בננות - בלוגים / גיורא פישר / בתחנת הרכבת של מדריד
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

בתחנת הרכבת של מדריד

 

 
 
 
 בתחנת הרכבת של מדריד
 

בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת שֶׁל מַדְרִיד עַל קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר
שָׁאַלְתְּ אִם אֲנִי זוֹכֵר מַה
הַתַּאֲרִיךְ.
רַק לְאַחַר שֶׁהִבְחַנְתִּי בִּזְגוּגִית שְׁקוּפָה
הַנְּמַסָּה בְּעֵינַיִךְ
הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה הַיּוֹם שֶׁפּוֹצֵץ אֶת
זִכְרוֹ בְּרֹאשִׁי,
וּבַהֶדֶף-
רִסֵּק, וְהָפַךְ לְעִסָּה אַחַת אֶת
שְׁאֵרִית הַיָּמִים.
 
5.4.09

 

17 תגובות

  1. מעולה, גיורא. שיר טעון, רווי ניגודיות המתאחה לשלם, לשלמות חווייתית. סתמיות לכאורה – מה התאריל… עדינות – זגוגית שקופה הנמסה בעינייל… ואז הפצצה – הבנת או קליטת ההתרחשות/המפגש האנושי החד פעמי שמפגיז את הדובר ומוחק את כל השאר. פשוט מעולה.

    • מעולה, גיורא. שיר טעון, רווי ניגודיות המתאחה לשלם, לשלמות חווייתית. סתמיות לכאורה – מה התאריך… עדינות – זגוגית שקופה הנמסה בעינייך… ואז הפצצה – הבנת או קליטת ההתרחשות/המפגש האנושי החד פעמי שמפגיז את הדובר ומוחק את כל השאר. פשוט מעולה.

      התגובה כפולה כי התעצלתי להדליק אור והחלפתי בהקלדה הקודמת ל ב-ך.

      • יש להוסיף עוד משהו מהותי – "העיקר" נותר אניגמה. מיהי הנמענת ומה גרם למפץ הרגשי. השיר לכאורה קונקרטי ובעצם פתוח לגמרי, והאיחוי בין שני הרבדים – יד אמן.

  2. איריס אליה כהן

    מרגש מאד. יש משהו מאד חזק בהזרה של תחילת השיר, העפת אותי מזירת ההתרחשות הארץ ישראלית ועוד אל תחנת רכבת, שישר סואנת במוח ולא נותנת מנוח עד השורות האחרונות.

    בשתי השורות האחרונות יש לתחושתי מילה אחת מיותרת. או "אחת" או "שאר", את אחת מהן הייתי מורידה.

    ליבי איתך מאתמול בערב, הדברים שכתבת אצל אליענה מרגשים מאד.

    • בדקתי בסקרנות את מה שהצעת איריס לגירא, ואיך אנ בודקת? אני מנסה לדמיין איך זה בלי… בדרך כלל אני בעד למחוק את המיותר. נדמה לי שכאן המיותר הוא רק לכאורה… אם נוריד את האחת ונשאיר רק עיסה לתחושתי זה הופך זאת לכללי, והחוזק הוא בקונקרטי עיסה אחת. ולבי שאר הימים כנ"ל. נכון שהמצרף שאר הימים מוכר, אבל גם כאן אם נוריד את המילה שאר יישאר משהו סתמי יותר באמירת הדובר, ונדמה לי שלא לכך כיוון המשורר.

      • איריס אליה כהן

        יכול להיות ענתי. אני עדיין מרגישה ככה, אבל אחזור ואקרא בלילה.

      • גיורא פישר

        בי נשבעתי איריס וענת
        שהמון פעמים במשך השנתיים שעברו מאז שנכתב השיר ,שמחקתי והוספתי את אותן מילים.
        תודה

        • אנא שתף אותנו בהחלטתך האחרונה (גם אם תהיה זמנית עד הדפסת השיר בספר). ועצם הדיון הסמנטי-פואטי מרתק לעצמו וגם מוכיח לפחות לי את מה שאני מרגישה ביסוד הכתיבה וגם העריכה – יצר משחקי יש וקיים. שעשוע במיטבו. גיורא מקווה שתבין שאין כאן פיחות ערך ממעשה היצירה… זה אנלוגי לטענה שמיטב השיר כזבו או ששיא קיומנו ביכולת ההומור שלנו לתארו.

        • ועוד דבר, אני מרגישה שמחיקת שתי המילים גם יחד תעניק לסיום משמעות קצת שונה מזו שיש כעת. וגם זה חלק משיקולי מערכת היוצר שעליו כמובן להיות תמיד הפוסק האחרון.

  3. שירחזק
    טעון כמו לחיצת אקדח על ההדק והכל באיפוק ,במעט מילים

  4. רות בלומרט

    שיר טעון, גיורא. שיר מטעה, דומה שהנה תגיע חווית מסע במדריד אבל "התאריך" ו"שארית הימים" הופכים הכל על פניו ונותרים עם הפיצוץ.

    • גיורא פישר

      לרות
      תודה. כתבתי את השיר לפני שנתיים אבל לא הראיתי אותו ,כי חשבתי שהוא יותר מדי פרטי ולא יצליח "לעבור". אני שמח על התגובות כאן

  5. נטלי יצחקי

    שלום גיורא,
    שיר עוצמתי ויפה.
    נטלי

  6. רקפת זיו-לי

    שיר עוצמתי וגם מבלבל בקטביות שבו. מצד אחד השכחה והשיגרה ומצד שני השיגרה היא רק ב"כאילו" כי היא בתוך "שארית הימים" המנופצים, עיסתיים

  7. משה יצחקי

    יפה גיורא, כמי שניצב בזמן האחרון בתחנות רכבת, אני צולל לעומקו ורואה את זו שזכוכיתה נמסה
    וכשעלתה לרכבת וזכרה מפוצץ את ראשי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר