בננות - בלוגים / גיורא פישר / התלמיד הכי לא תלמיד שלי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

התלמיד הכי לא תלמיד שלי

 

 

 

הוי איתמר

 

היית התלמיד הכי לא תלמיד  שלי.

 

נכון, מעולם לא החמצת אף שיעור אך תמיד הגעת לשיעור חמש דקות לאחר שהתחיל.  ישבת בצד ,חייכת חיוך נעים חף מחוצפה לכולם, אפילו אלי, אבל אף פעם לא הוצאת ספר ומחברת ובודאי לא הכנת מעודך שיעורי בית.

 

אני שמח שאף פעם לא כעסתי עליך. אני חושב שזה נבע מכך שאף פעם לא חיפשת תירוצים ולא ניסית "לארגן" את הנתונים בצורה שתתאים לך ולא לאמת, לא דרשת  כדרכם של תלמידים רבים את מה שלא הגיע לך .  אפילו לא כעסתי עלייך כשחייכת חיוך סלחני למורה הטרחן שכל שני שיעורים חזר על אותה בדיחה מטומטמת: "איתמר, מהצרות שאתה עושה לי עברו השערות שלי לראש שלך" .

לך איתמר היו מחלפות שיער שגם בימים הצעירים ביותר שלי לא יכולתי לחלום עליהם.  ועכשיו, לא זיהיתי את תמונתך בעיתון, כי בניגוד לסיפור שמשון, בצבא חושבים שגלוח המחלפות מעניק יתר כוח ויתר און.

לפני קצת יותר משנה התלבטתי איזה ציון מגן לתת לך ,שהרי לפי הדין הציון היה צריך להיות 15. אבל נזכרתי במישהי שאמרה לי פעם : להיות בן אדם גם זה משהו הראוי לציון, ובכלל למה לך להכשיל אותם, אם החיים יחפצו, הם כבר יכשילו.

נתתי לך 55 כי נעמת לי מאד, ואתה התלמיד השני בשבועות  האחרונים שהחיים הכשילו אותו.

 

איתמר, היית התלמיד הכי לא תלמיד שלי, ועכשיו נגזר עלי  (שלא בטובתנו) לזכור אותך כל החיים.

שלי.

גיורא, המורה שלך לתנ"ך

                                                                                                                                        5.8.2006

איתמר צור
נפל ט' באב תשס"ו (03.08.2006)
בן 19 בנופלו

 

 

14 תגובות

  1. חנה טואג

    מכמיר לב ,גיורא ,צבטת לי את הלב
    מדהים עיתוי המות שלו
    יהי זכרו ברוך

  2. אבנר אריה שטראוס

    אוף גיורא אוף .
    דמעות.

  3. איריס אליה כהן

    שוב אתה משאיר אותי בלי מילים. זה בטח קשור למה עושה לך שיר, רשימה, סיפור, כשאתה יודע שזה אמיתי. זה קשה מאד.

    • חוה זמירי

      לגיורא,

      והרי זה נורא, זה כל כך נורא.

      חוה

    • גיורא פישר

      היי איריס
      תודה. אכן אמיתי

      כתבתי את הדברים לפני שהלכנו לנחם את המשפחה. הראיתי אותם לחברים מורים והם אמרו לי שאסור לי לתת את המכתב הזה ,כי הוא מעליב.
      אבל אני ידעתי שזה לא נכון.
      ובאמת, כשהגענו אליהם לבית, המשפחה התחילה להתנצל ש"אנחנו יודעים שאיתמר לא היה תלמיד וכו..".
      הוצאתי את הדברים שכתבתי ונתתי להם. כולם אמת לאמיתה.
      אני יודע, שהם קוראים את הדברים בכל אזכרה. כי הם אמיתיים והם מציגים את איתמר כפי שהיה באמת. והוא היה מתוק למרות שלא היה תלמיד.

  4. לא התפלאתי לקרא את הדברים . המילים שכתבת מבטאים אותך, מבטאים את החסד קצר הימים -לחפש את הטוב באדם
    עפרה

    • רוחה שפירא

      מילים זוכרות.
      גיורא, סיפור פשוט וכה כואב סיפרת על תלמידך איתמר ז"ל.
      הזיכרון,יש לו דרכים משלו להחזיר משהו מן החיים שאבדו והמילים משיבות את הצער הנורא ואולי גם את הנחמה לאוהבים.
      לו יהי.

  5. לראות את הטוב שבאדם זה להעניק חסד,ומה שכתבת מבטא אותך!
    כולנו זקוקים לפעמים לחסד,הוא מביא גאולה לעולם.
    עפרה

  6. ריקי דסקל

    אוי גיורא !
    אני זוכרת את השם והסיפור מהתוכנית המרגשת שהגשת בגל"צ
    לפני שנתיים או שנה , נכון ?

    • גיורא פישר

      את צודקת ריקי, קראתי את הדברים בתכנית שהגשתי לפני שנתיים בגלי צה"ל

      • חוה זמירי

        לגיורא היקר,

        אני מסתכלת בטלוויזיה, ושואלת את עצמי איך אני בורחת מן התכניות האלה, ומן הכאב, ומעבירה ערוצים בטירוף, ונעולה לכסא, ולא יודעת מה לעשות עם עצמי, ככה הסתובבתי כל היום בחוץ מפחד לחזור הביתה אל הבכי הזה.

        ופתאום אני שומעת את יאיר לפיד בערוץ 10 מקריא את שירך, ואני לא בטוחה, ואני נצמתת ומקשיבה, ובאחת מזנקת אלי תמונה של הבן שלך, וכל כך צעיר, ואני המומה, כל כך צעיר וכתובית שמספרת עליו מופיעה, ואני רוצה לנבור עוד, ולחפש ולדעת, אבל אני לא מעיזה.

        אני יודעת מה אני חושבת לעצמי, אבל אי אפשר להגיד את זה לך, כי מה כבר אפשר להגיד לך ואתה לא אמרת לעצמך בשירים שלך. שאתה לא מזדקן, ובנך תמיד הוא לצידך בא לבקר לידך כל הזמן, ומחייך,
        {פראפרזה)

        ורציתי להגיד לך, שאני כבר לא יכולה יותר, וכל יום אני מרגישה איך נהרסים לי החיים עוד קצת ועוד קצת, כאן, פה, עם המנהיגים האלה, כל כך שבעים ומנוכרים ונואמים – ומה זה נוגע לי….

        מבלי משים – נתת לי הרבה, גם כאשר קצת התכתשנו, נתת לי המון
        ידיד

        והדמעות עולות, ועכשיו אני מוכרחה לברוח.

        חוה

  7. רונית בר-לביא

    הי גיורא.

    אני יכולה להבין למה הם מקריאים את זה בכל אזכרה.

    "גם להיות בן אדם זה משהו הראוי לציון",
    ואיך יישמת ..

  8. צדוק עלון

    גיורא הי,
    ניכרים דברי אמת; דבריך על התלמיד הכי לא תלמיד שלך מצליחים להאיר את האמת המרה בשפתה שלה ולא בשפה שמעוותת אותה.
    והלב עד מעמקי האמת שלו נצבט.
    (לא אחת אני לוקח מחנה טואג מילים, כי דבריה גם הם אמת).
    תודה — צדוק

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר