בננות - בלוגים / / אשתי מביטה בי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

אשתי מביטה בי

אשתי מביטה בי

 


אֲנִי יָשֵׁן

 
אִשְׁתִּי מַבִּיטָה בִּי.

אֲנִי חָשׁ אֶת עֵינֵיהָ סוֹרְקוֹת

אֶת רֹאשִׁי הַקֵּרֵחַ,

בּוֹחֲנוֹת אֶת הַכְּתָמִים הַחוּמִים
תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה-

שֶׁהֶחְתִּים וְהִטְבִּיעַ הַזְּמַן.

מַקְשִׁיבָה לְדִרְדּוּר תֻּפֵּי

פְּעִימוֹת לִבִּי הָעוֹדְפוֹת
שֶׁאֵינָן עַל חֶשְׁבּוֹן

סַךְ הַכָּל-

(כָּךְ חָזַר הָרוֹפֵא

וְהִבְטִיחַ)

 

 

אֲנִי יָשֵׁן-

לִבִּי עֵר, אוֹרֵב לְאִשְׁתִּי

בִּקְצֵה הַשֵּׁנָה, מֵמְתִּין

לִפְסַק הַדִּין שֶׁל עֵינֵיהָּ.

וְרַק לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע אֲנָחָה

שֶׁאֵין בָּהּ כְּאֵב

וְלֹא חֲרָטָה

רָק שֶׁבֶר רוֹעֵד שֶׁל עֶרְגָּה

 

נִרְדָּם גַּם לִבִּי

וְנִרְגָּע.

 

 

36 תגובות

  1. החסרתי פעימה… כמה יפה.

  2. איזה שיר יפה, ומחסיר פעימה

  3. מירי פליישר

    שיר יפה. בורכתם

    • למירי
      תודה.
      בורכנו?, כמו תמיד זה לא בדיוק כל כך פשוט ,ויש כמה דרכים להביט אחורנית ולעשות סיכומים.
      כתבתי פעם שיר: "שיר של איש רע", ובו אני כותב על כך שלא במיוחד בורכתי. אבל בקשר לנושא השיר, את צודקת.

  4. רות בלומרט

    שיר מרגש על חרדות היום יום של אוהבים

  5. מאוד רגיש ויפה, גיורא

    • תודה סמדר,
      דרך אגב, לא הראיתי את השיר לאשתי.
      כמה מוזר ,הרבה יותר קל לחשוף את הדברים האלה בפני "אנשים זרים" מאשר לפני הנוגעים בעניין.
      שווה דיון.

      • לא הראית לאשתך?!!
        מרתק. היא אינה מבקרת בבלוגך? זהו חומר נפלא לשירים ויצירה, תודה שסיפרת על כך:)
        מבין שיריך שקראתי, אני אוהבת הכי את זה, את התמונה והנפשות הנשקפות, את הרטט שאתה מעביר היטב. מקווה לשירים נוספים הנובעים מהאישי והרגיש כל כך.

        • גיורא פישר

          תודה סמדר
          לאשתי יש יחס אמביוולנטי לכתיבה שלי. שהתחילה לפני כחמש שנים (אם כי כתבתי הרבה כנער).
          בהתחלה היא ממש שנאה אותה כי ראתה בה מעין פלגש.
          אשתי אמנם נולדה בארץ ,אך גדלה בארצות הברית ,היא מתעסקת במדעי החיים והשפה בה היא משתמשת בעבודתה היום יומית היא אנגלית. כך שהיא לא שכללה את העברית שלה והשירה היא לא ז"אנר שמדבר אליה במיוחד.
          אני מוכרח להודות שזה נוח לי ,כי זה משאיר לי חופש פעולה פואטי.
          בשנתיים האחרונות היא "השלימה" עם הכתיבה שלי. גם בגלל שהיא הגיעה כנראה למסקנה שעם הפלגש הזו היא תסתדר, וגם בגלל ההד החיובי ששירי מקבלים בבמות שונות.
          קרו לי כבר כמה מקרים מביכים שבהם חברים ספרו לה כמה הם אוהבים את השירים עליה. לכן מדי פעם אני מטפטף לה את תוכנו של שיר נוסף.
          אני מניח שזה לא כל כך נעים כשמישהו מכניס אורחים לחדר השינה שלך.
          אבל ,עד שיצא הספר אני מקווה שכבר "אספר" לה את כל השירים.

          • כן, היצירה "גזלנית". אבל בשיר הזה, ה"פלגש" חושפת את החרדה, האהבה והתלות הגדולה של הדובר באישתו.

            חושבת שזה מחמיא ומחזק מאוד להיות נאהבת כך בפומבי. שירך אינו חשיפה המספקת מציצנות, אלא מקומות נפש הנוגעים בנפש הקורא.

  6. אתה ישן ולבך ער? 🙂
    אהבתי מאוד – את הפתיחה הפרדוקסלית (אם אתה ישן, איך אתה יודע?), את תאריך התפוגה והפעימות העודפות. השירה שלך מאוד הומנית.

    • שלום לי
      את הפתיחה הזו גנבתי ממשוררת שיר השירים. שם הפרשנים מסבירים את הביטוי :"אני ישנה ולבי ער" כביטוי פיוטי לחלום. (אצלה זה הופך לחלום בלהות ארוטי).
      הפתיחה היא אכן פרדוקסלית אבל אמיתית. אני חושב שזה מקביל לאותה "תחושה" שמישהו מסתכל בך ,למרות שאין אף אחד בסביבה.

  7. יש פסק דין שכולו דין, ויש פסק דין שכולו חסד.

    זה על טהרת החסד.

    אתה מביט באשתך מביטה בך.
    והמבט יפה, גיורא.

  8. "אני ישנה ולבי ער" הביטוי הנעלה ביותר של האהבה המאפשר גם את האלגוריזציה של שיר השירים, הופך אצלך גיורא לשיר יפה נע על שני מישורים הראשון: הכמיהה לחסד ולחמלה הנשית, אבל חזקה יותר האפשרות שבה לב הדובר הער מבקש שהאשה בקצה השינה לא תחוש או לא תעורר מדוע ולמי לב זה ער.

  9. איזה יופי,גיורא
    עדינות ואירוניה יחדיו = שילוב מנצח

    • שיר מקסים ורגיש וכמה אהבה ואנושיות יש בו ,גיורא ,אהבתי את הארמז משיר השירים ,הלב ער למרות עלפונו ועיפותו של הגוף ,אין תאריך תפוגה ללב…

    • תודה ריקי על האבחנה.
      הבעיה באירוניה היא שקשה מאד להעביר אותה בשירה כי היא בסך הכל תזוזה של מספר מילימטרים "מהדבר עצמו". ולא תמיד זה עובר בכתיבה. בקריאה בקול ניתן להעביר באופן ברור יותר את האירוניה.
      בשיר הזה אפשר לקרא את האירוניה העצמית ואפשר שלא להבחין בה וזה לא משנה באופן מהותי. אבל כבר יצא לי לכתוב שירים שכתבתי אותם באירוניה וראיתי שהקוראים לוקחים את הדברים כפשוטם.
      בקיצור, צריך להזהר עם אירוניה.

  10. יפה מאד וטוב שאתה פה שוב. נגמרו המבחנים?

    הַכְּתָמִים הַחוּמִים
    תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה- נהדר!

    • שלום סבינה
      תודה על מה שכתבת על השיר.
      הסבב הזה של המבחנים נגמר אך מיד אחרי חנוכה יתחיל סבב חדש.
      זה החלק הכי קשה עבורי בהוראה. הכמויות הבלתי נגמרות של המבחנים שיש לבדוק.

  11. אהוד פדרמן

    גיורא, אהבתי את
    הכתמים החומים –
    תאריך התפוגה

    וגם את השימוש בלב בעינים ובקולות (תוף הלב שאינו תקין לחלוטין, האנחה) כמטונימיות ( ייצוגים) לאהבה המהולה בדאגה בין בני זוג שנעוריהם כבר מאחוריהם

  12. יפה, עדין, רגיש, יש עוד דברים כאלו.

  13. הפחד לאבד את אהבת אהובינו, החשש מהבקורת על מה שמעוללת הבליה לעורנו(לבי ער), אוי לעיניים שרואות (פסק דין)אפילו שהרווחנו את קמטינו בכבוד, שיר אהבה יפה ללבי הנרדם והנרגע.

  14. שיר אהבה יפהפה. הלוואי עליי אהבה כזו אחרי כל כך הרבה שנים…

  15. יפהפה 🙂

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר