בננות - בלוגים / גיורא פישר / פעם היה לי אלוהים
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

פעם היה לי אלוהים

פעם היה לי אלהים

 

פַּעַם הָיָה לִי אֱלֹהִים

לְכַמָּה שָׁעוֹת.

הָיָה זֶה בְּבֵיתוֹ

בְּסִינַי , בְּיוּלִי 70.

חָסִיתִי בְּצֵל טְרַקְטוֹר חָשׂוּף

שֶׁהֶעֱלָה עַמּוּדֵי עָשָׁן

וְהַמִּצְרִים הִפְגִּיזוּ

בְּעַמּוּדֵי אֵשׁ.

 

נָשָׂאתִי עֵינַי אֶל תְּעָלַת הַמַּיִם-

מִשָּׁם הִרְעִימוּ

נָשָׂאתִי עֵינַי אֶל הַמִּדְבָּר הָרֵיק-

הַחוֹלוֹת דָּמְמוּ

נָשָׂאתִי עֵינַי אֶל הֶהָרִים

וְהִבְטַחְתִּי:

אִם יָבוֹא עֶזְרִי-

אֵלֵךְ אַחֲרָיו.

 

הָאֵשׁ שָׁכְכָה,

לֹא נִשְׁאַרְתִּי מַסְפִּיק זְמַן

כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הוּא בָּא.

 

וּכְשֶׁהָלַכְתִּי פַּעַם נוֹסֶפֶת

בְּגֵיא צַלְמָוֶת-

לֹא קָרָאתִי לוֹ

 

אוּלַי מִבּוּשָׁה.

שֶׁמָּא עֲדַיִן הוּא מַמְתִּין לִי

בְּ נ.צ. יוּלִי 70, סִינַי

                                                    מתוך "אחרי זה" הוצאת "עם עובד" 2010

42 תגובות

  1. בוקר טוב.
    שיר מדהים.
    רוצה את הספר שלך.

  2. שיר יפה פואטית מהודק עם שימוש מיוחד בארמזים המקראיים(עמוד האש וכו..
    ויש בו גם אירוניה דקה
    והערה חוץ טקסטואלית:
    אני יודעת גיורא שבלב שלך הוא נמצא יותר אולי ממי שמצהיר על כך
    לא צריך לחכות בסיני רק להציץ פנימה ולפוגשו שם
    סיני בתוכנו כמו כל העולמות כולם עליונים ותחתונים גיורא
    בקר של יום נפלא

  3. רקפת זיו-לי

    גיורא, השיר מרגש מאד. הוא נגע אצלי במקומות אישיים.

    • תודה רבה רקפת
      הרי זה מה שאנחנו רוצים. שהיצירה המאד פרטית שלנו, תהפוך להיות מאד פרטית של הקוראים.

  4. ככשיריך מצחיקים אותי מכאב ועד כאב, אני יודעת שהם זכו אצלי ב"ציון מצוין". כך כאן. סיפור+שנינות+חוכמת מעמקים+הומור מראשית עד אחרית=שיר שלם ולו כסעיף אחד הכרחי בעשרת הדיברות.

  5. מירי פליישר

    לו הייתי הוא הייתי נענית לך ולו רק בגלל כנותך

    • היי מירי
      הצחקת אותי פעמיים. פעם אחת בגלל תוכנם של דברייך, ואומר: לאחר מאה ועשרים, אני מציע לו למנות אותך כיועצת שלו. אני סומך עלייך שתעשי עבודה טובה יותר מיועציו העכשויים.
      ופעם שניה הצחקת אותי,כי צחקתי על עצמי. תגובתי הראשונית למקרא דברייך הזכירה לי את השיר הבא:
      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7764&blogID=236

  6. ומסתבר שבאותה פעם אחת ויחידה, גם בה הוא לא היה ובעצם מה שהיה זה הצורך בו.
    כשאתה כותב 'היה לי אלוהים', יש כאן משום ליסנציה פואטיקה כי אלוהים מופיע כאן, לא כמו שאנו רגילים למצוא אותו, כסוג של הווייה (לעיתים קרובות מואנשת, חרף איסורו המפורש ל…עשות כן) אלא כסוג של חווייה – כאילו תמצתת את כל חוויית ההזדקקות ואין האונים והעדר העיצה – למילה אלוהים.
    אתמול נכחתי באזכרה ועל שולחן הסעודה שאחריה, דיברו רבנים דברי תורה (כדי שלא יחשב לנו שאנו אוכלים נבלות, ככתוב במסכת אבות) וביניהם דובר על כך שבעשרת ימי תשובה הקב"ה קרוב אצל העם וכאילו עורך קבלת קהל המונית עם יחס אישי ומיידי לכל אחד ואחת שחפץ בכך, בו זמנית עם כולם. כל אחד יכול להשיג לעצמו אלוהים. נזכרתי בזה (מי שישמע כמה מזמן זה היה:-)…) כשפגשתי בשיר שלך, עד כמה רחוקות זו מזו חווייתו של המאמין והעובד את אלוהים מחווייתו של מי שמאמין בו בלי מחוייבות כלפיו. שניהם חולקים את אותה הזדקקות אבל נדמה שלאחרון יש מערכת יחסים מורכבת יותר…

    חתימה טובה!
    איציק.

    • לא יכולה להסכים. אמונתו של שומר מצוות לא יותר מורכבת מאמונתו של חילוני מאמין. ולדעתי אפילו להיפך. חווית הקרבה האינטימית לבורא לא מוכרת לאיש דתי ממוצע, תפילתו לא פורצת מהלב אלא מכוונת ונשלטת כמו עבודה. להיות מאמין מקצועי זה כמו להיות אוהב מקצועי. לנשק בשעות קבועות ולפי כללים נוקשים, לומר מילות אהבה סדורות ומאושרות על ידי המסורת. לתחושתי אהבת האל האמיתית צומחת דווקא בקרב החילונים ובאופן פרדוקסלי אפשר לומר שחילוני ממוצע הרבה יותר מאמין מדתי ממוצע. בכל אופן מערכת יחסים של החילוני עם הבורא הרבה יותר אנושית, רגשית, מורכבת, עשירה, עמוקה ורוחנית.

      • אין דברים מדויקים מלה שכתבת, לשיטת אמונתי ומניסיוני. כל מילה מיותרת.

        • טוב נו, קשה לי נורא להתאפק מלומר עוד כמה מילים מסכמות את ממצאי משיחותי עם אלוהים (אגב יש סדרת ספרים בשם הזה, אז אם בבוא היום אעלה את ממצאי כולם אדרש לשם אחר). אז ככה: אמונה באל היא דבר שניטע בנפש האדם. אני תוהה איך ילד שנולד למשפחה דתית זוכה בנטע הזה בילט אין? אני בספק. לגבי החוזרים בתשובה, אותם אני מדמה לילדים אבודים שזקוקים לגננת ולא לאלוהים. גננת שתאמר להם מה עליהם לעשות כדי לסדר את הכאוס בחייהם. לא בכדי בספר החוויה הדתית לסוגיה של ג'יימס מוקדש פרק אדיר להארה, לחווית הקונוורסיה – הקפיצה באפלה. זוהי הקפיצה האמונית באל שאני מאמינה בה בלב שלם. היא בדיוק, כפי ששרה ציינה, מקבילה לחווית האהבה שבין אדם לרעהו. היא יש מאין. היא נס. אי אפשר להסבירה. היא אפשר לנמקה. אין לה שום לוגיקה שבשכל ובמכסימום מקומה בחוכמת הלב באינטליגנציה הרגשית. וכן, גם לעולם לא נוכל לשכנע אדם שלא היתה לו הארת אמונה באל שיאמין. פשוט אי אפשר. לכן כל המיסיונריות היא תסמונת של עדר המבקש הצדקה לקיומו. וכן, לא בכדי התנועה החסידית גרסה שההתייחדות של המאמין עם בוראו בדרגתה הגבןהה אינה בבית הכנסת אלא ביחידות ורצוי בטבע. ולסיום של התמצית שבתמצית – לתחושתי אלוהים משוגע על המאמינים שקפצו מגן חובה לפוסט דוקטורט, מאהבת חובת הלבבות לאהבה חופשית לגמרי. מה שכן, כל המאמינים נדרשים כל אחד בדרכו להאזין לדרכו לל אלוהים כאילו היו מאזינים למוזיקה קלאסית לטעמי. לא בכדי ובצדק גם המאמין הדתי הכן והישר עם עצמו יודע שרמות שונות לאמונה וגם אם ימלא יומיום מצוות קבועות – העמקת האמונה וההתקרבות לא היא החשובה. וכן, זוהי דרך. הדרך הכי הכי חשובה – לחדד את שמיעה לקול האל שמעבר לפרגוד.

          • ההתקרבות לאל (ולא כפי שכתבתי בטעות הקלדה לא פרוידיאנית כמובן) היא החשובה! והיא בהחלט מסע חיים שאין בלתו, ורצוי שעה אחת קודם.

          • אילולא התמזל מזלי להכיר אותך ומעטים דומים לך, לא הייתי מגיעה למסקנה הזאת. שתדעי לך שמילים "חוכמת הלב" נולדו בשורש נשמתי ואת היחידה מבין סובביי שמבינה אותן ואומרת אותן בכזאת טבעיות. ובכלל, בכתיבתך (בשירים וגם ב"יומנה") זיהיתי את זה, את אמונתי הייחודית, הנדירה, הלא נאמרת. זיהיתי בך אחות לאהבת האל. ובכך אני רואה את ייחודך הרב ואת היותך אוצר נדיר. אמונה זה פשוט כמו שאהבה זה פשוט, אבל מעטים אוהבים באמת ומעטים יודעים להאמין. זה בדיוק הדבר שמשך אותי אליך מלכתחילה ושבזכותו ידעתי שהנחייתך תביא אותי למקום טוב ואמיתי. לכן אני לא מפחדת לתת לך לתקן את שיריי ולעשות כל דבר שאת אומרת לי. כי בבסיסך נמצאת אמת.
            אני שמחה שעוררתי אותך על ידי התגובה שלי, שמחה שדיברת על זה באופן גלוי ונדירים הם שיבינו את שיחתנו באמת.

  7. עקיבא קונונוביץ

    גיורא, זה אחד השירים היפים, החזקים והנוגעים ביותר שקראתי.

  8. שיר מדהים
    שיר חכם ביותר
    מבנה וקצב נהדרים
    יפה גיורא
    לא שמעתי אותו בתוכנית עם קובי אייל
    אתה צריך להקריא אותו בכל הזדמנות

    יש קטע שכתבתי לפני שנתיים על "אמונה" מתוך ענין לפתח סוג של שיחה אבל לא היתה היענות לאתגר

    אכתוב אותו

    כל אדם באימונתו יחייה
    אילו כך היה בעולמינו הוא היה נראה טוב יותר

    אמונה

    רוב בני האדם מחפשים משהו להיאחז בו.
    אינם מצליחים להתמודד עם המודע שלהם בלבד.מחשבתם תשאף למקום ידוע,היכן שכבר דיברו בו וקבעו בו.רוב בני האדם יתקשו לקבל דבר חדש כמותר כאפשרי.
    למרות זאת ימצא הקומץ אשר יבחר את השונה ואת השינוי. דרך התמודדותו של המיעוט תהיה תמיד קשה. במקרה הטוב לא יפגע מי שבוחר את השינוי, במקרה הרע אותם אלו שלא יפגעו והם רוב בוחרי השינוי, יעשו מהר מאד שימוש רע בבואם לבשר את השינוי.
    רוב בני האדם הם מאמינים וצייתנים.לעיתים קרובות דורשי השינוי יעשו שימוש בצייתנותם של בני האדם ברצותם להוביל אותם למעשה חדש או אימונה חדשה.
    יכולה להיות זו אמונה דתית או אחרת. יצר השליטה של מי שיוביל אנשים לעבר השינוי יגרום לאותו מיעוט להשתמש באותם כלים שהשתמשו קודמיהם,מגיה,כישוף,אלוהים,שכר ועונש ועוד.
    חולשתו של האדם תבוא תמיד לידי ביטויי ביום שבו יקבל שליטה על אנשים אחרים.
    ולא לחינם נאמר בסיפורים שלא נמצא צדיק אחד בסדום.
    לעיתים רחוקות ימצא אותו צדיק שיביא רוח חדשה למקום,שאין בה אלא להטיב עם האדם ולא לשלוט בו ולקחת את ממונו ונשמתו.
    מהי משמעות המילה אמונה?להאמין במה? באהבה,בהצלחה,באדם כלשהו בצדק בחמלה בדרך חיים?
    האם זו תקרא אמונה או ידיעה והסכמה על דרך? האם יש באמונה בסיס למעשה עובדתי או שמדובר במשהו בלתי ידוע,מיסטי בלא אחיזה במציאות.אם כן מהו משמעותו של המשפט "פתי מאמין לכול דבר" אם לא שבמילא אין בסיס עובדתי לאמונה וכול אמונה של כול אחד בן שיהיה חכם תם ושאינו יודע לשאול תהיה זהה. כך גם סוג המאמין בכול סוג דת או המאמינים בגרמי השמיים ובאילים השונים.
    אמונה היא כשאדם סומך על עניין או ייתכנות שאין לה בסיס עובדתי כלשהו.אחרת זו תחשב להסכמה או לידיעה או ידיעה חלקית עם ביסוס להמשך הייתכנות.לפעמים נאמר "אנו מעריכים על סמך נתונים ועובדות כאלה או אחרות"
    "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח"
    אין שום בסיס של עובדה או ייתכנות אך האמונה קיימת וזו לא שונה מאמונה אחרת.
    אם כך אין אפשרות לבטל אף אמונה כול אמונה שתהיה יהדות נצרות אסלם בודהה או עבודת אלילים תהיה זו זהה מבחינת עובדת ההיתכנות כמו כך עובדת האי היתכנות שהיא ידיעתו או "אמונתו" של האתיאיסט.
    יאמר האתיאיסט חובת ההוכחה היא על הטוען שקיים!

    מדוע יחפש לעצמו האדם מושא לאמונה?
    אולי בגלל חרדה לקיומו אולי בגלל כיסוי לבורותו,הקושי שלו לחיות עם חוסר הידיעה.
    האדם התחיל להאמין באש שהצילה אותו מחיות טורפות.
    האדם האמין בשמש שהאירה את יומו,פחד שמע לא תופיע למחרת,ובירח שהאיר לו מעט את הלילה.האמין ברוחות שיביאו את הגשם כדי שלא ימות ברעב וכ"ו
    ושוב אנו מגיעים לאותו מיעוט של אנשים שניצל את פחדיו של האדם כדי להפיק לעצמו רווח ושליטה.
    רוב בני האדם מאמינים,צייתנים ומפחדים.
    יאמרו אותם אנשים שירצו לנצל את הרוב;
    בואו נאחז במרכזי השליטה אמונה;נעשה להם עגל,אלים אחרים,נביאים אחרים או אידיאל כלשהו בין אם זה אחד בלבד או רבים. בפחד;,תיאורית השכר והעונש ובצייתנות; עובדה שמסייעת ומקילה על השיווק של התכנים הנ"ל ובכך נצליח להשתלט על ממונם ונפשם.
    באלפיים השנה האחרונות אנו נמצאים בעידן האמונה "באחד" האם זה לא מזכיר לנו משהו כמו מונופול או קרטל?
    הרי בעבר יכול אדם להאמין בפסל שמצוי בביתו ובך להימנע מהצורך לשלם או לשעבד נפשו למתווכים.אם כן, מה טוב יותר?
    האם לא צריך אדם לדעת במקום להאמין, להתייחס לאי הידיעה כאל מאגר עצום של מידע שאת חלקו הקטן יידע ועם חלוף הדורות ידע קצת יותר.
    האם לא נכון הדבר שבמשך מאת השנים האחרונות רכש האדם לעצמו ידע עצום ביחס למיליוני שנות קיומו?
    העובדה שדובר בה רבות,היא שאם ינחת מטוס קל במאהל של שבט פרימיטיבי שלא הכיר ההתפתחות שכזו יהפוך הטייס לאלוהים והמטוס למרכבת האלוהים ויוכל הטייס לשלוט בכול השבט רק בעזרת סימני אצבעותיו.
    מתגלים גם כאן שוב תכונות היסוד,פחד צייתנות ובורות,אותם תכונות שהובילו וממשיכים להוביל את רובה של האנושות עד היום.

    • דוד,

      כל מה שאתה כותב עליו נאמר כבר במחזה "הקרנפים" של יונסקו, ודי לחכימא ברמיזא.

      אני אגב איני לא מן הפחדניות וגם לא מן הצייתניות, אז מה? אם ראיתי איזה חזיון אלוהי מרהיב, מה זה אומר עלי, לדבריך?

      כל אחד שכותב כאן רואה איזו דמות של אל שונה בתכלית השינוי מזולתו.
      עיין ב"תת מודע הקולקטיבי" של קרל יונג.

      משום מה יש לי איזו תחושה שאתה כל פעם מנסה להמציא את הגלגל – המציאו אותו כבר. תאמין לי המציאו
      את הגלגל אני מתכוונת.

      אחת שיודעת

      • חן חן לך
        תודה לך שנענית לאתגר והגבת

        ראשית איני מכיר הקרנפים של יונסקו ולא את תת המודע הקולקטיבי של קרל יונג
        אשמח לעיין
        את הגלגל המציאו זה נכון וכך גם את אלוהים ואנחנו נמשיך לכתוב
        ובענין החזיונות גם אישתי רואה חזיונות ומתקשרת ואני אומר לה שזה סוג של כשרון
        כמה אנשים יכלו עד גיל 35 לכתוב 600 יצירות
        אשתי אומרת לי שאני גם מתקשר כיוון שאני אוחז בשיר ושומע את המוסיקה שלו וכך אני מקליט ויוצר שיר חדש
        אני כמובן לא מסכים ואומר לה שלדעתי זה סוג של כשרון
        אני יודע שעל דבריי לפני 200 שנה היו תולים אותי
        אני שמח שלפחות לכתוב אני יכול

        • שלום דוד
          אני מודה לך על מה שכתבת ועל הדו שיח המלמד ומשעשע עם חוה.
          למיטב ידיעתי מדובר ב637 יצירות. אם כי האחרונה מוספרה כ(ק) 626

        • כפרה דוד,

          אני בטח שלא מתקשרת, לא בעלת אוב, לא יודעת תחזיות, קראתי את שירך וגם שמעתי אותם, בדבר אחד אתה מומחה בהמון יחסי ציבור. תתפלא במקרה גם שמעתי את הראיון ברשת א' כותבים למגרה, או מה שלא יהיה.

          נדמה לי שהיתה לך הארה בשנת 2009 והתחלת לכתוב, מאז אתה משיא עצות ומחוות דעות על כל צעד ושעל.

          אז ככה, דוד לאבד אב הוא לא לאבד בן.
          כאשר אבות קוברים את בניהם אין זה בדיוק אנלוגי לבן שנפרד מאביו.

          באמצע הראיון די נרדמתי ושמעתי וראיתי אותך גם מפזז ומרקד. יחסי ציבור מעולם לא הפכו אדם למשורר. נכון אתה יכול לכתוב על כל דבר, ותמשיך באמת לכתוב.

          אני מניחה שהמנעד של שירתך יתפתח יותר לעת עתה אם תכיר את המחזה "קרנפים" של יונסקו, ותכיר את משנתו של יונג שהיא מקבילה לזאת של פרוייד.

          הייתי אולי מכינה לך איזו רשימת קריאת חובה, אבל באמת בשביל מה לך את זה? העיקר שתתחבר עם האנשים הנכונים.

          חוה

          אגב, אני מרשה לעצמי לכתוב כי גיורא נסע, אם היה כאן מפאת כבודו לא הייתי מוציאה מילה.

          ובאמת שאת הגלגל כבר המציאו.

  9. לום גיורא,

    מי כמוני מכירה את אותו ניכור שעליו אתה מדבר [עמוק בשל הכעס והכפיפות מהמכות שספגנו]
    אבל בכל אופן מומלץ להחשף ל"אורות התשובה " של הרב קוק, לי זה הצית ניצוץ. ספר שלא מטייח שום קושי במהלך רוחני.

    עליזה

  10. עליזה איזה צרוף מקרים!!!
    היום למדתי מתוך הספר ומצטרפת להמלצה שלך
    אפשר להורידו מהאינטרנט נסו בגוגל

    • גיורא היקר,

      אני מודה לך על תגובתך לדברי בפוסט הקודם. מה עלי שהסיק? שאני מובנת מאליה בעיניך, או שאיני קיימת, או כל תכונה אחרת.

      מכיוון שאתה מייתר את תגובתי עדיף שלא אגיב, תתבשם יקירי במגיבים אליך.

      חוה

      • חוה היקרה
        עוד לא סיימתי להגיב על כל התגובות בפוסט "לטובתו". במשך הלילה אענה לך ולאחרים, לא בגלל שאני "צריך" אלא בגלל שאני רוצה ויש לי מה לענות.
        תודה על הקריאה המרתקת והמעמיקה שלך.
        גמר חתימה טובה
        גיורא

  11. בס"ד
    "בטוח" שרה,ואחותי היקרה ענת יותר חכמות ומבינות,מגדולי עולם צדיקים שבכל הדורות,"שהחליפו גננת בתורה ומצוות"
    ממליצה בחום להוריד את הראש ולחפש באמת את האמת.
    תורה מונחת בקרן זוית,כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.
    אחרי 120 אי אפשר לתקן.
    לגיורא,על אף שאינני מבינה בשירה,שירך נוגעים.אף פעם לא מאוחר למצוא את אלוקים.
    השם אוהב את עמו ישראל.לבל ידח ממנו נדח.
    גמר חתימה טובה
    איריס

    • חיי לימדוני שדרכים רבות להגיע לאמת, ואין דרך אחת עולה על רעותה ובלבד שההולך בה יעשה זאת עם כל כוונות האמת שבלבו ויהיה נקי כפיים ולב. עשה לך רב, מבחינתי – אין רב אחד עדיף על משנהו – ובעיני הרב הכי הכי הוא בורא הרבנים כולם. כל בני האדם נבראו בצלמו. אין לי מושג במה עדיף צדיק עלי או להפך ובלבד ששנינו חותרים באמונה שלמה לאותו יעד עליון. האמת איריס אינה לא בכיס שלך וגם לא שלי. ולא בכדי נאמר איש באמונתו יחיה. העיקר החיים נקיי הכפיים והלב. לא קל להגיע לשם אבל כל הדרכים כשרות. ואחרון הוא ראשון. בראשית מיתנו לעם הנבחר עשרת הדיברות. יכול להיות שאילו קיים היהודי בנקל את עשרת הדיברות כולן לא היה מקום לכל השאר וגם לא לכל הצדיקים. כולנו היינו צדיקים. אז אני אחזיר היום הזה הכול לבראשית. אם אדע שאני ממלאת את כל עשרת המצוות ובהיותי מלאה באור ובאהבת האל. די לי בכך. גמר חתימה טובה, וכיוון שבעשרת הדיברות לא כתוב שעלי לצום, אני פטורה גם מזה.

    • שלום איריס
      תודה על דברייך החמים. אני לא כותב ל "אנשים המבינים בשירה" . אני כותב לאנשים, ורוצה שהמילים שלי יגעו בהם. אני מקווה שגם אלה העוסקים ב"מלאכת השיר", יעריכו את עבודתי.

      ובעניין החיפוש אחר ה':. אומר לך מה שאני אומר לתלמידי, המתפלאים שגיורא המורה לתנ"ך, לא בדיוק מהמאמינים:
      אני מביא להם את הקטעים מהתנ"ך ,המתארים את דרישותיו של אלוהים ממאמיניו. למשל:מיכה ו' 6-8 תהילים ט"ו.
      ואומר להם: אני משתדל לקיים את המצוות האלה, האם אלוהים כל כך חלש שהוא זקוק לזה שאאמין בו, או שהוא מעדיף שאלך "בדרכיו". האם הוא זקוק לפושעים הגדולים שמאמינים באמת ובתמים בו, חובשי כיפות ומנשקי מזוזות?
      מיכה הנביא נותן יפה את התשובה.
      גמר חתימה טובה
      תודה על הצילומים שאת מביאה מחֶבְרָה קרובה אך רחוקה.
      גיורא

  12. גיורא הי,
    שיר נהדר (שבו הפרטיקולרי הופך אוניברסלי).
    חתימה טובה — צדוק

    • לגיורא,

      בימים אלו של ימי תשובה אני מליאה יאוש. ממש כך, יאוש מן הכל, מן המציאות, מן החיים, מן התחושה שזעקתינו אינן נשמעות ואינן נענות וקיומנו הופך סתם, סתמי ומופקר.

      בימים אלו איני חושבת על אלוהים במובן של יהודי מאמין, או לא מאמין, דתי או אחר, איני חושבת עליו כעל מושג מופשט שיש לשאת עינינו אליו ואיני מחכה לו וגם להתפלל בלב בפנים הפסקתי.

      ולכן, איש כאן לא יוכל לתפוס אותי בסיבוב ולהתפלמס עימי, שאני צריכה להיאחז ולהאמין במשהו כדי להאמין במשהו. קצת מן הכעס הזה ניתז עליך. לא אל כל האנשים אני מגיבה. אני מגיבה אל אלו שבעיני אל כתיבתם צריך ואני רוצה להגיב.

      ולכן, אולי באמת פעם בשנת 1970 חיכינו לאלוהים, לא היו לנו סלולריים, לא אייפונים, אייפודים, עדיין היתה במדינה הזאת חקלאות – עדיין. מאז ימיה האחרונים של מפלגת העבודה, בגין, שמיר, רבין באו עלינו ממשלות מבולבלות, דביקות בכיסאון(כיסאות וקיפאון), דביקות בפני עצמן ערכים אבדו, והגענו למצב שהיום גם חיים אובדים
      סתם, ככה!!!
      ולא צריך לתת דין וחשבון, ולא כלום, ואין יותר מלחמות אלא מבצעים, כדי לא לשלם על השכול ולא על היגון. וכאשר במבצע חיילים יוצאים לשחרר חייל אחד סמל לרעות את גלעד שליט, הם חוזרים, מוחים בתים וגלעד איננו.

      השאלה היא איזה אלוהים יש לחפש בכל אלו? אם בכלל. והרי ברור הוא לעין כל שאלו מעשה ידי אנוש גסות וברות, ואם יצאת בחיים זהו יותר נס מאשר פלא.

      כן, גיורא, מדברים על זה, מפיקים משדרי טלוויזיה, תוהים בקול על השחיתות, ומקימים ועדות ומוחים את הוועדות וקולותינו שלנו אייהם?

      בכל אלו וגם בדמעות העשוקים איני מחפשת אל, אלא אני מחפשת את האדם, אני תרה אחריו, אחרי ההדוניזם, התאווה לפרסום, לכוח, לכסף, הזילות בחיי אדם – כל אלה אני מוצאת על סביבותיי ואנשים אלו עוד מחפשים אלוהים, מתפללים אליו, מייחלים אליו במקום שילכו אצל עצמם פנימה.

      אבל זה לא. איש באמונתו יחיה, כי הוא נוח איש צדיק תמים בדורותיו, אפילו ספור האשמה האישית נמחה כמעט לחלוטין, התיאוריות הפסיכולוגיות פשוט הפסיקו לעבוד!!!!

      גיורא, היקר באדם, אני חושבת שאנחנו נמצאים בפתחו של עידן חדש. כי כאן נזקקת מהפכה אמיתית ולאלוהים אין כל קשר עם אלה. אם הוא קיים או אינו קיים. מהפכה מן הסוג של המהפכה התעשייתית, זו הצרפתית, אפילו התפוררות הקומוניזם.

      לסיכום דברי, כמטאפורה כמובן שאפשר לדבר בשירה ובפיוט על ראיית האל כסוג של הזייה – ההיה או חלמתי חלום, בספרות בוודאי שאפשר להעלות תהיות ובמיוחד בשירה.

      אבל במציאות גיורא אני זוכרת שכתבת על מכתבו של פרס מכתב תנחומים מלא שגיאות כתיב ועל כעס אצל זהבה גלאון ומאז הרי המצב החריף עוד יותר ומאוד, כי כמעט לכל שר כאן יש מפלגה שלמה
      וחיי אדם איים?.

      על הזילות הזאת אני מיואשת, על ההיבריס האנושי אני מיואשת, על חוסר לקיחת האחריות אני מיואשת, אבל אני גם יודעת
      לא מתי, אלא שהעונש על כל אלה בוא יבוא מידם של אלו שעוולו הם גם ישאו בכל מועל הלב.

      איך אני יודעת, לא בבטחון, אלא בהתבוננות מאוד פקוחה בחיים. הנבל ממעשה נבלתו ותוצאותיה לא יוכל להתחמק.
      השאלה היא

      What's god has to do with it?

      נקווה לחיים טובים ואיכותיים יותר.
      חוה

      • שלום חוה
        תתפלאי או לא, אבל אני מסכים עם דברייך. אני, באופן אישי לא מחפש את אלוהים כדי להתלות ולהאחז בו. גם אני כמוך תולה את "האשמה" בבני אדם. ההבדל בינינו (כנראה) נובע מכך שאני תלמידו של טשרניחובסקי:

        שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
        זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
        שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
        כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

        כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת,
        לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
        כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
        גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

        רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
        יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
        לֹא בָּרָעָב יָמוּת עוֹבֵד,
        דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדַּל.

        שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
        אַאֲמִין כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
        לֵב – תִּקְווֹתַי גַּם תִּקְווֹתָיו,
        יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

        אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
        אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיוֹם,
        אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְּׂאוּ שָׁלוֹם
        אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

        יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
        וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
        בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
        עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

        יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יַעַשׂ,
        דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי,
        לֹא בֶּעָתִיד, בַּשָּׁמַיִם –
        חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָּי.

        אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
        לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
        לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
        פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר.

        שחקי, שחקי על החלומות,
        זו אני החולם שח.
        שחקי כי באדם אאמין,
        כי עודני מאמין בך.

        כי עוד נפשי דרור שואפת,
        לא מכרתיה לעגל-פז,
        כי עוד אאמין גם באדם,
        גם ברוחו, רוח עז.

        רוחו ישליך כבלי-הבל,
        ירוממנו במתי-על;
        לא ברעב ימות עובד,
        דרור – לנפש, פת – לדל.

        שחקי כי גם ברעות אאמין,
        אאמין כי עוד אמצא לב,
        לב – תקוותיי גם תקוותיו,
        יחוש אושר, יבין כאב.

        אאמינה גם בעתיד,
        אף אם ירחק זה היום,
        אך בוא יבוא – ישאו שלום
        אז וברכה לאום מלאום.

        ישוב יפרח אז גם עמי,
        ובארץ יקום דור,
        ברזל-כבליו יוסר מנו,
        עין-בעין יראה אור.

        יחיה, יאֱהב, יפעל, יעש,
        דור בארץ אמנם חי,
        לא בעתיד, בשמים –
        חיי-רוח לו אין די.

        אז שיר חדש ישיר משורר,
        ליופי ונשגב לבו ער;
        לו, לצעיר, מעל קברי
        פרחים ילקטו לזר.

        למרות שנהגתי לחשוב על עצמי כמתוחכם, ובעל נסיון. אני חייב להודות עכשיו, לעת זקנה, שאני יותר תמים וחסר נסיון ממה שחשבתי על עצמי.
        בסופו של דבר, עם כל הצרות, לא ממש נחשפתי לעולם. אני גר באותו בית בו נולדתי ,מלמד באותו בית ספר בו למדתי ,ועיקר חברי הם חברי ילדותי (הלילה אני טס לאיטליה עם זוג חברים ,היא חברתי מהגן ובעלה למד שנתיים מעלינו באותו בית ספר).
        נסיבות חיי, לא הובילו אותי לאבד את האמון בבני אדם. אולי זו הסיבה שלא נצרכתי לאלוהים.
        לכן, אני מאחל לך שתמצאי מקום בליבך לאנשים טובים.
        תודה
        גיורא

        • לגיורא,

          כל מה שכתבת אני יודעת ואני גם מרגישה את זה אצלך. היחסים שלך עם האישה, המחוייבות להוראה, לילדיך, צורת החיים שלך, ולכן דווקא לך כתבתי את דברי אלה.

          בניגוד אליך, היה לי בית קשה, אל הכסף מלך בו ועוד מולך, כאשר ההתחלה קשה גם ההמשך אינו קל, כל מה שהגעתי אליו לבדי הגעתי ובמו ידי ויש סביבי מספיק אנשים שעוד מנסים להחריב גם את זה. בשם האגו, למען הכסף, אני הייתי הכבשה השחורה של המשפחה על לא עוול בכפי. ולמרות שמזמן איני שם הם נותרו שם. על זה צר לי.

          וגם על מה שקורה כאן בארץ, על הקלות הבלתי נתפסת של השחיתות. צר לי, אני רואה אותם בקלונם ואולם אין בכך כל נחמה גיורא.

          ולכן,
          המון תודה על השיר, קראתי כל מילה ואני ממהרת להגיב.
          וכאשר תראה איזו שכיית חמדה באיטליה תחשוב עלי לרגע קט, ותמשיך הלאה, כי לך מגיע עולם ומלואו.

          שלך
          חוה

          • שלום חוה
            תודה.
            אני מבטיח לחשוב
            וגם אולי להעלות תמונה או שתיים.
            בעיקר, כדי שגם אמיר אור יקנא קצת!
            גמר חתימה טובה
            גיורא

        • וזה נקרא גיורא – הכרת הטוב
          אצלך עיקרי האמונה נמצאים בלב אינטואיטיבית

    • היי צדוק
      המחמאה הטובה ביותר שאנחנו יכולים לקבל. נכון?
      צריך לארגן עוד פגישות ,כמו אלו שריקי ארגנה.
      (… זה מזכיר לי את אשתי המתלוננת עלי: "תמיד אתה אומר צריך צריך צריך, אולי אתה תעשה את זה?")

  13. לגיורא שלום 6.10.11

    הואיל ואני לא מצליח להגיב ישירות אני פונה בדרך זו. {ראיתי ששירך האירוני והיפה מאוד הוביל לדיון תיאולוגי. אני תיאולוג מאוד קטן. האמת שאני גם לא איש של בדיחות וזוכר רק בדיחה אחת וגם אותה רק כמעט על בוריה. אך שירך הזכיר לי בדיחה אחרת שאני זוכר רק הד קלוש שלה, בעצם את העיקרון שעומד בבסיסה, ואנסה למלא אותה בתוכן משלי. אדם נתקע עם מכוניתו בכביש צדדי נידח, הוא עומד שעות צמא וחסר ישע ושום מכונית לא עוברת. בצר לו הוא פונה לאלוהים ואומר "אלוהים, אם תשלח אלי מכונית להצילני אני אפסיק לבגוד באשתי ואתרום 100,000 דולר לבית הכנסת", אך בדיוק באותו הרגע הוא מבחין באור חיוור הנע מולו והוא פונה לאלוהים ואומר: "אתה יודע מה, לא צריך, אני כבר אסתדר לבד".

    בכל מקרה ובלי קשר למסקנה התיאולוגית : שנה טובה לך ולמשפחתך}
    דוד אדלר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר