צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

איך זה קרה

 

 איך זה קרה

אַחֲרֵי דַּקָּה שֶׁל שֶׁקֶט

וְכַמָּה גַּרְעִינִים מִקְעַרַת הַפִּצּוּחִים

שָׁאַלְנוּ:

אֵיךְ זֶה קָּרָה?

 

הֲאִם הָיָה חוֹלֶה?

אֵיזֶה כַּדּוּרִים לָקַח?

מָה הִרְגִּישׁ בַּיּוֹם

שֶׁלִּפְנֵי?

מִי הֻזְעַק?

וּמָתַי הוּא הִגִּיעַ?

 

לֹא מְוַתְּרִים עַל פְּרָט.

חוֹרְתִים עִם פְּחָדֵינוּ אֶת כָּל הַנְּתוּנִים

מְתַכְנְנִים מָה נַעֲשֶׂה

אִם יִקְרֶה

 

וְהֵם מִצִּדָּם, לֹא חוֹסְכִים בִּפְרָטִים,

חוֹזְרִים עֲלֵיהֶם גַּם לְמִי שֶׁיָּבוֹא

חָמֵשׁ דַּקּוֹת אַחֲרֵינוּ.

לֹא מְדַלְּגִּים עַל שָׁלָב

כְּמוֹ מַשְׁבִּיעִים

וּמְבַקְּשִׁים אֶת הַמִּלִּים

לַחֲזֹר

לִמְצֹא לְמַעֲנָם

אֶת הַפֶּתַח בַּזְּמַן

לְתוֹכוֹ יִכַּנְסוּ

מִמֶּנּוּ יוּכְלוּ לְשַׁנּוֹת אֶת מַהֲלַךְ

הָעִנְיָנִים.

 

אֲנַחְנוּ נִמְלָטִים.

בִּבְרָכָה חָפוּזָה לוֹחֲצִים יָדָם,

וְלֹא יוֹדְעִים מָה לַעֲשׂוֹת

עִם הַקְּלִפּוֹת

שֶׁבְּאֶגְרוֹף יָדֵנוּ הַשְּׁנִיָּה.

 

שירה מרנינת לב

                   

אֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵּם הַרְבֵּה

וְלַעֲבֹד שֶׁבַע שָׁנִים

לִכְתֹּב שִׁירָה מַרְנִינָה

שֶׁתּוּכְלוּ לָגֹל בְּעֶזְרָתָהּ

אֶבֶן מִכֹּל בְּאֵר

וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה מַיִם חַיִּים.

 

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת

אֲנִי מַחְלִיט לַחֲלֹם

עַל רָחֵל,

כְּדֵי שֶׁיָּדַי יִטְּפוּ מוֹר

וּבְשָׂמִים עַל הַמִּקְלֶדֶת.

אַךְ תָּמִיד אֲנִי מִתְעוֹרֵר

וּמְגַלֶּה עִם בֹּקֶר:

וְהִנֵּה הִיא לֵאָה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

16 תגובות

  1. נטלי יצחקי

    מקסים. שניהם.

    נטלי :)

  2. גיורא, אני תוהה על המהלך הפואטי הבנני החדש של להעלות שני שירים יחדיו משני שדות מציאות?! או שמא החמצתי איזה חיבור? אהבתי מאוד את השיר השני ועצתי לחולם שיפנים שאפשר שרחל ולאה יהיו אישה אחת מושלמת בעלת שתי פנים. באשר לשיר הראשון הכה חכם בעיני – חוכמת המשורר היודע למסוך סצינה בימתית באופן לירי, למסוך בין הידוע המוכר לניצות החדשנות הייחודית. אודה כי יש לי תחושה שניתן טיפה להדק בו משהו, ומשהו בבית האחרון האנטי קליימקס הפישרי הכה מאפיים, בעיקר בשורה האחרונה צרם מצלולית את אוזני. לשיקולך כמובן.

    • צ"ל:
      לניצוץ החדשנות הייחודית. אודה כי יש לי תחושה שניתן טיפה להדק בו משהו, ומשהו בבית האחרון האנטי קליימקס הפישרי הכה מאפיין, בעיקר בשורה האחרונה צרם מצלולית את אוזני. לשיקולך כמובן.

    • גיורא פישר

      היי ענת
      תודה
      החיבור של שני השירים הותיקים מאד, נוצר לכבוד ה"בננות".בשיר שפירסמה עכשיו רות בלומרט, בולט נושא המוות. דוד ברבי גילה בו אופטימיות ,מה שאני לא הצלחתי לגלות גם במיקרוסקופ (אם כי עלי לציין שאני קצר ראייה). באחת התגובות השיבה רות שהיא תשתדל להביא שירים "אחרים" ,אני מניח שהתכוונה לשירים "יותר אופטימיים".
      מכאן נולד החיבור החד פעמי בין שני השירים.
      ובקשר להערה שלך, אציין שסוף השיר באמת עבר מספר שינויים בחמש השנים שעברו מאז שנכתב. יתכן והשיר עדיין לא הגיע לתחנה הסופית שלו. אקח בחשבון את דברייך.
      תודה

      • אני איתך… עד גבול האפלה – הכוונה לזה שציינת בתחילת תגובתך. האופטימיות שלי בלי ועם משקפי קריאה לא מסוגלת לחצות את הגבול הזה.

      • שירים יפים במיוחד השני

        מעניין אם קראת את ההסבר הקצר שלי על הסיבה לאופטימיות
        ובנוסף יש לצידי את רות שלפחות כותבת שהשיר לא פסימי
        תשים לב גם לתגובה של חנה

  3. רות בלומרט

    הי גיורא,
    שני השירים יפים. המציאות ולא האופטימיות שורה עליהם. והמציאות…הפכפכה.
    רות

  4. שירים יפים , גיורא
    אהבתי מאוד את שניהם
    ובעיקר את השיר השני מאוד יפה הסיפור המקראי(יעקב רחל הבאר רלוונטי מאוד לפרשת השבוע)בראי הארספואטיקה
    מקסים ביותר
    גם את השיר הראשון אהבתי אתה יודע בנושאים כאובים דרך הבנאליה (הביקור השאלות פיצוח הגרעינים) והקליפות תרתי משמע
    שאלת העיקר והטפל ומי יכול לקבוע מה באמת עיקר ומה טפל
    יפה

  5. איריס אליה כהן

    שניהם יפים מאד, אני אוהבת בעיקר את הראשון. גם בקריאה שנייה. זאת לא תחרות, אני יודעת:)

    • גיורא פישר

      היי איריס
      תודה, זה באמת לא תחרות. זה מה שקורה כשמצמידים שתי יצירות עם אופי שונה.

      • עופרה קליגר

        אהבתי מאד את שני השירים והתחברתי לדבריה של רקפת ולדבריו של צדוק .הם דברו מתוך גרוני.
        עפרה

  6. גיורא הי,
    מבוכה קיומית פרטיקולרית (א) ומבוכה קיומית קצת יותר אוניברסאלית (ב). (והמבוכה הפרטיקולרית רב כוחה באוניברסליות שלה..)
    יפה — צדוק

  7. רקפת זיו-לי

    מצטרפת לכל המגיבים. ויפה מצא צדוק את המשותף.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר