו לחברה קרובה מאד היודעת דבר או שניים בשירה ואנחנו מרבים להתייעץ אחד עם השניה. תגובתה הייתה :" לא בבית ספרנו". לעומת זאת חברים אחרים אהבו מאד את השיר.
ברור לי שהשיר אינו פסגת היצירה הפיוטית ,אבל אני מחבב אותו. השאלה היא אם להשאיר אותו לדורות הבאים, או ניתן לעשות בו שימוש גם היום. 
תודה 
גיורא

מחלף מילים ציוני

 
זֶה הַסּוֹף, אָמַרְתִּי לָהּ
וְהַהֶגֶה רָעַד בְּבֶהָלָה בְּיָדֶיהָ.
 
מִהַרְתִּי לְהַסְבִּיר:
סוֹף הַדֶּרֶךְ.
וְרָאִיתִי שֶׁגַּם אֶת זֶה אֶפְשָׁר
לָקַחַת לְכַמָּה כִּוּוּנִים.
 
 

 

הֶחֱזַקְתִּי חָזָק
בְּמוֹשְׁכוֹת הַמִּלִּים
נָשַׁמְתִּי עָמֹק
וְהִדְגַּשְׁתִּי:
 
סוֹף
 
חוֹצֶה
 
יִשְׂרָאֵל.
 
וְשָׂנֵאתִי אֶת הַסּוֹף
הַחוֹצֶה
אֶת יִשְׂרָאֵל
דַּוְקָא בְּוָאדִי עָרָה.
 
כּוּס אוֹחְתוֹ, אָמַרְתִּי
וְתִקַּנְתִּי מִיָּד
לְמֶחְלַף נַחַל עִירוֹן.
 

 

23 תגובות

  1. נו די. די. לדורות הבאים?! מה?! הבלים?

  2. לא משהו. אפשר לגנוז.
    ומבחינה פוליטית- מעורר קבס.

    • בעיני זה דווקא מצא חן.

      • אפשר לקצר קצת גיורא. זו דעתי הלא מקצועית בכלל. הסוף החוצה את ישראל בעצם מופיע כמה פעמים בשיר קצר. תחליף אץ ואדי ערה באלון מורה והשיר יתקבל על כל במה.

        • שלום
          דעתך טובה כדעת כל קורא אינטיליגנטי אחר,אני לא כותב לקורא "המקצועי". קיצרתי את השיר. אם כי לא הורדתי את עניין"הסוף" המשנה את כיווניו מאחר והוא מדגים את הפחד בעל אלף הראשים.
          תודה
          גיורא

    • ל"קבס פוליטי" שלום.
      בקשר לההערה הראשונה שלך יתכן ויש צדק בדבריך, זו הסיבה ששאלתי את מה ששאלתי. אך הייתי מאד שמח אם היית יכול להסביר מה ההעלה את הקבס הפוליטי כדי שאוכל לדעת אם הצלחתי במשימתי או לא.
      בברכה (אחרי ארוחת בוקר טובה)
      גיורא

  3. יפה שיר הנסיעה והסוף הדו כיווני, אפשר היה אולי את סוף השיר להביא לכיוון הזה ולא לאיך שהוא מסתיים שזה נחמד אך פחות מוסיף לשיר, זו דעתי הצנועה, ואתה כמובן תעשה כטוב בעיניך,

  4. אמרת פעם שלא יוצאים לך שירים משעשעים, אבל אני בדרך כלל מוצאת משהו משעשע כמעט בכל אחד מהם.
    את הפואנטה הפוליטית אני לא בטוחה שהבנתי, כלומר לא הבנתי מה מפריע בגיאוגרפיה של חוצה ישראל, אבל הצחיקה אותי ההקפדה להחליף את "ואדי ערה" ל"נחל עירון", שבאה בו-זמנית עם הבעת שאט הנפש על ידי "כוס אוחתו".
    ובנוגע ל"בתי-ספר" בהקשר הזה: לא מאמינה בהם.

    • שלום עדה
      תודה שזכרת את מה שאמרתי. התכוונתי אז, שתקופה מאד ארוכה כתבתי שירים מאד עצובים והם בעצם הגוף העיקרי של השירה שלי. עוד לא הגיע הזמן לפרסם אותם כאן בבננות. לכן אני מאד שמח שאני כותב עכשיו גם עם נימה משועשעת ,והשירים עוסקים בתחומים שונים של החיים.
      בקשר לצד הפוליטי של השיר, אתייחס אליו בתגובה אחרת.
      תודה
      גיורא

  5. גיורא, השורות
    הֶחֱזַקְתִּי חָזָק
    בְּמוֹשְׁכוֹת הַמִּלִּים
    כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפָּרְעוּ, הם השורות שאהבתי בשיר, מילים לפעמים סוסי פרא שהשירה מנסה לעיתים לאלף.
    הדגמת יפה כאן שהרכב/רוכב לא מצליח להשתלט. מצד שני "ההתפרעות" כאן מתחכמת לעיתים וזה מחליש.
    וכנראה שתצטרך להמשיך לקלל, כי מחלף נחל עירון עוד לא נראה באופק הקרוב.
    ואם יש לך את ספרי ודאי הבחנת שגם לי יש לשון קללה כזו בעניין קוסובו

    • שלום משה
      קיצרתי, ואכן יש קשר בין ה"כוס אוחתו" שלך לשלי.
      השיר שלי נכתב לפני כשנה בלי קשר לשיר ולקללה שלך, אך לאחר שנזכרתי בימים האחרונים בספר שלך וקראתי בו שנית ,מצאתי ותיקנתי כי אני כתבתי "כוס אוחתק" וראיתי שאתה כתבת "כוס אוחתו" הנחתי שאתה בקי ממני בתחום והלכתי לפי האוחתו שלך.
      שלך
      גיורא

  6. שיר טוב.

  7. זה נחמד מאוד, אבל לא ברור נה הסיפור-מסר פה. גם לשיר צריך להיות סיפור, לא ככה?

    • שלום איציק
      אתה צודק, גם לפי השקפתי צריך להיות לכל יצירה "ספור" אומנים יכולים לחלום על "מופשט" אך זה לא יעזור להם, מוח האדם מנסה תמיד למצוא "סיפור" ולחבר גם בין פרטים שלא נראים כמתקבלים על הדעת.
      את "הסיפור" אכתוב בתגובה אחרת
      תודה
      גיורא

  8. גיורא, ברגע שכתבת את ההערה בהתחלה, התקשיתי לקרוא את השיר שלך כפי שהוא. אז הלכתי וחזרתי ושוב (ר" הערה בסוגריים בעניין זה).
    אני חושבת שיש בו משהו טוב. אהבתי את הנהיגה והנסיון לשלוט ברכב / במלים; אהבתי מאוד את הסוף. משחקי המלים טובים אך לתחושתי כדאי לצמצם קצת – הם מעט יותר מידיי. במיוחד "סוף הדרך" שחוק מאוד בעיניי.
    ומשהו אחר – יפה בעיניי שאתה פותתח את השיר להערות סדנאיות. רק טוב.
    (נ.ב. פעם אמרה לי המטפלת שלי, אם תמצאי בעצמך מום, כולם יצטרפו לחגיגה. טוב, היא לא אמרה כך, אבל בערך. וגם לא בדיוק היא אבל זה לא משנה. והעיקר בוודאי הבנת:))

    • שלום מירה
      תודה, "סוף הדרך" הוא אכן מושג שחוק אבל על כך השיר ,איך מונח שחוק מקבל משמעות מפלצתית פוליטית בגלל ההקשר הגיאוגרפי. על כך בתגובה למוטי.

  9. מוטי גלדמן

    להערכתי, גיורא, השיר פשוט לא הגיע לסופו. משהו חשוב ואפילו הכרחי שאינני יודע מהו, מוסתר או מעוכב על ידי שלוש השורות האחרונות.רסן עצר בעד מילים חשובות.

    • למוטי ולאחרים
      את שני השירים האחרונים שפרסמתי "הבית הערבי בפרדס" ו"מחלף מילים ציוני" אפשר להכניס תחת הכותרת "כתיבה פוליטית".
      בדרך כלל כתיבה פוליטית מאופינת בפלקטיות ומציגה מסר ברור ובוטה. אני מקווה ששני השירים שפירסמתי כאן אינם כאלה.אני חושב שהסיבה לכך היא שלא נגשתי אליהם מתוך החלטה שהם יהיו "פוליטיים" שניהם נבעו ממאורעות ותחושות אישיות. למרות השוני הגדול סגנון בין שניהם זיהיתי (בדיעבד) את הדמיון:בשניהם יש את הפחד מהעבר הפלסטיני של המקום בו אנו חיים. הפחד שרוחות העבר יקומו לחיים ויסלקו אותנו מכאן.
      השירים אינם כל כך חד משמעיים כי הם מייצגים את הרגשתי: מצד אחד הכרה בכאב של הפלסטינים ומצד שני הכרה בזכות שלנו על פיסת קרקע תחת השמים לעם היהודי בארץ ישראל.
      אני ציוני.
      אני מכיר בכאבם של הפלשתינאים ואין בליבי דבר על רצונם לחזור לבתיהם ומלחמתם לכך, אני מבין את "הנכבה" שלהם.
      אך אין דבר יותר חולני בעיני מאשר יהודים ישראלים הקוראים למלחמת העצמאות שלנו "הנכבה". יש לי הרגשה שהם מכינים לעצמם (אולי לא במודע) "כרטיס הינצלות" למקרה ש..
      אני מקווה שלא יגיע היום ונצטרך לציין את "הנכבה " שלנו. יש לנו מספיק ציונים כאלה כבר עכשיו בלוח השנה שלנו.

      שני השירים מנסים להעביר את התחושה הדואלית הזו.
      בברכה
      גיורא

  10. תמי כץ לוריא

    דווקא אהבתי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר