בננות - בלוגים / גיורא פישר / "פנינה" שיר אהבה לכולכם
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

"פנינה" שיר אהבה לכולכם

 

לכבוד השבת ולכבוד כולם
שיר אהבה ופיוס עם עצמנו ועם האחרים.
שלכם
גיורא

פנינה

                
 
גַּרְגֵּר חוֹל
שֶׁנִּקְלַע וְחָדַר לְצִדְפָּה אֲנַחְנוּ
מִתְגּוֹנְנִים
מִתְכַּסִּים
שִׁכְבָה עַל שִׁכְבָה
גֶּלֶד עַל גֶּלֶד
מַסֵּכָה עַל מַסֵּכָה.
 
עַד כַּמָּה שֶׁנַּבְהִיק
נַרְהִיב בְּיָפְיֵנוּ
וְנִהְיֶה לְחֶמְדַּת אֲחֵרִים,
עֲדַיִן תִּשְׁתַּקֵּף
מִגַּלֵּי הָאוֹקְיָנוֹס
צִדְפָּה מְבֹהֶלֶת
וְגַרְגֵּר חוֹל

 

29 תגובות

  1. חגית גרוסמן

    גיורא השיר נוגע באותו מקום ערטילאי ונוקב במחשבה המעיד על אמת

  2. גיורא, יפה בעיניי. קודם כל תודה – ששלחת אותי למילון לגלות להפתעתי שאכן אומרים צִדְפָּה ולא צְדָפָה:)
    שנית – אני מציעה לחשוב על הדימוי ועל הניסוח בפתיחה שוב – כי מי שמתכסה הוא גרגר החול והוא המבהיק. רק שאלה של ניסוח, כמובן לשיקולך:)
    ושלישית – אהבתי מאוד את הסוף –
    עֲדַיִן תִּשְׁתַּקֵּף
    מִגַּלֵּי הָאוֹקְיָנוֹס
    צִדְפָּה מְבֹהֶלֶת
    וְגַרְגֵּר חוֹל
    ורביעית (ואחרונה) פעם נקלעתי לאיזו תכנית ששודרה בטלוויזיה על פנינים מלאכותיות שמיוצרות ביפן. הם הרגו לי את הפנינים והצדפות והכל. לזמן מה. אחר כך חזרתי אל היופי.

    • שבת שלום מירה
      אכן, גם אני כשניגשתי למילון כדי לדעת איך לנקד את השיר הופתעתי לגלות שכך מנקדים והוגים את המילה.
      כשכתבתי את השיר לא שמתי לב לערוב הקל שערכתי. גם לא העירו לי על כך. כמו שאנחנו יודעים- כל אחד מביא את עצמו וידיעותיו לשיר ואת הרי עוסקת במדעי החיים.
      אני כבר שבוי בשיר הישן ולא מסוגל לשנות אותו. אבל מאד אשמח אם יהיה לך רעיון איך לכתוב אותו "נכון" מבחינה ביולוגית וגם לשמור על השיר- אשמח אם תעלי אותו כאן .
      ומכיוון שחטפתי הרבה מכות על היותי מורה, אני חוזר ומדגיש: אלו לא שיעורי בית. אכניס אותך לאתר שלי גם אם לא תעשי את התרגיל.
      תודה
      גיורא

      • חחחח. יקירי. אתה לא מכיר אותי – נותנים לי שיעורי בית – אני עושה, אין אפס! בעניין השיר אני נזהרת מאוד – כי אם זה עובד, זה בסדר. הוא לא צריך להיות "מדעי" אלא צריך להיות שלם בעיניך ובעיני הקוראים. אם אתה רוצה לומר את זה גם נכון, הייתי מציעה: "כגרגר חול שפלש אל תוך צדפה…". אני לא חושבת שיש פה קלקול, אבל באמת שאתה יכול לדחות על הסף, ולא ארגיש לא טוב עם זה. אחרי הכל, וגם לפניו, זה השיר שלך. (בכלל, אני מרגישה מאודדדדד לא נוח לגעת בשיר של אחר. להעיר – כן, לגעת – לא). רק טוב.

        • שלום מירה
          תרגישי חופשי. אני אוהב שנוגעים בי וגם בשירי (כשאני מרשה).
          אני מכריז פה לכל הקוראים שאלא אם אומר אחרת אני מרשה לגעת.
          בהתחלה קבלתי את ההצעה שלך בשמחה וכבר כתבתי גרסה חדשה שהיא אולי יותר טובה ,כשהגיבור היא לא הצדפה אלא גרגר החול. מה שמתאים מאד להוויה שלנו על פני היקום. אבל גם כך לא הכל מסתדר "בדיוק".
          הנה הגרסה השניה
          בכל מקרה, הרעיון שלך פתח בפני דרך. אם כי גם בגרסה שלי הראשונה , גם הצדפה וגם גרגר החול -בודדים.
          הנה הגרסה שהכנתי לפי ההצעה שלך.
          תודה
          גיורא

          פנינה

          כְּגַרְגֵּר חוֹל
          שֶׁצִּדְפָּה בָּלְעָה
          אֲנַחְנוּ מִתְגּוֹנְנִים
          וּמִתְכַּסִּים
          שִׁכְבָה עַל שִׁכְבָה
          גֶּלֶד עַל גֶּלֶד
          מַסֵּכָה עַל מַסֵּכָה.

          עַד כַּמָּה שֶׁנַּבְהִיק
          נַרְהִיב בְּיָפְיֵנוּ
          וְנִהְיֶה לְחֶמְדַּת אֲחֵרִים,
          עֲדַיִן תִּשְׁתַּקֵּף
          מִגַּלֵּי הָאוֹקְיָנוֹס
          צִדְפָּה מְבֹהֶלֶת
          וְגַרְגֵּר חוֹל

          אולי זה באמת יותר טוב כי כך שניהם יוצאים מבוהלים. הפוגעים והנפגעים.
          אני חושב שאאמץ את הגרסה הזו.

          אלף תודות.
          לא רק שהכנת את שיעורי הבית, את
          יכולה להפוך להיות המורה

  3. זה שיר פנינה, גיורא

  4. איזו פנינה של שיר, סגורה פתוחה או מבוהלת

  5. מירי פליישר

    הכאב שהפך ליצירה . האם אפשר אחרת?

  6. וכל היופי הזה בא מפצע, מכאב. יפה מאוד.
    להדפיס ולתלות על הלוח.

  7. שיר יפה, גיורא.
    שבת יפה.

  8. גיורא, השיר יפה ועדין, והדימוי הצדפה והגרגר עושים את מלאכתם יפה.
    והסוף השתקפות הצדפה והחול יוצרים חוויה.
    מפריע לי כאן לשון גוף ראשון רבים, במיוחד בבית השני שיש בו מבט מסקנתי מעט דידקטי.
    מתאים ליצור מהשיר שניים שלשה הייקויים נפלאים.

    • בוקר טוב משה
      אתה צודק בכל מה שכתבת. אסביר את עצמי בהמשך. אם כי מאותן סיבות אני לא בטוח שאשנה את השיר.
      אך מאחר ואני בשלבי עריכת הספר שיצא בשנה הבאה ב"עם עובד". אעלה את הסוגיה שהעלת.

      ועכשיו סיפור קטן שהוא לא רלוונטי לתוצאה הסופית אבל תסביר לך את שיקולי.
      לא הבאתי כאן באופן מכוון את הגוף העיקרי של השירה שלי. הוא עוסק בנושא שמטבעו יכריח קוראים לראות אותו בשירים גם אם הם לא נמצאים בו.
      יש להניח שאם אשרוד את המטע אביא חלק משירים אלו עוד כחצי שנה.
      כמו שציינתי במקום אחר ,יש לי קהל קוראים גדול מאד ואוהד אבל הם שבויים בהכרות האישית.
      לכן, כשכתבתי את השיר הזה בחרתי בצורה "אנחנו" שתכריח את הקוראים להסתכל אל עצמם ,וכך תרגיל אותם שהתחלתי לכתוב שירים הנוגעים בם. (אם כי גם השירים "ההם" נוגעים בם) באותו "תרגיל" נקטתי בשיר "ציון לשבח". אפשר בהחלט לומר שזה "תרגיל זול", אך מסוכן ,שכן יכול לבוא קורא להתלונן ולומר: למה אתה מדבר בלשון "אנחנו" ,אלי למשל השיר לא מדבר.
      כלומר, שימוש בלשון כזו הוא מאד מסוכן וטריקי כי אתה מחויב להמציא לקורא תובנה כלל אנושית שתתאים לכל בני האדם ושתהיה מקורית בדרך הגשתה ,שהרי כל החוכמות כבר נאמרו קודם והחידוש שיכול להמציא האמן הוא בזוית החדשה ובגוון שהוא מאיר.
      שירים כאלה מטבעם הם "דידקטיים", וזה לא מפתיע גם בהתחשב במקצועי. אני הרבה יותר מודאג כשאני מגלה עקבות של "מורה" בסגנון הכתיבה שלי בשירים אחרים.
      אבל כמו שציינתי קודם. אני לא מתבייש ללמוד ולשכלל את מלאכתי ואני שמח לשמוע כל הערה הקשורה למלאכת השירה.
      תודה
      גיורא

      • תודה על ההסבר גיורא,
        לטעמי היסוד הדידקטי מחליש, ובכלל, אני לא אוהב שירה "מחנכת" שהיא גלויה כל כך. אבל כאמור זה טעמי.
        בהצלחה עם הספר.

        • גם פה אני מצטרף לדעתך.
          אני חושב שמה שכתבת מתאים בעיקר לשירים שבאים "לחנך" ולהרביץ תורה ,להטיף מוסר .אם כי שירת הנביאים היא שירה גדולה וגם מחנכת.
          אך בסופו של דבר כל שיר צריך להשפט לגופו.
          תודה על האיחולים לספר.
          גיורא

          • הי גיורא, אהבתי יותר גרגר חול שפולש מאשר צִדפּה שבולעת ובכל מקרה זה עניין של טעם אישי, וכל שיר מהשניים שרשמת לדעתי,הוא פנינה.
            בנוסף, אינני יודעת אם אתה חוזר ובודק פוסטים בשירים קודמים מכיוון ששמתי לב שלא הגבת למה שכתבתי לך בשירך "ציון לשבח" והבנתי שזה בטח לא אישי, כי ראיתי גם אצל אמיר שהוא ענה לך על שאלה ולא הגבת, כך שאני מניחה שכל עניין הבלוגיה עדיין חדש לך, ואולי יש לכם הבלוגרים איזו מערכת הודעות שמיידעת אתכם על תגובות חדשות. (שווה לברר).
            בכל אופן, גם לגבי הפוסט הקודם אגיב כאן, שלא קראתי את מה שהורדת ומתוך התגובות,באופן אישי גם אני מעדיפה שיר בלי פרטים , מעדיפה סקרנות על פני התכנות של פגיעה.
            תודה על שיר האהבה לשבת, ושיהיה שבוע פורה ונעים.
            סיגל.

          • גיורא פישר

            שלום סיגל
            תודה על ההתייחסות.
            אני חושב שאבחר בגרסה שבה הצדפה בלעה. בצורה זו שניהם קורבנות ושניהם מתגוננים.
            אכן, לא שמתי לב למה שכתבת כי כל התגובות "מתלבשות" כמו אחת בדואר האלקטרוני שלי על כל ההודעות הקודמות. ואכן לא ראיתי את ההודעה. קראתי עכשיו ותודה לך עליה.
            ובקשר ל"סיפור האישי". לא היה שום פרט אישי בשיר למרות שהיה מי שטען שגם בשיר הייתה חשיפה. גם בסיפור הקטן שהבאתי לא הייתה שום חשיפה ושום אפשרות בעולם לזהות במי ובמה מדובר. יותר מכך, מישהו הביא לפוסט קטע מראיון שהתפרסם בעיתון "הארץ", שבו מרצה ממכללת אורנים נוקבת במפורש בשמם של בני ידוענים שלמדו אצלה בכתה וזכו ליחס מועדף על ידה (לא במודע) בגלל מוצאם. היא מזהה את בית הספר בו לימדה ומביאה דוגמה מפורשת על תלמידה נחשלת מעדות המזרח. כל זה בעתון הארץ ולא בבלוג "בננות".
            מכאן אני למד שכל אחד והרגישות שלו.
            תודה
            גיורא

          • גיורא, רשאי אתה לשכנע את עצמך ואת כל העולם בצדקתך, אבל אתה מתעלם באופן עקבי מפרט אחד מזהה: שמו של כותב השיר שהוא המורה של הילדה. אם אתה סבור שאין רבב במעשיך, ואתה צח כשלג, החזר את הסיפור למקומו, מעניין לשמוע מה הנהלת בית הספר, המורים, היועצת, הילדה, הוריה חושבים על הסיפור שהבאת, בבקשה ישמיעו את דברם ואם יתברר שטעיתי, אבקש את סליחתך. אילו היית משוכנע במאה אחוז שאין שום פגם, לא היית מוריד את הסיפור בגלל שהותשת כטענתך משתי תגובות שהופיעו בבלוגך בעניין זה.
            ועוד דבר, אתה מביא את סיפור מכללת אורנים שלא בתום לב, מישהו שתל אצלך סיפור קנטרני. ומה אתה ושותל/ת הסיפור רוצים להגיד בכך? שני המקרים שונים לחלוטין, ואני מוכן לפרט במה השונות הגדולה. אבל גם אם יש דמיון, מה זה אומר? מה זה מוכיח? שיש מחלוקת, שבאורנים יש דעות והשקפות שונות.
            צר לי לומר שהבאת המאמר, רק מחזקת את דעתי על הבעייתיות בשיקול הדעת וביכולת הבחנה בסוגיות אתיות.
            במקום בו אנו צודקים, לא יפרחו לעולם פרחים באביב, כתב עמיחי.אנא, אם המעורבים בדבר ישמיעו קול ויאמרו את אשר על ליבם, אני מוכן להודות שטעיתי, האם תהיה מוכן גם אתה להודות בכך?

          • גיורא פישר

            שלום משה
            כל אנשי החינוך של בית הספר מכירים את השיר ואת הסיפור. אף אחד לא ראה בו שום פגם. קרא שנית את השיר ותראה. גם בפוסט עצמו ספרתי שקראתי לילדה לסדר ולא ויתרתי על התנצלות לפני הכתה. ואחרי שראיתי שהיא כמו חיה במלכודת ויתרתי לה, והיא אכן שינתה את עורה. שום פרט מזהה. בודאי למורה שמלמד המון שנים המון כיתות.
            לא קראתי את המאמר "בארץ" בשלמותו, אבל בקטע שהובא יש שמות מפורשים מעשים מפורשים ,תאור מפורש של התבזות תלמידה בכיתה. שם בית הספר נרמז בברור כולל השנה שבה מדובר (בגלל שמות הבנים של הידוענים). נחכה להוצאת הספר ונראה אם מישהו יגיש תביעה .
            אני לא מפחד מתביעה משפטית. אני מפחד מהביקורת האומנותית.
            יש לי שיר נוסף בעניין תלמידה.מעניין אם גם הוא לא יהיה אתי בעיניך.
            אביא אותו בהמשך.
            גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר