בננות - בלוגים / גיורא פישר / גאה לארח את רות בלומרט
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

גאה לארח את רות בלומרט

 

שלום לכולם

גיליתי את שירתה של רות בלומרט כאן ב"בננות". אני חושב שהיא אחת המשוררות הטובות שקראתי.
משום מה, שירתה לא זכתה לחשיפה ולמקום לו היא ראויה.
אילן ברקוביץ' בעל הטור "משורר בשטח"  ב"הארץ" עמד לא מכבר על איכות כתיבתה של רות:

http://www.haaretz.co.il/magazine/2.395/1.1532971

 

רבים מחברי מבקרים בבלוג שלי. ביקשתי מרות שתרשה לי לפרסם  שיר שלה, כדי שגם הם יחשפו אל כתיבתה.

לשמחתי, רות נעתרה לבקשתי.

גיורא

 

 

לָרֹב

 

מוֹנָה אֶת כַּדּוּרֵי הַשֵּׁנָה

שׁוּב וְשׁוּב

מַבְטִיחָה שֶׁעוֹדָם לְיָדִי

 

כְּמוֹ יְלָדַי

 

אָז

 

וְעַתָּה

 

מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיִּרְבּוּ כְּחוֹל יַמִּים

וּכְכוֹכְבֵי שָׁמַיִם.

 

 

 

11 תגובות

  1. מחווה יפה למשוררת נפלאה גיורא ויפים הדברים שכתב עליה ברוביץ מגיע לה ועוד איך
    ולגבי השיר אני מזהה בו הרבה אירוניה ועצב מעין תשובה פרודית להבטחת האל להמשכיות זרעו של אברהם
    מקווה שקריאתי נכונה

    • שלום חנה
      לדעתי, הפרשנות שלך מדויקת. אבל לא אני כתבתי את השיר. לכן, נחכה לנערה ונשאל את פיה

      • גיורא היקר הי,

        כמעט חודש הייתי ללא מחשב. אפילו לא הרגשת בהיעדרי?:)
        סתם…

        לגבי הפוסט הקודם. מתוך עצם העובדה שאתה מתלבט כולם הופכים להיות משיאי עצות. אהבתי את השיר ללא סייג. לגבי פרסום ספר – למה לא? ויפה שעה אחת קודם. מכיוון שאינך ינוקא, ו"אחרי זה" די היה מוקדש, אני בעד. בינתיים הקול האישי והסגנון השתרשו והשרישו שורש.

        זה לא עניין של פז"ם, אלא של הרגשה אישית ולה אתה צריך לשמוע.

        לגבי שירה של רות בלומברט, ביום בו נפטרה דליה רביקוביץ בכיתי בכי מר. למעשה, בכיתי כאשר גולדה מאיר נפטרה, ואחר-כך כאשר דליה רביקוביץ.

        רות בלומברט משוררת קצת עצובה, והייתי מגיבה בדבריו של נתן אלתרמן "שמרי נפשך, שמרי חייך.." ביתו תרצה אתר לא הצליחה לשמוע לבקשתו של אביה.

        ולכן, אני חושבת שכולנו נשלח לרות המון אהבה, ובקשה להרחיק כל כדור, ולנשום המון כל עת שאנחנו כאן על פני האדמה הזאת – עם כל הקושי.

        חוה

        • שלום חוה
          בודאי שהרגשתי בחסרונך. רציתי לכתוב לך בפרטי, אך זכרתי ששינית את המייל שלך ,ולא מצאתי את המייל החדש. אנא שילחי לי אותו.
          אני מחכה שאשתי תסדר את ענייני התמונות מהטיול, ואשלח לך את התמונה שהצטלמתי לכבודך ליד פיסלו של יוליוס קיסר בדרך לפורום ברומא.

          בקשר "לעצות" בקשר לשירים, אין לי בעיה. להפך, אני אוהב לשמוע, להרהר ולהחליט בסוף בעצמי. הקוראים פה אינטיליגנטים, ולא מזיק לשמע.

          ובעניין הספר החדש. כאמור, אני לא ממהר למרות שאני חושב שהוא לא רע. בסך הכל עברו שישה עשר חודשים מצאת "אחרי זה". אגב, חלק מהשירים הם שירים שלא נכנסו ל"אחרי זה" כי הפריעו ל"נארטיב" ולאוירה שרציתי ליצור בספר. אני חושב שהספר הצליח אצל "הקהל הרב" כי הוא לא נתפס כספר זכרון ושכול. אלא כמשהו שמדבר על החיים באופן כללי ,ועל החיים בישראל על כל המשתמע מהם.
          היו שירים (טובים לטעמי) שהיו בעלי רוח אירונית וצינית ,עלי ועל הקיום האנושי שלא הכנסתי לספר, כי אז זה היה הופך את הספר ל"בלתי אכיל" בגלל הנושא המרכזי שלו. אף שיר לא נכתב בשביל הספר, אבל הבחירה בשירים והסידור שלהם הייתה מכוונת לצורך ריכוך.
          שיקולים כאלה לא העסיקו אותי בעריכת הספר החדש. אבל, כאמור. אני לא ממהר.
          תודה
          גיורא

          • איריס אליה כהן

            גם אני נכבשתי ב"נדיר הזה" של רות בלומרט. ואני מסכימה שיש הרבה עצב בשירתה, גם זו המוקדמת, אבל לצד זה יש בשירה שלה משהו שהוא ממש נדיר, לטעמי, אצל יוצרים רבים, וזה עניין הייעוד. רות נועדה להיות כותבת. סופרת משוררת, זה לא משנה. יש תחושה מאד חזקה, שכשקוראים בשיריה, של מי שעושה לא רק את מה שהיא יודעת הכי טוב לעשות, אלא של מי שעושה את מה שהיא חייבת לעשות. ולא רק למען עצמה, אלא למען כולנו. משהו מזוקק, עדין, חכם כל כך. אין מילים. בהחלט לא נמצאת המקום הראוי לה. היא מהאנשים שצריכים לקבל את פרס ישראל.

  2. גיורא הי,
    יפה מאוד ובמקומה המחווה — גם אני מוצא את שירי בלומרט יפים והגותיים.
    כאן (והפעם שלא כחנה…) אני רואה ביטוי מודע למציאותם המטאפיזית של שני כוחות בראשיתיים בנפשנו — היצר המעשיר והיצר המאיין (או: היצר להיות הכול והיצר לא להיות מכול וכול).
    תודה — צדוק

  3. אבנר אריה שטראוס

    גיורא יפה לך
    ויפה לה
    ובצדק
    כבר לא עושים אותן כאלה.
    ויפה אמרה חנה למעלה.
    מדוייק.
    שים כוכבים על עיני ושלום על שמורותי.

  4. אבנר אריה שטראוס

    גיורא יפה לך
    ויפה לה
    ובצדק
    כבר לא עושים אותן כאלה.
    ויפה אמרה חנה למעלה.
    מדוייק.
    שים כוכבים על עיני ושלום על שמורותי.

  5. יפים שיריה של רות
    קראתי את דברי אילן בפייסבוק
    יפה כתב
    ולענין השיר היפה שלפנינו אני הולך הפעם עם צדוק
    אכן פענחת יפה את עניין כדורי השנה והכוכבים שמהווים עולם עליון לפחות למאמינים
    וזאת מול היש קרי הילדים וצאצאיהם על פני האדמה

    ולרות וגיורא
    תודה

  6. השיר שבחרת, גיורא, כחלון ראווה לשירתה של רות מציג לתפארה את ייחודיות הפואטיקה שלה ועושרה. הרבה חוכמה, לא מעט דאבה ודאגה קיומית הפורצת הודות לחוכמה וידע מן האישי לקיומי כללי וליקומי. שיריה מפלחי לב ומוח בו זמנית. אם יש שירה נשית וגברית, אזי של רות היא מיזוג בין שני המינים דו משמע. ובאשר לתיבת התהודה – לא אחת שמעתי ואף למדתי על המושג "תורת ההתקבלות". כל שנאמר בעניין אינו רלוונטי לאמת שבגרעין התורה כפי שהיא בעיני – נס! רק שלנס חייבים לעזור להתרחש. דרושים שליחים עיקשים לא פחות מהיוצר המתעקש להעניק מחלבו ומדמו את החומרים הראויים – השיר השלם. המטע הזה בעידן הזה ההולך ומכלה את תיבת התהודה המצומצמת ממילא לכותבי השיר ולשירה הוא בהחלט – והנה הראיה – מטה הקסם כמעט האחרון. בלעדיו היו משוררים נפלאים כרות זורים לרוח את פניני "אנחתם" המיטיבה להאיר ולעורר את אנחת הרווחה והעונג של מי שמזדמן לחלקתה במטע.

  7. היי גיורא
    אני מסכימה איתך, רות משוררת מופלאה, יש בה את העומק, שאפשר לקרא אותה שוב ושוב
    שמחה שהעלתה את הפוסט הזה.
    להתראות
    טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר