צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

לטובתו

לטובתו

 

גַּם אֲנִי

רָאִיתִי אֶת דִּמְעַת הַעֲשׁוּקִים

וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.

וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי:

יְהֹוָה-

 

לְטוֹבָתוֹ

עָדִיף שֶׁאֵינוֹ.

 

21 תגובות

  1. גיורא'לה
    התרשמתי מהשיר, אחרי העבודה אגיב באופן מפורט. יש לי מה לומר בנושא. בינתיים רק קפצתי לומר לך בוקר טוב ותודה על שאתה קיים. יוצאת לעבודה עם חיוך.

  2. שער קשה
    אך כתוב יפה

    • גיורא שלום – בוקר טובעולם!

      שאלות: האם אתה מאמין שהוא קיים, ואולי קראת לו יהוה (משורש ה-י-ה), כדי להדגיש את היפוּכוֹ- אינוּתוֹ?
      "לטובתו" אכן מתכוון לטוֹבה, אך לטובת מי, ולמה עדיף האין?

      • תיקון קטן: "והוא היה והוא הוֹוה והוא יהיה.." יתכן שהשורש הוא של יהֹוה הוא ה-ו-ה ?!

        • בוקר טוב רוחה
          על השם "יהוה" מקורו והשימושים בו תמצאי בערך "יהוה" בויקיפדיה. זו סקירה מצוינת.
          http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%94
          מישהו פעם אמר לי שאין דבר פתטי יותר ממשורר המסביר את שיריו.
          אך מכיוון שזה בלוג של יוצרים ,אני מרשה לעצמי לשוחח על עניינים כאלה.
          "יהוה" נחשב במסורת ל "שמו הפרטי" של ה'. השם שאסור להגות, לתת כבוד על ידי יצירת מרחק. בכינוי המקובל "אדונַי" יש ריחוק של כבוד. בגלל משמעות השם "אדון" והבחירה בגוף שלישי רבים.
          רציתי בשיר הזה לתת לקורא הרגשה שאני חצוף,ליצור פער והפתעה בין הבית הראשון לשני. הבית הראשון כתוב ברובו בלשון מקראית המצטטת פסוקים מקוהלת ולכן השימוש ב"יהוה" מתאים.
          מבחינה תוכנית-ענינית, ה"יהוה" שייך לבית השני. מבחינה לשונית לבית הראשון. את הדואליות הזו והרצון ליצור את הפער אך גם חיבור, ניסיתי לפתור על ידי המקף- אחרי יהוה, אבל השארת רווח.
          דרך אגב, הדבר היה אינטואיטיבי,ואחר כך הסברתי לצמי את הבחירות שעשיתי.
          גמר חתימה טובה
          גיורא
          לקרא לה' בשמו הפרטי,
          "להוריד" את הדיון מהשמים לארץ

          • לילה-בקר טוב, גיורא!
            השאלות שלי לא התכוונו למקור השם יהוה, ושמותיו האחרים של אלוהים, כי אם למה עומד מאחורי המעשה האינטואיטיבי של כתיבת השיר הזה, והשימוש במשלבי דיבור-שפה-כתיבה שונים.
            הסברת למה התחלת בשפה מקראית ועברת לשפה פשוטה מדוברת; "לטובתו..עדיף ש..".
            לתחושתי החיבור בין שני המשלבים לא משרת את ההזדהות שלך עם "דמעת העשוקים", שאתה מביא בדיבור-ציטוט אישי בשפת המקרא, כאשר החלק השני לא מסביר את הפער והפרדוקס בין טובתו של האל שהיא תמצית קיומו לבין אינותו, בשפת השיר: "עדיף שאינו", שפירושו בעצם הוא -אין אלוהים!
            אם הצלחתי להסביר את השגותיי לגבי השיר, אז הנה עוד אחת: אם הוא אינו קיים (באמונתך), מה יש לומר לטובתו?
            ואעפ"י כן ולמרות הכל, גמר חתימה טובה!
            רוחה

          • בוקר טוב רוחה
            הבאתי את הקישור לויקיפדיה לשמותיו של ה', מאחר ובתגובתך תהית על מקור שם זה.
            קוהלת, שממנו גזלתי את השורות הראשונות יוצא מתוך הנחה שיש אלוהים:"…עניין רע נתן אלוהים לבני האדם לענות בו" (א' 13). אני רציתי להוסיף עוד "נעלם" (או פתרון) למשוואה.
            ולכן, מה שציינת כבעיה:"כאשר החלק השני לא מסביר את הפער והפרדוקס בין טובתו של האל שהיא תמצית קיומו לבין אינותו, בשפת השיר: "עדיף שאינו", שפירושו בעצם הוא -אין אלוהים!"
            פרדוקס זה הוא מהות השיר. בדיוק כדי שתכתבי את מה שכתבת.
            גמר חתימה טובה
            תודה
            גיורא

    • תודה דוד
      גמר חתימה טובה

    • לדוד
      תודה

  3. יהונדב פרלמן

    גיורא
    בעצם ימי התשובה
    "אלוהים מסתתר ואדם צועק אייכה. . . "

    • ליהונדב
      אני, באופן אישי, חוץ מפעם אחת (ראה "פעם היה לי אלוהים) לא חיפשתי אותו ולא קראתי לו.
      גמר חתימה טובה

  4. וברוח דבריך ,יהונדב, וברוח ימי התשובה הללו נעלה את החסרון הזה בפניו שיפקח את עינינו לחוש בקיומו בתוכנו, כי בלעדיו קשה לקום בבקר, בחיי
    קשה עד מאוד

  5. ערב טוב, גיורא.
    חזרתי כמו שהבטחתי.

    השיר יפה, במיוחד בחלקו הראשון
    ולא בגלל תוכן האמירה אני אומרת זאת אלא משיקולים אסתטיים גרידא.
    עכשיו לאמירה עצמה.
    מי האמיץ או חסר הלב שיגיד לך: לא נכון?
    לא אני.
    ובכל זאת יש לי מה לומר.
    גם אני ראיתי את דמעת העשוקים.
    ואין מנחם ואין עונש לפושע
    ונדמה כי אין פשר למתרחש בעולם
    אין הגיון ואין סדר ואין טוהר
    העולם הזה מלוכלך.
    אבל אני לא מרגישה שזאת הוכחה לאי קיומו של אלוהים.
    היום ישבתי בגינה, רגליי על האדמה, סיגריה בפי ונמלים רוחשים לפניי על הבטון. באותו רגע עצמו אלפי עשוקים בכו וקראו לעזרה, לא ראיתי ולא שמעתי אותם. עישנתי סיגריה והתבוננתי בנמלים. הרגע הזה עצמו הוא עושק, חוסר צדק משווע שעולמנו מתאפיין בו. ודווקא באכזריות ובשגעון העולם אני מרגישה נוכחות אלוהית. אני רואה בכך יצירתו העזה – כאן עשוקים ושם בטלנית עם סיגריה. לפעמים התפקידים מתהפכים. אני זועקת ומייחלת ואין מענה. ומישהו אחר באותו זמן מתנשק או שותה בירה או סתם מאוד שמח בלי סיבה. העולם הזה הוא יצירה עזה כמוות. כאש אוכלת, יצירה בלתי נסבלת ויפהפיה. אני כאן לזמן קצר, אבל אזכור את רגב האדמה המטורף הזה, לא אשכח.

    • שלום שרה
      רואים שיש לך טעם טוב מאד בשירה. השורות 2-4 נכתבו לפי המסורת על ידי שלמה המלך בספר קוהלת. חיברתי חלק מקהלת ד 1 עם הביטוי "ואמרתי אני בליבי" החוזר פעמים רבות בוריאנטים שונים (למשל פרק ב' 15). (מומלץ ביותר לקרא את קוהלת,הכי חכם שיש).
      על תוכן התגובה, אני בוחר להתייחס מאוחר יותר.
      גם אני מקיים הבטחות.
      תודה על התגובה היפה. והמחמאה מהבוקר.
      גיורא

    • לגיורא,

      מעולה. פשוט מעולה. בבחינת מעט המחזיק את המרובה.

      ולשרה, לשבת בשמש, לעשן סיגריה, לראות את הרגש זה ממה אחלה. התמונה החביבה עלי ביותר בעולם. מה שנקרא לתפוס שלווה.

      אני חושבת שאת וגיורא מתארים שני מצבים שונים בתוך אינספור מצבים אנושיים.

      שרלה, כזה כיף שתפסת יום בשמש. על העשוקים והדלוחים, והמסכנים, וקשי היום, וכו'… אפשר תמיד לזכור ולחשוב – אבל את תפסת את הבריאה ביופיה עם עצמך וגם עם הנמלים.

      גיורא, עלה לי עכשיו רעיון של היפוך היוצרות בדרך כלל על האדם מצופה ומצווה "ואהבתך לריעך כמוך", ואילו כאן המילה לטובתו בהחלט מעמיד את בורא בני – האדם "למשפט", עדיף לו שבוא יבוא, ושלטובתו שידאג גם לחלכאים, לנדכאים ולעשוקים – הם יכולים להיות בנקודת זמן כל אחד מאיתנו, או בכלל החברה שלנו.

      ההיפוך הזה שבו האדם הוא השופט את האל הוא אדיר, הוא עלה כבר, אבל כאן בהחלט הצלחת לתמצת אותו ברוח התיאוריה האקזיסטנציאליסטית והאנושית.

      ואולי האנושי הוא הנעלה על האלוקי, ותשובה על למה לנו להרהר בדרכי הבריאה? אפשר להרהר ואפשר לערער.

      חוה

      (אגב, תשובתי רצינית לחלוטין). במצב הזה שוב, רגע של שקט בשמש מכל העושק הנורא הזה הוא אתנחתא אדירה.

      חוה

      • חוו'לה
        אני לא רוצה להכביר במילים
        חיבוק:-)

      • שלום חוה
        כתבת מאד יפה, וכמובן צדקת שהנושא חוזר ועולה בגרסאות שונות ובתקופות שונות. הנפלא והבוטה מכולם הוא ירמיהו, הקורא את אלוהים למשפט (י"ב 1-4).
        ההבדל (אלפי הבדלות) ביני ובין הנביא הוא, שירמיהו לא מטיל בספק בקיומו של האל. לכן "הבעיה" שלו גדולה יותר.

  6. גיורא הי,
    הגותי ומעורר מחשבה — יפה.
    ובסוגריים אומר שגם הזכיר לי שלוש או ארבע שורות. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17979&blogID=309

    שנה טובה וחתימה טובה — צדוק

    • שלום צדוק
      נכון, יש מידת דמיון. אבל זה לא כל כך מפתיע ,בסופו של דבר אנחנו כולנו מסתובבים סביב אותו עניין.

  7. אבנר אריה שטראוס

    אכן מתאים לימים גיורא.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר