צירי חיים מורה לתנ"ך, רפתן וכותב שירים
רצנזיה
לָקַח לִי קְצָת זְמַן לְהָבִין לְאָן כָּל זֶה מוֹבִיל
אֲבָל עַכְשָׁיו
מִבְּחִינָתִי
אֶפְשָׁר לְגַלְגֵּל אֶת הַסֶּרֶט עַד סוֹפוֹ.
שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא יַפְתִּיעַ מַמָּשׁ
גַּם הַדֶּרֶךְ לְשָׁם לֹא נִרְאֵית מְרַתֶּקֶת בִּמְיֻחָד.
הַסִּפּוּרִים הַמְּעַנְיְנִים נִכְתָּבִים בַּמַּעֲרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת
וְהַנִּסְיוֹנוֹת הַפָּתֶטִיּים לִקְשֹׁר
וְלִסְגֹּר אֶת הָעֲלִילָה הַפְּרוּמָה
מוֹבִילִים לְסוֹף צָפוּי מִדַּי
אוֹ עָצוּב מִדַּי.
אֲבָל אֲנַחְנוּ נְסַפֵּר אוֹתוֹ כָּךְ
שֶׁכֻּלָּם יֵצְאוּ מֵהַסֶּרֶט עִם חִיּוּךְ.
לְטוֹבָתֵנוּ
וּלְטוֹבַת הַנִּכְנָסִים לָאוּלָם
אַחֲרֵינוּ.
היינו כבר בסרט הזה. ואף על פי כן האופן שבו אתה מגלגל אותו בשורות שיר הוא הקול שלך, המיוחד בעיני.
תודה ענת
התוכן של השיר יהיה רלוונטי עוד הרבה זמן. אבל אני לא בטוח עוד כמה זמן הסרטים בקולנוע "יתגלגלו". יש לי הרגשה שהעידן הדיגיטלי יחייב אותי למצוא דימוי אחר.
מה נותר לנו לעשות מלבד חיוך
וקריצה…:)
יופי של רצנזיה…:)
לתמי
תודה. אני שמח שהרצנזיה יפה בעינייך.
עכשיו צריך לדאוג שגם הסרט יהיה מוצלח יותר
אני אובד בתרגום / ואת יוצאת באמצע / ושולחת אותי לעזאזל / שם אוכל להחזיר סופסוף / את הסרט שאני חי בו / גם הערב / יאספו סדרנים / שניים מרצפת העריכה / בעצם, מרצפת הקולנוע / הפופקורן ואני מחזיקים ידיים / מחכים לסוף.
הוי ארז
מסוכן אתך, השירים שאתה שותל כתגובה מאפילים לעתים על השיר של הפוסט.
הי גיורא
שיר יפה. "החיים יפים" כמו שאומרים לך תמיד וכתבת בשיר אחר, "החיים יפים" בפקודה!
ליובל
בינתיים,אני מסרב פקודה
אוי גיורא,
הפעם הזאת אני אומרת על השיר שלך הלוואי והלוואי. שאפשר יהיה להדק את כל הקצוות הפרומים לסוף אחד שיהיה טוב.
ואם באמת אנחנו מסתכלים על העבר שלנו כמו על סרט, אולי אתה צודק שהכל כבר היה משוקע באקספוזיציה. כדבריך במערכות הראשונות?
היום אני מסתכלת אחורה, הכל היה כבר כתוב שם: השואה, הבית הזה שבו ספרו את הספורים הבלתי נסבלים, שבו היו כבר טמונים זרעי הסבל, כמו צירי החיים שלך?
מה חשבתי אז לעצמי? שמישהו יוכל לצאת מזה בשלום? עם חיוך… כדבריך.
אז למען הכלל, צריך באמת לקשור את כל הקצוות שלנו עם חיוך ולהגיד:
תודה, וסליחה בכלל על שהייתי כאן ורק להתפלל שהדרך שארכה, לא תהיה כל כך קשה.
ובכן, צא וראה איזה מונלוג כואב ולא מושכל בכלל הוציא השיר הזה ממני.
ועכשיו: מי ינגב לי את הדמעות
מי נחמה ישיר לי…?
חוה
שלום חוה
תודה על דברייך.
וכתשובה לשאלותיך הרשי לי להביא את השיר " ציון לשבח" הפותח את הספר שלי "אחרי זה".
ציון לשבח
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמַּגִּיעַ לָנוּ צִיּוּן לְשֶׁבַח.
לֹא בִּזְכוּת מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד שֶׁעָשִׂינוּ
וְלֹא בִּזְכוּת מַה שֶּׁאוּלַי עוֹד נַעֲשֶׂה.
בִּגְלַל הַחֲלוֹמוֹת-
מַגִּיעַ לָנוּ.
הַחֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְנוּ בַּלַּיְלָה
וְכִבִּינוּ בַּיּוֹם,
בִּגְלַל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁחָשַׁבְנוּ
וְלֹא הֵעַזְנוּ
לְהַבִּיט אַחַר כָּךְ בָּרְאִי,
בִּגְלַל הַדָּבָר הַהוּא
שֶׁקָּרָה
וְקָבַרְנוּ אוֹתוֹ
בְּלִי לְהַשְׁאִיר צִיּוּן
וּמִבְּלִי לְסַפֵּר לְאִישׁ.
כָּל אֵלֶּה-
שַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל עַל רַגְלֵינוּ
שֶׁעִם מִשְׁקָלָן
אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים בְּכָל בֹּקֶר
לְהָרִים אֶת הָרַגְלַיִם,
לָלֶכֶת
לִפְעָמִים גַּם לִרְקֹד
בִּגְלַל זֶה.
לגיורא,
אני קוראת
ובוכה.
כל כך נכון, השיר הזה ואני תמיד חשבתי שאני היחידה שמרגישה ככה. שאילפתי את עצמי לחייך, לאטום מבט ולא להראות את מה שכואב בפנים.
ששרשראות הברזל, שוב אני מרגישה אותם וכל כך חזק…
כי חשבתי שאצליח לשנות, שאצלי יהיה אחרת, שאולי יהיה בכל אופן סוף טוב
ונשאר רק להסתיר.
ותודה על השיר, ועל המילים שלו,
ואני, כי ככה בחרתי, אתה יודע
אבלע לעצמי את הדמעות – לבד
ואצלול לתוך סרט – קצת או הרבה
כדי לא לחשוב אל הקירות
וגם לא להראות.
תודה לך גיורא
from the bottom of my heart
באנגלית – זה גם לב/כאב
חוה