בננות - בלוגים / גיורא פישר / הבית הערבי בפרדס הישן
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

הבית הערבי בפרדס הישן

הבית הערבי בפרדס הישן
                         
 
פָּנֶיהָ שֶׁל אִמָּא הִרְצִינוּ
כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתָהּ מִי חַי
בַּבַּיִת שֶׁנֶּעֱזָב בְּלֵב
הַפַּרְדֵּס הַיָּשָׁן שֶׁל הַכְּפָר
לְיָד וָאדִי גֵּ"ילָדִיָּה.
 
אַל תִּקְרַב לַבְּאֵר בְּחָצֵר
וְאַל תַּבִּיט לְעָמְקָהּ,
רוּחוֹת רְפָאִים גָּרוֹת בָּהּ.
מַיִם חַיִּים
מֵרָחוֹק
זוֹרְמִים שָׁם עֲדַיִן.
וְאֵין אִיש יוֹדֵעַ
מָתַי יַעֲלֶה  הַתְּהוֹם
וְיָצִיף בְּגַּעְגּוּעָיו אֶת הַבַּיִת
שֶׁקִּירוֹתָיו אֲבָנִים צוֹנְנוֹת
וְעֲרָבֶּסְקוֹת מְעַל הַקְּשָׁתוֹת
מְעַטְּרוֹת בְּסִלְסוּל חֲשָׁאִי
אֶת שִׁבְרוֹ.   

25 תגובות

  1. גיורא,
    לדעתי השיר מאוד מתחבר (כנראה) לזכרון אישי אבל פחות לקורא. התיאור יפה אבל לא מצאתי משהו שהוא רובד נוסף לחפור בו. אולי כדאי לפתח את רוחות הרפאים או הגעגועים. כמובן שזו רק דעתי ואולי החמצתי:)

    • אין לך מושג מירה כמה אני שמח על תגובתך. אני צמא לשמוע גם ביקורת או הערות על מלאכת השיר.לדעתי, אנשים מחמיצים את הבמה הזו המלאה יוצרים נהדרים שיכולים לעזור ולשפר את התוצאה הסופית.
      ובקשר לרבדים- יש גם יש (לפחות רציתי שיהיו).קיוויתי להעביר גם משהו מעבר לזכרונות ילדות, דרך התיאור הזה.

  2. ציירת יפה, בלי שום מלה מיותרת בית ערבי בפרדס או בחולות כמו שלכל אחד מאיתנו היה, לי שגדלתי ביפו בודאי היה.

    מה שמעניין כאן שזה כמעט קטע פרוזה אבל הרוח שירית.

    • גיורא פישר

      השחזור הוא במבט לאחור. הבית הזה כבר איננו. רק שרידים ממנו ניתן לראות כשעוברים בדרך מגדרה לאשקלון. רק היום אני מבין מי גר בו- אף אחד לא דבר על זה. לא כמו בשכונה שלך של יפו שהנוכחות הערבית הייתה מובנת מאליה.

    • גיורא פישר

      תודה איציק.
      היה צריך לכתוב את השיר בהליכה על בהונות כדי לא להעיר את רוחות הרפאים.
      גם לא את אלה שכאן.

  3. גיורא
    מיים חיים/ מרחוק/ זורמים שם עדיין

    הר הבית ניצב על התהום ממנה נברא העולם. גם השיר מבקש אחרי התהום הזאת, אבל הוא עדיין מתירא מפניה.
    עדיין צריך אמא מגוננת .

    • גיורא פישר

      נכון, אני עדיין מתיירא מהתהומות.
      אלא שציינת ואלא שמירי פליישר ציינה. וכולם כולם מתקבצים אצלי בשיר קצרצר בן חמש שורות ששמו "אמא וילד".
      שעדיין לא בשלה העת לפרסמו פה בבלוג.

  4. השיר יפה מאוד. בניגוד למירה דווקא חשבתי שהוא פוליטי במובהק…
    ולא יצא לי להגיב על שירך הקודם אבל גם הוא מצא חן בעיני מאוד.

  5. שיר יפה, אני חשה שיש משמעות מתחת למילים והיא מחלחלת בצורה סמויה, ואולי מה שמחלחל זה הגעגוע.

  6. מירי פליישר

    גיורא
    בשבילי השיר מתכתב עם שירי השבר והגלות של מחמוד דרויש. הוא נהיר ובהיר לי . המים עם רוחות הרפאים של העבר הערבי של הבית מאיימים לעלות ועל כן מגרשים כל דייר חדש אפשרי.הבית ושברו. מאוד יפה .

  7. דומני שאתה נוגע בעצב שגם לאה גולדברג התמודדה איתו (מול הכפר שחרב, illuminations) בקשר לבאר, בדיוק ראיתי את ההצגה ראודה שושם הרוחות שאיימו עליה מן הבאר היו של נשים שנזרקו לתוכו בגלל מרד במשפחה.

    • מיכל ברגמן

      אני מתלבטת לגבי השיר שלך גיורא – יש בו משהו ציורי ושביר אבל אולי קצת ברור – כלומר – מרגע ששאלת שאלה שאסור לשאול די ברור לאן השיר יוביל. הוא קצת מפורש מדי. צריך קצת רמז וסוד.

      • גיורא פישר

        שלום מיכל
        תגובה נפלאה. אתייחס לכל מה שהעלת מאוחר יותר.

      • בחיים, באומנות וביחוד בשירה הכל הוא עניין של מינון. המתח בין הגילוי לכיסוי.
        לך מאד ברור אחרי "השאלה שאסור לשאול" (זה ציטוט מדבריך, לא מהשיר. אני כתבתי את זה בצורה אחרת אבל כמובן את צודקת) לאן השיר יוביל. עובדה היא שלחלק מהקוראים זה לא היה ברור ,כי הם הלכו עם רבדים אחרים שקיימים בשיר ותפסו אותם. כל איש עם זכרונותיו ואישיותו.
        כשהשיר היה בשלבי "בישול" שמו היה "הבית בפרדס הישן" שלחתי את הגרסאות המוקדמות שלו לחברי וראיתי שהרמזים בשיר לא מספיקים ולכן הוספתי את המילה "הערבי".
        כך ,שקשה מאד לקלוע לכמות המדויקת של המלח והסוכר שצריך לתבשיל. כמו תמיד, זה עניין של טעם ורגישות החיך.
        ולסיום, יש לי שאלה שאני לא בטוח שתוכלי עכשיו לענות עליה: האם לא הושפעת בהרגשתך (בלי משים) מקריאת התגובות שחלקן כבר כיוונו את השיר לרובד "הפוליטי"?
        אני חוזר ומדגיש שאני שמח לכל תגובה השואלת , המערערת ,המהרהרת על מלאכת השיר. לא צריך ללכת על בהונות אצלי.
        זה לא אומר שצריך להשתלח בעלבונות אנונימיים.

        תודה
        גיורא

        • תודה גיורא על התגובה הרחבה.
          קראתי את השיר ולא ממש הבטתי בתגובות – הרי יש לנו חיים גם מעבר לבננות…
          אתה צודק לגבי כמויות התבלינים – כל אחד וחכו האומנותי.
          מעניין שהיית צריך להוסיף "הערבי" – והרי הוא עוסק בכאב העקירה – כאב שמשותף למאות מיליונים במאה העשרים – הוא מעבר למקום שלנו. ובכל זאת – ערבסקות, געגועים, סלסול – לא האיר אצל חבריך אסוציאציה מתבקשת?,
          אכן שונות הקריאות ושונים בני האדם.

        • מירי פליישר

          גיורא
          התפלאתי שלא השבת או הגבת לי אז עכשיו קראתי את תגובתך למוטי והרגע ראיתי תגובה שלך ללא כתובת. אימצתי אותה כאילו נכתבה אלי.
          מתפלאת קצת על מכותביך . אני ראיתי את הבית הערבי הישן ומאהבתי לשירי מחמוד דרויש נראה לי כמתכתב עימו בעיקר בספר" למה השארת את הסוס לבדו"-
          מעניין לי איך הייתי קוראת את השיר ללא תוספת " הערבי" נדמה לי שהייתי מעדיפה. בסך הכל הנושא של הבית וחפציו שנותרו לאחר נטישת בעליו הוא נושא שעבדתי עליו בעבודותי שהתלכדו תחת הכותרת "סמטת הרכבת 15 חיפה" אז ייתכן שאני רגישה לתווים האלה.
          כמו שמיכל כתבה הוא אפילו מפורש לי מידי. כלום לא לכל בית יש תהומות?
          נדמה לי שלאגי משעול יש שיר כזה שמבטא יותר את תהומותיה הנשיים.

          • מירי פליישר

            והרגע ראיתי את תגובתך השנייה מיכל . בערך אותן מילים.
            אזרתי אומץ לבקר כמעה גיורא , אולי מיכל עזרה לי . צריך לדעת איך לעשות זאת :) מבינה שאתה מבקש ביקורת.
            :)))))))

          • היי מירי
            לא עניתי לך מיד כי רציתי לראות לאן ינשבו הרוחות ולא רציתי להטיל את מלא כובד "למה התכוון המשורר" מיד. למרות שגם התגובות שלא נגעו בצד הפוליטי נגעו במה שיש בשיר (ועוד איך).
            גם אני אהבתי יותר את הגרסה שלא כל כך הייתה מפורשת והיא הייתה הגרסה המקורית. אשקול זאת לקראת הוצאת הספר לאור.
            אלף תודות
            גיורא

    • היי
      רצתי לחפש את השיר של לאה גולדברג ומצאתי שיר יפה. אך יותר מדהים הוא השיר הפותח את המחזור הזה והנה הבית האחרון שלו:
      אבל פתאום בקצה הרחוב
      עומד פנס אחד כחול
      אשר עמד כאן גם אתמול
      והוא עומד פ ת א ו ם.

      הפרדס הישן נעקר כבר מזמן, על חלק ממנו נבנתה ההרחבה של המושב. חמותי גרה שם. מידי יום אני מגיע לשם ועובר ליד השדות. ופ ת א ו ם ראיתי שחלק גדול מהבית עדיין קיים ,והשברים שחשבתי שהם שלו הם של בית אחר שהיה בפרדס.
      30 שנה אני עובר ורואה ,ולא רואה.

  8. יפה שם בסוף תיאור העצב המתגעגע של הבית – במיוחד הערבסקות ש"מעטרות בסלסול חשאי / את שברו".

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר