בננות - בלוגים / גיורא פישר / בכנסיה הפרובוסלבית בז'נבה
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

בכנסיה הפרובוסלבית בז'נבה

 

שלום
סבינה מסג הביאה בפוסט האחרון שלה שיר של נזיר, יהודי מומר שחי בכרמל.
אליאס פרידמן, אותו נזיר מבקר במקום קדוש (מערת אליהו) ורואה שם אשה.
גם אני.
אני מכין את הבונקר.

 

בכנסיה הפרבוסלבית בז'נבה

 

                       "מִי מִכֶּם נָקִי מֵחֵטְא שֶׁיְּהֵא הוּא הָרִאשׁוֹן לְהַשְׁלִיךְ אֶת הָאֶבֶן" (יוחנן ח 8)

 

 

בַּכְּנֵסִיָּה הַפְּרוֹבוֹסְלָבִית בְּזֶ'נֶבָה

רָאִיתִי אוֹתָהּ כּוֹרַעַת עַל אַרְבַּע

מִתְפַּלֶּלֶת.

לֹא שַׂמְתִּי לֵב לְפָנֶיהָ הַמְּיֻסָּרִים

לֹא הִשְׁגַּחְתִּי בַּחֲצָאִית הַשְּׁחוֹרָה

עִם כִּתְמֵי הַזֵּעָה

רַק רָאִיתִי אֶת הַתַּחַת שֶׁלָּהּ

עוֹלֶה וְיוֹרֵד

עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה

מוּלִי-

הָעוֹמֵד זָקוּף

מֵאֲחוֹרֶיהָ.

 

וְהֵבַנְתִּי:

זֶה בֵּית אֱלֹהִים

וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם

 

37 תגובות

  1. כנראה שאבותינו לא היו טפשים או (נזירים)כל כך — כשהפרידו בין המינים בבית הכנסת.

  2. מירי פליישר

    הצחקת אותי

  3. לא מבינה מה זו הרוח הנפלאה שירדה על הבלוגיה. זה לפחות הפוסט השלישי שגורם לי ממש לצחוק.
    בקיצור צחקתי ונהניתי.
    אני לא חושבת שאתה צריך בונקר. אתה בוודאי שם לב שיש הבדל מהותי בין השיר ההוא לבין זה.

    • שלום מירה

      כמו שבשיר ההוא לא היה פגם גם אין בשיר הזה. אבל תתפלאי, כשמורים (דווקא גברים) ראו את השיר הזה, נזעקו ואמרו לי: אסור לך לפרסם את השיר, חס וחלילה שתלמידים (וביחוד תלמידות) יראו אותו. מה הם יחשבו על המורה שלהם!!
      איזה מורה חושב מחשבות כאלו?
      אל תשכחי (אפשר לבדוק) שגם המהומה ההיא הייתה (750 כניסות) על הנושא : איזה מורה מעז לתאר תלמידה כנובחת). השאלה "האתית" עלתה רק בפוסט אחריו.
      מסתבר, שאם אתה נוגע במשהו אנושי,תמיד תהיה האפשרות שזה יגע למישהו בנקודה רגישה. לעיתים הקשורה לשיר עצמו, ולעתים השיר הוא רק תרוץ.
      אני שמח שחייכת. גם אני חייכתי כשהבנתי באותם רגעים מה קרה לי.
      על זה השיר

      • החלק המושלם ביותר שלך הוא הצניעות והענווה זו המצהירה כי אין בשיריך פגם

        • " הפגם" התייחס לא לטיב האומנותי של השירים ,שאני שוקד כל הזמן על שיפורם ומוכן לשמוע מכולם (גם ממך)כיצד להמשיך ולשפרם. אלא להאשמה של פגם אתי בתוכן השיר.
          בברכה
          גיורא

      • בוא לא נפתח את זה שוב. המהומה היתה על האם אתה יכול לכתבו את זה קבל עם ועדה ולתת לזה פומבי – ולא בגלל שאנחנו לא נזהה במי המדובר, אלא משום שהנערה וסביבתה יזהו את הנפשות הפועלות! אבל די, גיורא. אני מציעה לחשוב על זה וזהו.

  4. מאד מתכתב עם הביג תוכעס של חנוך לוין. אין אלוהים מבלעדי התחת!!! יופי של משפט. בעלי היה מסכים איתך… :))

    • מי שמתמקד בתחת רואה תחת מי שמתמקד בלב רואה לב , זה תלוי במצלמה ובעדשה , לוין מיצה את התחת לעייפה ,אשה היא לא רק תחת, במיוחד בתפילתה

      • אני חושבת שכשהכותב/הדובר אומר שהוא לא ראה את הפנים המיוסרות ואת החצאית השחורה והזעה, הרי ברור שהוא ראה, ושזו אמירה אירונית להפליא. הבקורת היא בקורת עצמית על האטימות שלו כביכול.

        • איזו אמירה אירונית ואיזה נעליים. איך הוא יודע שפניה מיוסרים אם עיניו בתחת. ההשוואה ללוין היא עלבון לאינטיליגנציה

  5. הצחקת אותי, גיורא, מדמיינת את התמונה, שיר מלא הומור{באמת חנוך לויני}

  6. השורות האחרונות הן מאוד אהרן שבתאי – כדאי לבדוק בשורותיו "אלוהים נמצא בתחת" או משהו כזה.

    • תודה תמר.
      אין לי ספק שהבוטות בשיר הזה מושפעת משבתאי למרות שאני לא זוכר שורה כזו אצלו. אגש לספריה ואבדוק.
      השיר כולו הוא נגזרת של הסיטואציה הקונקרטית שהתרחשה.
      אני מתאר לעצמי שכל מי שכותב שירה מכיר את התחושה שמאז שפתתה אותו אלת השירה האנטנות פתוחות כל הזמן כדי לחפש את השיר הבא.
      כך גם היה התהליך בכנסיה: קודם הייתה התחושה העיקרית כפי שמובעת בשיר. מיד אחריה המודעות והגיחוך העצמי, ואחר כך כתיבת השיר שהטרידה אותי בכל הטיול לפרובנס שאליה הגענו לאחר ז"נבה. וכך במקום להנות מפרובנס הייתי עסוק בשיר על ז"נבה.
      תודה
      גיורא

  7. :))

    תפסת תחת-לא תפסת, גיורא.

    איזה תמהיל חומרים רקחת פה: יהודי זקוף מול מתפללת כורעת בכנסייה רוסית בז"נבה.

    לא רק אחוריים (נוצריים) יש כאן, גם זקפה (יהודית!)

    חחח…
    אהבתי מאד.

  8. גיורא –

    שיר פשוט מעולה! עוד!!! :)))

  9. גיורא אתה אדיוט וכל מי שצחק מהשיר הוא אדיוט ואין כאן משוררים אמיתיים כולם בהמות ולאור בהמיותך נגלית בהמיותם!!!

  10. למה לא? גם התחת הוא לפעמים אלוהים.

  11. אתה לא משורר. אולי צלם. אולי רוצה להיות משורר. אולי תייר. אולי רפתן(בהמה המבינה ללב בהמות) אבל בטח שלא משורר.

  12. סיגל בן יאיר

    מאוד תחתפואטי, ושיר טוב ואמיץ גיורא.

  13. היה זה אוסקר ויילד שאמר שאין יצירה מוסרית או לא מוסרית יש יצירה טובה או גרועה. מצד אחד גלגלו אותו בזפת ונוצות בסוף חייו, מצד שני איננו חיים בתקרופה הויקטוריאנית. אני דוחה מכל וכל איזשהו סוג של ביקורת מוסרית במקרה הזה, מה גם שחלק גדול מהספרות העברית היא רומני מפתח ואיש עוד לא מת מזה.
    לסיכום, אני יוצק מים, שמן 9105 וחומץ בלסמי על ידיך, תוחב לפיך עוגת רצפים ואומר לך בכוחך זה.

  14. מוטי גלדמן

    מאוד חנוך לויני, גיורא.כתוב טוב. אנא הצץ בספרי "עין". לקראת סיומו נמצא שיר "הנזירים ואלוהיהם" שעניינו התחת של אלוהים.ייתכן שתאהב את השיר הזה.

  15. זה בטח היה רק די צפוי שאני לא אוהב את השיר הזה. הוא גם מיזוגני וגם גזעני. והאירוניה הזו שאתה מנסה להסתתר מאחוריה לא קונה אותי ולא תופסת. היא רק נראית כמו תרוץ לגזענות ולמיזוגניה שלך.
    ואתה יודע עוד משהו? באמת בתור מורה נדמה לי שאתה צריך לחשוב קצת על מה שאתה מפרסם. אם הייתי תלמידה שלך הייתי מרגישה מאד מאוימת ומושפלת. אם הייתי אמא של תלמידה שלך הייתי מעבירה אותה לבית ספר אחר.
    מצטערת על המילים הקשות, אבל גם כנות חשובה. לא?

    • בוקר טוב אליענה
      קודם כל אני מאד שמח שאת מבקרת אצלי. גם תגובתך לגיטימית בעיני.
      מאחר ואני מלמד כבר 30 שנה באותו בית ספר (באר טוביה)ניתן לצלצל ולבדוק ולהווכח שלא רק שלא התלוננו עלי אלא להפך.
      אין לי שום כוונה להטיל צנזורה על מחשבותי ועל פירסומי. הקריטריון היחידי הוא האומנותי.

      בודאי יזעזע אותך לדעת שלא רק שעברתי השתלמות ארוכה מאד בעניני מגדר וחינוך. אלא אני נחשב ליקיר האחראיות על הנושא במשרד החינוך ואני חוזר ומוזמן לדבר על השירים שלי (כולל זה) בהשתלמויות שהן מארגנות.

      אני חושב שהגיל והלהט קצת עיוורו אותך מלראות את השיר נכוחה.

      בברכה
      להתראות בשירים
      שלך
      גיורא

  16. קָרַאתִי, חִיַּכְתִי.
    לֹא מִסְתַּכֶּלֶת מִלְמַעָלה אוֹ מִלְמַטָה.
    קְצַת כּוֹתֶבֶת הַרְבֶּה בּוֹהָה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר