בננות - בלוגים / / שתי מתנות יפות שקיבלתי השבוע (למה התכוון המשורר)
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

שתי מתנות יפות שקיבלתי השבוע (למה התכוון המשורר)

 

 קיבלתי בשבוע האחרון שתי מתנות נפלאות, שכל כותב משתוקק להן.

"המרכז לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית", ערך יום עיון בנושא "מיניות פגועה"

http://upload.kipa.co.il/media-upload/kulech/12113438-1122011.PDF

הם בחרו בשיר שלי "מתנת עניים" מתוך הספר "אחרי זה" כשיר המלווה את יום העיון (גלגלו את ההזמנה לדף השני).

בתחילה, נראתה לי הבחירה בשיר הזה מוזרה. אבל לאחר ש"הזזתי את עצמי" מהשיר. כלומר, ניתקתי אותו מההקשר האישי הפרטי, וממקומו בספר, הבנתי "למה התכוון המשורר". כלומר, למה התכוונו מארגני הכנס כשבחרו בשיר הזה כ"שיר הנושא" של האירוע. שני פסיכולוגים ונפגעת אונס, הסבירו לי מדוע השיר הולם ,את החוויה עליה ידונו בכנס.

 

המתנה השנייה היא הרשימה של אילן ברקוביץ' ("משורר בשטח" ב"הארץ") על השיר "צירי חיים", בטור האינטרנטי "עיניים רעבות" בפייסבוק.

http://www.facebook.com/profile.php?id=583456168#!/profile.php?id=583456168

(לטובת מי שאין לו דף בפייסבוק, אביא בהמשך את דבריו)

 

לפני שאמשיך, אני רוצה לומר שאני אסיר תודה לכל מי שמפנה מקום בזמנו, וקורא את מה שאני כותב. אני לא לוקח את זה כמובן מאליו. תודה מיוחדת שמורה למי שקרא, וטרח  לכתוב לי באופן אישי, או שהעלה ושיתף קהל קוראים בהתרשמותו:  בעיתונות או ברשת האינטרנט.

 בסופו של דבר, זה הדבר החשוב ביותר לאמנים, לאחר סיום יצירתם: שמישהו יתייחס למה שיצרו.

 

הקריאה של אילן ברקוביץ'  בשיר "צירי חיים" החזירה אותי לשאלות ששאלתי את עצמי לאחר שהבעתי פליאה על שיבוץ  "מתנת עניים" בכנס  "מיניות פגועה".

האם הכרת הביוגרפיה של היוצר עוזרת או מגבילה את הבנת היצירה?

מה מידת החשיבות הפרשנית של מיקום השיר בתוך הספר השלם?

 

כשערכתי את "אחרי זה" היו שירים שהתלבטתי היכן לשים אותם. ידעתי, שאם אניח אותם בין השירים "הכלליים, הקיומיים" יש סיכוי רב שהקורא ימצא עצמו בהם. אך אם אבחר לשים אותם בפרק העוסק בשכול, השיר "ינעֵל" בפרשנות מאד ספציפית.

ההחלטה הסופית הייתה "טובת הספר".

 

האם השיר "צירי חיים" יופיע בשער העוסק באהבה זוגית? או אולי בהוויה ובהיסטוריה המשפחתית? אילן ברקוביץ' מציג את שתי האפשרויות.

המשורר (כלומר, אני) יודע "למה התכוון המשורר", ובאיזה הקשר נכתב השיר. אבל אני לא יכול שלא לשאול את עצמי לאחר קריאת דבריו היפים של אילן, והבחירה של המועצה לנפגעות ונפגעי פגיעה מינית,

האם אני באמת יודע את כל מה שהתכוון אליו המשורר?

 

 

 

צירי חיים

                           

צָרִיךְ לִהְיוֹת אִידְיוֹט גָּדוֹל כְּדֵי

לְנַסּוֹת וּלְנַחֵם אוֹתָךְ

כְּשֶׁגְּוִיַת הָאַהֲבָה עוֹד חַמָּה

וְאַתְּ נִשְׁאֶבֶת לְתוֹךְ הָרִיק

הַבּוֹלֵעַ כֹּחַ וָאוֹר

וּמַצְמִיד אוֹתָךְ לַמִּטָּה.

 

אֵין טַעַם לוֹמַר לָךְ עַכְשָׁיו:

קוּמִי, צְאִי

 

הֲלֹא מֵאָז שֶׁכִּלוּ אוֹתָךְ רְשָׁפֶיהָ 

כָּל נִסָּיוֹן שֶׁלָּךְ לָזוּז

לְהִתְהַפֵּךְ

לָקוּם

 

שׂוֹרֵף

 

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תַּאֲמִינִי לִי

אַךְ לֹא לַשְּׁאוֹל אַתְּ יוֹרֶדֶת

וְלֹא יִסּוּרֵי מָוֶת הֵמָּה,

חַיִּים חָדָשִׁים

אַתְּ יוֹלֶדֶת

לָךְ

 

 

 

המשורר גיורא פישר (יליד 1951); מתגורר במושב אביגדור התרכז בספר שיריו הראשון, "אחרי זה" (2010, עם עובד) בתיאור האובדן של בנו, החייל מרום פישר, במהלך מבצע "חומת מגן" באביב 2002. הגם שהספר כלל שירי אהבה ושירים קיומיים אחרים, את עיקר תשומת הלב תפסו השירים שעסקו באירוע הנורא הזה, של מות הבן, בכללם שירים מהיפים ביותר שקראתי בנושא הזה בתולדות שירתנו. על פי מה שפישר מספר, הוא גם שהוליד אצלו את מעשה כתיבת השירים בכלל, מלכתחילה. השיר שלפנינו, שהגיע אליי בעת האחרונה, לקוח מתוך ספר שיריו השני שבכתובים, ששמו ייקרא כשם השיר: "צירי חיים". כאן ישנה תנועה חדשה, שכבר נרמזה ועלתה בחלק לא מבוטל משירי הספר הקודם אך כאן היא כבר נישאת בראש חוצות: "חיים חדשים / את יולדת / לך", כך כותב המשורר לנמענתו, קרוב לוודאי בת זוגו. מבחינה אמנותית לפנינו שיר שנכתב בשני משלבי שפה שונים: משלב של שפה יומיומית המופיע בפרוזאיזמים הפותחים שלושה מחמשת בתיו ("צריך להיות אידיוט גדול"; "אין טעם לומר לך עכשיו"; ו"אני יודע שלא תאמיני לי") ומשלב של שפת מקורות מקראית ומיתולוגית (עולים במחשבה כאן שיר השירים בציור המטפורי המצמרר של "גוויית האהבה החמה" ומעשה אורפאוס ואורידיקה אהובתו מן המיתולוגיה היוונית ברגע השיא של השיר, לקראת סופו). להוציא את הבית הראשון, שבו השילוב הזה מעט צרם לי, ברוב השיר המעשה האמנותי יוצא נשכר מעירוב המשלבים הזה. לפישר סגנון כתיבה ייחודי המושתת רובו ככולו על דיאלוג מודע ובלתי מודע עם קורא דמיוני או נמענים כאלה ואחרים; סוג של פואטיקה שיתופית, אם תרצו. באופן מפתיע למדיי, לא רבים הם הכותבים כך. המשורר שלפנינו כאילו לוחש את השירים קרוב לאוזנינו. אך לא השימוש במשלבים השונים וגם לא העמידה על הסגנון הפואטי המיוחד של פישר הם החשובים כאן כי אם המהלך החדש שהוא בורא מתוך השיר: במקום צירי לידה או משאלת מוות יש כאן צירי חיים; מתוך השריפה; מתוך גוויית האהבה (שאפשר לפרש אותה כמובן ככזו שקשורה באסון הנורא שפקד את בני המשפחה אך גם אפשר לראותה באור רומנטי, אם רוצים) מבקש המשורר לתאר מצב שבו הנמנעת יולדת בעצמה את חייה החדשים. ובכל זאת הוא מודע כנראה למגבלות כוחו, אולי גם למגבלותיה של הפואטיקה שלו: זהו הסיפור שהוא רוקח לעצמו. בהחלט ייתכן שלמי שמסביבו יהיו גם סיפורים אחרים. עכשיו אפשר להבין את הקריאה הפוסט-ביאליקאית רווית הפאתוס: "קומי, צאי" גם באופן אחר אולי ממה שהמשורר רצה שנבין: דווקא יש טעם לומר אותה משום שאין זה הכרח שאכן צירי החיים ייווצרו; יש מקום לעודד את מי שתש כוחו לנוכח גוויית האהבה החמה המוטלת לפתחו.

 

 

 

19 תגובות

  1. גיורא,
    אני שמחה בשמחתך ומאוד מאוד אוהבת את שני השירים,
    בהצלחה רבה,
    עדנה

    • גיורא פישר

      לעדנה שמש ולריקי
      אני מתנצל שלא הודיתי לכן בזמנו על התגובות שלכן. רציתי לעשות זאת ונסחפתי עם התגובות והפוסטים האחרים.
      אני מקווה שתחזו בהתנצלות
      שבוע טוב
      גיורא

  2. אכן מתנות נאות לשירים מאד מאד מרגשים
    יפה לך גיורא !!!

  3. אכן שתי מתנות נפלאות. כן ירבו גיורא, ואלו לא מתנות חינם. עמלת למענן ונמצאת ראוי בהחלט. וכמורה וגם כתלמיד אי אז וכאז כן אתה במעמדך הרם תדע יותר מכל מורי הספרות כולם מדוע שאלת השאלות למה התכוון המשורר אינה לעניין. השיר השלם חזק על כותבו ומכותבו בעת כתיבתו. ובינינו, גיורא, משובים שכאלה האם אין ערכם שווה ערך לפחות לתמלוגים בסך רבע מיליון (לפי כל שער)?! ונפשנו לא תשבע…

    • גיורא פישר

      לענת,
      עלק, "מעמדך הרם". אפילו בתור בדיחה אני לא מרשה לך להשתמש בזה.
      ובקשר לתגמול הכספי על יצירת אמנות:
      נכון שהדבר החשוב הוא חשיפת היצירה בפני קהל הקוראים.
      ככותב שירה, בעיית התגמולים לא קיימת. אף אחד לא מצפה לרווחים. אני זכיתי, והוצאת "עם עובד" לא דרשה ממני תשלום עבור הוצאת הספר. אבל הם לא מוציאים יותר מ2-3 ספרי שירה בשנה. אני לא יודע אם מדיניות זו עדיין בתוקף. אולי גם הם שינו את הכללים.
      רוב המשוררים נאלצים לשלם בין7000-15000 שקלים כדי שיוציאו לאור את ספרם. גם בהוצאות נחשבות, כ"הליקון" "כרמל" ו"אבן חושן". כלומר, לא רק הוצאות פרטיות שלא בוררות במיוחד את מי שהן מוציאות.

      אני חדש למדי בשטח המשוררות.גיליתי שיש בארץ משוררים צעירים נפלאים, שלא יכולים להרשות לעצמם להוציא ספר.
      אולי הספר האינטרנטי הוא הפתרון הנכון, לפחות לגבי ספרי שירה, שמלכתחילה לא יוצאים מלווים בתקוות מוניטריות.

  4. גיורא
    השירים יפים ומרגשים, בעקר "מתנת עניים". עוד לפני המשך תגובתי אני כבר מתחיל להרגיש נבוך בשל הניתוח הקר והלוגי של דבריי לנוכח הרגש בשירים. דברי מכוונים למסקנתך בסוף לגבי כל כוונות המשורר. גם אני תמהתי כמוך איך שיר זה קשור לנפגעי תקיפה מינית. איכשהו אני יכול להבין זאת מתוך זה שכל אחד רואה קודם כל את עצמו בשיר. וכמו שאנשים בוכים לרוב בסרט שהם צופים בו לא בשל האהבה הנכזבת של הגיבור/ה אלא בשל אהבתם וחייהם שלהם – כך גם כאן. ואם כך – אני מבין. אילו מסקנתך מהעובדות שהבאת הייתה שלא כל מה שהמשורר התכוון אליו אכן מתפרש ואפילו יותר מכך – נמצא בשיר, הייתי סומך על כך את שתי ידיי. אך האם יתכן שאפילו בתת מודע התכוונת לנפגעי תקיפה מינית. לי נראה שלא. וסלח לי שגם בדיון על שירה אני מנסה להיות "הגיוני"

    • גיורא פישר

      אתה צודק דוד. כנראה לא הבהרתי את עצמי. אתה צודק באמרך שאנשים מחפשים את עצמם. ואם יש בשיר מספיק נתונים המאפשרים זאת, אזי הם מזהים את עצמם. בדי עבד הבנתי: הרי יש בשיר הזה רמז ברור לטראומה, שמי שחווה כזו, יכול ל"הכניס לתוכה" את שלו. יש פה עניין של זוגיות שנפצעה, ובסוף נרמז ההקשר המיני.
      עכשיו נותר לקשור את כל הדברים.

  5. מירי פליישר

    נפלא שאנשים מוצאים את עצמם ביצירה שלנו. אכן הפתעות גדולות צפויות מפרשנותם של אחרים. לפעמים אני חושבת שאסור לי אפילו לתת שם ליצירה שמא אכוון מידי לדעתי. השאלה שעוררת בהחלט מחזקת את ספקותיי ואולי מביאה צניעות מסויימת, בבחינת, אנחנו כלי ליצירה והיא איננה שלנו. מעניין.
    בכל אופן שירים נפלאים. נקודה.

  6. שלום גיורא

    אכן מרגש ויפה לראות את יצירתך עוברת הלאה
    גדולתה של יצירה לדעתי היא האפשרות שלה להתנתק מהכותב
    ולתת לכל קורא בדרכו להתחבר
    בהצלחה

  7. איריס אליה כהן

    קראתי בפייס, נהדר:)

  8. כיף לקבל מתנות כאלה ספר במסעואוסף מתנות בדרך
    ואלו הם התמלוגים האמיתיים
    מי צריך יותר

    • גיורא פישר

      היי חנה
      אלה באמת התמלוגים החשובים.
      אבל איכשהו נדמה לי שאתן באמת מאמצות לעצמכן "תסמונת של עבד".
      "מי צריך יותר"? -אתן\אתם! שטרחתם וכתבתם וקהל הקוראיםהביע אמון במה שיצרתם. כל השרשרת מסביב מתפרנסת , ולכן זורקים במקרה הטוב בוטן.

  9. גיורא פישר

    כל כך מעט נחמות יש לעולם להציע
    על מה שקרה
    ומה שעוד יגיע

    אלה שורות שמציעות לקורא המון מקום להתחפר בו, אין בו שום רמז למשהו פרטי או לדבר מה ספציפי, יודעים רק שמשהו כנראה דרמאטי קרה. האנחנו מגיע רק בעוד שלוש שורות (שנינו) והקורא כבר מזמן בנה… לעצמו את עולם השיר הפרטי שלו בתוך השיר ואפילו הקים לו בית ושתל ורדים בגינה:-).

    מאחר ואני קצר סבלנות הגעתי לשיר בקישור ששמת עוד לפני שקראתי את כל מה שכתבת בבלוג ומאחר והמחשב שלי איטי להחריד ראיתי גם שההזמנה הועלתה באמצעות השרת של פורטל "כיפה" שמיועד בד"כ לציבור הדתי ועל כן קצת נדהמתי לגלות שבחרו בשיר עם יותר מרמז לאירוטיקה ובכל מקרה עם אינטימיות בין בני זוג שנדמה שאין למעלה ממנה ועוד שמו אותו בקונטקסט של נפגעות אלימות מינית… שאלתי את עצמי מה ששאלת אתה בכותרת- עד כמה ניתן להרחיק את השיר מהקשרו, לאו דווקא הביוגראפי אלא הקשרו על פי תוכנו ועל פי החומרים המשמשים בו. ואז עניתי לעצמי את התשובה שכתבתי בתחילת התגובה כאן:-)

  10. לא מאמצת לי מנטליות של עבד אני בן אדם המשתדל להיות בעל חירות ויש לי תפיסה מאוד מיוחדת לגבי אותה חירות כסף לא מגדיר אותי,גיורא
    ולגבי מושג העבדות אענה לך בשירו הנפלא של ריה"ל(מצטטת מהזכרון)
    עבדי הזמן עבדי עבדים הם עבד השם הוא
    לבדו חופשי
    אני חופשיה ליצור את היצירות שלי
    לא רודפת אחר קוראים לא אחר כסף
    רק שולחת את לחמי על פני המים
    מי שירצה יאכל מי שלא ירצה תפדאל מאמינה שדבר טוב בסופו של דבר רואים אוהבת את המושג שטבע רני יגיל "אט מכר"
    ספר צריך זמן עיכול, זמן מסע, זמן איכות
    תתפלא יש דברים טובים שנשארו מפעם אצל קהל הקוראים, לא כולם אוהבים פאסט פוד
    לילה טוב גיורא היקר
    אל תדאג יותר מדי לחירותי
    חרותי דואגת לי 🙂

  11. רקפת זיו-לי

    מתנות מרגשות ביותר.
    שמחה אמיתית.

  12. רות בלומרט

    באיחור מה הגעתי אל הכתוב ואני שמחה. פשוט שמחה.
    כל טוב, רות

השאר תגובה ל ענת לויט ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר