בננות - בלוגים / / בלוויה של איצקו
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

בלוויה של איצקו

בלוויה של איצקו

 

הָרוּחַ הֵעִיף אֶת הַכִּפָּה שֶׁעַל רֹאשִׁי

בְּדִיּוּק בְּ"אֵל" שֶׁל מָלֵא רַחֲמִים.

עַל שִׁשָּׁה קְבָרִים קִפַּצְתִּי

(בְּחַיַּי, סָפַרְתִּי!)

עַל הַשְּׁבִיעִי הִיא נָחָה-

וּמִשָּׁם חָזְרָה לְרֹאשִׁי.

 

חַיָּב לִהְיוֹת בָּזֶה אֵיזֶה מֶסֶר

 

אֵיזֶה פֵּשֶׁר

אֵיזֶה קֶשֶׁר

יָכוֹל לִהְיוֹת סְתָם

קֶבֶר?

סְתָם שִׁבְעָה?

סְתָם אֵל?

 

18 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    לא ממש יושב לי השיר הזה. או שלא הבנתי אותו, שזאת וודאי אופציה הגיונית.

    • גיורא פישר

      היי איריס
      אני מאד שמח על תגובתך. יופי שיש קוראים שמבינים שאפשר גם להעביר ביקורת.
      ובקשר לדברים שכתבת: אני לא רוצה להתייחס אליהם כבר עכשיו. אולי יהיו קוראים נוספים שירצו להגיב.
      בכל אופן, בהחלט יש בשיר משהו מתעתע. בדרך כלל כששואלים: "למה התכוון המשורר" מתייחסים לטקסט חידתי. ואילו כאן הדברים לכאורה מונחים בפשטות וברורים.
      תודה
      גיורא

  2. גיורא פישר

    מצדוק עלון:
    תוכן המסר: גיורא הי,
    ברשותך הייתי מציע כמה דברים (והכול מתוך ידיעה כי אתה מבין כי רק הכוונה הטובה עומדת ביסוד דבריי):
    1. הבסוגריים נראה ממש מיותר — כולם מאמינים לך.
    2. השורה "חייב להיות לזה מסר" היא ממש מזינה את הקורא; לא צריך את זה, הרי הוא יבין לבד.
    3. הסימן שאלה הראשון — לא ברורה נחיצותו (לא ברורה השאלה).
    4. גם "איזה…" נראה מיותר; במלים אחרות: אפשר לסיים: סתם קבר? סתם שבעה? סתם אל? ולוותר על השורות הקודמות — תאמין לי שכולם יבינו.

    ודבר אחרון — הפואנטה בשיר מצויינת ויכול שתביע אותה בדרך שהיא פחות "מזינה בכפית" את הקורא.

    מקווה שתקבל דבריי ברוח הרצון הטוב שמאחוריהם.

    תודה — צדוק

    • גיורא פישר

      צדוק היקר
      העליתי את תגובתך, כי אני בעד ביקורת והערות של קוראים.
      אני לא רוצה "להסגיר" כבר עכשיו "למה התכוון המשורר"-:). אבל יש קו משותף לכל ההערות שסימנת.
      כולן היו בכוונת משורר וניסו לרמוז לקורא באיזה טון יש לקרא את השיר. שהרי "הטון עושה את המוזיקה". אני לא רוצה לרמוז יותר. אבל הערותיך מאשרות לי כלל בכתיבה שכבר הייתי מודע לו, ואני נוכח באמיתותו כל פעם מחדש.
      גיורא

      • השיר די אניגמטי, אבל חשים בביקורת של המשורר על אלה המחפשים משמעויות נסתרות כשהמציאות על פניה גלויה וחדה כתער
        ללא כחל ושרק כפי שהיא ללא נחמת הנסתר מן העין כביכול ,כי אין כזה

      • רוחה שפירא

        גיורא שלום!
        בעיניי הכותרת של שיר חשובה מאד (כמובן, אם המשורר בוחר לכתר אותו).
        בשיר הזה כל המסר, והפשר, והקשר הסתמי או המיסטי, למספר שבע או לאל – אינו עובר בהקשר לאיצקו.
        הייתי רוצה לשאול (גם כמורה וגם כתלמידה),מיהו המת, מהו בשבילך?
        נכון שגם התעלמות היא סוג של תקשורת, אך במקרה של השתתפות בלוויה, מתבקש לכבד את המת להזכיר ולזכור אותו גם בבחירה שלך לכתוב שיר על חוויות אישיות ותהיות על אמונה ודברים שמעל ומעבר.
        ואולי סתם, אני לא קולטת את השדר.
        בברכה, רוחה

        • גיורא פישר

          שלום רוחה
          איצקו, הוא יצחק רוט שנפטר לפני כשנה וחצי (אז גם נכתב השיר). איצקו היה מורה לתנ"ך וסגן מנהל אצלנו בבית הספר.
          את צודקת באומרך שנושאי השיר (שעמדת עליהם) לא "עוברים" בהקשר לאיצקו.
          לא ברורה לי ההערה "גם כמורה וגם כתלמידה"

          אבל נניח לזה. את טוענת במילים אחרות (אם הבנתי נכון) שאני נושא את שם המת לשווא, וובכך מבזה את זיכרו:
          " מתבקש
          לכבד את המת להזכיר ולזכור אותו גם בבחירה שלך לכתוב שיר על חוויות אישיות ותהיות על אמונה ודברים שמעל ומעבר"
          ובכן,ממתי את שומרת המוסר, ומכתיבה מה צריך לכתוב בשיר?
          אני כתבתי על מה שקרה לי בלוויה שלו, ולא נראה לי שיש בכך משום פגיעה בזכרו של איצקו.
          יהונדב פרלמן שם לב לשם "הצברי" שנותן תבלין "חילוני" לסצנה בבית הקברות.
          לפי גרסתך הייתי יכול לבחור בשם בדוי כמו "טליק" או "דוביק".
          אבל אני העדפתי להשתמש בשם האמיתי.

          וחזרה לנושא "המגבלות המוסריות" שאת מנסה להטיל עלי. הן מזכירות לי קומיסרי תרבות שלא יחמיצו שום הזדמנות להעביר "מסרים חינוכיים" דרך יצירת אומנות.
          הדברים שלך כל כך נוראים בעיני שאני חייב לחזור עליהם:

          "מתבקש לכבד את המת להזכיר ולזכור אותו גם בבחירה שלך לכתוב שיר על חוויות אישיות ותהיות על אמונה ודברים שמעל ומעבר"

          • גיורא פישר

            ובאותו עניין:
            הגיעה אלי לדואר האלקטרוני תגובה אנונימית הראויה להתייחסות:

            " אני הייתי משנה את הכותרת כדי לתת משמעות לשיר. הכותרת צריכה היתה להיות: בלוויה של הבן שלי"

            למען האמת, השם המקורי של השיר היה "רוח בבית הקברות".
            קוראי הקרובים הקבועים מיד ייחסו את זה לאזכרה של בני ,וידעתי שכך יעשו באופן טבעי גם הקוראים האחרים.
            זו הסיבה שהחלטתי לתת לשיר את השם, הסיטואציה והתפאורה האמיתית שלו. קריאת השיר כאילו הוא הרהורים בעת האזכרה של בני תסיח (באופן טבעי ולא מודע)את הקוראים משאלות אמוניות כלליות שרציתי להעלות בשיר.

          • רוחה שפירא

            גיורא שלום!
            ההערה שלי "לכבד את המת" מבקשת להבחין, להתייחס ולהבין, איך עובר שיר ממך אל האחר, כולל השימוש בדיווח הישיר "בלוויה של" ומה שאתה בוחר לתאר בהקשר לכך. זו גם כוונת השאלה, "כמורה וכתלמידה" – ניסוח לא מוצלח שלי.
            אם שם הנפטר בכותרת בדוי או אמיתי בשיר שלך, זה לא משנה, כי אינך מתייחס אליו ישירות, זכותך.
            אני לא מכתיבה לך דבר, בעצמך אמרת שאין קשר בין נושאי השיר שלך לבין איצקו ז"ל.
            מצטערת אם לא קלטת את המסר שלי על הקשר בין השיר לבין כותרתו.
            הכותרת; רוח בבית הקברות, אכן עושה את ההבדל ונותנת לשיר את טעמו העיקרי.
            בברכה, רוחה

        • גיורא פישר

          לרוחה
          בחושים הספרותיים המחודדים שלך, עמדת על הפער בין הכותרת "המתעלמת מאיצקו" לבין הנושאים שהשיר מעלה: "חוויות אישיות ותהיות על אמונה ודברים שמעל ומעבר".
          קלטת יפה מאד את השיר.
          "ההתעלמות" היא חלק מהותי מהשיר, והיא בחירה אומנותית מודעת. מטרתה להראות שגם בלוויה של איצקו או מושיק, אנו עסוקים בעיקר במוות של עצמנו ,מחפשים משמעות או סימנים. מפחדים ולועגים לעצמנו או לאחרים.

          בכל מקרה, אני לא מטיל על עצמי שום צנזורה אומנותית, אף פעם.
          השיקולים: "לא יפה" "לא חינוכי" או "עשוי לפגוע" לא נלקחים אצלי מעולם בחשבון בעת הכתיבה.
          מאחר ואני מחשיב את עצמי כאדם טוב ומוסרי ,לעולם לא אבחר לכתוב משהו שמטרתו העיקרית או המשנית היא לפגוע במישהו באופן מכוון.
          גיורא

          • הלוויה של איצקו כמשל איצקו הוא כל אדם כשהוא הולך לבית עולמו
            איצקו הוא טריגר להעלאת נושא האמונה
            האם להאמין במשהו שמעבר למציאות הקשה או להאחז בסימנים המרמזים על מציאות על
            זוהי השאלה המרכזית

          • גיורא פישר

            לחנה
            תודה
            אני חושב שרוחה מבינה את זה. היא תוהה (כך אני מבין) האם מבחינה אתית ומוסרית מותר לי להשתמש בשם של אדם אמיתי לצרכים אומנותיים, בלי להתייחס לאדם עצמו, אלא רק כ"תירוץ" לומר משהו שלא קשור ישירות אליו, בעיקר כשמדובר בכבוד המת.

  3. גיורא, שיר כפירתי למדי, אבל אפילו אתה, כשאתה מבקש להרחיב את המנעד השירי, פונה לעל-טבעי; אפילו באירוניה, בספק ובהומור – צץ לו הממד הרליגיוזי. לך תיפטר ממנו. קשה העניין, קשה. רני.

    • חנה טואג

      רני היקר, אני שומעת דווקא את זעקת המשורר בשאלה הרטורית ,את הרצון שלו שהמוות יהיה לא סתם מוות והשבעה לא סתם שבעה, הוא רוצה למצוא משמעות שמעבר לסתמיות הנגלית לעין , שהרי המציאות נותנת לו סימנים סמבוליים(ראה הספר "האופרה הצפה" של גארת ופוסט שכתבתי על הנושא "על סימנים ומה שביניהם")אני חשה בביקורת הכואבת של המשורר הרוצה לקרוע את הלוט הממסך את הדבר האמיתי
      אני שומעת אותו זועק בכאב
      לא יתכן שקבר הוא סתם קבר
      ושבעה היא סתם שבעה
      תראו את הרמזים שנגלים אלי בלוויה
      הם אומרים דרשני!
      בעיני זה אינו שיר כפירה, אלא שיר המייחל לאותה אלוקות נסתרת
      שמעבר לפרגוד
      האם לא זה מה שמיחלים לו כל האנשים ובעיקר אלה שחוו כאב?
      כך אני קוראת את השיר ולא לשווא הארמז משירו של יהודה עמיחי "אל מלא רחמים" המבוסס על תפילת האשכבה ,גם בשירו של עמיחי וגם כאן זוהי זעקה המבקשת לראות את פני האל ולא את אחוריו

      • חנה טואג

        השיר די מתעתע רק בקריאה שניה ושלישית יכולתי לקלוט שזהו שיר תפילה זעקה ולא שיר כפירה ציני ומלעיג ,לכן שונות שתי קריאותי
        ואולי … זה גם וגם
        מכל מקום היכולת לקחת את השיר למחוזות שונים בו זמנית
        היא כוחו

    • גיורא פישר

      שלום רני
      קראת אותי בדיוק בדיוק , צדקת גם בקריאת הסאב טקסט, כך גם עופרה וחנה בשתי תגובותיה. אני שמח שהצלחתי להעביר את התחושות והמחשבות המתחלפות והסותרות זו את זו, שניסיתי להעביר דרך התוכן ודרך האירוניה -ששימוש בה הוא מאד "טריקי" שהרי היא עיוות קטן של"האמת" ולפעמים האירוניה כל כך דקה עד שהיא לא מורגשת.
      במקרה של השיר הזה, אין לי בעיה -כי בכל קריאה יש את האמת שלי ושל הקורא.
      תודה

  4. יהונדב פרלמן

    ואיצקו עליו השלום ?
    מיהו ?
    הכינוי הזה והרקע שלך גיורא זורק אותי ללוויה חילונית שהטקסט הדתי כפוי עליה כמו גיגית ומה הפלא שמחשבות כאלה עולות במוחו של המשורר ?

  5. עפרה קליגר קליגר

    השיר מעלה שאלות קיומיות נוקבות. הכיפה כסמל מרכזי בשיר והאירוניה שטמונה בה.נפלא

השאר תגובה ל גיורא פישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר