צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

שיר אחד

שיר אחד

מַהְפֵּכָה לֹא תֹּאהַב אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה.

מַהְפֵּכָה רוֹצָה שִׁירַת שׁוּרוֹת

קְצוּצוֹת דַּק דַּק

בְּמִקְצָב שָׁקוּל
וּמְהֻדָּק

כֻּלָּם בְּיַחַד:
יָדַיִם לְמַעְלָה, לַצְּדָדִים

וְהוֹרֵד
הוֹרֵד
הוֹרֵד
וְעַכְשָׁו כֻּלָּם:
הוֹסֶף
הוֹסֵף 
הוֹסֵף

עַם אֶחָד!
לֵב אֶחָד!

!!!!שִׁיר אֶחָד!!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. גיורא שבוע טוב…
    המהפכה כן תאהב את השיר שבסופו יהיה לב!
    כלומר מילה אחת- לב…:)

  2. יש משהו פרדוכסלי לכאורה בשיר איך מהפכה לא תאהב את מה שמניע אותה כלומר האחדות והרי השיר הזה מדבר על האחדות

  3. רות בלומרט

    המהפכה לא תאהב את השיר האירוני על התנהלותה הפשטנית, אף כי מרשימה.
    נחיה ונראה.

  4. גיורא אני קצת מתפלאת על תוכן השיר הזה, אם הוא נכתב בהשראת האירועים האחרונים ולא בהשראת מהפכות בימים קדומים. שהרי עיקר "הבעיה" של המהפכה המתרגשת עתה היא הקולות הרבים שמוצאים לעצמם ביטוי בשדרת המהפכה שהיתה לנהר גןעש. העם אחד הלב אחד אבל הרבה כרזות/שירים מושרים ולאו דווקא בשורות קצוצות… אנא האר את עיני למה התכוון המשורר. כשיר עת נטול עת הוא אהוב עלי.

    • גיורא פישר

      שלום ענת
      אנא, הרשי לי להיות יהודי (אבל קודם דמוקרטי), ואחזיר לך בשאלה:
      למה השיר הזה "אהוב עלי כשיר עת נטול עת"?
      אגב,תודה, זו מחמאה גדולה.

      • זו אכן מחמאה, או בוא נאמר כפי שאני נוהגת לומר – ביקשתי לומר את האמת שבלבי. וכוונתי שכשיר לעצמו ולא "מטעם" העת או כשיר שהוא על-עת הוא טוב ויפה בעיני. כשיר שתוכנו נעוץ אולי (ולכן שאלתי אותך) בזמן הזה – עם זה התעוררה אצלי בעיית תאימות תוכנית.

  5. מירי פליישר

    גיורא אפשר להצטרף לקבוצה שלך של הלא מתקבצים? איחור הלא מתאחדים ושאינם חברים במועדון שמוכן לקבל אותם? שם הכי נוח לי….:)

  6. מירי פליישר

    אם תשובתי הקודמת לא נקלטה, אני למשל מאוד בעד השיר וצריך הרבה אומץ לכותבו כראוי למשורר ואמן שדרכו היא רק דרכו ואיננו מוצא הגדרה מרגיעה ב"אנחנו". ממש כמותי.

  7. גיורא כשאני קוראת שיר אני קוראת אותו כשיר שאינו תלוי אישיות הכותב ואושיות הזמן החולף. פשוט הכול סביב בוער ושירך מה לעשות התחבר… אבל קראתי גם את הפחדן והוא מצוין. ובאשר לכל בעיות וכמיהות אישיות המשורר אנא הפרד בינן לבין דבר שיריך. הם מדברים אותך טוב מכפי שאתה מדבר את ועל עצמך. ולכך הרי התכוון אריסטו נדמה לי כשניווט לכך שהשירה היא הנשגבת שבאמנויות האדם. קראתי את הפואטיקה שלו לפני כך וכך וכך שנים… מקווה שזכרוני לא בוגד ושאתה לא באמת פוחד…

    • גיורא פישר

      שלום ענת
      את צודקת. לפי השקפתי,כל שיר צריך לעמוד בפני עצמו. כלומר להיות "משק אוטרקי" שכל הנתונים הדרושים לפענוחו נמצאים בתוכו, ולא צריך מורה לספרות ,או חוקר ספרות שיעזור לקורא להבין "למה התכוון המשורר, בלי לדעת שלכך הוא התכוון-:)".
      גם הביוגרפיה של המשורר לא צריכה להלקח בחשבון בעת קריאת השיר, אלא אם מדובר בפרט ביוגרפי מפורש שאליו מתייחס המשורר בשיר.
      גם למועד כתיבת השיר לא צריכה להיות משמעות, אלא אם ציין זאת המשורר בגוף השיר. אם השיר קשור קשר בל ינתק באירוע ספציפי, והשיר מתייחס לאותו אירוע בלבד., יש להניח שהשיר יאבד ממשמעותו אם תתרגמי אותו ותציגי אותו בפני מישהו זר, או אפילו אם תראי אותו בעוד עשר שנים, למישהו שהיום הוא בן עשר ,ולא יבין מה הרבותא בשיר.
      צריך להיות בשיר משהו שיגע בתכונה אנושית אישית או חברתית, משהו שיעמוד מעל הזמן והמקום.
      לכן זו מחמאה גדולה מה שכתבת בתחילה: "שיר על עת מעל העת".
      הייתי צריך להמנע מהסברים, אך כמו שכתבתי קודם, אני מתמסר בקלות ולא יודע להגיד לא.
      זה גם היתרון כאן בבלוג, שאפשר לנהל שיח עם חברים על כתיבת שירה ותחומים המשיקים לה.

  8. אבנר אריה שטראוס

    סלט מהפכה
    יאמי :-)

  9. עקיבא קונונוביץ

    גיורא, אני אוהב את השיר ומזדהה עם תוכנו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר