מספרים על יד
לֹא אֶמְסֹר אֶת מִשְׁפַּחְתִּי
אָמְרָה הַדּוֹדָה מִצָּרְפַת
וְהִתְכַּוְּנָה לִתְמוּנוֹת יְלָדֶיהָ וּנְכָדֶיהָ
שֶׁבִּקָּשְׁתִּי לִשְׁלֹחַ לְ"בֵית הַתְּפוּצוֹת".
אֵין הוֹכָחָה חוֹתֶכֶת שֶׁהִיטְלֶר מֵת.
אוּלַי שְׁלוּחָיו צוֹבְרִים נְתוּנִים
וְצוֹרְבִים בְּזִכְרוֹן הַמַּחְשֵׁב
מִסְפָּרִים עַל יַד הַתְּמוּנוֹת.
היא צודקת הדודה הזקנה מצרפת, האנושות עדין לא סיפקה לנו הוכחה חותכת…
"לא אמסר את משפחתי" זה חד מאד. חותך.
גיורא גיורא אתה עדיין משורר למרות הבטחותיך שלא בטוח. ויש לך גם שפה ייחודית . בידידות. מירי
השיר חובק סיפור – מסקרן !
גיורא היקר
זה שאתה עושה מזה שיר, זה האומנות
ואי אפשר להתווכח עם הטבע האנושי…
חג שמח
טובה
שיר שמדבר עוד יותר ביום השואה, היום בו אני מגיבה.