אשתי מביטה בי
אֲנִי יָשֵׁן
אִשְׁתִּי מַבִּיטָה בִּי.
אֲנִי חָשׁ אֶת עֵינֵיהָ סוֹרְקוֹת
אֶת רֹאשִׁי הַקֵּרֵחַ,
בּוֹחֲנוֹת אֶת הַכְּתָמִים הַחוּמִים
תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה-
שֶׁהֶחְתִּים וְהִטְבִּיעַ הַזְּמַן.
מַקְשִׁיבָה לְדִרְדּוּר תֻּפֵּי
פְּעִימוֹת לִבִּי הָעוֹדְפוֹת
שֶׁאֵינָן עַל חֶשְׁבּוֹן
סַךְ הַכָּל-
(כָּךְ חָזַר הָרוֹפֵא
וְהִבְטִיחַ)
אֲנִי יָשֵׁן-
לִבִּי עֵר, אוֹרֵב לְאִשְׁתִּי
בִּקְצֵה הַשֵּׁנָה, מֵמְתִּין
לִפְסַק הַדִּין שֶׁל עֵינֵיהָּ.
וְרַק לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע אֲנָחָה
שֶׁאֵין בָּהּ כְּאֵב
וְלֹא חֲרָטָה
רָק שֶׁבֶר רוֹעֵד שֶׁל עֶרְגָּה
נִרְדָּם גַּם לִבִּי
וְנִרְגָּע.
החסרתי פעימה… כמה יפה.
איזה שיר יפה, ומחסיר פעימה
לשירה ולחני
כמה יפה ומרגש ששתיכן התנבאתן ברוח אחת.
תודה
שיר יפה. בורכתם
למירי
תודה.
בורכנו?, כמו תמיד זה לא בדיוק כל כך פשוט ,ויש כמה דרכים להביט אחורנית ולעשות סיכומים.
כתבתי פעם שיר: "שיר של איש רע", ובו אני כותב על כך שלא במיוחד בורכתי. אבל בקשר לנושא השיר, את צודקת.
שיר מרגש על חרדות היום יום של אוהבים
תודה רות
חרדות היום יום שמוצאות דרך לצוף בלילה.
מאוד רגיש ויפה, גיורא
תודה סמדר,
דרך אגב, לא הראיתי את השיר לאשתי.
כמה מוזר ,הרבה יותר קל לחשוף את הדברים האלה בפני "אנשים זרים" מאשר לפני הנוגעים בעניין.
שווה דיון.
לא הראית לאשתך?!!
מרתק. היא אינה מבקרת בבלוגך? זהו חומר נפלא לשירים ויצירה, תודה שסיפרת על כך:)
מבין שיריך שקראתי, אני אוהבת הכי את זה, את התמונה והנפשות הנשקפות, את הרטט שאתה מעביר היטב. מקווה לשירים נוספים הנובעים מהאישי והרגיש כל כך.
תודה סמדר
לאשתי יש יחס אמביוולנטי לכתיבה שלי. שהתחילה לפני כחמש שנים (אם כי כתבתי הרבה כנער).
בהתחלה היא ממש שנאה אותה כי ראתה בה מעין פלגש.
אשתי אמנם נולדה בארץ ,אך גדלה בארצות הברית ,היא מתעסקת במדעי החיים והשפה בה היא משתמשת בעבודתה היום יומית היא אנגלית. כך שהיא לא שכללה את העברית שלה והשירה היא לא ז"אנר שמדבר אליה במיוחד.
אני מוכרח להודות שזה נוח לי ,כי זה משאיר לי חופש פעולה פואטי.
בשנתיים האחרונות היא "השלימה" עם הכתיבה שלי. גם בגלל שהיא הגיעה כנראה למסקנה שעם הפלגש הזו היא תסתדר, וגם בגלל ההד החיובי ששירי מקבלים בבמות שונות.
קרו לי כבר כמה מקרים מביכים שבהם חברים ספרו לה כמה הם אוהבים את השירים עליה. לכן מדי פעם אני מטפטף לה את תוכנו של שיר נוסף.
אני מניח שזה לא כל כך נעים כשמישהו מכניס אורחים לחדר השינה שלך.
אבל ,עד שיצא הספר אני מקווה שכבר "אספר" לה את כל השירים.
כן, היצירה "גזלנית". אבל בשיר הזה, ה"פלגש" חושפת את החרדה, האהבה והתלות הגדולה של הדובר באישתו.
חושבת שזה מחמיא ומחזק מאוד להיות נאהבת כך בפומבי. שירך אינו חשיפה המספקת מציצנות, אלא מקומות נפש הנוגעים בנפש הקורא.
אתה ישן ולבך ער? 🙂
אהבתי מאוד – את הפתיחה הפרדוקסלית (אם אתה ישן, איך אתה יודע?), את תאריך התפוגה והפעימות העודפות. השירה שלך מאוד הומנית.
שלום לי
את הפתיחה הזו גנבתי ממשוררת שיר השירים. שם הפרשנים מסבירים את הביטוי :"אני ישנה ולבי ער" כביטוי פיוטי לחלום. (אצלה זה הופך לחלום בלהות ארוטי).
הפתיחה היא אכן פרדוקסלית אבל אמיתית. אני חושב שזה מקביל לאותה "תחושה" שמישהו מסתכל בך ,למרות שאין אף אחד בסביבה.
יש פסק דין שכולו דין, ויש פסק דין שכולו חסד.
זה על טהרת החסד.
אתה מביט באשתך מביטה בך.
והמבט יפה, גיורא.
כל כך יפה כתבת שחר מריו.
אני נבוך ושמח ששורות כאלו יפות נולדו בעקבות השיר שלי.
"אני ישנה ולבי ער" הביטוי הנעלה ביותר של האהבה המאפשר גם את האלגוריזציה של שיר השירים, הופך אצלך גיורא לשיר יפה נע על שני מישורים הראשון: הכמיהה לחסד ולחמלה הנשית, אבל חזקה יותר האפשרות שבה לב הדובר הער מבקש שהאשה בקצה השינה לא תחוש או לא תעורר מדוע ולמי לב זה ער.
תודה משה על הקישור ההדוק שעשית לשיר השירים.
והשורה האחרונה שכתבת היא שיר.
איזה יופי,גיורא
עדינות ואירוניה יחדיו = שילוב מנצח
שיר מקסים ורגיש וכמה אהבה ואנושיות יש בו ,גיורא ,אהבתי את הארמז משיר השירים ,הלב ער למרות עלפונו ועיפותו של הגוף ,אין תאריך תפוגה ללב…
לחנה
כל כך משמח אותי ומחמיא שרבים ואת ביניהן ממש כותבים שיר במקום תגובה.
תודה ריקי על האבחנה.
הבעיה באירוניה היא שקשה מאד להעביר אותה בשירה כי היא בסך הכל תזוזה של מספר מילימטרים "מהדבר עצמו". ולא תמיד זה עובר בכתיבה. בקריאה בקול ניתן להעביר באופן ברור יותר את האירוניה.
בשיר הזה אפשר לקרא את האירוניה העצמית ואפשר שלא להבחין בה וזה לא משנה באופן מהותי. אבל כבר יצא לי לכתוב שירים שכתבתי אותם באירוניה וראיתי שהקוראים לוקחים את הדברים כפשוטם.
בקיצור, צריך להזהר עם אירוניה.
יפה מאד וטוב שאתה פה שוב. נגמרו המבחנים?
הַכְּתָמִים הַחוּמִים
תַּאֲרִיךְ הַתְּפוּגָה- נהדר!
שלום סבינה
תודה על מה שכתבת על השיר.
הסבב הזה של המבחנים נגמר אך מיד אחרי חנוכה יתחיל סבב חדש.
זה החלק הכי קשה עבורי בהוראה. הכמויות הבלתי נגמרות של המבחנים שיש לבדוק.
גיורא, אהבתי את
הכתמים החומים –
תאריך התפוגה
וגם את השימוש בלב בעינים ובקולות (תוף הלב שאינו תקין לחלוטין, האנחה) כמטונימיות ( ייצוגים) לאהבה המהולה בדאגה בין בני זוג שנעוריהם כבר מאחוריהם
שלום אהוד
שמחת אותי שעמדת על כל המרכיבים של השיר. גיורא
יפה, עדין, רגיש, יש עוד דברים כאלו.
לאיציק
אין לי מה להגיד רק תודה רבה רבה ולהוסיף שזו דרך ארוכה עם מהמורות שעל חלקן היינו מוותרים.
הפחד לאבד את אהבת אהובינו, החשש מהבקורת על מה שמעוללת הבליה לעורנו(לבי ער), אוי לעיניים שרואות (פסק דין)אפילו שהרווחנו את קמטינו בכבוד, שיר אהבה יפה ללבי הנרדם והנרגע.
חיוך אירני בבית ראשון אינו מכין אותנו לעדינות הערגה בבית שני המרגש כל כך.
לאורה
תודה ששמת לב למלאכת השיר
ללבנה
תודה
סכמת את השיר בצורה היפה והפיוטית ביותר.
שיר אהבה יפהפה. הלוואי עליי אהבה כזו אחרי כל כך הרבה שנים…
לשירי
תודה רבה.
אבל, קודם כל צריך לעבור את אותן שנים.
יש לי שיר שכתבתי בו:
שנינו,נקובי אותן מלחמות.
יפהפה 🙂
לאבי:
איזה יופי. מעט נחת בימים האלה. תודה