צירי חיים מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים
שלום לכולם
לפני מספר ימים קיבלתי הזמנה לקרא משירי בהשתלמות מורי תנ"ך.
תוך כדי שיטוט במעבה הדיסק הקשיח אחר שירים שיתאימו לערב כזה ,מצאתי שיר שכתבתי בקריצה לפני הרבה זמן.
אך מבעד לקריצה שבשיר, מסתתרת שאלה רצינית יותר שאני שואל את עצמי לפעמים:
על מה הייתי כותב ,אם הייתי מתחיל לכתוב שירה רצינית בגיל צעיר?
האם הייתי מרשה לעצמי כצעיר שמרן, החי בלב "ההתיישבות העובדת" את מידת החשיפה שאני מרשה לעצמי היום?
דבקנו
"…וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"
בראשית ב'21
פַּעַם דָּבַקְנוּ אִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ
וְדָבַקְנוּ
דָּבַקְנוּ
דָּבַקְנוּ
וְהָיִינוּ כָּל לַיְלָה
(לִפְעָמִים גַּם בַּיּוֹם)
בָּשָֹר אֶחָד.
לוּ הָיִיתִי כְבָר אָז
מְשׁוֹרֵר
אוּלַי הָיִיתִי רוֹשֵׁם
אֶת הַמִּרְשָׁם
וּמַצְלִיחַ לִשְׁמֹר עַל
כֹּחַ הַדֶּבֶק.
ועל כך הייתי אומרת עם ובלי קריצה – טוב מאוחר מאשק לעולם לא. אפילו חרס נשבר אפשר להדביק אם רק רוצים ואפילו אחרי ככלות אלפי שנים, אז גבר-אישה תחת גג אחד? אל נאמר נואש. מה שכן מסקרן גיורא איזה מרשם היית רושם אי אז לעומת עכשיו. נסה לשחזר ולכתוב עוד שיר מחויך/רציני שכזה.
הי, אני בונה על זה שכשהילדים גדלים מתחילים שוב לדבוק הרבה… :))
השיר יפה, ונזכרתי שאחד מספרי השירה של חברתי גילי חיימוביץ' נקרא "דבק מגע".
"מוזר", לי, מה שכתבת. תמיד הורגלנו לחשוב שילדים הם דבק זוגי מצוין. עוד בראשית חיי נישואי הבנתי שזה עוד מיתוס שנועד לזרות חול ולא להכין אותנו לאמת. בנותי יקרות לי מחיי, אבל כשנולדה בכורתי תמר הגדרתי זאת כך – ילדים הם מבחן אש של הזוגיות. ובמבחן הזה לא כולם שורדים בקו האיחוד.
שלום ענת
רואים שלא למדת תנ"ך אצל המורה גיורא.
"והיו לבשר אחד" אין פרושו (לדעתי) -ילדים. פירוש כזה דומה לפירוש המילה "זונה" -כ"מוכרת מזונות".
הפסוק הנ"ל מנסה להסביר את אותו כוח אדיר הגורם לאדם לעזוב את בית אביו ואמו -שם סופקו לו כל צרכיו ולדבוק באשה זרה.
ההסבר של המקרא הוא שמאחר והאשה נוצרה מצלעו של אדם, הוא כל הזמן נמצא במצב של חסר, חלק מגופו חסר לו. רק כשהוא מקיים יחסי מין עם אשתו וגופם מחובר, רק אז הוא חוזר להיות "שלם" כמו לפני שנלקחה ממנו הצלע.
גיורא, איכשהו שירך היפה הוליד דיון רחב יותר שכלל גם ילודה ומה זה עושה לתאוות הבשר. ואם כבר אז בינינו ילדים ועוד איך מפריעים לאחדות הבשר שכמדומני לא אמורה להסתיים כל עוד הזכר והנקבה היו ויהיו לבשר אחד, לפני שייתלו על שני אנקולים. ואי פעם שמעתי מדרש שעל פיו חובה על הבן לעזוב את בית הוריו כדי לדבוק באשתו, כי גם הם בגדר הפרעה. בקיצור, כל התירוצים האפשריים לכך שיש הרבה כמיהה ל"והיו לבשר אחד" עד שזה קורה.
הוי לי!
אשרי המאמין, ומי אני שאבוא ואקלקל לך את האמונה
"ויאמר לדבק טוב". ואם תמצא את המרשם, גיורא, אולי תיתן גם לחברים?
🙂
לגיורא,
החזרה שלוש פעמים על המילה
ודבקנו
מראה בעיני על המשכיות גם של הדבקות, וגם בזמן, וגם על ההנאה השלמה של פעולת "ודבקנו"
שלוש הוא הרי מספר טיפולוגי – גם במקרא.
אולי לא כתבת אז – אבל החומרים האלה של החיבור, יכולת החיבור והדבק
קרמו עצמם למילים ולשירים
שיש בהם גם יכולת וגם געגועים.
אצלי, אגב, ובהומור, וקריצה
קודם כתבתי, ואחר-כך דבקתי
ומשוררת לא הפכתי.
דוקא האיסור הוא שהביא לפריצה של הכתיבה שאחר-כך, ולימים….
חוה
שלום חוה
חמוד מה שכתבת ,על ההבדלים בינינו
מי דבק, ומתי . ומה קרה לפואטיקה בעקבות ההדבקות.
ובקשר לשלוש פעמים ש"דבקנו". אני לא יודע אם זה מהתנ"ך ,או מהמציאות. לא זוכר שהיו יותר משלוש פעמים ברציפות ש"דבקנו"
שבת שלום
כרבול חם במיטה
גיורא
היי גיורא
מה שבטוח שכבר אז היית משורר, לא נהיים משורר…
אבל השאלה שאתה מעלה היא בדמי… לפעמים בא לי להיות דבק… בלי לחשוב על כלום
להיות סתם תלויה בדבק עצים
מומכת שלא אפול.
להתראות טובה
גיורא, אני אוהב את השיר:פשוט, עמוק,חזק.
שלום עקיבא
תודה