בננות - בלוגים / / לא הזמינו אותי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

לא הזמינו אותי

 

לא הזמינו אותי

זֶה לֹא שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא
אוֹהֲבִים אוֹתִי
מַעֲרִיכִים אוֹתִי
מְהַדְּרִים פָּנַי.

בֶּטַח סְתָם שָׁכְחוּ אוֹתִי.

 

אֲבָל אוֹתוֹ-

לֹא שָׁכְחוּ,

גַּם לֹא אוֹתָם.

וְלֹא אֶת הַהוּא

וְהַהִיא

וְהַזֶּה שֶׁגָּר

מֵעֵבֶר לְהָרְרֵי הַחֹשֶׁךְ,

אֶת הַמּוּאָר

הַמְּשֻׁלָּח

אֶת מְחַפֵּשׂ הַצֶּדֶק

וְאֶת זֶה שֶׁהַצֶּדֶק תָּמִיד אֶצְלוֹ.

 

אֶת כֻּלָּם לֹא שָׁכְחוּ

 

וְרַק אֲנִי, (כְּמוֹ תָּמִיד)

לֹא הִצְלַחְתִּי לְהָזִיז אֶת

הַתַּחַת שֶׁלִּי
מַסְפִּיק מַהֵר כְּדֵי לִתְפֹּס כִּסֵּא.

כְּמוֹ בְּגַן הַיְּלָדִים, נִשְׁאַרְתִּי
הַגֹּלֶם
שֶׁמִּחוּץ לַמַּעְגָּל.

 

וְזֶה לֹא שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב

שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אוֹתִי

מַעֲרִיכִים אוֹתִי

מְהַדְּרִים פָּנַי

 

בֶּטַח סְתָם שָׁכְחוּ
אוֹתִי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

44 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    מצוין, גיורא יקר. צריך לזכור להזיז את התחת:)

    את הבית הרפטטיבי הייתי משמיטה לגמרי, משאירה רק "בטח סתם שכחו"
    משמיטה גם את המילה "אותי"

    • איריס אליה כהן

      ובקריאה רביעית, הייתי משמיטה את כל הבית האחרון והשורה האחרונה, חותמת ב"גולם המעגל". זה חזק.

      • גיורא פישר

        היי איריס
        תודה על הקריאה הרביעית.
        את צודקת, אם הייתי רוצה "שיר חזק" אז הייתי צריך לסיים היכן שציינת.
        אבל אני רציתי לכתוב (יתכן ולא הצלחתי) שיר שתהיה בו אירוניה עצמית, זו הסיבה לסגירת המעגל.
        אבל כבר נוכחתי פעמים רבות, שהדבר הכי "טריקי" בכתיבת שירה ,הוא עניין האירוניה. כי הרי מה היא אירוניה, אם לא הדבר עצמו. עם משיכת חצי פה כלפי מעלה. כשאתה או מר משהו באירוניה, קל לזהות כי שומעים את נימת הכל וקוראים את העוית המגכחת על הפנים. אבל בשירה זה כנראה כמעט בלתי אפשרי. כי גם יותר מדי, יכול להקדיח את הקדירה.
        בגרסאות הראשונות, הסיומת הייתה:
        ועכשיו,
        אני צריך לשכנע בזה את
        עצמי.
        וכך ניסיתי להראות את המורכבות של התחושות.
        אולי אחזיר,נראה. האופציה קיימת.
        תודה על תשומת הלב, זה מאד חשוב לי

        • גיורא פישר

          צ.ל.
          נימת הקול

        • איריס אליה כהן

          כן, מסכימה איתך מאד לגבי האירוניה. כדי לדקק אותה, רצוי דווקא להשמיט כמה שיותר, ככה לטעמי על כל פנים. אני מאד אוהבת את הסיומת שהתלבטת בה. זה יותר מאירוני, זה מצחיק ממש.

          • גיורא פישר

            היי איריס
            את צודקת, הסיומת ההיא באמת יותר מאירונית, היא מצחיקה, וזו הסיבה שלא הכנסתי אותה, כי הרגשתי שמדובר במשלב רגשי שונה מזה שרציתי ליצור.
            מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו, מאפיין את הבעייתיות (ואולי היופי) בכתיבת שירה. כיוון שהיצירה דחוסה כמו קפסולה, לכל מילה יש משמעות גדולה, ולכל מילה יש תיבת תהודה שונה אצל כל קורא. לכן מאד מאד קשה לדייק ,ובטח לפגוע בול אצל כל קורא. צריך להזהר מאד עם התבלינים.
            אבל אני מבטיח לך שהדברים נלקחים בחשבון, ויתכן ותראי בהמשך שינויים, אם ארגיש אחרת.

    • גיורא פישר

      היי איריס
      תודה.
      התלבטתי בקשר למילה "אותי" כבר בזמן כתיבת השיר. אבל כיוון שהשיר הוא שיר נרקיסיסטי, המתרכז סביב "אני" הרגשתי שזה נכון להדגיש את המילה "אותי" לצרכי אירוניה עצמית.
      ומבחינת הבית החוזר, אני מבין את הצורך לקצר, אבל כך (בינתיים) זה מרגיש לי נכון, מבחינת התנהלות מסע השכנוע העצמי ב"דיאלוג הפנימי".

      • בקר טוב גיורא
        כתבתי תגובה ועפה לי ברוח אנסה לשחזר
        לא תמיד אפשר להגרר אחרי התחת – הלב מסרב וטוב שכך
        אהבתי את המאבק על הכסא
        והבית האחרון נחוץ משתי סיבות האחת מבנית – זוהי סגירת מעגל תרתי משמע
        והשניה רטורית הנימה האירונית שהוא שופך על התרצנות של הדובר שסתם שכחו אותו בבית
        שיר יפה

        • ויותר מזה שירך מתאר תופעה ריקנית של המרדף אחרי הכיסא הרדיפה אחר כיבודים
          ואם לא הוזמנתי איני קיים זה קיים מקדמה דנא הו האגו האגו ומעלליו
          בגללו הופלה תרדמה על היפהפיה ההיא מהאגדה מאה שנה(המכשפה שלא הוזמנה למסיבת ההולדת שלה כישפה אותה)
          אכן תרדמת הלב והרוח היא התוצאה שלו
          הביג טוכעס הזה כדברי לוין -ממנו כל הצרות!

          • ו"אני ,אותי, שלי ,פני" בשירך חיוניים כי הם מסממניו של אותו אגו הרואה רק את הצנטרום של הרקטום שלו:)))

  2. שיר יפה
    התגובות מענינות
    הבית הראשון חזק בפני עצמו

    לא הזמינו אותי

    זֶה לֹא שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא
    אוֹהֲבִים אוֹתִי,
    מַעֲרִיכִים אוֹתִי
    מְהַדְּרִים פָּנַי.

    בֶּטַח סְתָם שָׁכְחוּ אוֹתִי.

    • גיורא פישר

      תודה דוד
      אני חושב שהתגובות מעניינות, מפני שהן מכניסות אותנו ל"מלאכת השיר".

  3. יכול להיות שיר הנושא לסרט שכחו אותי בבית למבוגרים. כי בעצם כולנו אולי חשים מאוימים בשכת קיומנו בעודנו קיימים ואפילו בועטים. אוהבת מאוד את שירך שמזכיר לי את היותי בת חמש, אז חרדתי שאמי תשכח אותי בגן הילדים…. גיורא ברשותך אודה ללא בושה כי השורות הבאות קצת נראו לי במשלב מתאים לשיר אחר. לשיקולך.
    לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַזִּיז אֶת
    הַתַּחַת שֶׁלִּי
    מַסְפִּיק מַהֵר כְּדֵי לִתְפֹּס כִּסֵּא.

  4. רקפת זיו-לי

    אתה ועוד איך מוזמן!
    להתראות 🙂

    • חני שטרנברג

      תודה רבה גיורא שהעלית את השיר. דרוש אומץ כדי להעלות שיר כזה ביום כזה, אבל
      למשוררים ממילא נדרש אומץ כדי לכתוב…:)

      • גיורא הי

        למה אני לא יודעת כאשר אתה מפרסם פוסט. על השיר הזה ידעתי מן הפוסט של חני שטרנברג.

        אני חושבת שהצעות להסרה או הוספה נובעות מן העובדה שהשיר בעצם עוסק לא רק בנושא אחד אלא בנושא שממנו עולה גם נושא אחר.

        לא הזמינו אותי, כי מן הסתם שכחו אותי – זוהי האמירה הדי מוצהרת של השיר. על פניו ההשתלשלות הזאת היא תמימה לחלוטין. וזה יכול לקרות.

        למה זה נושא אחד, מכיוון שהמשורר כותב ובאותה העת גם מנסה לנחם את עצמו. בדרך כלל כאשר לא מזמינים מישהו, אולי זה בגלל שהוא סתמי? אולי באמת לא אוהבים אותו? אולי כי הוא זניח, אולי כי הוא לא שווה שומכלום, לא נחשב?

        זה לא נעים, לא נעים שלא מזמינים אותך, הלא כן? ואז מנסה המשורר לנחם את עצמו – זה לא שלא אוהבים אותי או מעריכים אותי – זה סתם שכחו אותי.
        כל זה כבר מהווה עילה לשיר,

        אלא, שמתוך הנושא הזה של הדחוי שלא הוזמן עולה באמת הנושא האירוני, והוא שכולם בעצם נדחפים, ומי שנדחף וצועק אני קיים!!! אני שווה!!!, גם אם הוא נמצא מעבר להררי החושך – אם הוא עושה מספיק רעש כנראה, או מושך תשומת לב כי הוא דווקא מעבר להררי החושך כל אלו מאיצים באירוניה והם מעבים את השיר ומגבירים את בשרו

        ואז האמירה אני לא הזזתי את התחת שלי היא בעצם שמבהירה ומאירה על כל השיר באור חדש, גם את הבית הפותח, וגם את ההמשך.
        ראשית, עצם הביטוי הוא לא רק אירוני הוא בועט בכל מוסכמה של דיבור – וזה די מה שמייחד את השירה שלך. הטוויסט הזה – האירוניה העצמית – אבל גם הביקורת על החברה כולה.
        והבית הסוגר והחוזר מסיים מינורית שוב את הסערה בעצם התחוללה בשיר.

        כדרכך, ובצורה האופיינית בה אתה כותב. השיר הוא אחלה, והוא מצויין, הוא מחזיק גם הרבה נושאים את זה הדחוי שמנסה לנחם את עצמו וגם את החברה אלו שהיא מדירה ואלו שהיא מכילה אלה שעושים רעש וצלצולים.

        מה אומר לך גיורא
        אולי תיקונצ'יק
        במקום והזה – וזה
        אבל אני מבינה גם את הזה – מכיוון שכולם מיודעים בה' הידיעה. לשיקולך.

        שיר מושלם, בעיני
        לא הייתי משנה, לא מוסיפה ולא מורידה
        שיר חזק
        חוה

        • גיורא פישר

          בוקר טוב חוה
          ממש לא נעים לי לענות על קריאה כל כך יפה וארוכה שלך את השיר, במשפט אחד קצר: אבל בדיוק לכל הרבדים שכתבת עליהם התכוון המשורר.
          ותודה על ההסבר בעניין "התחת". הרגשתי אינטואיטיבית שזה הביטוי הנכון, למרות שכמו שענת לויט טוענת הוא חורג מהמשלב הלשוני. הוא זורק אותנו לעולם המבוגרים ומשחקיהם, למרות שבין יתר השימושים שלו בשיר הוא מתחבר למשחקי הילדות של כיסאות מוזיקליים וגולם במעגל.

          • לגיורא

            תודה,
            מהתחת הוא בדיוק המהות של הכתיבה שלך. למה? גם כי זה שובר את כל הרצינות לכאורה של כל השיר.
            ומכיוון שקראתי בינתיים את כתיבתך – זהו בדיוק אתה, יש לך זכות וחסד לשבור את המוסכמות גם בתימה וגם בפואטיקה. זה גם די מקובל בשירה. זה מכניס עניין ופלפל לכל השיר.

            כמו שאמרתי לך
            לא הייתי משנה שומכלום
            חוה

          • לא הפריעה לי המילה "תחת", גיורא. הצבעתי על השורות שהצבעתי משום שהפקיעו את סגנון/רוח השיר למקום אחר באופן שצרם לי מבחינה פואטית. מה שיפה בשירך – ולו בעיני – הוא האופן הרב רבדי שבו נמסכים הרעיוניות בטקסט השירי. ובשורות שציינתי חוויתי נפילה. סליחה ומחילה.

      • גיורא פישר

        לחני
        אין לי מושג על מה את מדברת
        השיר הוא על זה שלא הוזמנתי לחתונה של ידידים.
        כל פרשנות אחרת היא על דעתך בלבד

        • אבל ,גיורא, תמיד יש פרשנות אחרת זה ענינה של הספרות – ספורי קריאה שונים על טקסט נתון
          סיכון מחושב של היוצר התכוון או לא התכוון

        • לגיורא אני חושב שאתה מקל מדי עם חני. היא עשתה דבר מאוד חמור "היא הוציאה דברים מהקשרם". אם אני במקומך הייתי תובע אותה לפי חוק לשון הרע החדש ולפי סכומי הקנסות החדשים הייתי מתעשר.

          • מצטער את תגובתי כתבתי לפני קריאת תגובתך האחרונה לחנה. לא חשבתי ש"תשבר" כ"כ מהר חשבתי שאתה יותר קשוח.

          • גיורא פישר

            אני קשוח?
            חמאה בשמש זה זיקפה לעומתי.

          • גיורא פישר

            לדוד
            יותר פשוט:
            את הכסף שאזכה בתביעה נגד חני ,אתן כפרס למשוררת הנפלאה חני שטרנברג.
            כבר מזמן כתבתי לה בדואר אישי שהיא בעיני אחת המשוררות הטובות שאני מכיר.

          • אם כך נא הגדל את סכום התביעה לאלתר

          • וברצינות, אם זה פשוט וקל יחסית שלח לי נא בדוא"ל שירים שלה או לינקים

          • גיורא פישר

            שלום דוד
            בשיא הרצינות. יש לי את שני ספריה של חני.
            לחני יש בלוג ב"בננות" וב"רשימות".
            חפש שם. השיר האחרון שפרסמה, לא מאפיין את כתיבתה.
            שבת שלום
            גיורא

          • חני שטרנברג

            המון תודה גיורא על הפרגון, משמח מאוד, ושוב תודה שהעלית את השיר הכן והנוגע, שמעלה תחושה שמוכרת לכל אחד, וכשקוראים אותה אצל מישהו אחר עולה ההכרה "אני לא לבד" וכך השיר מגשים את ייעודו – להוות גשר בין אדם לאדם.

  5. רונית בר-לביא

    הזדהיתי, גיורא 🙁
    זה נראה לי שיר שכל אחד יזדהה איתו.

    נראה לי לפעמים מצב האדם – להרגיש מודר
    ולא מהודר ושלא מעריכים אותו לא אוהבים אותו.

    אחרת אולי לא היינו עושים כאן ממש כלום ?

    • גיורא פישר

      לרונית
      תודה
      באמת לא חשבתי על זה. נכון שרוב האנשים חוו את מה שמתואר בשיר.
      אבל אני חושב שמה שמאפיין את האמנים שהם נמצאים תמיד ,באיזו צורה "בחוץ". משם הם מביטים על עצמם ועל האחרים. מתרגמים את ההתרשמות שלהם למעשה אמנות.

  6. אהוד פדרמן

    גם אותי לא הזמינו אבל הייתי בסביבה וקפצתי לביקור, ואיך היתה אומרת אמי לו הבינה קצת בשירה:
    פואטית נראה שאתה גדל בחזרה, גיורא

    • גיורא פישר

      שבוע טוב אהוד
      לא הבנתי למה התכוון המשורר באומרו:
      "פואטית נראה שאתה גדל בחזרה"

  7. טובה גרטנר

    היי גיורא
    שיר אמיתי על תחושות עמוקות, והנפש שעונה….
    חזק
    להתראות טובה

  8. הי גיורא, בסופו של דבר כל מי שהגיע ורצה לקרוא קרא, אבל אני מבין את האכזבה. החדשות הטובות הן שב-29 בפברואר מתוכנן כנס גדול נוסף (במקביל למאות אירועים שייערכו באותו יום תחת המטריה של תנועת השירה העולמית) ואז, אני מקווה, יוכלו לקרוא מי שלא קראו הפעם.

    • גיורא פישר

      שלום אמיר
      אני הרווחתי בסופו של דבר שיר לא רע. השיר נבע מזה שהצחקתי את עצמי שהזיז לי.
      אני מקווה שהאירוניה העצמית מורגשת, רוב ידידי שראו את השיר הזדהו בלי לדעת מה היה הקטליזטור.
      אבל מכיוון ש"פתחת" את העניין אומר:
      אני בין המשוררים היחידים שלא זקוק ל"מחאת המשוררים". היה לי מזל של מתחילים כש"עם עובד" קיבלו את הספר שלי, ולא דרשו תשלום עבור הוצאת הספר. המכירות של הספר היו יפות מאוד, וזכיתי אפילו לכמה אלפי שקלים תמלוגים. אני מוזמן (בתשלום) באופן קבוע להופיע בפני מורים ,תלמידים, בחוגי בית ובמתנס"ים.
      למרות זאת חשבתי שמן הראוי שאביע הזדהות.
      השתתפתי (כפי שאתה יודע) בשתי ישיבות (בשלישית כמעט השתתפתי אך היו הפגזות, ולא רציתי להשאיר את אשתי לבד בבית).
      הגעתי מרחוק.
      בפגישה האחרונה שאליה הגעתי, שאל אותי צ'יקי החביב (באמת!) אם אני רוצה לדבר על השירה במערכת החינוך, עניתי שאני מעדיף לקרא שיר. אחד מהנוכחים קטע אותי בגסות ואמר: יש לנו מספיק קוראים!
      הנחתי, שיש מגבלה של זמן. הבנתי שגם ל"צרכי יחסי ציבור" יזמינו משוררים "מפורסמים", וזה היה בסדר גמור מבחינתי.
      אבל כשראיתי את הרשימה של כ30 משוררים, שרובם לא טרחו להגיע לפגישות ,חשבתי בליבי שזה לא נאה.
      לכן, אני מוחל על הטובה שאתה מציע להרעיף עלי.
      אני אמשיך לכתוב שירים כשתנוח עלי הרוח. אופיע במקומות שאבחר. לשמחתי, אני במצב שאני יכול לבחור.
      בהצלחה במאבק

      • גיורא, אמנם לא בידי הייתה הבחירה את מי מהצעירים (פואטית) להזמין, ולא בידי 'להרעיף טובות', אבל באמת צר לי שנפגעת.
        טוב שאתה לא זקוק, אבל הרי ברור שגם אני שם לא מפני שאני זקוק. במאבק המשוררים לא מדובר דווקא על תשלום להוצאת ספרים ראשונים. מדובר על מכלול רחב כפי שאתה יודע – ואפילו לא רק על יוצרי השירה אלא גם על קוראיה.
        אני רוצה רק לומר, גם אם אין בזה הרבה מזור או תועלת, שכל הכנס הזה היה לא יותר מירייה ראשונה וקצת באפלה, של ארגון שבדרך, שבינתיים עשוי בעיקר מתחושות של שותפות גורל.

        • לאמיר,

          נראה לי באיזה אופן שהסתפחת ככה לשורת החוקים בסימן השתקת הדובר. שתי תגובות שלי נמחקו אצלך בבלוג. התגובה שלא אגיע לכנס של האיגוד. אתה פשוט מחקת. אם ככה אנחנו עוסקים בפוליטיקה של המשוררים, מי נגד מי, ואם הם באיגוד הזה או באיגוד אחר.

          אני תמיד חושבת שהספרות או השירה אמורים להיות חפים מפוליטיקה, אבל דווקא שם מסתבר יש כל הזמן בחישות ועניינים. זאת הסיבה אולי שבית הסופר עומד ריק.

          בינתיים מעמדו של הספר בכלל הולך ופוחת, גם העיתונים נאבקים על מקומם, ובארץ, אין הרבה משוררים טובים. וחמור מכך, כל יחצן שירה הופך להיות משורר או שהוא כלי שרת בידי "משוררים".

          רכשתי לך הרבה הערכה, ואתה לא התייחסת, יש הבדל ענק ביני לבינך – אני מן הפוליטיקה סולדת, זו שבאקדמיה, וזו שבין הסופרים והמשוררים לכל דורותיהם. זו אחת הסיבות מדוע גם לא פניתי לאקדמיה.

          באשר לגיורא, מכיוון ששירתו באמת נוגעת בקהל רחב של קוראים, והוא כתב בדיוק בזמן שהיו זקוקים לשירה מן הסוג שלו, ומכיוון שהוא משתבח ויכול להיות בכל פלג שהוא ותמיד להיות רצוי, למרות שלא הזמינו אותו – הרי הוא מוזמן תמיד ונכלל תמיד, ויש לו עוד חיים וגם השירה היא חייו ובדמו.

          אצלי הוא מוזמן ותמיד – רעיונית, שירתית וחיבתית.

          והמשוררים – קודם שיכתבו ואחר כך שיתכנסו.

          חוה

  9. היי גיורא
    בלי להיכנס למה שמעבר או בסביבות השיר, הרי שאם הייתי כותבת שיר תשובה, כותרתו הייתה בוודאי "זה לא אישי". זאת בד"כ התשובה הניתנת ע"י כל אלה ששוכחים, שלא מזמינים. הטעות היא תמיד של אלה שלוקחים הכל אישית כשמדובר בהם…

    • גיורא פישר

      שלום נורית
      אני בטוח שאת צודקת. יתכן ואנחנו רגישים יותר מאחרים, ובאמת היה באלגן בהתארגנות. אבל אני לא יכול לשכוח את המבט מזרה האימה ששלח לעומתי אחד מהמלכים שם ואת הטון הבוטה. באותה שניה נזכרתי בעצמי בכיתה כשאני כועס על תלמיד ,ואמרתי לעצמי: אוי ואבוי אם אני נשמע כך!

  10. אני מאמין לך. חשוב שאתה מאמין שמעריכים אותך ושאתה אהוב, כל השאר באמת לא חשוב… אם תחושת הערך העצמי פגועה שום הזמנה לשום דבר לא תתקן אותה, רק כמו מנת סם תספק איזו אשליה של נחת, שתתפוגג יחד עם השפעת הסם.

    איציק.

  11. כל כך אנושי ןאמיתי, ואתה השכלת לשורר את זה

    • גיורא פישר

      שבוע טוב חני
      תודה.
      למרות שאנחנו נוהגים לחשוב על עצמנו כמאד מיוחדים ויחידים ,הרי בסופו של דבר אנחנו דומים.
      נדמה לי שעל בסיס זה צמחה האמנות.
      בהצלחה עם הספר החדש
      גיורא

השאר תגובה ל חוה זמירי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר