בננות - בלוגים / גיורא פישר / סוף קיץ ישראלי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

סוף קיץ ישראלי

 

סוף קיץ ישראלי

 

לפני כשש שנים, בסוף שנת הלימודים של בתי הספר התיכוניים, החלטנו אשתי ואני לערוך פגישת חברים בתום החופש הגדול. קבענו את הפגישה ל 26.8 וקראנו לה "חגיגת סוף הקיץ".

בצדק העירו לנו באירוניה חברים שלא שייכים לגילדת המורים, שרק מורים יכולים לכנות את אוגוסט כ "סוף הקיץ".

בחופשה זו פרצה מלחמת לבנון השנייה.

יהודה באסל ואיתמר צור, שניים מתלמידינו נפלו. ואני חשבתי: איזו "מסיבת סוף קיץ" זו תהיה? על מה נדבר? והחלטתי: אנחנו נדבר רק על דברים טובים!

המחשבות לקראת ה"מסיבה" הניעו את כתיבת השיר "סוף טוב".

השיר עבר המון גלגולים, בייחוד השורות הראשונות שלו. הסיבה לשינויים הייתה כי לא החלטתי עם עצמי לאן אני רוצה להוליך את השיר. כל גרסה שילחתי לחברים ,לעתים כמה גרסאות ביום. הנטייה הטבעית שלי הייתה למשוך את השיר לכיוון הציני, האומר: עלינו לנקוט מדיניות של בת יענה, להתעלם מהרע כאילו הוא לא קיים.

לרגעים, השיר הלך לכיוון האלגי, ולעתים "נכנעתי" לתחושה שעלתה מתגובות החברים הקוראים, שהיו זקוקים למשהו מנחם.

לבסוף החלטתי לבחור בגרסה האלגית עם קורטוב ציניות. והודעתי לחברי המכותבים: "זו הגרסה הסופית!".

אבל אז כתבה לי יהודית פלד, מבית השיטה , שהיא עומדת לקרא בחדר האוכל בשבת את "הגרסה היותר מנחמת". אחד מבני הקיבוץ נפל כמה ימים קודם, והקיבוץ קלט משפחות מהצפון שנאלצו להתפנות בגלל המלחמה.

כמובן שלא התנגדתי. ראיתי בכך כבוד גדול.
הנה הגרסה שיהודית קראה:

 

 

 

סוף טוב

סוֹף הַקַּיִץ עַכְשָׁיו

וַאֲנַחְנוּ נְדַבֵּר

רַק עַל דְּבָרִים טוֹבִים.

 

לֹא נְדַבֵּר עַל הַסּוֹף

לֹא נְהַרְהֵר

בָּאֲדָמָה הַשְּׁבוּרָה

נָסֵב עֵינֵינוּ

מִפְּרִי הַתְּאֵנָה

שֶׁזְּבוּב הַיָּם הַתִּיכוֹן עָקַץ

וְשֶׁנָּפַל

מִתְבּוֹסֵס בִּמְתִיקוּתוֹ.

 

נִתְרַכֵּז בְּאוֹר הַמָּסָךְ

כְּצוֹפִים בְּסֶרֶט קוֹלְנוֹעַ

וּנְדַבֵּר

רַק עַל דְּבָרִים טוֹבִים.

 

 

בפגישה השתדלנו לדבר על דברים טובים, אבל לא כל כך הצלחנו.

תוך כדי השיחה ליד השולחן הנפלא שערכה אשתי, דורית. שוחחנו על  ההבדל בין "סוף הקיץ" בישראל לבין זה שבאירופה. המורים לספרות הזכירו את שירו המפורסם של ביאליק "הקיץ גווע"

 

 הקיץ גווע / חיים נחמן ביאליק

 

 

 הַקַיִץ גוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם
וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָמָן
שֶל-שַלֶכֶת הַגַנִים וְשֶל-עָבֵי עַרְבָיִם
הַמִתְבּוֹסְסוֹת בְדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַרְדֵס. רַק טַיָלִים יְחִידִים
וְטַיָלוֹת יְחִידוֹת
יִשְאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה
בְשַיָרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵם הַלֵב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַפֵק בִדְמָמָה:
"בְדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵאתֶם אַדַרְתְכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַפּוּחֵי אֲדָמָה."

 

 

מספר ימים לאחר אותה פגישת "סוף הקיץ" שלחה לי אגי משעול את הגרסה שלה ל "סוף הקיץ". אפשר לחוש לא רק את האקלים הפיזי אלא גם את זה הרגשי.

הנה הוא לפניכם:

 

 

אגי משעול

סוף הקיץ

 

הַמַּדְרְגָה שָקְעָה.

מֵהֶחָרִיץ בּוֹקְעוֹת נְמָלִים

הַמְּרַצְדּוֹת עַל הַקִּיר

בִּכְתַב סְתָרִים.

 

גֶּזַע הַשָּזִיף מַגִּיר דִּמְעוֹת עִנְבָּר

כְּאִלּוּ קִשְטָה אוֹתוֹ הַמַּחֲלָה

בְּנוּרוֹת זָהָב קְטַנְטַנוֹת

 

סְבִיבוֹ מְהַדְּסִים הָעוֹרְבִים הַשְּמֵנִים

וְכַּנְפוֹת הַגְּבִיר הַשְּחוֹרוֹת שֶלָּהֶם

מְתוּחוֹת לְאָחוֹר.

 

לִפְנוֹת עֶרֶב כְּשֶמַתְחִילָה הָרוּחַ

חוֹבְטִים עַנְפֵי הַדֶּקֶל זֶה בַּזֶּה כְּאִלּוּ

פָּרַץ בּוֹ לְפֶתַּע סִכְסוּךְ פְּנִימִי,

 

בַּחַלּוֹן מִתְרוֹצֶצֶת אָז אִשָּה כְּמוֹ אִישוֹן

עַד שֶהַתְּרִיס נֶעֱצָם.

 

לִפְעָמִים הִיא קָמָה וְעוֹבֶרֶת

לְמָקוֹם אַחֵר,

בּוֹחֶשֶת בַּאֲוִויר הַמֻפְתָּע

וְאָז מְרַשְרְשִים הַדַּפִּים

 

וְאוּלָי זֶה שַּחְרוּר בְּשַלֶּכֶת הַתּוּת

וְאוּלָי מֵהַתִּקְרָה

תְּפִיפוֹת רַגְלֵי עַכְבְּרוֹשִים.

 

בַּלַּיְלָה חָתוּל כְרוֹמָטִי יוֹרֵד

מְאַלְתֵּר עַל קְלִידֵי הַפְּסַנְתֵּר,

 

אֲפִילוּ עַכְבַּר הַבָּיִת יוֹצֵא וְשָב אֶל חוֹרוֹ

בְּאֵין מַפְרִיעַ,

וּזְבוּבֵי סוֹף קַיִּץ מוּתָשִים

גּוֹסְסִים בְּכֹל מָקוֹם.

 

ואני, בעת עריכת הספר "אחרי זה "(עם עובד תש"ע) ,חזרתי לגרסה ששיקפה את הרגשתי אז (וגם עכשיו) ושיניתי את שם השיר מ "סוף טוב" ל"סוף קיץ ישראלי", והוספתי את תאריך כתיבת השיר.

הנה הוא לפניכם.

 

 

 

סוף קיץ ישראלי

 

 

סוֹף הַקַּיִץ, הָאוֹר מַכְאִיב.

נֵשֵׁב בַּבַּיִת

נָגִיף תְּרִיסִים

 

לֹא נִרְאֶה אֶת הַשֶּׁלֶף שֶׁרֹאשׁוֹ הֻסָּר

וְשָׁרָשָׁיו מִבְּלִי דַּעַת עֲדַיִן

אוֹחֲזִים בָּאֲדָמָה הַשְּׁבוּרָה.

נָסֵב עֵינֵינוּ מִפְּרִי הַתְּאֵנָה

שֶׁזְּבוּב הַיָּם הַתִּיכוֹן עָקַץ

וְשֶׁנָּפַל-

מִתְבּוֹסֵס בִּמְתִיקוּתוֹ

 

נִתְרַכֵּז בְּאוֹר הַמָּסָךְ

כְּצוֹפִים בְּסֶרֶט רוֹמַנְטִי

וּנְצַפֶּה לְסוֹף טוֹב

 

                                     אוגוסט 2006

 

 

19 תגובות

  1. היי גיורא
    תודה על השיתוף בהתלבטות השירית. זה מרתק…
    אני כמובן מתחברת מאד לנוסח האחרון שהעלית. גם כי, ממילא, הסוף אף פעם לא טוב, וגם כי לסתיו יש לא מעט פירושים מדכאים משלו…
    אולי נכריז על תחרות השיר האופטימי? (הפרס כנראה יעבור לתחרות הבאה, מחוסר זוכים.. :)

    • גיורא פישר

      היי נורית
      הביטוי "סוף טוב" הוא אוקסימורון לכשעצמו.
      האם יש שירים שמחים באמת? האם לא בכל משפט שאנחנו מוציאים מהפה, משוך משהו מהסופניות?
      בכל אופן, אני בטוח שדוד ברבי לא יסכים איתי.
      יש לו שירים אופטימיים למהדרין
      אם תהיה תחרות, אני בטוח שהוא יזכה מקום ראשון!

  2. שיר יפה גיורא
    אהבתי יותר את הגירסה שקראה יהודית בבית השיטה

  3. מירי פליישר

    שלום גיורא!
    תודה על הלקט
    אוהבת יותר את הנוסח האחרון.
    כשמנסים לדבר על דברים טובים הדברים לדעתי מאולצים ומהדהדים את הדברים הרעים ממילא. הסבת העיניים לא מועילה. דימוי הפרי המתוק שנעקץ בזבוב הים תיכוני ונפל…עז ביותר
    שוב תודה.
    מירי

  4. מעניין שלא היתה התייחסות לאופי המורכב של הפוסט שהוא סיפור לעצמו. ברוח הפייסבוק – אהבתי!

  5. הי גיורא
    אולי לא תמיד צריך לבחור כשמדובר בשיר
    הנה שתי הגרסאות שמורות אתך ולכל אחת מהן הכוח שלה .
    אנחנו "הרווחנו" ארבעה שירים יפים מאד

    ומאחלת תמיד HAPPY END ולא סתם FIN

    • גיורא פישר

      היי ריקי
      איזו תגובה אופטימית!
      באחד הפוסטים שהעליתי, דיברתי על "השיר שבראש" ו"השיר על הנייר". בפוסט ההוא עמדתי על התופעה שבה לעתים אנחנו משוכנעים שיש משהו בשיר, אבל בעצם הוא רק בראשנו ובליבנו, ולא בנתונים הרשומים על הנייר או על הצג.
      השיר הזה הוא דוגמא לכך:
      כשכתבתי אותו, בעת המלחמה, היה ברור לקוראים במה מדובר ולמה אנחנו בוחרים לדבר "רק על דברים טובים". כשערכנו את הספר, ארבע שנים לאחר מכן כבר לא היה ברור מהטקסט לקורא המזדמן "למה התכוון המשורר". והשורות האלה נראו קצת לא במקום.
      לכן שמחתי לחזור לגרסה שפירסמתי לבסוף, והוספתי את התאריך למקרה ומישהו ירצה לבדוק את המשמעות שלו.

  6. גיורא פישר

    התהליך מענין ביותר. אני מעדיפה את הגרסה השניה,בה סוף הקיץ כאוב , מבוקר וחגיגי.
    השיר של אגי מציג, טבע רב משתתפים נושם ומנשים.בשיר של ביאליק קימת התרוקנות מלאנכולית מדורגת.
    עליזה קיי

    • אוהבת את הגירסה השירית שהצגת לסוף הקיץ
      גם בתוך האופטימיות הזאת מבצבצת נימה צינית מוסתרת (תלוי באיזו אינטונציה קוראים)
      השיר האחרון של אגי? מקסים
      שבוע טוב

      • גיורא פישר

        שבוע טוב חנה
        השיר האחרון בפוסט "סוף קיץ ישראלי" הוא הגרסה שנכנסה לספר "אחרי זה".
        את צודקת, שבכל הגרסאות הייתה נימה של ציניות והשיר איפשר קריאות שונות, תלוי באינטונציה שבחר הקורא.
        השיר של אגי "סוף הקיץ" ושמה מופיע מעל השיר.
        הפגישה ב26.8 ילדה את השיר של אגי ושלי. השיר של אגי יותר "אישי", ואני כיוונתי ל "לאומי".

  7. ארז פודולי

    התאנה שלך מבכירה לפני זו של עמיחי ('אדם בחייו):

    מוֹת תְּאֵנִים יָמוּת בַּסְּתָו
    מְצֻמָּק וּמְלֵא עַצְמוֹ וּמָתוֹק,
    הֶעָלִים מִתְיַבְּשִׁים עַל הָאֲדָמָה,
    וְהֶעָנָפִים הָעֲרֻמִים כְּבָר מַצְבִּיעִים
    אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ זְמַן לַכֹּל.

    אבל עקיצת הזבוב היא תוספת מתוחכמת לכתוב. שירתך במיטבה.

    • גיורא פישר

      היי ארז
      תודה, טוב לשמֹע ממך.
      אני מקווה שמתוכנן ביקור בקרוב בארץ.
      להתראות
      גיורא

      • רות בלומרט

        הי גיורא,
        אהבתי את הלקט שהבאת, הוא מחייה את השיח על שיר ושיקולי עריכתו המודעים והנסתרים. חושף ומסתיר משהו שאולי יתברר בהמשך.
        רות

  8. ההתלבטות מהי הגרסה המשובחת יותר הניבה שירים יפהפיים,אבל אהבתי ביותר את הגרסה האחרונה.
    עפרה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר