בננות - בלוגים / / בשבח הרחמים העצמיים
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

בשבח הרחמים העצמיים

 

 

בשבח הרחמים העצמיים

אוֹי,
כֹּל כָּךְ בָּא לִי לְהִתְמַלֵּא
בְּרַחֲמִים עַצְמִיִּים.

שֶׁיָּצִיפוּ אוֹתִי!

שֶׁיַּגִּיעוּ עַד נֶפֶשׁ
וִיְכַסּוּ
אוֹתָהּ
בְּמַיִם שָׁפִירִים.

אֲבָל אֲנִי לֹא מַרְשֶׁה.

מְפַחֵד, שֶׁכָּמוֹנִי
תִּהְיוּ בֵּין הָאוֹמְרִים:
יַלְדּוּתִי,
גֹּעַל-נֶפֶשׁ
מַיִּם עָכוּרִים

וְכָךְ-
בְּיַד חֲזָקָה 
אֲנִי שׁוֹאֵב וְשׁוֹפֵךְ
כֹּל טִפַּת חֻלְשָׁה.

אַךְ כֹּחִי הוֹלֵךְ וָדָל, 
הֱיוֹ נָא טוֹבִים אֵלַי

 
וְאִם לִפְעָמִים
תַּרְגִּישׁוּ כָּךְ, אַתֶּם,
בִּי נִשְׁבַּעְתִּי!
לֹא אֶלְעַג, לֹא אֶשְׁפֹּט
לֹא אַשְׁוֶה-

אֵצֶל מִי  יוֹתֵר גָּדוֹל

הָעֶצֶב.


אַחֲבֵּק, אֶשְׁאַב מִמֵּימַי
וְאֶצֹּק עַלֵיכֶם מֵרַחֲמַי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

13 תגובות

  1. נטלי יצחקי

    וַאֲנִי נִשְׂבַּע!
    כְּשֶׁתַּרְגִּישׁוּ שֶׁמַּגִּיעַ לָכֶם
    לְרַחֵם עַל עַצְמְכֶם
    לֹא אֶשְׁאַל, לֹא אַשְׁוֶה
    אֵצֶל מִי יוֹתֵר גָּדוֹל-
    הָעֶצֶב.

    יפה ומלא חמלה..

    תודה,
    נטלי

  2. שיר נפלא שמטפס אט אט, מבית לבית, מן הפרוזאי משהו (גם בלשון) אל הרוחני החסוד והפיוט במיטבו (גם בלשון). ויש גם באמצע, כתבלין, איזו אירוניה דקה אליבה ד'שלום עליכם. וגיורא, משהו לגמרי פרוזאי, יום אחד עוד תעמוד למבחן אמת. על פי השיר הזה, אתה הכתובת הראשונה שאין בלתה לצקת מים חיים בעת צרה ומצוקה. ראה הוזהרת. ויחד עם זאת, טוב לדעת שהסלע קיים ולעשות הכול כדי לא להידרש להניח עליו את הראש.

    • גיורא פישר

      שבוע טוב ענת
      תודה.
      ובקשר ל"מבחנים", שלא נזדקק. אבל מי שמכיר אותי יודע.
      להתראות
      גיורא

  3. איזה יופי מלא חמלה ולא נטול אירוניה עצמית השומרת עליו מפני קיטש
    אהבתי גיורא אפרופו צרופי מקרים שים לב ששלושת הפוסטים מעליך ומתחתיך והפוסט שלך עוסקים באהבה האם זה מקרי?

    • גיורא פישר

      שבוע טוב חנה
      תודה. ובקשר לצירופי המקרים (המשך גם לשיר בפוסט הקודם). הלואי וצדקת, לי לפעמים נדמה, שאנחנו בוחרים את הנתונים ומצרפים אותם בהתאם לנטיות ליבנו.
      אבל, אשרי המאמין, ואני אומר זאת בקינאה וללא טיפת ציניות.

  4. יהונדב פרלמן

    גיורא. מוצא את עצמי בשיר שלך מאוד.

    • חוה זמירי

      גיורא היקר,

      אני איני יכולה להגיד איזה יופי על שיר כזה. יופי כבר מזמן אין במחוזותינו. אבל תעצומות נפש ודיאלוג פנימי וחיצוני יש בו, גם יש בו.

      אתמול שמעתי בעניין על השקת ספרו החדש של גרוסמן על הזמן, על הנסיון למצוא את מה שיש בתוך האין הגדול, כמו לחפש את השמחה בתוך הכבלים על הרגלים של הצער.

      אני לא יכולה לומר לך שרחמים עצמיים הוא משהו חיובי, מכיוון שאני נזהרת מהם כמו מאש. אצלי הכל תמיד מתורגם לכעס. כך או כך, גם הרחמים העצמיים וגם הכעס הוא משהו שמאכל אותנו מפנים. אני בהחלט מבינה את הדבור על רחמים עצמיים, כי כמה קבין של סבל כבר אפשר לסחוב במשך החיים האלה.

      ואנחנו, גיורא, למדנו לאהוב אותך. אני בכל אופן מאוד. דרך השירה שלך, דרך מצבים בחייך – אותם אתה משתף אותנו בהם, דרך תגובות שלך, וגם התמונות שלך, והכל.

      כל דבר שאתה חש הוא לגיטימי, כל עוד השופט הוא אתה. לנו אין חלק ונחלה בהתלבטויות שלך – הפנימיות, אבל חסד כלפיך יש לנו בשפע. לי לפחות.

      נכון, יש משהו חסידי בשירך, משהו שנוגע במידת החסד, במים ובטוהר. אבל אותה גדולת הנפש שיש אצלך, איני בטוחה שיש בכולנו.

      היכולת שלך לצקת מים וחסד על אנשים אחרים היא אדירה, יכולת המחילה שלך על חטאים קטנים (לא גדולים) גם אין כמותה.

      זוהי גדולתו של השיר, היכולת לשאת, היכולת לתת, היכולת לחבק כמאגר מים זך הנופל על הנשמה.

      לי, גיורא, אין את החסד הזה לאנשים – כמו אצלך, גם אין לי יכולת סליחה כמו שלך, גם איני שיפוטית כאילו כל הידע שבעולם נמצא אצלי.

      השיר הזה מבטא את מי שאתה גיורא, על חולשותיך כאדם ועל נאדרותך כאדם, ועל האוטנטיות שבך והאמת הפנימית שלך.

      אנא ממי החסד שלך
      חוה

      • גיורא פישר

        שלום חוה
        תודה על המכתב הארוך והיפה.
        גם אני לא מרשה לעצמי רחמים עצמיים. על זה בסופו של דבר אני מלין.
        אנחנו מנטרלים את עצמנו מרחמים. אנחנו לא רוצים "שירחמו עלינו" כי זה נותן לנו הרגשה של "מפסידנים". אבל אנחנו גם הרבה פעמים לא מרשים לצמנו לרחם על עצמנו.
        אני חושב שכל אדם עובר בחייו רגעים שהוא רוצה "לחזור לרחם" ולרחמים, אך הוא מפחד פן יטבע בהם.
        הלואי ונהיה פחות שיפוטיים ,ופחות מחשבנים של מי יותר גדול- העצב.
        להתראות
        גיורא

    • גיורא פישר

      תודה יהונדב
      לא לרבים יש את האומץ להודות בכך

  5. אורה ניזר

    הי גיורא, התשוקה לחזור לרחם, שוב להיות מוגן, לא לדעת דבר, להיות עטוף ברחמים, זו התשוקה נחלת החיים של בני האנוש. כל אחד וצערו, המקפל בו כאב ומפתה אותו לברוח אל האין. שיר חזק גיורא .

  6. אהוד פדרמן

    שלום גיורא

    לדעתי יש יותר מידי מים בשיר

    החומר המוצק מתמצה בשורות הבאות:

    הֱיוּ נָא טוֹבִים אֵלַי

    וּכְשֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרְכֶם
    וְתַּרְגִּישׁוּ שֶׁמַּגִּיעַ לָכֶם
    בִּי נִשְׁבַּעְתִּי!
    לֹא אֶשְׁאַל, לֹא אַשְׁוֶה
    אֵצֶל מִי רב יוֹתֵר –

    הָעֶצֶב.

  7. עקיבא קונונוביץ

    גיורא, השיר נובע מהלב ונוגע בליבי. שיר אמיתי, אישי וכלל-אנושי.אני מאמין לך.והפשטות היא יפה ועמוקה.

השאר תגובה ל אורה ניזר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר